ישראל קלויזנר נולד בכ״ח אדר ב׳ תרס״ח, 4 באפריל 1905 בעיר טרוקי, מערבית-דרומית מוילנה, ליטא לאביו חיים־שבתי, סוחר אמיד שהיה מזכיר האגודה הציונית בקהילתו, ולאמו רחל לאה לבית קופלוביץ. ראשית חינוכו קיבל בבית הספר העברי שהוקם בעיר בהשתדלות אביו.  משפרצה מלחמת העולם הראשונה וחזית המלחמה התקרבה לטרוקי – עברה המשפחה לוילנה. הנער ישראל למד בגימנסיה עירונית שתחילתה רוסית וסופה – עם השתלטות הפולנים באיזור – פולנית, וסיים גימנסיה זו בשנת תרפ״ה (1925) בהצטיינות. בעשר השנים שלאחר מכן למד קלויזנר במכון למדעי הרוח של האוניברסיטה ע״ש סטיפאן באטורי בוילנה, בחוגים להיסטוריה ולפילוסופיה, כשהוא לוקח חלק פעיל בחייהם הציבוריים של הסטודנטים היהודיים הציוניים. הוא השתתף ביסוד אגודת הסטודנטים ״קדימה״ והיה חבר ועד האגודה לעזרה הדדית של הסטודנטים. בתחומי האוניברסיטה ייסד חוג סטודנטים לחקר תולדות היהודים והיה בין המשפיעים על שלטונות האוניברסיטה להקים ״ליקטוראט״ (משרת מרצה) לשפה העברית. מחוץ לתחומי האוניברסיטה השתתף קלויזנר בחייה התרבותיים של הקהילה היהודית, היה חבר הועדה הביבליוגרפית של ספרית שטראשון ובהשתדלותו סודר בה קטלוג חדיש, כן היה קלויזנר חבר מערכת השבועון ״זרמים״ (תרצ״ב) וכתב בעתון המקומי ״די צייט״, כן שלח כתבות מוילנה ל״הצפירה״.
    בשנת 1935 סיים קלויזנר את חוק לימודיו באוניברסיטה וקיבל את התואר מוסמך לפילוסופיה; את עבודת הגמר למורו פרופסור קושציאלקובסקי כתב קלויזנר על קורות החברא־קדישא דוילנה, לפי תעודותיה ופנקסיה.
    שנה לפני גמר לימודיו באוניברסיטה החל קלויזנר ללמד היסטוריה בגימנסיה העברית של חברת ״תרבות״ ע״ש ד״ר יוסף אפשטיין, אף ערך את ״ספר יובל העשרים״ של גימנסיה זו, שיצא לאור בשנת 1936.
    בראשית תרצ״ז (1936) עלה ישראל קלויזנר לארץ ישראל ונכנס לעבוד בארכיון הציוני המרכזי בירושלים, שבו התמסר במיוחד למחלקת הארכיונים הפרטיים (בהם ארכיוניהם של א. א. דרויאנוב, מ. מ. אוסישקין ורבים אחרים מראשי התנועה הציונית), ומאז 1956 שימש כסגן-מנהל הארכיון.
    עם עלותו ארצה המשיך קלויזנר את לימודיו כתלמיד מחקר באוניברסיטה בירושלים ובשנת 1942 קיבל בה את התואר ד״ר לפילוסופיה. הוא נטל חלק בעבודות החברות והמוסדות המדעיים ההיסטוריים השונים בירושלים, בהם ״החברה הארצישראלית להיסטוריה ואתנוגרפיה״, ״הארכיון לתולדות ישראל״ ו״יד ושם״. פרסם עבודות ומחקרים ב״ציון״, ב״העבר״ ובכתבי־עת אחרים והשתתף בעריכת ספר היובל לכבוד ד״ר נ. מ. גלבר (תל-אביב 1963).

• התנועה לציון ברוסיה (ירושלים : הספריה הציונית, תשכ״ב-תשכ״ה) <שלושה כרכים: א. בהתעורר עם : העליה הראשונה מרוסיה; ב. מקאטוביץ עד באזל : מוועידת קטוביץ עד ייסוד הוועד האודיסאי, תרמ״ה-תר״ן ; ג. מקאטוביץ עד באזל : מראשיתו של גל העלייה השני עד הקונגרס הציוני בבאזל, תר״ן-תרנ״ז>