אריה לייב יגולניצר נולד בעיירה אורינין ליד העיר קַמֶניץ-פודולסקי (כיום
בדרום-מערב אוקראינה) בשנת תרמ״ב, 1882. למד בצעירותו ב׳חדר׳ ובישיבה. לאחר שהות
קצרה עם הוריו בארגנטינה חזר לרוסיה. לימד שנים רבות בבתי-ספר עבריים בבֶּסַרַבּיה
ועמד בראש מרכז ״תרבות״ ברומניה. ב-1935 עלה לארץ-ישראל ולימד במושב נהלל וברחובות.
נפטר בתל-אביב בב׳ באדר תש״ה, 15 בפברואר 1945 ונטמן בכפר-חיים, מקום מגורי בתו,
אחינעם.
את פעילותו הספרותית החל בכתיבה בעתונות העברית (הצפירה,
העולם ועוד). יגולניצר הרבה לפרסם שירים ומשלים בשבועוני הילדים. משליו
השיריים הצטיינו בסגנון מקראי בעל צביון אישי: ״מוסר ההשכל היה אצלו יסוד ראשון
למשליו, ואולם בשעת מעשה היה המשל עצמו ראש מאווייו, שיתאר דברים כראוי, שתהיה
לשונו חריפה,שיהיה החרוז מלא ומהנה בצלילו״ (ישראל זמורה). בחייו הוציא לאור ספר
ללימוד השפה העברית (צ׳רנוביץ, 1920) וב-1923 הופיע ספרו כוחה של תשובה –
פואמה לילדים על הבעל-שם-טוב. אחרי מותו יצאו: דוד ומיכל (1952. מחזה, עם
מבוא מאת דב סדן); תפוח היער (1963) – כ״ח משלי שועלים (עם אחרית דבר מאת
ישראל זמורה). יגולניצר ערך את הירחון עמודים (״לספרות, לחינוך ולשאלות
החיים״, בוקרשט, תרצ״ה, חוב׳ 1–2), שבו נדפסה בעיבודו ובתרגומו הפואמה
הדרמטית הכילי לא.ס. פושקין.
[מקורות: קרסל,
תדהר,
לקסיקון אופק לספרות ילדים]
סדן, דב. סופר
לעתיד.דבר, י״ט באייר תש״ה, 2 במאי 1945, עמ׳ 2 <לזכר א״ל יגולניצר.
חזר ונדפס כמבוא לספרו של יגולניצר דוד ומיכל (תל אביב, תשי״ב), עמ׳ 5–9
ובספרו של סדן אבני זכרון, עמ׳ 325–329>