עמנואל יפה, מחנך וסופר עברי, נולד בקובנה (ליטא) בה׳ בסיון תרע״א, 1 ביוני 1911 לאביו, המחנך יצחק יפה, ולאמו הסופרת בלהה יפה. בגיל שנתיים עלה עם הוריו ארצה. גדל ונתחנך במושבה רחובות, בה למד בבית־הספר שניהל אביו. סיים את בית־המדרש למורים בבית־הכרם, למד חינוך ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטאות לונדון והרווארד (ארה״ב). עסק שנים רבות בהוראה, ניהל את כיתות־היסוד של בית־הספר הריאלי בחיפה ואת סמינר ׳גורדון׳. אחרי קום המדינה נתמנה מפקח על בתי־הספר; אחר־כך היה ראש המחלקה להכשרת מורים, יו״ר המזכירות הפדגוגית וסגן המנהל הכללי במשרד החינוך והתרבות. עמנואל יפה נפטר בירושלים בכ״ה בשבט תשל״ח, 2 בפברואר 1978.
    יפה היה איש־חינוך במובנו הרחב של המלה שהחיבה לילד, פיתוח טעמו עם הענקת שמחת־חיים הדריכו אותו בעבודתו. פירסם ספרי לימוד והדרכה, עשרות מאמרים ומחקרים על נושאי חינוך, מהם שכונסו בספרו על מחנכים וחינוכם (1976). חיבר והלחין שירי ילדים. ב־1935 התחיל מפרסם בשבועון־הילדים עתוננו את מדורו ״מיקי־מהו ואליהו״ — הרפתקאותיהם ותעלוליהם של ילד וידידו ה׳עכברי׳, כתובים בחרוזים ובמקצב מדויק ומאוירים על־ידו. הסדרה, שזכתה לפופולאריות מתמשכת בזכות ההומור השובב והשילוב ההרמוני של ציור וחרוז נוסח וילהלם בוש, הופיעה אחר־כך בספר רב־תפוצה: מיקי מהו ואליהו (1939 ואילך). מספריו הבאים: העָיִר דָץ (1943), חברים וידידים (1946) – קבצי שירים וחרוזים ; כתבי סתרים (1954).
    עמנואל יפה היה נשוי לחוקרת האסלאם חוה לצרוס-יפה.

מקורות: ארכיון גצל קרסל בספריה הלאומית בירושלים, לקסיקון אופק לספרות ילדים, ויקיפדיה