בלהה יפה, בתו של הסופר והמחנך מנחם מרדכי סילמן, מחנכת וסופרת
עברית, נולדה בקובנה (ליטא) בחנוכה תרנ״ב (דצמבר 1891). גדלה ונתחנכה בעיר הולדתה,
בה סיימה גימנסיה לבנות. ב-1913 עלתה לארץ־ישראל עם בעלה, המחנך יצחק יפה, לימדה ברחובות
ציור ומקצועות אחרים, ביימה הצגות ועשתה את נסיונותיה הספרותיים הראשונים. ב-1923 עלתה
עם משפחתה לירושלים והשתתפה ביסוד שכונת בית-הכרם. לאחר מות בעלה (1928) שבה להוראה;
לימדה בכיתות א׳־ב׳ בבית־הכרם והדריכה מחנכים צעירים בבית־המדרש למורים. בלהה יפה
נפטרה בירושלים בט״ו בכסלו
תשכ״ב, 23 בנובמבר 1961.
"מראה העולם עוטה זיו חדש כשרואים אותו מבעד לעיניהם של ילדים," אמרה בלהה יפה. עבודתה הספרותית כוונה לבני הגיל הרך ולקוראים המתחילים, למענם חיברה שירים וסיפורים, מחזות
ומזמורים. שפתה היתה קלה, גמישה ובעלת מקצב פנימי. סיפוריה הראשונים נדפסו ב״גליונות
לגננות", ומאז הופיעו יצירותיה בשבועוני ילדים, בבטאוני חינוך ובספרים: מתנות מספרות
(1942. מהדורה מורחבת בשם שיחת המתנות. 1959) — מחרוזת שירים וסיפורים ; עלעלים
(1945. עם לחנים) — שירים וסיפורים לחג ; ספרי הקטן (1950–1952) – 24 חוברות לכיתה
א׳, ביניהן: מיכאל וחבריו, ליאור והצפרים, אמא והכבשה ועוד;
הידד, אני קורא! (1955–1956) — 16 חוברות לקוראים המתחילים, ביניהן: הבוקר,
הגנה, חברים, חופש ועוד; בין הפרחים (1958) – מחזות קטנים
; מעשה בכדור (1959) – שירי משחק ; מיכאל וחבריו (1965) – 12 סיפורים בעברית קלה.
דודה הוא הסופר קדיש יהודה סילמן. בנה הוא המחנך והסופר
עמנואל יפה.
בלהה יפה, בתו של הסופר והמחנך 