מאיר דיזנגוף נולד בכפר יקימוביצ׳י, ליד העיר אורחי בבסרביה (כיום בתחומי מולדובה) בט״ו באדר תרכ״א, 25 בפברואר 1861. קיבל חינוך מסורתי וכללי בקישינוב. ב-1882 התנדב לצבא הרוסי, במקום שירותו, ז׳יטומיר, נתקרב לחוגים הרדיקליים ובשל כך נאסר (1885). עם שחרורו (1886) נכנס לפעילות ציונית והיה ציר בועידת חובבי ציון בדרוסקניק (1887). יצא לפאריס וסיים שם לימודיו (1891) כמהנדס חימאי. עלה ארצה ב-1892 והקים מטעם הברון רוטשילד בית-חרושת לזכוכית בטנטורה, מפעל שנכשל לאחר כמה שנים. היה פעיל באגודת הפועלים ״הארץ והעבודה״, שאת יסודותיה שירטט בתכנית בשם: ״הקנין והעבודה״, שפירסם ב-1892 (בקובץ מירושלים שהוציא זאב יעבץ). יצא לרוסיה ב-1897 והיה בפעילים של תנועת חיבת-ציון, וביחוד בתחום הכלכלי של יישוב ארץ-ישראל. עלה בשנית ב-1905 והיה במייסדי שכונת ״אחוזת-בית״, שהתפתחה לאחר-מכן לתל-אביב. היה מעסקניו הראשיים של הישוב וראש ועד-תל-אביב. ב-1921 נבחר לראש עירית תל-אביב, ושימש בכהונה זו עד ימיו האחרונים (מלבד השנים 1925–1928).
    מלבד המאמרים שפירסם בענינים אקטואליים הוציא את הספרים והחוברות: עם תל-אביב בגולה (פרקי זכרונות, תרצ״א), לידידי מנוער (סיפורים וזכרונות, תרצ״ו), לזכר צינה דיזנגוף (תרצ״א) ועוד.
    מאיר דיזנגוף נפטר בתל-אביב בז׳ בתשרי תרצ״ז, 2 באוקטובר 1936 ונטמן בבית הקברות הישן של תל-אביב ברחוב טרומפלדור.

יצירות מאיר דיזנגוף בפרויקט בן-יהודה

[מקורות: קרסל, תדהר, ויקיפדיה, Электронная еврейская энциклопедия]