אלתר דרויאנוב, סופר, חוקר ועסקן-ציבור עברי, נולד בעיירה דרוּיָה שבפלך וילנה (ליטא) בז' בתמוז תר"ל, 6 ביולי 1870 למשפחת רבנים. ב-1886 יצא ללמוד בישיבת וולוז'ין, ובה הצטרף לתנועת חיבת-ציון. ב-1890 החל לפרסם מאמרים בעיתונות העברית. בהשפעת חברו מיכה יוסף ברדיצ'בסקי עשה עת קצרה בברסלאו ב-1891 בניסיון להגיע ללימודים אוניברסיטאיים, אך לא הצליח בכך וחזר לדרויה. מ-1892 עד 1899 עסק במסחר בברזל, אך הוסיף לתרום מפרי עטו לעיתונות הספרותית בעברית וביידיש. בלטו באותן שנים מאמרו על יצירת טולסטוי ב"ממזרח וממערב" בעריכת ראובן בריינין (1894), מאמרו על המשורר אד"ם הכהן ב"השילוח" של אחד-העם (1897), וסידרת פיליטונים בירחון "דער יוד".
ב-1899 התמנה דרויאנוב בהמלצת אחד-העם להיות מזכיר "הוועד ליישוב ארץ-ישראל" באודסה. ב-1905 עבר לווילנה להקים שם את המרכז הציוני הרוסי, ושימש כמזכירו. ב-1906 עלה לארץ-ישראל ועבד כפנקסן בחברה מסחרית בחיפה. ב-1909 חזר לווילנה וקיבל על עצמו את עריכת "העולם", שבועונה של התנועה הציונית שהועבר לשם מגרמניה. תחת עריכתו הקפדנית עלתה רמתו של השבועון גם בחלקיו העיוניים וגם בחלקיו הספרותיים. ב-1912 עבר עם מערכת "העולם" לאודסה והוסיף לערכו שם עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה.
בשנות המלחמה נשלח דרויאנוב מטעם ועד העזרה שהוקם באודסה לסייע לאלפי הפליטים היהודים שנהרו לרוסיה משטחי הכיבוש הגרמניים בגליציה, בבסרביה ובפולין. לאחר מכן עסק בניהול עסקיה של חברת נפט בייקאטרינוסלב ובפטרבורג, במקביל להמשך פעילותו הציונית. ב-1918 ייסד באודסה עם ח"נ ביאליק וי"ח רבניצקי את "רשומות – מאסף לדברי זכרונות, לאתנוגרפיה ולפולקלור בישראל" (6 כרכים, 1918־1930; מכרך ב' ואילך הופיע בתל-אביב), האוצֵר חומר תיעודי רב-ערך לתולדות יהדות מזרח-אירופה. ב-1921 יצא מרוסיה עם חבורת הסופרים שקיבלה אישור יציאה בהשתדלות ביאליק. באותה שנה השתקע בירושלים ונתמנה נציגה של הוצאת "דביר" בארץ-ישראל. ב-1923 עבר לתל-אביב והתפרנס מעבודה בנקאית.
ב-17 שנות חייו של דרויאנוב בארץ-ישראל השתתף בקביעות בעיתונות המקומית במאמרים פוליטיים ובמסות ספרותיות. ב-1931 יצא לפולין בשליחות ציונית, ובשובו פרסם את ספרו "ציונות בפולניה" (1932), דיווח ביקורתי על יחסה המתנשא של התנועה הציונית ליהדות פולין, שעורר פולמוס ניכר. בשנים 1928־1931 השתתף בעריכת האנציקלופדיה העברית-גרמנית "אשכול", וב-1936 הוציא לאור את "ספר תל-אביב" שאת חלקו הגדול כתב בעצמו. עם זאת, את עיקר מעייניו שיקע דרויאנוב בשני מפעלי איסוף ומחקר מקיפים, שראשיתם עוד בתקופת אודסה. האחד, "כתבים לתולדות חיבת-ציון ויישוב ארץ-ישראל" (3 כרכים, 1919־1932), הוא קובץ תעודות העוקב אחר דרכה של תנועת חיבת-ציון בשנים 1881־1890. השני, "ספר הבדיחה והחידוד" (3 כרכים, 1935־1938), אסופה של אלפי בדיחות יהודיות ממוינות לנושאיהן ומוגשות בנוסח עברי מלוטש, הוא גולת הכותרת של עיסוקו הממושך של דרויאנוב בחקר הפולקלור היהודי, ואוצר שאין ערוך לחשיבותו להכרת ההווי המסורתי של יהדות מזרח-אירופה.
אלתר דרויאנוב נפטר בתל-אביב בט' באייר תרצ"ח, 10 במאי 1938 ונטמן בבית הקברות הישן ברחוב טרומפלדור.
[כתב: אבנר הולצמן]
[Originally prepared for The YIVO Encyclopedia of Jews in Eastern Europe]
[מקורות נוספים: קרסל, לעקסיקאָן פון דער נייער יידישער ליטעראטור, Yiddish Leksikon, תדהר, ויקיפדיה, Электронная еврейская энциклопедия]

• ספר הבדיחה והחדוד (פרנקפורט ע"נ מין : הוצאת אמנות, 1922)

• כתבים לתולדות חבת ציון וישוב ארץ ישראל (אודיסה ; תל אביב : הועד לישוב ארץ-ישראל, תרע"ט-תרצ"ב) <שלושה כרכים> <מהדורה חדשה ומורחבת נערכה בידי שולמית לסקוב בשנים 1982 עד 1993 ויצאה לאור על-ידי אוניברסיטת תל-אביב>

על המחבר ויצירתו:

• כתבי  אלתר דרויאנוב במיזם בן-יהודה