אברהם לייסין, משורר ועורך ביידיש, נולד במינסק (כיום בתחומי בלארוס) כאברהם וואַלט
בי״א באייר תרל״ב, 19 במאי 1872 צאצא למשפחות רבניים. קיבל חינוך יהודי מסורתי. הוא
גילה עניין מוקדם בפילוסופיה, בספרות ההשכלה וברפורמה הסוציאליסטית. מלבד התבססותו
בקרב פועלים יהודים רוסים ומנהיגים סוציאליסטים כמשורר וסאטיריקן יידיש מהפכני, הוא
גם הפך לחבר פעיל ב״בונד״ מראשיתו בשנת 1897. באותה שנה, התסיסה הסוציאליסטית שלו אילצה
אותו לברוח לניו יורק, שם מצא עבודה בכתיבה ועריכה של עיתון הפאָרווערטס. בשנים
1913 עד 1928 ערך את די צוקונפט, כתב עת חודשי לספרות ותרבות ביידיש. בעוד שהסוציאליזם
שלו ניזון מהעוני הפיזי של היהודים במזרח ניו יורק, לייסין ציין גם עוני רוחני בקרב
סוציאליסטים יהודים. הוא ביקש להילחם במגמה זו על ידי ניסוח מודלים חיוביים לחיקוי
למהפכה מתוך המסורת היהודית. לפיכך, למרות שלא היה ציוני, לייסין היה לאומן יהודי נלהב;
וכתיבתו שואבת השראה מגיבורים דתיים ולאומיים יהודים כמו יהודה המכבי, בר כוכבא, שלמה
מולכו, רבי מאיר מרוטנבורג, והירש לקרט. אולם האקטיביזם של לייסין לא פגע באמנות הלירית
שלו, והוא נשאר עורך קפדני של יצירתו שלו, המתוארת לעתים קרובות כלירית. ניתן לקרוא
אותו כגשר בין השירה הפוליטית האידיאליסטית של משוררי הזיעונים של סוף המאה התשע-עשרה
(כגון מוריס רוזנפלד ודויד אדלשטאט) לבין השירה האסתטית של הדי יונגע (הצעירים)
בתחילת המאה העשרים. הנושאים השולטים ביצירתו הם הנושאים האידיאליסטים של גבורה, מות
קדושים, מוסר וסבל (הדימויים הנוצריים בולטים אף הם), כל אלה שירתו את שאיפותיו הסוציאליסטיות
היהודיות. קובץ שיריו הראשון, מאָדערנע לידער, פורסם במחתרת ב-1897 במינסק.
כלל יצירתו הלירית, לידער און פאָעמען, פורסמה בשלושה כרכים, עם איורים מאת
מארק שאגאל, בניו יורק ב-1938. הפרוזה שלו נכללה בקובץ שפורסם לאחר מותו בשם
זכרונות ובילדער, ב-1954.
אברהם לייסין
נפטר בי״א בְּחֶשְׁוָן תרצ״ט, 5 בנובמבר 1938.
ארכיונו מופקד בארכיון
ייוואָ בניו יורק. הוא
הונצח בישראל בהקמת בית תרבות על שמו, בית לייסין, בתל אביב, וקריאת רחובות על שמו בתל-אביב,
חיפה וחולון.