ישראל חבס, בן הרב שמחה זיסל, נולד באליטה, ליד וילנה בליטא, בשבט תרכ״ח, פברואר 1868. למד בחדרים ובישיבות איישישוק, וולוז׳ין וסלבודקה והיה תלמיד מובהק לר׳ נתן צבי פינקל (״הסבא מסלבודקה״) והוסמך לרבנות.
    נשא לאשה את נחמה דבורה בת ר׳ נחמן שלזינגר. עסק במסחר ובעניני צבור וביחוד בפעולה לאומית־דתית. השתתף ביסוד ״המזרחי״ ויסד חברת ״שפה ברורה״ להפצת הדיבור העברי, וכן השתתף בכל הפעולות הציוניות.
    עלה ארצה בתרס״ז וגם כאן השתתף בפעולות צבוריות ולאומיות. החל משנת תרס״ט החל לעסוק במסחר בעורות ויסד את הפירמה הידועה בשם ״י. חבס ובניו״. הקדיש הרבה מזמנו ללמוד תורה ולהפצת תורה ודעת ברוח המסורת. היה מעסקני ״המזרחי״ וקהלת תל־אביב ויפו, ובמשך 25 שנה היה חבר ההנהלה וממלא מקום יו״ר ועד הקהלה. היה אחד משלשת חברי הועדה שנתמנתה מטעם ועד הקהלה לבחור ברב ראשי ראשון אחרי מלחמת־העולם הראשונה ובחרו בהרב שלמה הכהן אהרנסון, ועוד קודם לכן היה ממקורביו של הרב א. י. קוק. סידר שיעורים והרצאות לנוער בעברית מטעם ועד בית־הכנסת הגדול ובמשך תקופה ארוכה היה מרצה בעצמו בכל שבת בבית־הכנסת הגדול בענינים תורניים. השתתף ביסוד ״היכל התלמוד״ ומוסדות־תורה אחרים בת״א ובפעולה להחזקתם.
    היה מעורכי קובץ ״התרבות הישראלית״ בכיוון דתי־לאומי והחל משנת תרצ״א ערך והוציא את השבועון החרדי הבלתי־מפלגתי ״היסוד״, שהיה מיסדו ושקד על קיומו כל ימיו. השתתף בגאולת חלק גדול של הקרקע לבנין המושבה בני־ברק וברכישת האדמה לצרכי בית־הקברות בנחלת־יצחק, שהיתה רשומה בתחילה על שמו. אחת מבנותיו היא הסופרת ברכה חבס.
    ישראל חבס נפטר בתל־אביב בח׳ באב ת״ש, 12 באוגוסט 1940 ונטמן בבית הקברות ברחוב טרומפלדור בתל־אביב.

יצירות ישראל חבס בפרויקט בן־יהודה

מקורות: קרסל, תדהר, ויקיפדיה