ברכה חבס, סופרת, מסאית ועיתונאית, נולדה בכ׳ בשבט תר״ס, 20 בינואר 1900 בעיירה אליטה שליד וילנה. אביה, ישראל חבס, היה סוחר, עסקן ציבור ופעיל תרבות בחוגי היהדות הדתית־לאומית. ב־1907 עלתה המשפחה לארץ ישראל והתיישבה בשכונת נוה־צדק. חבס למדה שם בבית הספר לבנות ולאחר מכן בסמינר לוינסקי למורות ולגננות בתל־אביב ועסקה בהוראה בתל־אביב, במושבה כנרת ובנחלת יהודה. בשנים 1925–1927 השתלמה בחינוך בגרמניה. את ראשית צעדיה בכתיבה עשתה בחסותו ובעידודו של מורהּ, יוסף חיים ברנר. סיפורה הראשון פורסם ב־1922 בכתב־העת ״התחלה״ של ההסתדרות, ובהמשך אותו עשור הוסיפה ופרסמה סיפורים בירחון ״הדים״ ובשבועון ״הפועל הצעיר״. משנוסד היומון ׳דבר׳ ב־1925 נעשתה ממשתתפיו הקבועים ברשימות ובסיפורים קצרים, שהוקדשו בדרך כלל לנושאים חברתיים, ובמיוחד לדמויות של ילדים סובלים ועניים. ב־1931 ייסדה יחד עם יצחק יציב את ״דבר לילדים״, והשתתפה בו בקביעות עשרות שנים. משנות השלושים התרחבו תחומי הכתיבה והסיקור שלה ב׳דבר׳ ולימים גם ב״דבר השבוע״, והקיפו שלל נושאים מהווייתו המדינית, ההתיישבותית והצבאית של היישוב העברי מתקופת המרד הערבי ועד לאחר הקמת המדינה. ״כַּתֶּבֶת השטח הראשונה״, כינה אותה מרדכי נאור, בציינו את חלוציותה כעיתונאית־מדווחת ממוקדי התרחשות מגוונים בארץ ומחוץ לה. בין השאר ליוותה בכתיבתה את קורותיהם של ניצולי השואה על אדמת אירופה ובתהליך היקלטותם בארץ ואת פרשת ההעפלה. עבודתה החרוצה בכתיבה ובעריכה מקיפה כשישים ספרי תיעוד וסיפורת לנוער ולמבוגרים, שחלקם נעשו למקורות היסטוריים בפני עצמם, ובולטים ביניהם ״מאורעות תרצ״ו״ (1937) ו״ספר העליה השניה״ (1947). ערוץ מיוחד בכתיבתה הן ביוגרפיות של חלוצים, מנהיגים ואנשי רוח שטבעו את חותמם בתולדות היישוב, כגון רחל המשוררת (1934), אלכסנדר זייד (1938), דוד בן־גוריון (1952) והנרייטה סולד (1960). בשנות הארבעים נמנתה עם מייסדי הוצאת עם עובד וערכה בה עשרות ספרים לילדים ולנוער. בשנות החמישים התלוותה לבעלה, חבר הכנסת דוד הכהן (1898–1984), בכהונתו כשגריר ישראל בבורמה ובשליחויות נוספות במזרח הרחוק, והעלתה את רשמיה משם בספרים אחדים, וביניהם ״עולמות רחוקים״ (1956) ו״פגודות הזהב״ (1959). ברכה חבס נפטרה בחיפה בו׳ באב תשכ״ח, 31 ביולי 1968.
ביסוד עשייתה העיתונאית והספרותית הענפה של ברכה חבס על כל סוגיה מונחת הזדהות גמורה ונלהבת עם המעשה הציוני בארץ־ישראל על פרקיו השונים, מתוך נקודת תצפית המעוגנת בחוגים הפנימיים ביותר של תנועת הפועלים והנהגתה. כתיבתה עקבה בהתפעמות אחרי סיפור התקומה הלאומית היהודית במאה העשרים, מתקופת העלייה השנייה ועד שנות התבססותה של מדינת ישראל. בעשרות ספריה ובאלפי מאמריה העלתה על נס דמויות הרואיות של חלוצים, לוחמים ויוצרים שניווטו את העלילה ההיסטורית וגילמו אותה בדמותם ובמעשיהם.
חברתה הקרובה, יהודית הנדל, ביססה על דמותה את הסיפור ״הסעודה החגיגית של ידידתי ב.״, שנכלל בספרה ״כסף קטן״ (1988).
דר, יעל. אגדת הלאום המתהווה : הסיפורים לילדים ולנוער שכתבה וערכה ברכה חבס בשנים 1933–1940 (תל־אביב, 1997) <עבודת גמר לתואר מוסמך, אוניברסיטת תל-אביב>
נאור, מרדכי. כתבת השטח הראשונה: ברכה חבס ודרכה בעיתונות ובספרות. בספרו: רבותי, העיתונות (תל־אביב : משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2004), עמ׳ 63–76.
נאור, מרדכי. ברכה חבס. בספרו: ראשית ״דבר״ : 25 השנים הראשונות של העיתון הנפוץ והמשפיע ביותר ביישוב היהודי ובמדינת ישראל הצעירה (תל־אביב : הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשע״ה 2015), עמ׳ 158–161.
ברכה חבס, סופרת, מסאית ועיתונאית, נולדה בכ׳ בשבט תר״ס, 20 בינואר 1900 בעיירה אליטה שליד וילנה. אביה, 
