רבי אברהם בן משה בן יוסף הלוי ערוסי נולד בשנת תרל״ח (1878) בעיר כוכבאן שבתימן, ושימש בה מלמד תינוקות ושוחט. למד אצל ר׳ יחיא בר׳ יחיא חמדי, הוסמך לדיינות בבית דין צנעא ומונה על־ידו להסמיך שוחטים. הרבה לנדוד ברחבי תימן ואגב נדודיו ליקט מעשיות ומנהגים ששמע מזקני הדור והעלם על הכתב. בשנת תרפ״ג (1923) עלה לארץ ללא אשתו ועם בתו היחידה ידידיה, והתיישב בתל־אביב. המציאות הדתית שפגש בבואו ארצה הסעירה את רוחו, ובייחוד העובדה שבתו הרתה מחוץ לנישואים והיא בת 14. מצב זה העכיר עליו את רוחו והוא ביטא את הלכי נפשו המיוסרת ברבות מיצירותיו. הרבה לנדוד ברחבי הארץ ובעיקר בירושלים. לבסוף התיישב בשכונת ׳מחנה יהודה׳ שבפתח־תקוה ועסק בהוראת תורה לילדים, ונפטר בי״ז באדר א׳ תרצ״ה, 20 בפברואר 1935.
    אברהם ערוסי היה קל הבעה ומהיר כתיבה. הרבה לכתוב בהזדמנויות שונות והנציח בשירים ובקינות מאורעות שמחה וצרה אשר אירעו בימיו. השאיר אחריו כחמישה עשר חיבורים, חלקם ראו אור בדפוס וחלקם עדיין בכתבי־יד. יצירתו החשובה היא ״קורא הדורות״, המחזיקה שמונים וחמש אגדות עממיות שאסף בימי נדודיו בתימן, רובן עוסקות ברדיפות היהודים בתימן ובניסים שאירעו להם בזכות צדיקי הדור. גם ביצירות שכתב בארץ הרבה לשלב מעשיות שקרו לו, כאמצעי רטורי להבהרת דבריו.
     כתביו עוסקים בתחומים שונים. הלכה ומנהג, ספרות עממית, ליקוטי אגדות ומדרשים, בקשות ודברי מוסר, ואף התחיל לכתוב פירוש למסכת ״פרקי אבות״, ושילב בו מעשיות תימניות ומוסר השכל. מלבד זאת השאיר אחריו שני דיוואנים כתיבת יד, ובהם כמאה וחמישים שירים הכתובים על־פי מסורת השירה התימנית, רובם שירי קודש ולאום ומיעוטן עוסקים בחייו הפרטיים.
     רבות מיצירותיו ייחד לקורותיו בארץ ישראל ולמנהגי תושביה, ולפער בין הציפייה ובין המציאות, בעיקר בתחום ההתנהגות הדתית. בשנת תרצ״ד (1934) יצא לאור בדפוס ספרון המחזיק 22 עמודים כתובים לפי דגם ה׳אזהרות׳ של רשב״ג – של ארבע צלעיות וחרוז סוגר – וכותרתו ״אזהרות יגר שהדותא״, והוא תוכחת מוסר בחרוזים על ירידתם הדתית של בני תימן ונהייתם אחר מנהגי הארץ. כמו כן כתב גם כמה ביוגרפיות ובהם סיפור קורותיו בארץ־ישראל.
     מצד התוכן שונה יצירתו של אברהם ערוסי מכל שאר היוצרים שבמוקד דיוננו. אמנם גם הוא מעורב בנעשה בארץ וייחד כמה וכמה משיריו לאירועים אקטואליים מחיי היישוב בארץ ישראל, כגון קינות על חללי מאורעות תרפ״ט ; שיר חדש בשם ׳נסי אל ונפלאותיו׳ על מאורעות תרפ״ט ; שיר לכבוד ״המכללה היפיפיה בירושלים הבנויה״ ושיר ״לכבוד ירושלים בבת עיניים״. ואולם הנושא המרכזי בכתיבתו הוא ביקורת נוקבת כנגד תופעת החילון בארץ. רוב יצירתו היא יצירת מחאה כנגד מנהגי אנשי ארץ־ישראל והשפעתם על עולי תימן. ביקורתו עוסקת במגוון נושאים, כגון השינוי במעמד האישה והתערערות מעמד הגבר במשפחה, היפוך סדרי העולם, עזיבת הדת, המתירנות המינית, מנהגי הבילוי והפנאי, דרכי החינוך, סדרי השלטון, בירוקרטיה ועוד.
    יותר מכל יוצרי תקופה זו הרבה ערוסי להשתמש במגוון רחב של סוגות המקובלות בספרות ימי הביניים: פרוזה, פרוזה חרוזה, שירים, מדרשים, קינות, ופיוטים. כן כתב כמה מדרשים מקוריים ברוח הספרות התנאית וכן יצירת מחאה על ההתדרדרות הדתית הכתובה על דרך המשנה, ושמה ״פרקי בנים״, בניגוד אירוני למסכת ״פרקי אבות״ שבמשנה. כמו שאר היוצרים התימנים בארץ בתקופתו, גם שירתו אינה שקולה, אך זולת תכונה זו כמעט שאין ביצירתו מהשפעת הספרות העברית החדשה.
    החוויה המשתקפת מבעד לשיריו של ערוסי שונה מיתר משוררי התקופה בכך שאין הוא מזדהה עם היישוב המתחדש בארץ־ישראל, אלא דובר מתוך נקודת מבט של נביא זעם המטיף בשער כנגד הציבור. מטרת שיריו – דתית היא, להחזיר בתשובה את תושבי הארץ ולקרוא תיגר על התרבות החילונית המטמאת את הארץ הקדושה. רוב יצירתו הספרותית היא אפוא מחאה נמרצת על מנהגי החברה החדשה בארץ־ישראל וכנגד תהליכי החילון והמודרניזציה.
    אברהם ערוסי מייצג קו בדלני רדיקלי הנובע מן האכזבה שבין כוונתו התפיסה המקורית הרואה בעלייה לארץ־ישראל מעשה דתי ועלייה בסולם הקדושה, ובין המציאות החילונית־ליברלית, שכנגדה מצא את עצמו במיעוט. אמנם הצד הלאומי וההזדהות עם היישוב העברי בארץ בתקופתו הם מיעוט לא מבוטל ביצירתו, אך רוב יצירתו שנכתבה בארץ היא מחאה נוקבת כנגד תושבי הארץ ובפרט כנגד עולי תימן, על עזיבת דרכי אבות ועל הנהגת אורח חיים חילוני.

מקורות: פ׳ גיאת: חוויית המפגש עם ארץ־ישראל ביצירתם הספרותית של עולי תימן בין השנים תרמ״ב–תש״ח (2013) 

• חכם אברהם ערוסי באתר ״החכם היומי״
• אברהם בן משה ערוסי ב״אנציקלופדית חכמי תימן״