מאיה קגנסקיה (1936–2011)

Майя Каганская

Maĭi︠a︡ Kaganskai︠a︡

    מאיה קגנסקיה, סופרת וחוקרת ספרות בשפה הרוסית נולדה * בקייב, אוקראינה, במשפחה של קצין הצבא האדום שנהרג בקרבות של מלחמת העולם השנייה. למדה ספרות ופילולוגיה באוניברסיטת קייב. עלתה ארצה ב־1976. סמוך למועד עלייתה החלה לפרסם את יצירותיה בכתבי העת המובילים בישראל ובפזורה הרוסית. על אף הקשר העמוק עם התרבות הרוסית שהיתה תמיד מקור להשראתה, היא הכריזה על עצמה כסופרת ישראלית והיתה אחת ממייסדי הספרות הישראלית בשפה הרוסית. הז׳אנר הספרותי שהיה אהוב עליה הוא המסה הספרותית, שהיא השכילה להקנות לה איכות של ספרות משובחת.
    ב־1984 פירסמה את ספרה הראשון, ״האמן גאמבס ומרגריטה״ (עם זאב בר־סלע). ב־1986 כתבה טור קבוע בעיתון ״חדשות״ (תרגום לעברית: ארקן קריב). בשנים 1998–2000 כתבה סדרת מסות לעיתון ״הארץ״. יצירות רבות פרי עטה פורסמו בתרגום לעברית. החל בסיפורים ״חלומות של יהודים״ (״מאזניים״) ו״האהבה מנצחת את המוות או שנות החמישים״ (״עתון 77״) וכלה בספר ״דמדומי אלים״ (ספרי עליית הגג, 2005), שבו נאספו מסותיה הספרותיות משלושה עשורים בתרגומו של פטר קריקסונוב. ממסותיה האחרות שפורסמו בעברית (כולן בתרגומו של פטר קריקסונוב): ״לעת חורף מרינה צווטאייבה״ (״חדרים״); ״מרד משוררים״ (״דימוי״); ״אימת החיים״ (״דימוי״); ״מלך או נביא: השירה העברית בראי השירה הרוסית״ (״אֵב״); ״אני, אנחנו ואתם״ (״גג״). מסותיה ליוו גם כמה מן התרגומים לקלאסיקה הרוסית שראו אור בישראל בעשורים האחרונים. בין השאר את ״גווארדיה הלבנה״ מאת מיכאיל בולגקוב (1989), את ״הזמנה לגרדום״ מאת ולדימיר נבוקוב (1995) ואת ״לב כלב״ מאת מיכאיל בולגקוב (2002). בשנים האחרונות לחייה חקרה את יצירתו הספרותית של זאב ז'בוטינסקי.
    קגנסקיה היא כלת הפרס על שם רוז אטינגר (2004), הפרס של הסוכנות היהודית לעיתונאים (1989), הפרס על שם פטר שוויפרט (1990), הפרס על שם בולט אוקוג׳אווה (2000), וכן הפרס הבינלאומי על שם ג׳יימס פרק (1986).
    מאיה קגנסקיה נפטרה בירושלים בי״ב בניסן תשע״א, 16 באפריל 2011, בגיל 75, והובאה למנוחות בבית העלמין בהר הזיתים בירושלים.

* תאריך לידתה אינו ודאי, אולם על מצבתה נחרטה שנת 1936 כשנת לידתה.


מאיה קגנסקיה בספריה הלאומית

יצירות מאיה קגנסקיה בפרויקט בן־יהודה

נכתב על־ידי נקודא זינגר עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית 
מקורות נוספים: ויקיפדיה, Электронная еврейская энциклопедия, Циклопедия, Centropa

ספריה:
  • Мастер Гамбс и Маргарита (Тель-Авив : "Москва-Иерусалим", 1984)
  • Вчерашнее завтра : книга о русской и нерусской фантастике (Москва : Российский гос. гуманитарный университет, 2004)
  • דמדומי אלים (תל־אביב : ספרי עליית הגג, 2005) <עברית – פטר קריקסונוב. ״על דוסטויבסקי, בולגקוב, סולז'ניצין, צווטאייבה, נבוקוב ועוד״>
  • Апология жанра (Москва : Текст, 2014)
עריכה:
על המחברת ויצירתה:
  • אדמוני, יעל. מיכאיל, יוסף והכלב שביניהם. דבר, א׳ בטבת תשמ״ז, 2 בינואר 1987, עמ׳ 28 <ראיון עם מאיה קגנסקיה - חוקרת יצירתו של בולגאקוב>
  • בר־יוסף, יוסף. גאון־גאון, אבל להתפרנס מזה אי אפשר כאן. במחנה, גל׳ 39 (כ׳ בסיון תש״ן, 13 ביוני 1990), עמ׳ 34–35, 37.
  • בר־קדמא, עמנואל. קריירה, אהבה, משפחה. ידיעות אחרונות, 7 ימים, ו׳ באלול תשנ״א, 16 באוגוסט 1991, עמ׳ 33 <ראיון עם עולה ותיקה>
  • ישורון, הלית. ״ברוסיה אתה פוגש מפעם לפעם אדם שהוא שווה עולם״. חדרים, גל׳ 9 (קיץ 1990), עמ׳ 170–187.
  • כצמן, אבי. רוסיה המסכנה, אומרת מאיה כגנסקיה. הארץ, מוסף הארץ, י״ג באלול תשנ״א, 23 באוגוסט 1991, עמ׳ 5, 7.
  • ליבנה, נרי. להיות שייכת לאינטליגנציה. חדשות, המוסף, ט׳ בתשרי תשנ״א, 28 בספטמבר 1990, עמ׳ 18, 20.
  • לרמן, שמואל. מסה ומריבה. נקודה, גל׳ 287 (2006), עמ׳ 26–34 <ברוסיה היא פוטרה מעיתון הקומסומול לאחר שסירבה לאסוף תגובות שליליות על ישראל; ובארץ היא הוחרמה בעקבות מאמר שכתבה על השמאל הישראלי ושותפותה בצוות אינטלקטואלים שליווה את נתניהו. אבל כל אלה לא מרתיעים את מאיה קגנסקיה מלירות אש וגפרית לכל הכיוונים. שיחה נוקבת על תרבות, יהדות וחופש>
  • קונסטנטינובסקי, ילנה. המבקרת שתעבה פיקוח אידאולוגי. מקור ראשון, י״ח בניסן תשע״א, 22 באפריל 2011, עמ׳ 16.

על ״דמדומי אלים״
קישורים:
OpenLibrary – OL1130618A Wikidata – Q7044141 NLI – 987007309588405171 LC – n85009364 VIAF – 71730224
עודכן לאחרונה: 14 באוגוסט 2026

לראש הדף

 

 

ספרי המחברת

 

על יצירתה

 

קישורים

 

 

לראש הדף