גיליון מס' 35

תל אביב, שבת, כ"א בניסן תשס"ה,  30 באפריל 2005

אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן

אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש

העיתון לאנשים חושבים. לא כורתים עצים להדפיסו ואינו מצטבר כִּפסולת

עוד בגיליון: שתן, שיר מאת אורון יהלום

רוצו לקנות את לסר אורי במכירה הפומבית של כריסטיס

עוד תגובות למאמר "אינני יודע מה לחשוב"

גילויים חדשים מתוך יומנו של מר א. בן עזר

קרא בחשאי והביא, מר סופר נידח

10.2.73. ח' באדר א' תשל"ג. שבת. אתמול בערב הייתי אצל אימא ומשה [בעלה] בפתח-תקווה. אימא עשתה ארוחה גדולה ומצויינת. היו ארון ותמר בן עזר, מרים ואברהם גיסין, יואל ויהודית סימקין, שלמה וחוה וולפברג, אבשלום רוצקין (כרמלי) ולאה אשתו, רחלה ושמחה זילברווסר. יואל סימקין ואבשלום רוצקין, בני המושבה, סיפרו מעשיות ובדיחות, מן הפולקלור של פתח-תקווה.

סיפור של יואל סימקין על פרץ פסקל

פסקל היה מספר כי לכל אדם קצוב מיספר ימי חייו מראש. כיצד יודעים אותם? למעלה, בשמיים, יש מקום שבו ניצבות צלוחיות זכוכית מלאות שמן ובהן פתילות של צמר-גפן. הפתילות בוערות, והשמן כלה. וככלות השמן – האדם מת.

לילה אחד, מספר פסקל, חלמתי שאני בשמיים ורואה את כל הפתילות הבוערות. והצלוחיות, חלקן מלאות וחלקן הולכות ומתרוקנות. אני מחפש את הצלוחית שלי והנה, מה אני רואה – היא ריקה כמעט לגמרי, ועל ידה הצלוחית של אשתי, ובה השמן רב.

מה אני עושה? מסתכל הנה והנה, וכשאני רואה שאף אחד לא רואה אותי, אני טובל את האצבע בצלוחית של אשתי ומעביר טיפת שמן לצלוחית שלי, טובל ומעביר (ויואל מראה באצבעו את תנועת ההטפה, כמו בקריאת מכות מצרים בסדר פסח), טובל ומעביר, ופתאום אני מתעורר מחלומי ושומע את אשתי אומרת (באידיש):

"לא די שהשתנת בתוכי אתה עוד טובל את האצבע שלך כל פעם בחור שלי!"

[אם אינני טועה, הסיפור על פסקל הוא עיבוד של מעשייה עממית באידיש, ואודה לקוראים אם ישלחו למכתב העיתי, במקור ובתרגום לעברית – את הנוסח המקובל של המעשייה. משום-מה הסוף לא נראה לי הגיוני ואולי מר בן עזר החסיר משהו ממה ששמע וכתב מזיכרונו. – ס.נ.]

סיפור על הדודה אסתר ראב, גם הוא מפי יואל סימקין

כשהיתה צעירה אהבה אסתר מאוד את אברהם איכר. היתה לו הצלחה רבה אצל נשים והיה נשוי במרוצת חייו לנשים אחדות. כניראה שהדוד ברוך והדוד אלעזר [אחֶיהָ של אסר], דעתם לא היתה נוחה מכך שהוא [שהיה פועל] מתעסק עם אחותם. מה עשו? לילה אחד התעטפו בעבאיות רחבות והתחפשו לערבים, ארבו לו והתנפלו עליו והיכו אותו מכות נאמנות.

[על כך כתבה לימים אסתר ראב את הסיפור: "כיצד שדדו העזתים את הפלרינה שלי" המופיע בכרך "אסתר ראב / כל הפרוזה". עד סוף ימיה לא ידעה את האמת שמאחורי הסיפור].

ועוד סיפור מפי יואל סימקין

זוג צעיר מראש פינה נסע לירח הדבש לטבריה. הלכו לראינוע וביקשו את המקום הטוב ביותר – בשורה הראשונה! נכנסו וישבו, ולפתע הם רואים כי פרידמן, פקידו של הברון, יושב באחת השורות האחוריות.

"איך אנחנו יכולים לשבת עם הגב אליו?" – אמר הבעל הצעיר, ומיד הסתובבו כדי שלא להעליבו.

אורון יהלום

שתן

כשהייתי בן שבע או

אולי שמונה

כבר אז היה אבי מבוגר.

היינו קמים יחד בבוקר שבת

הוא היה תופס את השירותים לשעה

ואילו אני נותרתי ברגליים קפוצות.

הייתי מדדה החוצה בתחתונים

בשמש שבת

ומשקה את עץ האפרסק שמאחורי הבית.

היום האפרסק מת.

היום,

אבי כבר בן שבעים.

איננו גרים באותה דירה.

לעיתים הוא קם להשתין

אפילו חמש פעמים בלילה.

לפחות הוא לא משתין

במקרר.

לאחרונה,

סיפר לי,

שנסע לתל אביב, לאוניברסיטה

ולא היה יכול להתאפק:

כשעצר האוטובוס במבואות העיר

רץ כאיילה שלוחה לעבר האיקליפטוסים

שליד מלון רמת אביב.

מי יודע,

אולי גם הם ימותו

יום אחד.

היכונו להפוגה ב"חדשות בן עזר"

כפי שכבר פורסם, אם לא יהיו שינויים של הרגע האחרון, יופיע גיליון מס' 39 של המכתב העיתי ביום 9 במאי 2005 ואילו מס' 40 יופיע רק בסוף חודש מאי.

נא כוונו בהתאם את ההפסקה בהתכתבויותיכם איתנו, והשעו את ציפיותיכם לגיליון חדש עם ארוחת-בוקר וספל קפה במיטה.

המערכת אינה יכולה עדיין לגלות את הסיבה להפוגה אבל היא אינה קשורה לשלטונות מס הכנסה או מע"מ וגם לא לסוף עונת קטיף ההדרים או לנסיגה מגוש קטיף.

התעלומה תיפתר בגיליון מס' 40 אך נרמוז שהיא קשורה לשידרוג מערכות המיחשוב והתקשורת בבניין מערכת המכתב העיתי בעזרת יועצים מומחים שהובאו במיוחד מחו"ל, כי העומס על משרדי המערכת ומחשביה הולך וגדל ככל שמצטרפים יותר נמענים.

לכן נא לעצור בבקשה החל מ-9 במאי ואילך את גל ההזמנות לספר השירים "יעזרה אלוהים לפנות בוקר". מי שלא יקבל את הספר בראשית מאי יקבלו או יוכל להזמינו בסוף חודש מאי עם התחדש "חדשות בן עזר". יש מספיק עותקים במלאי.

יַעְזְרֶהָ אלוהים לפנות בוקר

ספר השירים החדש של אהוד בן עזר בהוצאת אסטרולוג

נמצא למכירה בחנויות הספרים במחיר 48 שקלים

ובהזמנה באי-מייל לקוראי "חדשות בן עזר" במחיר 30 שקלים

benezer@netvision.net.il

כולל הוצאות המשלוח בדואר והקדשת המחבר

בציפורן עט פארקר 51 המקורית שבה כתב את רוב השירים

לא תהיינה מודעות ענק בעיתונים

אהוד בן עזר, ת.ד. 22135, תל-אביב

רוצו לקנות את לסר אורי!

מאת מר א. בן עזר

ידידי שלמה שבא אומר שסוחרי האמנות מבינים בציור טוב יותר מן המבקרים ומן האוצרים. צריך לבוא למכירות הפומביות ולראות את המחירים המצחיקים לציוריהם של מי שניסו שנים ועדיין מנסים לשכנע את קהל הצופים והקונים בגאוניותם – לעומת המחירים הכבדים, המכופלים והמשולשים והבלתי משתנים – של הציירים הארצישראליים הנפלאים משנות העשרים והשלושים, שעד היום מכים במחירי תמונותיהם את מרבית הציירים שבאו אחריהם, הפלצנים והרציניים כאחד.

התצוגה המוקדמת של המכירה הפומבית השנתית של "כריסטיס" בישראל – שהוקדשה ליצירות אמנות מן המאות ה-19 וה-20 ונפתחה ביום חמישי ה-28 באפריל בערב בקומה התחתונה של מלון הילטון בתל-אביב – מצדיקה בהחלט את הקביעה של שלמה שבא: כמין הנאה של שמחה-לאיד היא לראות חדרים שלמים של אמנות ישראלית מהשנים האחרונות – בדים ענקיים, טריקים, שטיקים, כתמים, השפרצות, מריחות, לכלוכים, נגרות, קשקושים, קופסת מלח כשר, כמעט כל מה שנוצר מזריצקי המאוחר והלאה – וכמעט אף אחד מהם לא מתרומם ממחירים התחלתיים של בין ארבעת לעשרת אלפים דולר, וספק אם ישיגו אפילו מחירים אלה; אם תשאלו אותי – את רוב-רובם לא הייתי מכניס הביתה גם אילו ניתנו לי בחינם. אמנם זריצקי, שטרייכמן, סטימצקי, אורי רייזמן ומיכאל גרוס מוצגים במחירים שבין שמונה-עשר לשישים אלף דולר, אבל תהרגו אותי אם אני מבין מדוע. יוצא מן הכלל אביגדור אריכא, שהוא היחיד מבני-ימינו שתמונה שלו, שמוערכת בין חמישים לשבעים אלף דולר – מצדיקה אולי את מחירה בתור השקעה, אם כי לא הייתי ממהר לשלם את המקסימום וגם חושב פעמיים אם אני רוצה לגור איתה בסלון שלי שנים רבות.

בייחוד משכו את תשומת ליבי בקטגוריה זו של בני-זמננו שני צילומים של ילדה במסכה מאת סיגלית לנדאו, בששת אלפים דולר האחד. מה אומר לכם, יותר טוב שלא אומר – כי אחרת עדרי הגברות ששמעו הרצאות עמוקות מיני דרום ים-המלח – בתערוכתה "הפתרון האין-סופי" (בביתן הלנה רובינשטיין בתל-אביב) – תצאנה החוצה במרוצה מצינורות הבטון הענקים והמכוערים שסונדלו בגושי בטון לפתח ביתן הלנה היפה (ואשר איש לא כתב עליהם עדיין גרפיטי "המלכה ערומה!") – ורגלי המעריצות הרצות תינגפנה ודאי בחספוסי בטון חשוף ומסוכן, אבל הן תאשמנה בנגף רק אותי, ותרצינה להכותני בגלילי הפוסטרים שבידיהן על שהעזתי להטיל ספק באמנית המתוקשרת ביותר בביצת האמנות הישראלית כיום – שאכן גם צפה ערומה כביום היוולדה במי ים-המלח, בינות לאבטיחים מליחים שלא חטאו.

אבל ייתכן שהמחירים הנמוכים יחסית ב"כריסטיס" הם גם תוצאה של המיתון הכלכלי שמורגש היטב בתצוגה כולה (למרות שאומרים שהעשירים בישראל נעשו עשירים יותר). אמנם, מדובר רק במחירים התחלתיים לקראת המכירה הפומבית, שתתקיים ביום ראשון, 1 במאי בשעה שמונה ושלושים באותו מקום, במלון הילטון בתל-אביב, אבל ספק אם תמונות רבות, כמובן לא מן המשובחות –  תזכינה להימכר אפילו במחיר ההתחלתי.

שונה המצב כשאתה עובר לחדרים הראשונים של התצוגה (אנחנו נכנסנו דווקא מהסוף) ופוגש כרגיל בתמונות של ציירים ממיטב הציור הארצישראלי והאירופאי. יש הרבה קיסלינג, ראובן, שאגאל, אוסיפ זדקין (פסלים), מאנה כץ, חנה אורלוף, יוסף ישראלס, יענקל אדלר, מרסל ינקו, יוחנן סימון, ארדון (תמונות מאוסף גיטה שרובר. אני דווקא לא מבין מה מתפעלים כל כך מארדון ולמה משלמים סכומים אסטרונומיים עבור ציוריו החד-גוניים והמשעממים). חבל שלא חילקו דף פשוט עם שמות התמונות, צייריהן ומחיריהן, ואז הייתי מביא לכם יותר מידע (שקיים אמנם באתר כריסטיס: www.christies.com) – אבל, לומר את האמת, תמונות שמפעימות את הלב, תמונות באיכות של מוזיאון, לא מצאנו הרבה, כי לעיתים גם השמות הגדולים מיוצגים לאו-דווקא במיטב הציורים שלהם, ואתה משלם על השם לא פחות מאשר על איכות התמונה. (וגם כאן המחירים לא בשמיים לגבי יצירות מסויימות של אמנים מפורסמים).

חוץ מאחד.

האחד.

לסר אורי.

רוצו לראות את שתי התמונות של הצייר היהודי-הגרמני המופלא – עוד היום, שבת 30 באפריל, משעה אחת-עשרה בבוקר עד תשע בערב, ומחר, יום ראשון, 1 במאי, לפני המכירה הפומבית, משעה עשר בבוקר ועד שלוש אחר-הצהריים. הכניסה חופשית. ההנאה שלכם תהיה רבה יותר מאשר מביקור במוזיאון.

שתי התמונות החתומות של לסר אורי הן:

"השביל המוביל לגשר". פסטל על קרטון.

"על שפת האגם", 1910.

שתיהן תמונות מקסימות וצנועות של נופים אירופאים באווירה החלומית מעט, הערפילית-כאילו והצבעונית-המאופקת של לסר אורי. המחיר ההתחלתי של שתיהן זהה – בין 15 ל-20 אלף דולר. האמינו לי, זוהי מציאה! – שווה לרכוש אותן גם אם במכירה הפומבית יעלה מחירן עד לשלושים ולארבעים אלף דולר כל אחת. זוהי השקעה לדורות. תאמינו לי. הן שוות פי כמה יותר מתמונות של זריצקי, רייזמן, ארדון, ואפילו ראובן, המוצגות למכירה במחירים שהם בין פי שלושה לפי ארבעים מלסר אורי – שאגאל בארבע מאות אלף דולר, ארדון במאתיים אלף!

 לסר אורי, אחד מגדולי הציירים האירופאים, נולד בשנת 1861 בעיירה בירנבאום בחבל פוזנן, השייך כיום לפולין, ונקבר בגיל שבעים, בשנת 1931, בבית-הקברות היהודי בברלין, שבה התגורר ויצר רוב ימיו. הביקורת לא פינקה אותו, ואחרי מותו החל נשכח. ואולם התערוכות שנערכו למאה שנים להולדתו, בשנת 1961, החזירו אותו למקומו הראוי באמנות הציור העולמית – עד כדי כך שהוא כיום אחד הציירים שמעבודותיהם נעשה המיספר הרב ביותר של זיופים, ומעריכים שעשרים אחוז מיצירותיו המסתובבות בעולם אינן מקוריות.

תמונה גדולה ומופלאה של לסר אורי, המתארת עץ על שפת אגם, בעיקר בצבעי ירוק, שחור ולבן – ליוותה את ילדותי, כמו את זו של שלמה שבא, כשהיתה תלוייה עשרות שנים דרך-קבע במוזיאון תל-אביב הישן שבבית דיזנגוף בשדרות רוטשילד. אז, כאשר המוזיאון היה קטן, היה לה מקום בתצוגת הקבע. היום, כאשר מוזיאון תל-אביב וביתן הלנה רובינשטיין גם יחד מלאים הרבה דברי תפלות ואחיזת עיניים (למעט אולי תערוכת הדיוקנאות של חיים גליקסברג) – אין במוזיאון מקום לתמונה של לסר אורי, ששווה ודאי כחצי מיליון דולר, והיא מאוחסנת מן הסתם במקום שבו מצויים הציורים היפים ביותר בתל-אביב – המרתף של מוזיאון תל-אביב.

ואיפה התמונה הגדולה של בית הכנסת ביום כיפור של מאוריצי גוטליב, שהיתה פאר המוזיאון הקטן בשדרות רוטשילד במשך שנים רבות? בערים אחרות בעולם היו מעלים אותה על מפת הסיורים לתיירים, תולים אותה בקיר הגדול ביותר והמבוזבז של אולם המבוא בעל החלל של שלוש קומות – אבל במוזיאון תל-אביב מראים לתיירים מחוץ-לארץ קשקושים בני-ימינו, כאילו אין לתיירים אותו סגנון מייגע, יומרני וסתמי גם בארצותיהם שלהם.

ואגב מרתפי מוזיאונים, אמר לי ידידי הסופר העל-זמני אלימלך שפירא לא מזמן: "כאשר גונבים תמונה מקיר במוזיאון, מיד מודיעים על כך בכל כלי התקשורת ומנסים לגלות את הגניבה, ואיש גם לא יעז לקנות אותה כי הצילום שלה מתפרסם בכל העיתונים. אבל אם גונבים מהמרתפים? כמה שנים עוברות עד ששם מגלים שתמונת-מופת חסרה?"

נחזור ללסר אורי. אם היה לי כסף, אני אומר לכם – הייתי רץ ומשקיע אותו קודם כל בשתי התמונות הללו. אילו היו תלויות בסלון שלי, הייתי יושב שעות ומסתכל בהן. חשבתי למכור את הפרדס כדי לקנות אותן, אבל המצב היום לא טוב ביותר. כמעט שאין רווחים. והקרקע טרם הופשרה לבנייה. אבל אם מישהו מהקוראים יש לו כמה עשרות אלפי דולרים פנויים – אל תהיו טיפשים, רוצו לקנות את שתי התמונות של לסר אורי, ותאמינו לי, גם הנכדים שלכם יודו לי שיעצתי בשעתו לסבא ולסבתא לעשות את השקעת חייהם.

ורק אל תיראו להוטים מדי ואל תגלו שבאתם מפני שקראתם את "חדשות בן עזר" – כי אז התחרות ביניכם – היא בלבד תקפיץ פלאים את מחירי התמונות האלה! יותר טוב שתפיצו שמועה שיש הרבה זיופים...

שי עם שביט ופעיל

במסגרת "בילוי שבת" של תיאטרון בית ליסין בדיזנגוף, בשבת הבאה 7.5.05 בשעה 11.00 בבוקר, מארח שמואל שי את שלמה שביט על שירי אהוד מנור, ד"ר מאיר פעיל על שישים שנה לניצחון על הנאצים (מאורע זניח בהשוואה לחגיגות המימונה המתקיימות הערב ומחר, והן כידוע תמצית היהדות, למרות שמשפחות יהודיות אמידות ומשכילות בארצות המגרב התביישו בהן בשעתן וראו אותן כחג לא-מכובד של דלת העם ושל הגויים. רק בישראל התפתח, כמעט יש מאין – החג ההמוני שמנציח את רצון חוגגיו להיות לנצח מקופחים ושונים עם תרבושים ומופלטות, שהם כידוע שניים מתרי"ג מצוות של באבא ובאבא), וכן דורון לוריא על זיופים באמנות, דבורה שפירא-נמיר, ליאורה עיני והזמרת סוזי מילר. כרטיסים במחיר 30 שקל.

עוד תגובות למאמר "אינני יודע מה לחשוב"

בנושא ההתנתקות

מאת אהוד בן עזר (בגיליון מס' 33)

ותגובות לתגובות (בגיליון מס' 34)

הוספה לדברי גדעון אור והתייחסות לעמנואל גרטל

מיום שחרב בית המקדש ניתנה נבואה לשוטים. לכן איש אינו יכול לדעת מה ילד יום אחרי ההתנתקות. אבל, יש לנו מציאות אחת של התנתקות מסיני שהביאה לשקט בגבול הדרומי, ועוד מציאות של יציאה מלבנון על ידי אהוד ברק, ולמרות שהיו נבואות שחורות בשני המקרים באשר למה שיתרחש – המציאות הוכיחה שהמהלכים האלה הביאו לשקט.

אמנם, בלבנון לא התיישבו יהודים ולא היה פינוי אזרחי שהופך את הפינוי לכואב ולקשה, אבל בעקרון – התוצאה היא החשובה. ייתכן שגם בעזה זה ישקיט את הגזרה.

גם מן השטחים ביהודה ושומרון נצטרך לצאת, אם אנחנו רוצים שהדמוגרפיה לא תנצח אותנו. סיבה נוספת – מדינות ערב לא יישארו נחשלות לתמיד, והם יתפתחו בעקבות החשיפה לכפר הגלובאלי ואז ייסגר הפער הטכנולוגי בינינו לביניהם. עקב יתרונם המספרי הם יוכלו להשמיד אותנו בקלות. לכן, צריך לנסות הכול כדי להגיע לשלום לפני זה. גם אם יש סיכונים בדרך.

בֶּנְדָלֶה

הסופר העל-זמני מר אלימלך שפירא מעיר: ואם יגיעו איתנו ל"שלום" לפני שישמידו אותנו בקלות – כבר לא יתפתו להשמיד אותנו בקלות? הלא כל ישיבתנו כאן אפשרית רק מפני שהערבים והאיראנים אינם יכולים להשמיד אותנו בקלות וגם האמריקאים לא יסכימו לכך, וזאת לא רק כדי לשמור על פנינה רוזנבלום, הרב עובדיה יוסף וחגיגות המימונה – אלא בגלל הנפט הסעודי (לאירופאים לא כל כך יזיז אם נושמד שהרי לפני שישים וכמה שנים כבר כמעט שהצליחו בכך, ואפילו שוטרי פריס סייעו לצוד את יהודיהָ ולשלחם למחנות ההשמדה).

הניסיון ההיסטורי הנמשך שלי, כבר יותר ממאה ועשרים שנה – אומר כי ברגע שיחשבו הערבים והאיראנים שהם יכולים להשמיד אותנו – אז לא רק שלא יהיה לפני כן שלום, אלא קרוב לוודאי שאחרי כן כבר לא יהיה גם מזרח-תיכון אלא רק פטריות-עשן אטומיות אחדות בשמיו השחורים.

"חדשות בן עזר" מברך את הסופר עמוס עוז

על זכייתו בפרס גתה הגרמני

שניתן לו על "עבודתו הספרותית ופעילותו הפוליטית"

"חדשות בן עזר" מאחל:

לד"ר סו בלקוול מאוניברסיטת בירמינגהם

ולד"ר שירין בנג'ימין (יהודייה) מאותה אוניברסיטה

המארגנות והמנהיגות את החרם של איגוד מרצי האוניברסיטאות בבריטניה

על אוניברסיטאות חיפה ובר-אילן בישראל

ול-60 האירגונים הפלשתינאים

שגיבשו עבורן את הקריאה לחרם אקדמי על ישראל

ולד"ר אילן פפה התומך בהחרמת אוניברסיטת חיפה שבה הוא מלמד

אך באופן אישי פטור מהחרם מפני שהוא-עצמו משתין על מדינתו

מאחל לכם מה שאתם בסתר ליבכם מאחלים לישראל

ועוד כפל-כפליים

לחובבי קללות בנות זמננו

באתר  ynet.co.ilיש מדור "משחקים וכף" ושם יש מדור קללות, אמנם בנות זמננו ולא עתיקות, אבל מעניין להשוותן עם החרפות והגידופים של פעם המופיעים במדורו של הסופר העל-זמני אלימלך שפירא.

נ.י.

מר א. בן עזר

שפרש סופית ממר"צ לאחר שהומלך עליה ביילין והפכה ליח"ד

וגם הזהיר את הנהגתה מפני המהלך

מודיע שלא יחזור לשורותיה גם אם יודח ביילין ותחזור להיות מר"צ

כי מה שקרה למר"צ – כנראה שמגיע לה

יש מחיר לטיפשות

וגם להיעדר חשבון-נפש רציני

©

כל הזכויות שמורות

סופר נידח יְאַי-מֵייל חינם לכל דורש את הגיליונות הקודמים

כולם בקובץ אחד, או בודדים, או לפי מיספר, תאריך או נושא

וכן  את "ג'דע", "קיצור תולדות פתח-תקווה", "חשבון נפש יהודי חילוני"

וחוברת "מפגשים" של סומליון, הסופרים והמשוררים לילדים ולנוער בישראל, ספריהם, כתובותיהם, נושאי פגישותיהם וקורות-חייהם, הכול חינם באי-מייל!

הפועלים בפרדס של מר בן עזר יעטפו, יארזו וישלחו לך חינם את הקבצים

מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב,

מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגּורה והמתרגזת: ד"ר שְׁפיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ

המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְאַי-מֵייל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק

והמבקש להצטרף חינם יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות

בהזמנה באי-מייל ניתן לקבל את "כל הפרוזה" של אסתר ראב

509 עמ' הכוללים גם שירים שתירגמה לעברית ושירי הילדים שכתבה

תמורת 40 ₪ (כולל דמי משלוח) שישולמו רק לאחר קבלת הכרך בדואר

וגם את ספר השירים החדש של אהוד בן עזר "יעזרה אלוהים לפנות בוקר"

 תמורת 30 ₪ (כולל דמי משלוח והקדשת המחבר) שישולמו לאחר קבלת הכרך בדואר

לאחרוני המזמינים חינם את "חנות הבשר שלי" – העותקים בדרך אליכם

המלאי טרם אזל ואפשר עדיין להזמין עותקי חינם לכתובת הנמען, הכול לפי האי-מייל:

benezer@netvision.net.il

"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל