מְטֹעֶנֶת גַּרְזִנִּים, חוֹרְקָה, רוֹעֶשֶׁת,

הָעֲגָלָה בְּתוֹךְ הַיַּעַר נִגְרְרָה.

הַשֶׁמֶשׁ פִּזְזָה עַל-פְּנֵי הָעֶשֶׁת

וְהִתְפּוֹרֵר בְּחֹד-הַלַהַב קַו-אוֹרָהּ.

שָׁמְעוּ אֶת צְלִיל הָעֶשֶׁת הָאוֹיֶבֶת

לִבְנִים צְעִירִים וְנִזְדַּעַזְעוּ,

בִּירַק-עָלִים נִסְעָר רָטָטוּ, כִּי חָזוּ

שְׁעַת-כִּלְיוֹנָם הַמִּתְקָרֶבֶת.

אַךְ אֹרֶן שְׂבַע-שָׁנִים, זְקַן-אֳרָנִים,

פָּנָה וְסָח אֶל הַלִּבְנִים:

מַה תִּפְחֲדוּ, בָּנִים, וּמַה תִּירָאוּ

מִקּוֹל-פְּלָדָה קָלוּשׁ, אֲשֶׁר תִּשְׁמָעוּ?

אִם גַּם הַגַּרְזִנִּים הִרְבּוּ אֶת חֲלָלֵינוּ,

לַשָּׁוְא נִפְחַד מִפְּנֵי שׂוֹנְאִים,

כָּל עוֹד בְּעַצְמְכֶם לְקַת-הַגַּרְזִנִּים

עֵץ מֵהַגֶּזַע לֹא תִתֵּנוּ!