נוֹטֶה הַשֶּׁמֶשׁ לַעֲרֹב,
צַו יְצַוֶּה אָז דִּימוֹס:
"בָּנַי, הָבִיאוּ מַיִם לִי
וּסְעוּדַתְכֶם תַּקֵּנוּ.
בֶּן-אֲחוֹתִי, לַמְפְּרַקִי, בֹּא
וְלִימִינִי תֵשֵׁבָה,
הִנֵּה נִשְׁקִי, קָחֶנּוּ לָךְ
וְלַנְּעָרִים רֹאשׁ תֶּהִי.
וְאַתֶּם, בָּנִים, תִּפְסוּ תָפוֹס
אֶת יְתוֹמִי – הַסַּיִף,
כִּרְתוּ שׂוֹכוֹת לִי מוֹרִיקוֹת
מֵהֶן עֲשׂוּ יָצִיעַ,
הַבְהִילוּ אֶת הַכֹּמֶר לִי,
לְמַעַן אֶתְוַדֶּה לוֹ
עַל כָּל אֲשֶׁר חָטָאתִי פֹה,
אֶת כָּל-פְּשָׁעַי אַגִּידָה:
שְׁלֹשִים שָׁנָה אַרְמָטוֹלוֹס,
וְעֶשְׂרִים – גַּנָּב אָנֹכִי;
עַתָּה מוֹתִי קָרֵב וּבָא,
וְאָנֹכִי אָמוּתָה.
תִּכְרוּ לִי קֶבֶר מְאֹד גָּדוֹל,
גָּבֹהַּ, רְחַב-יָדַיִם,
בּוֹ מְעֻמָּד אִלָּחֲמָה
וַאֲמַלֵא אֶקְדּוֹחַ
חַלּוֹן קָטָן בּוֹ תִּקְרְעוּ
לִי מִימִינִי פָתוּחַ,
הַסְּנוּנִיּוֹת תָּבֹאנָה בוֹ
לִי עַל אָבִיב תְּבַשֵּׂרְנָה,
וּבְיֶרַח זִיו יְרַנְּנוּ
אֶת שִׁירָתָם זְמִירֵינוּ."
28.12.1940