לַפֶּחָה תִּכְרַע לִיאַקוֹס,

כְּרַע וּכְרַע לוֹ לַוָּזִיר,

אִם אַרְמָטוֹלוֹס הָיִיתָ,

בַּמְּדִינָה תְּהִי מוֹשֵׁל.

"עַד שֶׁבַּחַיִּים לִיאַקוֹס,

לֹא יִשְׁתַּחֲוֶה לְעוֹלָם;

אַךְ סֵיפוֹ שֶׁלּוֹ – פֶּחָה לוֹ;

אַךְ רוֹבֵהוּ – הַוָּזִיר!"

וְאָלִי-פֶחָה שׁוֹמֵעַ…

וַיֶּאֱנַף בּוֹ בַּסּוֹרֵר,

וּפְקֻדּוֹת כָּתַב, אִגֶּרֶת,

כָּךְ צִוָּה וְכָךְ פָּקַד:

"וָלִי גְּוֶקַס, עוּשָׁה חוּשָׁה

בֶּעָרִים וּבַמְּדִינָה,

וְאֶת לִיאַקוֹס הָבֵא הֵנָּה

וּמִיָּד אִם חַי אוֹ מֵת!"

גְּוֶקַס שׁוֹט יָשׁוּט בֶּחָבֶל,

אַחַר לוֹחֲמִים יִרְדֹּף;

מְצָאָם, וּבָא מַפְתִּיעַ,

כְּבָר הִדְבִּיק הַחֲלוּצִים.

קוֹנְטוֹ נְיַאקוֹפִּיס הֵרִיעַ

מִמְּרוֹמֵי הַסּוֹלְלָה:

"אֶל הָעֲבוֹדָה, בָּנַי לִי!

אֶל הַקְרָב עֲלוּ, בָּנַי!"

הִזְדָּרֵז וּבָא לִיאַקוֹס,

בְּאוֹן תּוֹפֵס בְּשִׁנָּיו סֵיפוֹ,

לַיְלָה וְיוֹמָם נֶאֱבָקוּ,

שְׁלָשׁ-יָמִים, שְׁלשָׁה לֵילוֹת.

בְּנוֹת-אַלְבַּנְיָה תְּקוֹנֶנָּה

עֹטוֹת-אֵבֶל, שְׁחוֹרִים,

עַל עֲקֵבוֹ שָׁב וָלִי גְּוֶקַס,

נֶחֱנָק בְּדָמָיו שֶׁלּוֹ.

29.12.40