מִי־יִתֵּן וְהָיְתָה לִי פִּנָּה חֲרִישִׁית בְּלֶב־עוֹלָם זֶה הַמָּבְדָּל רַק לְעוֹלָלִי.

יָדַעְתִּי כִּי־יֵשׁ כּוֹכָבִים לוֹ הַמְּדַבְּרִים אֵלָיו וְשָׁמַיִם לוֹ אֲשֶׁר יַרְדוּ עַד אֶל־מוּל פָּנָיו לִנְטוֹת אֵלָיו וּלְשַׁעֲשַׁע אוֹתוֹ עִם־עַנְנֵיהֶם הַמַּפְלִיאִים וְעִם־הַקְּשָׁתוֹת אֲשֶׁר בְּעַנְנֵיהֶם.

אֲשֶׁר יִתְחַפְּשׂוּ כְּמוֹ אִלְמִים וּמַבִּיטִים כְּמוֹ לֹא־יוּכְלוּ לָנוּעַ נֶצַח, וְהֵמָה זֹחֲלִים לְאִטָּם עַד־חַלּוֹנוֹ עִם־סִפֻּרֵי נִפְלְאוֹתֵיהֶם וְעִם־אַרְגָּזֵיהֶם הַמְּלֵאִים צַלְמֵי שַׁעֲשֻׁעִים נֶחְמָדִים.

מִי־יִתֵּן וְיָכֹלְתִּי גַּם־אֲנִי לְהִתְהַלֵּךְ עַל־פְּנֵי הַמְּסִלָּה הָעֹבֶרֶת בֵּין־מַחְשְׁבוֹת עוֹלָלִי, וּמִשָּׁם וָהָלְאָה עַד לְאֵין־גְּבוּל –

אֲשֶׁר שָׁם צִירִים יֵחָפְזוּ בְּאֵין־שׁוֹלֵחַ אוֹתָם, לִתְעוֹת בְּמַמְלָכוֹת מְלָכִים אֲשֶׁר דִבְרֵי הַיָּמִים לֹא יְדָעוּם –

אֲשֶׁר שָׁם תַּהֲפוֹךְ הַתְּבוּנָה אֶת־חֻקֶּיהָ לַעֲשׂוֹתָם לְנַחֲשֵׁי עֲקַלָּתוֹן וּלְעוֹפְפָם תַּחַת־הַשָּׁמַיִם, וְהָאֱמֶת תִקַּח אֶת־כָּל עִנְיָן וְשִׁלְּחָה אוֹתוֹ לַחָפְשִׁי מִכְּבָלָיו.