אֲנִי רַק דִּבַּרְתִי לֵאמֹר: “אֵם־יַעֲלֶה בָּעֶרֶב הַיָּרֵח הַמָלֵא וְעָגֹל וְיִשְׂתָּרֵג בִּסְבַךְ שָׂרִיגֵי עֵץ הַקַּדַם הַזֶּה, הֲיוּכַל אִישׁ לְצוּדוֹ?”

אֲבָל דַּדַּי¹ שָׂחַק לִי וַיֹּאמַר: “רֵק הַנִּבְעָר אַתָּה מִכָּל־הַנְּעָרִים אֲשֶׁר רָאִיתִי מְעוֹדִי וְעַד־כֹּה. רָחוֹק הַיָּרֵח מִמֶּנוּ עַד־לִמְאֹד, וְאֵיךְ יוּכַל אִישׁ לְצוּדוֹ?”

וַאֲנִי אָמַרְתִּי: “דַּדַּי מַה־נּוֹאַלְתָּ! אֵם־יֵשׁ כִּי אִמֵּנוּ תַבִּיט אֵלֵינוּ מֵחָלוֹנָהּ וְתִצְהַל אֵלֵינוּ לְעֵת שַׁעֲשְׁעֵנוּ אֶת־שַׁעֲשֻׁעֵינוּ, הָאָמֹר תֹּאמַר: רְחוֹקָה הִיא?”

אֲבָל דַּדַּי אָמַר: “רַק יֶלֶד פֹּתֶה אַתָּה! אֵי־מִזֶּה תִּקַּח לְךָ רֶשֶׁת גְּדוֹלָה לְמַדַּי לְבַעֲבוּר צוּד בָּהּ אֶת־הַיָּרֵח?”

וַאֲנִי אָמַרְתִּי: “הֵן לֹא יִבָּצֵר מִמְּךָ לְלָכְדוֹ בְעֶצֶם יָדֶיךָ?”

אֲבָל דַּדַּי שָׂחַק וַיֹּאמַר: “אָכֵן הַנִּבְעָר אַתָּה מִכָּל־הַנְּעָרִים אֲשֶׁר רָאִיתִי מְעוֹדִי וְעַד־כֹּה. הֵן לוּ קָרַב לָגֶשֶׁת, כִּי־עַתָּה רָאִיתָ מַה־גָדוֹל הַיָּרֵח”.

וַאֲנִי אָמַרְתִּי: “הוֹי דַּדַּי, מַה־רַבּוּ הַהֲבָלִים אֲשֶׁר יוֹרוּ בְּבֵית־סִפְרֶךָ! אֵם־יֵשׁ כִּי תַט אִמֵּנוּ אֶת־רֹאשָׁהּ אֵלֵינוּ לְנַשֶּׁק־לָנוּ, הֲיֵּרָאוּ פָנֶיהָ אֵלֵינוּ גְּדוֹלִים לִמְאֹד?”

אֲבָל דַּדַּי רַק בְּאַחַת: “אָכֵן יֶלֶד סָכָל אַתָּה!”