(שיר עם צרפתי, נוסח ז’אן רישפאן)

נַעַר בִּישׁ מַזָּל צָרָה רְדָפַתְהוּ —

הוּא נַעֲרָה אָהַב, וְהִיא לֹא אֲהָבַתְהוּ.

אָמְרָה הַנַּעֲרָה: שְׁמַעֵנִי, חֲבִיבִי,

הָבֵא לִי לֵב-אִמְּךָ, אֶתְנֵהוּ לְכַלְבִּי.

הָלַךְ הַנַּעַר אֶל אִמּוֹ וַיִּרְצָחֶנָה.

הוֹצִיא אֶת לִבָּהּ מִן הֶחָזֶה וַיִּשָּׂאֶנוּ.

חָפוּז הָלַךְ בַּדֶּרֶךְ, מָעֲדוּ רַגְלָיו,

הַלֵּב שָׁמַט לָאָרֶץ, הַבֵּן שָׁמַט עָלָיו.

עוֹד מְפַרְפֵּר הַלֵּב בֵּין חַיִּים וָמָוֶת,

וַאֲנָחָה דְּמוּמָה כַּאֲדָמָה שָׁמַע הוּא.

מִתּוֹךְ דָּמִים שָׁאַל הַלֵּב חָנוּק מִבְּכִי.

“הַאִם נִפְצַעְתָּ בְּנִי, הַאִם נִפְצַעְתָּ בְּנִי?”