בְּשׁוּב זַ’ן רֶנוֹ מִשְּׂדֵה הַקְּרָב

הֶחֱזִיק אֶת קְרָבָיו בִּשְׁתֵּי יָדָיו.

בְּעַד הַחַלּוֹן הִבִּיטָה אִמּוֹ

וְאָמְרָה: "רְאוּ, חָזַר בְּנִי רֶנוֹ.

רֶנוֹ, רֶנוֹ בְּנִי, יִשְׂמַח לְבָבְךָ,

בֶּן-מֶלֶךְ לְךָ יָלְדָה אִשְׁתְּךָ."

"לֹא יִשְׂמַח לֹא יִשְׂמַח לְבָבִי

לֹא בְּאִשְׁתִּי, אִמִּי, וְלֹא בִּבְנִי.

כָּלוּ יָמַי, הִנֵּה קוֹפֵא דָּמִי.

אָנָּא, מִטָּה הַצִּיעִי לִי אִמִּי.

וְהַמִּטָּה תֻּצַּע לִי בִּדְמָמָה

לְבַל תָּחוּשׁ אִשְׁתִּי, לְבַל תִּשְׁמַע."

וּבַחֲצוֹת הַלַּיְלָה זַ’ן רֶנוֹ

הֵשִׁיב נַפְשׁוֹ בְּשֶׁקֶט, לְקוֹנוֹ.

"הַגִּידִי חֲמוֹתִי, חָמוֹת וָאֵם,

הַאִם שָׁמַעְתִּי קוֹל פַּטִּישׁ הוֹלֵם?"

"בִּתִּי הֲלֹא זֶה הַנַּגָּר שֶׁבָּא

וּמְתַקֵּן פְּגִימוֹת שֶׁבָּרִצְפָּה."

"הַגִּידִי חֲמוֹתִי הַיְקָרָה,

הַאִם אֲנִי שׁוֹמַעַת קוֹל זִמְרָה?"

"תַּהֲלוּכָה, בִּתִּי, תַּהֲלוּכָה!

עַל-פְּנֵי בֵּיתֵנוּ זֶה עַתָּה חָלְפָה."

"הַגִּידִי חֲמוֹתִי הַחֲבִיבָה,

מַה בְּכִי אֲנִי שׁוֹמַעַת וִיבָבָה?"

"זוֹ הַשְּׁכֵנָה, בִּתִּי, זוֹ הַשְּׁכֵנָה,

אֲשֶׁר בּוֹכָה עַל שֶׁשָּׁכְלָה אֶת בְּנָהּ."

"מַדּוּעַ, חֲמוֹתִי, אַתְּ נְבוֹכָה?

אִמְרִי-נָא לָמָּה זֶה גַּם אַתְּ בּוֹכָה?"

"לֹא עוֹד אוּכַל הַסְתֵּר זֹאת, אֲהוּבָה,

רֶנוֹ נִפְטַר וְלִקְבוּרָה הוּבָא."

"אִמִּי, אִמְרִי לַקַּבְּרָנִים לַחְפֹּר

לְרֹחַב-שְׁתֵּי-גְוִיּוֹת אֶת זֶה הַבּוֹר.

וּבֵין הַשְּׁתַּיִם רֶוַח לְהוֹתִיר, חֲמוֹתִי,

שָׁם, יַחַד עִמָּנוּ, יִשַּׁן לוֹ גַּם יַלְדִּי."