פֵּתַח־הָאֶשְׁנָב על רִקְמָתִי גָחַנְתִּי,

נִנְעֲצָה בְאֶצְבָּעִי הַמַּחַט. לִבְנַת־הַשׁוֹשַׁנָּה

רָקַמְתִּי

הָפְכָה שׁוֹשַנַּת־אֹדֶם.

בַּמֶּרְחָק, בִּשְׂדֵה־הַקֻּטָל, עִם בְּנֵי־מוֹלֶדֶת

נִצָּב דּוֹדי. אוּלַי דָּמוֹ נִשְׁפָּךְ שָׁם?

שַׁעֲטַת־סוּסִים אֶשְׁמָעָה;

הַסוּסוֹ יְגַמֵּא חוֹל?

לְבָבִי הוּא יַהֲלֹם בִּי כְּפַרְסַת־בַּרְזֶל.

דִּמְעָתִי נוֹשֶׁרֶת מֵעֵינִי הַבּוֹכִיָה

עַל מִסְגֶּרֶת־רִקְמָתִי,

אֹבֶה רְקֹם אֵת דִּמְעוֹתַי בַּמֶּשִי,

כִּפְנִינִים לְבַנְבָּנוֹת.