פֵּתַח־הָאֶשְׁנָב על רִקְמָתִי גָחַנְתִּי,
נִנְעֲצָה בְאֶצְבָּעִי הַמַּחַט. לִבְנַת־הַשׁוֹשַׁנָּה
רָקַמְתִּי
הָפְכָה שׁוֹשַנַּת־אֹדֶם.
בַּמֶּרְחָק, בִּשְׂדֵה־הַקֻּטָל, עִם בְּנֵי־מוֹלֶדֶת
נִצָּב דּוֹדי. אוּלַי דָּמוֹ נִשְׁפָּךְ שָׁם?
שַׁעֲטַת־סוּסִים אֶשְׁמָעָה;
הַסוּסוֹ יְגַמֵּא חוֹל?
לְבָבִי הוּא יַהֲלֹם בִּי כְּפַרְסַת־בַּרְזֶל.
דִּמְעָתִי נוֹשֶׁרֶת מֵעֵינִי הַבּוֹכִיָה
עַל מִסְגֶּרֶת־רִקְמָתִי,
אֹבֶה רְקֹם אֵת דִּמְעוֹתַי בַּמֶּשִי,
כִּפְנִינִים לְבַנְבָּנוֹת.