בָּעוֹלָם – קוֹלוֹת בְּלִי קֵץ,
מִקּוֹל רַעַם עַד קוֹל עֵץ,
וְעַד קוֹל… מִטְפַּחַת־עֵזֶר,
שֶׁנּוֹשֵׂא עִמּוֹ רֶבּ לֵיזֶר
בְּכִיסֵהוּ מֵאָחוֹר,
כְּמִנְהַג זִקְנֵי־הַדּוֹר
(לְנִגּוּב הַמִּשְׁקָפַיִם – וּכְמוֹ־כֵן לְנִגּוּבִים
שֶׁל אֻכַּף־הַמִּשְׁקָפַיִם, שֶׁעָלָיו הֵם רְכוּבִים).
כֵּן, גַּם הִיא, מִטְפַּחַת־חֹטֶם, מַשְׁמִיעָה דְבָרִים לָרֹב.
מַה פֵּרוּשׁ? סִמָּן לֹא טוֹב!
כְּאֵב־רֹאשׁ לוֹ לְרֶבּ לֵיזֶר – לֹא מֵרֹב תַּעֲנוּגוֹת…
דְּאָגוֹת לוֹ, דְּאָגוֹת:
פַּרְנָסָה – מַמָּשׁ כַּזַּיִת,
וְאַרְבַּע בָּנוֹת בַּבַּיִת,
וְרֶבּ פֶּסַח הַשַּׁדְכָן
קְצָת חֵרֵשׁ וְגַמְגְּמָן…
מְהַדֵּק יָפֶה רֶבּ לֵיזֶר סְבִיב רֹאשׁוֹ אֶת הַמִּטְפַּחַת,
וְהַהִיא פּוֹתַחַת פִּיהָ בְּמוּסָר וּבְתוֹכַחַת:
"כָּךְ יָאֶה לָהּ לַבְּרִיָּה, שֶׁבִּמְעַט לֹא דַיֽ לָהּ –
וְדַרְכָּהּ לְהַאֲרִיךְ חֲלוֹמָהּ מִלַּיְלָה.
אִם קָדְקֹד לְךָ, הַרְהֵר –
אַךְ עַד כָּאן וְלֹא יוֹתֵר!
אַל תִּקְפּוֹץ מֵעַל לַחֹטֶם!
רֹאשׁ – לֹא אֶבֶן: גַּם כֹּחוֹֽ תָּם!
קֹדֶם־כֹּל
מְדוֹד וּשְׁקוֹל!
כְּבָר אָמַר מַקֵּל פִּקֵּחַ:
'יִתְמַתַּח הַמִּתְמַתֵּחַ,
אַךְ יִזְכּוֹר אֶת הַקְּצָווֹת!'
(הַמַּקֵּל הַהוּא לֹא לֶמֶךְ: בְּרֹאשׁוֹ – גֻּלַּת־כָּבוֹד!)
אוֹ – מוּטָב לְךָ לָקַחַת
לְדֻגְמָה אוֹתִי, מִטְפַּחַת!
אֵין סָפֵק, גְּדוֹלָה אֲנִי
מֵרֹאשְׁךָ הַקַּטְנוּנִי!
רְאָיָה: אֲנִי מַקֶּפֶת אֶת כֻּלּוֹ כְּעֵין חֲגֹרֶת –
וְנִשְׁאָר לִי מֵאָחוֹֽר עוֹד
סֶרַח־קֶשֶׁר כְּ’שֶׁל־רֹאשׁ'.
וַאֲפִילוּ חֲלָצַיִם
אֶאֱזוֹר אַחַת־וּשְׁתַּיִם,
אִם הַצֹּרֶךְ זֹאת יִדְרוֹשׁ.
וְאוּלָם אֲנִי יוֹדַעַת: לֹא אוּכַל כַּחֲגוֹרָה
לְהַקִּיף אֶת בֵּית־הַכְּנֶסֶת אוֹ מֶרְחַץ־הָעֲיָרָה".
– “עַל שׂוֹנְאַי!” – אוֹמֵר רֶבּ לֵיזֶר: "כַּמָּה יֵשׁ בָּהּ גַּאֲוָה,
כְּשֶׁהִיא, מִטְפַּחַת־חֹטֶם, נַעֲשֵׂית לַעֲנָוָה!"