"בּוֹא אֵלַי, עוֹרַבְרְבִי:
עֵת לִלְמוֹד תּוֹרַת־נָבִיא!"
כָּךְ קָרָא עַל עֵץ בַּיַּעַר
אָב־עוֹרֵב לִבְנוֹ הַנַּעַר:
"הֵן מָחָר, כְּשֶׁבַּטֶּבַע יוֹם־אָבִיב רִאשׁוֹן יִצְהַל,
בִּתְשׁוּרוֹת יָבוֹא קָהָל –
לְבַקֵּשׁ עֵצָה מִפִּיךָ:
בַּר־מִצְוָה תִּהְיֶה מָחָר – אַל תַּלְבִּין אֶת פְּנֵי אָבִיךָ!
עַד עַכְשָׁו, קֻנְדֵּס חָמוּד,
לֹא חָשַׁקְתָּ בְּלִמּוּד –
וּמִנַּיִן לְךָ דַּעַת,
שֶׁכָּעֵת מִמְּךָ נִתְבַּעַת?
אֵיךְ תִּנְהַג עִם הַבְּרִיוֹת?
מַה תָּשִׁיב עַל הַקֻּשְׁיוֹת?
לְפָחוֹת, כְּלָל זֶה שַׁנֵּנָה: אִם נוֹתְנִים לְךָ – תִּקַּח,
אַךְ לוֹמַר אֲשֶׁר יָדַעְתָּ – בְּהֶחְלֵט אֵינְךָ מֻכְרָח!
הָאֶמֶת מָרָה כְּלַעַן: לֹא יָשִׂישׂוּ לְשִׁמְעָהּ;
מְקַבְּלִים אוֹתָהּ בְּכַעַס, בְּלִגְלוּג אוֹ בְּדִמְעָה –
וְלָכֵן מִן הַחָכְמָה הוּא לְהַדְלִיל אוֹתָהּ קִמְעָה!
בַּנְתָּ שְׂפַת סַגִּי־נְהוֹר? לֹא קִמְעָה – לְהֶפֶך,
כִּי יָפֶה כִּסּוּי טְפָחַיִם לְגִלּוּי כָּל טֶפַח.
לַמִּלִּים יָאֶה הַזֹּהַר, לָאֱמֶת – הַחִוָּרוֹן,
אַךְ גַּם מַשֶּׁהוּ מִמֶּנָהּ שְׁמוֹר תָּמִיד לְזִכָּרוֹן!
הָעִקָּר: הֱיֵה פִּקֵּחַ
וְשַׁבַּח אוֹתָהּ, שַׁבֵּחַ
בְּאָזְנֵי הַמַּאֲזִין…"
– “בִּשְׁבִיל מָה? – בִּשְׁבִיל שֶׁיַּאֲמִין!”
* *
וְעַל עֵץ אַחֵר בַּיַּעַר, בְּפִנָּה מֻצְנַעַת,
קוּקִיָּה לַקּוּקִיֹּנֶת מְלַמֶּדֶת דַּעַת:
"הַאֲזִינִי! הַשָּׁעָה
מִתְקָרֶבֶת וּבָאָה:
כַּאֲשֶׁר מָחָר תַּגִּיעַ
הַחַמָּה לִמְרוֹם־רָקִיעַ,
תִּכָּנֵס בָּךְ רוּחַ־נְבוּאָה.
אַל מוֹרָא, בִּתִּי! קַיְּמִי־נָא יִעוּדֵך הָרָם כַּחֹק:
לְעוֹרֵר! לִקְרוֹא! לִדְפּוֹק!
וְלוֹמַר אֶמֶת בְּלִי פַחַד – לֹא לִכְזוֹב וְלֹא לִשְׁתוֹק!
אַתְּ תּוֹקִיעִי כָּל מִשְׂפָּח רָע,
כָּל גִּלּוּי שֶׁל סִטְרָא־אַחְרָא:
הֵן יִצְרוֹ שֶׁל כָּל אֶפְרוֹחַ יְלַוֶּנּוּ מִבֵּיצָה!
אַךְ… אוֹסִיף לָךְ עוֹד עֵצָה!
יִתָּכֵן שֶׁלֹא תָּבִינִי – הֲרֵי אַתְּ עוֹדָךְ תִינֹקֶּת –
וְאוּלָם, אִם תִּשְׁכְּחִי זֹאת, אֲמִתֵּךְ תִּהְיֶה נִזּוֹקֶת:
הָאֶמֶת, אָמְנָם, קְדוֹשָׁה הִיא – אַךְ, לְיֶתֶר נוֹי וָחִין,
לָהּ הוֹסִיפִי נֹפֶך־שֶׁקֶר בְּדַבְּרֵךְ לַמַּאֲזִין!"
– “בִּשְׁבִיל מָה? – בִּשְׁבִיל שֶׁיַּאֲמִין!”