I 🔗
בראשית – שמים וארץ – תהו ובהו – – – והשמים והארץ צנופים יחדו צנפה והיו לכדור אחד, והתהו והבהו עשוים אש ואור.
מקצה השמים ועד קצה השמים רק אש ואור, מכנף הארץ ועד כנף הארץ רק אש ואור – מן העולם ועד העולם.
וערמות אש וצרורות נהוגות והררי אורים ופלגי נחלי פלדות על כל אפסים. ושמשות ושברי־שמשות, ולבנות ושברי־לבנות מפוזרים וזרועים על כל פאה, ורחובות חלב אשר לא שלמה עוד כל מלאכתן על האבנים משתפכות בראש כל פנה, ובבית המלאכה, אשר שם היוצר על האבנים, משלכים גרוטי־כוכבים ושחיפי־ניצוצים וחזיזים וקרנים, ערב רב מסביב, חמרים חמרים, צנפות צנפות, כדורים כדורים, והיו כל אלה למטרות־אש ולגשמי־אורות ולסופות־נגוהות, אשר יתדפקו ויהמו ויגעשו וירעשו באין מעצור, והתלקטו והתלכדו והתרוצצו והתפוצצו, פעם בכה ופעם בכה, והיו כמצולה בתוך תהום אחת וגדולה הבוערת באש, ורוח גדולה וחזקה שורקת מתוך הקלחת הבוערת ההיא.
ומתוך הקלחת הגדולה והבוערה ישמע ולא יחדל קול שאון ורעש והמולה גדולה, עד כי תחרשנה אזנים משמוע.
והיוצר עושה בתוך הקלחת על האָבנים ליצור את היצור הראשון.
ורעשו הגלגלים והשתקשקו האופנים, והיה קול רעש ושאון והמולה גדולה עד כי תחרשנה אזנים משמוע.
אז תברא הבריאה הראשונה, ויצאה הבריאה מתחת יד היוצר, ועזבה את בטן הקלחת והנה – מלאך קטן יפה־תואר ונחמד למראה.
ויהי מלאך הבריאה הראשונה, אשר עשה היוצר.
והמלאך כולו אש, טהור כולו, אשר אין בו סלף ואשר מום אין בו מכף ועד קדקדו.
ואולם לא יטהר מלאך בעיני עושהו, והוא גם בשרפים ישים תהלה.
והמלאך לא מצא חן בעיני היוצר, ויקרא לא חוטא, ויגרשהו מפניו, וידיחהו ויפילהו וישליכהו, וידחה המלאך מדחי אל דחי, והוא נופל משמים ארצה, ויהי לנפל מבני הנפילים.
והוא נופל הלוך ונפול, הלוך ונפול, ויפול המלאך ימים רבים ושנים רבות, וירד הלוך וירוד, עד כי במאד מאד עד כי בא על פני האדמה. אז היה המלאך ליצור הרע מכל היצורים, אשר מן העולם ועד העולם, הוא היצור הנשחת, אשר לו יקרא – אדם.
II 🔗
בראשית – שמים וארץ – תהו ובהו – – –
והשמים והארץ צנופים יחדו צנפה גדולה והיו לכדור אחד, והתהו והבהו עשוים חשך ואפלה.
מקצה השמים ועד קצה השמים רק חושך ואפלה, מכנף הארץ ועד כנף הארץ רק חושך ואפלה – מן העולם ועד העולם.
וערמות חושך וצרורות אופל והררי צלמות ופלגי נחלי אד כהה על כל אפסים. וערפל ושברי־ערפל, עננים ושברי־עננים, מפוזרים ונטושים על כל פאה, וצוקה וצרה משתפכות בראש כל פנה, והיו לעב אחת וגדולה מקצה העולם ועד קצה העולם, ובבית־המלאכה, אשר שם יעשה היוצר על האבנים, משלכים גרוטי־עריפים שחורים ערב רב מסביב, חמרים־חמרים, צנפות־צנפות, כדורים־כדורים, והיו לתהום שחורה ונוראה, אשר ימש החושך בידים. ורוח גדולה וחזקה סוערת ודופקת, נוהמת ושורקת על פני התהום השחורה והנוראה ההיא.
ומתוך התהום השחורה והנוראה ישמע ולא יחדל קול שאון ורעש והמולה גדולה, עד כי תחרשנה אזנים משמוע.
והיוצר עושה בתוך התהום על האבנים ליצור את היצור הראשון.
ורעשו הגלגלים והשתקשקו האופנים השחורים, והיה קול רעש ושאון והמולה גדולה, עד כי תחרשנה אזנים משמוע.
אז תבּרא הבריאה הראשונה, ויצאה הבריאה מתחת יד היוצר ועלתה מתוך התהום השחורה והנה – קוף שחור, אשר אין לו תואר ואין לו מראה.
ויהי קוף הבריאה הראשונה אשר עשה היוצר.
והקוף כולו חושך, מתועב ונאלח כולו, אשר חן אין לו ואשר אין לו הדר.
ואולם לא יתּעב גם קוף בעיני עושהו, אשר יראה אחרית דבר מראשיתו.
והקוף מצא חן בעיני היוצר ויפתחהו וינשאהו ויעלהו ויוליכהו מחיל אל חיל, והוא עולה מיום ליום ומדור לדור.
והוא עולה הלוך ועלה, הלוך ועלה, ויעל הקוף יובלות רבים ואלפי שנים הרבה, ויתנשא ויתרומם, הלוך והתנשא, הלוך והתרומם, עד כי נעלה במאד מאד ועד כי משל גם בארץ וגם בשמים. אז היה הקוף ליצור הנעלה מכל היצורים אשר מן העולם ועד העולם, הוא היצור הנבחר, אשר לו יקרא – אדם.