לוגו
אלף לילה ולילה: מִסִּפּוּרֵי הַמַּעֲשִׂיּוֹת עַל הַנְּדִיבוּת וַאֲצִילוּת הַנֶּפֶשׁ
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

סִפְּרוּ שֶׁאָדָם אֶחָד רַבּוּ עָלָיו הַחוֹבוֹת, וְנַעֲשָׂה מַצָּבוֹ דָחוּק. עָזַב אֶת אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וְיָצָא נָע וָנָד, אוֹבֵד עֶשְׁתּוֹנוֹתָיו, וְלֹא פָסַק מִנְּסֹעַ עַד שֶׁקָּרָב וּבָא אַחֲרֵי זְמַן לִמְדִינָה, שֶׁחוֹמוֹתֶיהָ גְבוֹהוֹת וּבִנְיָנֶיהָ עֲצוּמִים. נִכְנַס אֵלֶיהָ, כְּשֶׁהוּא בְּמַצָּב עָלוּב וּמְדֻכְדָךְ, וְחָזַק רַעֲבוֹנוֹ וְהוֹגִיעָה אוֹתוֹ הַנְּסִיעָה. עָבַר בְּאַחַד רְחוֹבוֹתֶיהָ וְרָאָה חֲבוּרָה מִן הַחֲשׁוּבִים הוֹלְכִים לְדַרְכָּם. הָלַךְ עִמָּם עַד שֶׁנִּכְנְסוּ לִמְקוֹם מְגוּרִים, דּוֹמֶה לִמְקוֹמוֹת מְגוּרֵיהֶם שֶׁל מְלָכִים, וְנִכְנַס עִמָּם. לֹא פָסְקוּ נִכְנָסִים יוֹתֵר וְיוֹתֵר, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְבַסּוֹף אֶל אָדָם יוֹשֵׁב בַּמְכֻבָּד שֶׁבַּמָּקוֹם, צוּרָתוֹ חֲשׁוּבָה וְהַדְרָתוֹ כַּבִּירָה, וּמִסָּבִיב לוֹ נְעָרִים וּמְשָׁרְתִים, כְּאִלּוּ הוּא מִבְּנֵי הַמִּשְׁנִים. כְּשֶׁרָאָה אוֹתָם קָם לִקְרָאתָם וְהוֹשִׁיבָם בְּכָבוֹד. נִדְהַם הָאִישׁ הַנִּזְכָּר מִמַּה שֶּׁרָאָה וְנִפְתַּע.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה, וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.

וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלֹש מֵאוֹת וְאַרְבָּעִים וְאֶחָד, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁנִּדְהַם הָאִישׁ הַנִּזְכָּר מִמַּה שֶּׁרָאָה וְנִפְתַּע מִיפִי הַבִּנְיָן וְהָעֲבָדִים וּבְנֵי־הַבַּיִת. נִרְתַּע לְאָחוֹר כְּשֶׁהוּא נָבוֹךְ, וְהָיָה מֵצַר, מְפַחֵד עַל נַפְשׁוֹ, עַד שֶׁיָּשַׁב בְּמָקוֹם יְחִידִי, רָחוֹק מִן הָאֲנָשִׁים בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יִרְאֶנּוּ אָדָם. וּבְעוֹד הוּא יוֹשֵׁב, קָרַב אֵלָיו אָדָם וְעִמּוֹ אַרְבָּעָה כְּלָבִים מִכַּלְבֵי הַצַּיִד, וַעֲלֵיהֶם צִבְעוֹנִין שֶׁל מֶשִׁי וּקְטִיפָה, וּבְצַוְּארוֹתֵיהֶם רְבִידִים שֶׁל זָהָב בְּשַׁרְשְׁרָאוֹת שֶׁל כֶּסֶף, וְקָשַׁר כָּל אֶחָד מֵהֶם בְּמָקוֹם מְיֻחָד לוֹ. אַחַר־כָּךְ נֶעְלַם וְחָזַר וְהֵבִיא לְכָל כֶּלֶב צַלַּחַת שֶׁל זָהָב מְלֵאָה אֹכֶל מִן הַמַּאֲכָלִים הַמְשֻׁבָּחִים, וְהִנִּיחַ לִפְנֵי כָּל אֶחָד מֵהֶם צַלַּחְתּוֹ לְחוּד, וַעֲזָבָם. הָיָה אָדָם זֶה מִסְתַּכֵּל אֶל הָאֹכֶל מֵעָצְמַת רַעֲבוֹנוֹ, וּמְבַקֵּשׁ לָגֶשֶׁת אֶל כֶּלֶב מֵהֶם וְלֶאֱכֹל עִמּוֹ. וְאוּלָם הַפַּחַד מִפָּנָיו עִכְּבָהוּ. הִבִּיט אֵלָיו אַחַד הַכְּלָבִים, וְהִשְׁרָה עָלָיו אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה רוּחַ לְהָבִין מַצָּבוֹ. נָסוֹג לְאָחוֹר מִן הַצַּלַּחַת וְרָמַז לוֹ. נִגַּשׁ וְאָכַל דֵּי סִפּוּקוֹ וּבִקֵּשׁ לָלֶכֶת. רָמַז לוֹ הַכֶּלֶב שֶׁיִּטֹּל אֶת הַצַּלַּחַת עִם מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ מִן הַמַּאֲכָל, לְעַצְמוֹ, וְהֵטִיל אוֹתָהּ אֵלָיו בְּיָדוֹ. נְטָלָהּ וְיָצָא מִן הֶחָצֵר וְהָלַךְ לוֹ וְלֹא בָא אַחֲרָיו אָדָם. נָסַע לִמְדִינָה אַחֶרֶת וּמָכַר אֶת הַצַּלַּחַת וְנָטַל מְחִירָהּ בִּסְחוֹרָה וּפָנָה וְחָזַר לְעִירוֹ. מָכַר מַה שֶּׁעִמּוֹ וְסִלֵּק כָּל מַה שֶּׁהָיָה עָלָיו מִן הַחוֹבוֹת, וְהָיְתָה פַרְנָסָתוֹ בְּשֶׁפַע וְנִמְצָא בְעֹשֶר עָצוּם וּבְרָכָה בַכֹּל. נִשְׁאַר עוֹמֵד בְּעִירוֹ מֶשֶׁךְ זְמַן. אַחַר־כָּךְ אָמַר בְּלִבּוֹ: “אֵין זֹאת אֶלָּא שֶׁאֲנִי נוֹסֵעַ לִמְדִינַת בַּעַל־הַצַּלַּחַת וְנוֹשֵׂא לוֹ מַתָּנָה נָאָה הָרְאוּיָה לוֹ, וּמְשַׁלֵּם לוֹ מְחִיר הַצַּלַּחַת אֲשֶׁר אָצַל לִי אוֹתָהּ בְּחַסְדּוֹ כֶּלֶב מִכְּלָבָיו”. לָקַח מַתָּנָה הָרְאוּיָה לוֹ וְנָטַל עִמּוֹ מְחִיר הַצַּלַּחַת וְנָסַע. לֹא פָסַק מִנְּסֹעַ יָמִים וְלֵילוֹת עַד שֶׁהִגִּיעַ לְאוֹתָהּ מְדִינָה. נִכְנַס אֵלֶיהָ וּבִקֵּשׁ לְהִפָּגֵשׁ עִמּוֹ. הָלַךְ בִּרְחוֹבוֹתֶיהָ עַד שֶׁקָרַב לִמְקוֹמוֹ, וְלֹא רָאָה אֶלָּא חֳרָבוֹת הֲרוּסוֹת וְעוֹרְבִים צוֹרְחִים וַחֲצֵרוֹת שׁוֹמֵמוֹת וּמְסִבּוֹת שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ וּמַצָּב שֶׁשֻּׁנָּה לְרָעָה. נִזְדַּעְזְעוּ מִזֶּה לִבּוֹ וְדַעְתּוֹ, וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

נִתְרוֹקְנוּ מִמַּכְמוֹנֵיהֶן הַזָּוִיּוֹת,

כְּהִתְרוֹקֵן מִדַּעַת וְיִרְאַת־אֵל הַלְּבָבוֹת.

נִשְׁתַּנָּה הָעֵמֶק וָעֳפָרָיו אֵינָם,

אוֹתָם הַצְּבָאִים וְלֹא הַגִּבְעָה, הַגִּבְעָה שָׁם.

וְאָמַר שֵׁנִי:

גֵּרַתְנִי דְּמוּת סֻעְדָא לְפָנֵי קָמָה בַּשַּׁחַר, עֵת חֲבֵרַי יְשֵׁנִים בַּשְּׁמָמָה. וְכַאֲשֶׁר הִתְעוֹרַרְתִּי לַדְּמוּת עָבְרָה, הִתְעוֹרֵר, רָאִיתִי מִדְבַּר הָאֲוֵיר, וְרָחוֹק מְקוֹם אֲשַׁחֵר, אֲבַקֵּר.

כְּשֶׁרָאָה אוֹתוֹ אָדָם חֳרָבוֹת הֲרוּסוֹת אֵלּוּ, וְרָאָה מַה שֶּׁעָשׂוּ שָׁם יְדֵי־הַזְּמַן, גָּלוּי, וְלֹא מָצָא אַחֲרֵי כָּל הַפְּאֵר אֶלָּא שְׂרִידֵי חֳרָבוֹת, לֹא הָיָה זָקוּק עוֹד לְהִתְחַקּוֹת עַל הַדָּבָר. פָּנָה וְרָאָה אָדָם מִסְכֵּן בְּמַצָּב אֲשֶׁר יִצְמַרְמֵר הָעוֹר לְמַרְאֵהוּ וְהַמְעוֹרֵר רַחֲמִים גַּם בְּצוּר חַלָּמִישׁ. אָמַר לוֹ: “הוֹי פְּלוֹנִי מֶה עָשׂוּ הַגּוֹרָל וְהַזְּמַן בְּבַעַל מָקוֹם זֶה? וְהֵיכָן יְרֵחָיו הַבְּהִירִים וְכוֹכָבָיו הַמַּזְהִירִים, וּמַה סִּבַּת הַמְאֹרָע שֶׁאֵרַע לְבִנְיָנוֹ, עַד שֶׁלֹּא נִשְׁאֲרוּ בוֹ זוּלַת קִירֹותָיו?”. אָמַר לוֹ: “הֲרֵי הוּא מִסְכֵּן זֶה שֶׁאַתָּה רוֹאֵהוּ, וְהוּא נֶאֱנָח עַל מַה שֶּׁאֵרַע לוֹ. וְאוּלָם כְּלוּם אִי אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁבְּדִבְרֵי הַשָּׁלִיחַ מוּסָר לַאֲשֶׁר יִקַּח מוּסָר וְהַזְהָרָה לַאֲשֶׁר יֵלֵךְ נְכוֹחָה, כְּשֶׁאָמַר יִתְפַּלֵּל אֱלֹהִים עָלָיו וְיָשֵׂם לוֹ שָׁלוֹם: ‘שָׂם לוֹ אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה לְחֹק שֶׁלֹּא יָרִים דָּבָר מִן הָעוֹלָם הַזֶּה מִבְּלִי אֲשֶׁר יַנִּיחוֹ?’ וּשְׁאֵלָתְךָ מָה הַסִּבָּה לָעִנְיָן הַזֶּה, הֲרֵי אֵין פֶּלֶא בְּתַהְפּוּכוֹת הַזְּמָן. אֲנִי בַּעַל מָקוֹם זֶה, שֶׁכּוֹנְנוֹ וְרָכַשׁ אוֹתוֹ וּבְנָאוֹ, וּבַעַל יְרֵחָיו הַבְּהִירִים וּמַצָּבָיו הַמְפֹאָרִים וּשְׂכִיּוֹת הַחֶמְדָּה שֶׁלּוֹ הַמַּזְהִירִים, וְנַעֲרוֹתָיו הַהֲדוּרוֹת. וְאוּלָם הַזְּמַן נָטָה וְהֶעֱבִיר אֶת הָעֲבָדִים וְאֶת הַהוֹן, וְהֵבִיא לִידֵי מַצָּב זֶה כַּיּוֹם, וְהִדְהִים אוֹתִי בַּמְאֹרָעוֹת שֶׁהָיוּ אוֹרְבִים בְּקִרְבּוֹ. וְאוּלָם אֵין סָפֵק שֶׁלִּשְׁאֵלָתְךָ יֵשׁ סִבָּה. הַגֵּד לִי אֵפוֹא מַה הִיא, וְהַנַּח אֶת הַתְּמִיהָה”. סִפֵּר לוֹ הָאִישׁ אֶת כָּל הַסִּפּוּר, כְּשֶׁהוּא כּוֹאֵב וְנֶחֱנָק, וְאָמַר לוֹ: “הִנֵּה הֵבֵאתִי לְךָ מַתָּנָה שֶׁהַנְּפָשׁוֹת כְּמֵהוֹת לָהּ וּמְחִיר צַלַּחְתְּךָ שֶׁל זָהָב שֶׁלָּקַחְתִּי, שֶׁכֵּן הָיְתָה זוֹ הַסִּבָּה לְעָשְׁרִי אַחֲרֵי הָעֹנִי וּלְבִנְיַן מִשְׁכָּנִי שֶׁהָיָה שׁוֹמֵם, וּלְהָסִיר מַה שֶּׁהָיָה אֶצְלִי מִן הַדְּאָגָה וְהַמְּצוּקָה”. נִעְנַע הָאִישׁ בְּרֹאשׁוֹ וּבָכָה וְנֶאֱנַח וְהִתְלוֹנֵן וְאָמַר: “הוֹי פְּלוֹנִי, דּוֹמֶה אֲנִי שֶׁמְּשֻׁגָּע אַתָּה, שֶׁדָּבָר זֶה אֵינוֹ מִתְקַבֵּל עַל הַשֵּׂכֶל. כֵּיצַד זֶה יִתָּכֵן שֶׁיִּנְהַג בְּךָ נְדִיבוּת כֶּלֶב מִכְּלָבֵינוּ בְּצַלַּחַת שֶׁל זָהָב וְאֶחֱזֹר אֲנִי בוֹ? וַהֲרֵי חֲזִירָתִי מִזֶּה שֶׁנָּהַג בּוֹ כַּלְבִּי מִן הַנְּדִיבוּת יִהְיֶה מִן הַמַּתְמִיהַּ. וְאִלּוּ גַם הָיִיתִי בַּקָּשָׁה שֶׁבַּדְּאָגוֹת וּבַמַּאֲבָק, לֹא יָבֹא לְיָדִי מֵאִתְּךָ מַשֶּׁהוּ גַּם הַשָּׁוֶה צִפֹּרֶן. לֵךְ אֵפוֹא מִמָּקוֹם שֶׁבָּאתָ בִּבְרִיאוּת וְשָׁלוֹם”. נָשַׁק הָאִישׁ אֶת כַּפּוֹת רַגְלָיו וְהָלַךְ חוֹזֵר וּמְתַנֶּה תְהִלָּתוֹ. וּבִשְׁעַת פְּרִידָתוֹ וְהִפָּרְדוֹ מֵעָלָיו, נָשָׂא קוֹלוֹ בְּבֵית־שִׁיר זֶה:

הָלְכוּ הָאֲנָשִׁים וְהַכְּלָבִים יַחַד עַד תֹּם,

אָכֵן עַל הָאֲנָשִׁים וְעַל הַכְּלָבִים שָׁלוֹם.

וּמִמַּה שֶּׁמְּסֻפָּר: