סִפְּרוּ שֶׁאָדָם אֶחָד מִבַּגְדָּאד הָיָה בַעַל עֹשֶר־עָצוּם וּמָמוֹן רַב. וְכָלָה הוֹנוֹ וְנִשְׁתַּנָּה מַצָּבוֹ, וְנַעֲשָׂה חֲסַר כֹּל, אֵין לוֹ כְּלוּם, וְאֵינוֹ מַשִּׂיג מְזוֹנוֹ אֶלָּא בִיגִיעָה וְעָמַל. יָשֵׁן אוֹתוֹ לַיְלָה וְהוּא עָצוּב וּמְדֻכָּא. רָאָה בַחֲלוֹמוֹ אוֹמֵר הָאוֹמֵר לוֹ: “פַּרְנָסָתְךָ מְזֻמֶּנֶת לְךָ בְּמִצְרַיִם”. הָלַךְ אַחֲרָיו וּפָנָה וְנָסַע לְמִצְרַיִם. כְּשֶׁהִגִּיעַ אֵלֶיהָ, הִשִּׂיגוֹ הָעֶרֶב, וְיָשֵׁן בְּמִסְגָּד. וְהָיָה בִּשְׁכֵנוּת הַמִּסְגָּד בַּיִת. וְגָזַר אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה, שֶׁכְּנוּפְיָה שֶׁל לִסְטִים נִכְנְסוּ לַמִּסְגָּד, וְעָלָה בְיָדָם לְהַגִּיעַ מִתּוֹכוֹ לְאוֹתוֹ בַיִת. נִתְעוֹרְרוּ בְנֵי־הַבַּיִת לִתְנוּעַת הַלִּסְטִים וְקָמוּ בִצְעָקוֹת. בָּא לִישׁוּעָתָם הַמּוֹשֵׁל עִם בְּנֵי לִוְיָתוֹ, וּבָרְחוּ הַלִּסְטִים. נִכְנַס הַמּוֹשֵׁל לַמִּסְגָּד וּמָצָא אֶת הָאִישׁ הַבַּגְדָּאדִי יָשֵׁן בַּמִּסְגָּד. תְּפָסוֹ וְחָבַט אוֹתוֹ בְמַקְלוֹת מַכַּת־דְּאָבָה, עַד שֶׁהָיָה צָפוּי לְמִיתָה, וְחָבַש אוֹתוֹ בְּבֵית־הָאֲסוּרִים. נִשְׁאַר שָׁם שְׁלֹשָה יָמִים. אַחַר־כָּךְ הֵבִיא אוֹתוֹ הַמּוֹשֵׁל לְפָנָיו וְאָמַר לוֹ: “מֵאֵיזוֹ עִיר אַתָּה?” אָמַר לוֹ: “מִבַּגְדָּאד”. אָמַר לוֹ: “וּמַה חֶפְצְךָ, שֶׁלִּשְׁמוֹ בָאתָ לְמִצְרַיִם?” אָמַר לוֹ: “שֶׁרָאִיתִי בַּחֲלוֹמִי אוֹמֵר הָאוֹמֵר לִי: ‘פַּרְנָסָתְךָ בְּמִצְרַיִם, פְּנֵה וָלֵךְ לְשָׁם’. וּכְשֶׁבָּאתִי לְמִצְרַיִם מָצָאתִי אֶת הַפַּרְנָסָה, אוֹתָם הַמַּקְלוֹת שֶׁהִשַּׂגְתִּי מִמְּךָ”. צָחַק הַמּוֹשֵׁל עַד שֶׁנֶּחְשְׂפוּ שִׁנָּיו כֻּלָּן, וְאָמַר לוֹ: “הוֹי מְעוּט־שֵׂכֶל, אֲנִי רָאִיתִי שָׁלֹש פְּעָמִים בַּחֲלוֹמִי אוֹמֵר הָאוֹמֵר לִי: ‘הִנֵּה בַיִת בְּבַגְדָּאד בְּכִכָּר כָּזֶה וְכָזֶה – וְתָאֳרוֹ כָּזֶה בְתוֹךְ חָצֵר שֶׁבְּגַן שֶׁתַּחְתֶּיהָ מִזְרָקָה, וּבוֹ מָמוֹן שֶׁעֶרְכּוֹ עָצוּם. שִׂים פָּנֶיךָ אֵלָיו וְקָחֵהוּ’ וְלֹא פָנִיתִי וְלֹא הָלַכְתִּי. וְאַתָּה, בְּמִעוּט שִׂכְלְךָ, נָסַעְתָּ מֵעִיר לְעִיר מִשּׁוּם חֲלוֹם שֶׁחָלַמְתָּ, שֶׁהוּא הַבְלֵי־שֵׁנָה”. נָתַן לוֹ מִסְפַּר אֲדַרְכְּמוֹנִים וְאָמַר לוֹ: “הִסְתַּיַּע בָּזֶה לַחֲזֹר לְעִירְךָ”.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה, וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.

וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלֹש מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהַמּוֹשֵׁל נָתַן לָאִישׁ מִבַּגְדָּאד מִסְפַּר אֲדַרְכְּמוֹנִים וְאָמַר לוֹ: “הֵעָזֵר בָּזֶה לַחֲזֹר לְעִירְךָ”. נְטָלָם וְחָזַר לְבַגְדָּאד. וְהָיָה הַבַּיִת שֶׁתֵּאֵר אוֹתוֹ הַמּוֹשֵׁל בְּבַגְדָּאד בֵּיתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ אָדָם. כְּשֶׁהִגִּיעַ לְבֵיתוֹ חָפַר מִתַּחַת לַמִּזְרָקָה, וּמָצָא הוֹן רַב, וְהִרְחִיב לוֹ אֱלֹהִים מְזוֹנוֹ. וְזֶהוּ מְאֹרָע נִפְלָא.

וּמִמַּה שֶּׁמְּסֻפָּר: