לוגו
סִפּוּר מַעַן בֶּן זָאאִדָה וְהַבְּדוּאִי
פרק:
מיקום ביצירה:
0%

אָמְרוּ שֶׁמַּעַן בֶּן זָאאִדָה יָצָא בַחֲבוּרָה לְצַיִד. נִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם עֵדֶר שֶׁל צְבָאִים. נִתְפַּזְּרוּ לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם, וְנִשְׁאַר מַעַן יְחִידִי מֵאַחֲרֵי צְבִי. כְּשֶׁגָּבַר עָלָיו, יָרַד וּזְבָחוֹ. רָאָה אָדָם מִתְקָרֵב וּבָא מִן הַמִּדְבָּר עַל חֲמוֹר. רָכַב עַל סוּסוֹ וְקִדֵּם פָּנָיו וְנָתַן לוֹ שָׁלוֹם וְאָמַר לוֹ: “מֵהֵיכָן אַתָּה בָא?” אָמַר לוֹ: “בָּא אֲנִי מֵאֶרֶץ קֻגָ’אעָה. זֶה מֶשֶׁךְ שָׁנִים שֶׁבַּצֹּרֶת שׁוֹרָה בָהּ, וּכְבָר נָתְנָה פִּרְיָהּ הַשָּׁנָה. זָרַעְתִּי בָהּ מִקְשָׁה, וְעָלָה הַזֶּרַע שֶׁלֹּא בְעוֹנָתוֹ. אָסַפְתִּי כְּכָל אֲשֶׁר עָלָה בְיָדִי, וּפָנַי מוּעָדוֹת אֶל הַנָּסִיךְ מַעַן בֶּן זָאאִדָה, בִּגְלַל נְדִיבוּתוֹ הַמְפֻרְסֶמֶת וְחַסְדּוֹ הָרָשׁוּם”. אָמַר לוֹ: “כַּמָּה אַתָּה מְצַפֶּה לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ?”. אָמַר לוֹ: “אֶלֶף דִּינָר”. אָמַר לוֹ: “וְאִם יֹאמַר לְךָ סְכוּם זֶה רַב הוּא?”. אָמַר לוֹ: “אֹמַר: חֲמֵשׁ מֵאוֹת דִּינָר”. אָמַר לוֹ: “וְאִם יֹאמַר לְךָ זֶה הַרְבֵּה?” אָמַר לוֹ: “אֹמַר לוֹ: שְׁלֹש מֵאוֹת דִּינָר”. אָמַר לוֹ: “וְאִם יֹאמַר לְךָ זֶה הַרְבֵּה?”. אָמַר לוֹ: “אֹמַר: מָאתַיִם דִּינָר”. אָמַר לוֹ: “וְאִם יֹאמַר זֶה הַרְבֵּה?” אָמַר לוֹ: “אֹמַר: מֵאָה דִינָר”. אָמַר לוֹ: “וְאִם יֹאמַר לְךָ זֶה הַרְבֵּה?” אָמַר לוֹ: “אֹמַר: חֲמִשִּׁים דִּינָר”. אָמַר לוֹ: “וְאִם יֹאמַר לְךָ זֶה הַרְבֵּה?” אָמַר לוֹ: “אֹמַר לוֹ: שְׁלֹשִים דִּינָר”. אָמַר לוֹ: “וְאִם יֹאמַר לְךָ גַּם זֶה הַרְבֵּה?” אָמַר לוֹ: “כִּי אָז אֲנִי מַכְנִיס רַגְלֵי חֲמוֹרִי בְּהַרְמוֹנוֹ וְחוֹזֵר אֶל מִשְׁפַּחְתִּי בְּיָדַיִם רֵיקוֹת”. צָחַק מַעַן לִדְבָרָיו, וְהוֹבִיל סוּסוֹ עַד שֶׁהִדְבִּיק אֶת צִבְאוֹתָיו וּבָא אֶל בֵּיתוֹ, וְאָמַר לְשׁוֹמֵר־סִפּוֹ: “כְּשֶׁיָּבוֹא אֵלֶיךָ אָדָם עַל חֲמוֹר בְּקִשּׁוּאִים, הַכְנֵס אוֹתוֹ אֵלַי”. בָּא אוֹתוֹ אָדָם אַחֲרֵי שָׁעָה, וְנָתַן לוֹ שׁוֹמֵר־הַסַּף רְשׁוּת לְהִכָּנֵס. כְּשֶׁנִּכְנַס אֶל הַנָּסִיךְ מַעַן לֹא הִכִּיר, שֶׁזֶּה הוּא שֶׁעָמַד לְפָנָיו בַּמִּדְבָּר, בִּגְלַל הַדְרַת־מַרְאֵהוּ וְהוֹדוֹ וְרֹב מְשָׁרְתָיו וְסָרִיסָיו, וֶהֱיוֹתוֹ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא־מַלְכוּתוֹ בָּרֹאשׁ וּבְנֵי פַמַּלְיָתוֹ לִימִינוֹ וְלִשְׂמֹאלוֹ וּלְפָנָיו. אַחֲרֵי שֶׁנָּתַן לוֹ שָׁלוֹם, אָמַר לוֹ הָאֶמִיר: “בֶּן־עַרְבִים, מַה הוּא שֶׁהֱבִיאֲךָ לְכָאן?” אָמַר לוֹ: “מְצַפֶּה אֲנִי לְחַסְדּוֹ שֶׁל הָאֶמִיר, וְהֵבֵאתִי לוֹ קִשּׁוּאִים שֶׁלֹּא בְעוֹנָתָם”. אָמַר לוֹ: “לְכַמָּה אַתָּה מְצַפֶּה מִמֶּנּוּ?” אָמַר לוֹ: “לְאֶלֶף דִּינָר”. אָמַר לוֹ: “רַב הוּא”. אָמַר לוֹ: “חֲמֵשׁ מֵאוֹת דִּינָר”. אָמַר לוֹ: “רַב הוּא”. אָמַר לוֹ: “שְׁלֹש מֵאוֹת דִּינָר”. אָמַר לוֹ: “רַב הוּא”. אָמַר לוֹ: “מָאתַיִם דִּינָר”. אָמַר לוֹ: “רַב הוּא”. אָמַר לוֹ: “מֵאָה דִינָר”. אָמַר לוֹ: “רַב הוּא”. אָמַר לוֹ: “חֲמִשִּׁים דִּינָר”. אָמַר לוֹ: “רַב הוּא”. אָמַר לוֹ: “שְׁלֹשִים דִּינָר”. אָמַר לוֹ: “רַב הוּא”. אָמַר לוֹ: “אָכֵן לְסִימָן רַע הָיָה לִי אוֹתוֹ אָדָם שֶׁפְּגָשַׁנִי בַמִּדְבָּר. אֵינִי נוֹטֵל פָחוֹת מִשְּׁלֹשִים דִּינָר”. צָחַק מַעַן וְשָׁתַק. הִכִּיר הַבְּדוּאִי שֶׁזֶּהוּ אוֹתוֹ שֶׁפְּגָשׁוֹ בַמִּדְבָּר. אָמַר לוֹ: "אֲדוֹנִי, אִם אֵין אַתָּה מֵבִיא שְׁלֹשִים דִּינָר, הֲרֵי הַחֲמוֹר אָסוּר לַשַּׁעַר וַהֲרֵי מַעַן כָּאן1. צָחַק מַעַן עַד שֶׁהִתְגַּלְגֵּל עַל גַּבּוֹ, וְקָרָא לְסוֹכְנוֹ וְאָמַר לוֹ: “תֵּן לוֹ אֶלֶף דִּינָר וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹש מֵאוֹת וּמָאתַיִם וּמֵאָה וַחֲמִשִּׁים וּשְׁלֹשִים דִּינָר, וְהַנַּח לוֹ לַחֲמוֹר אָסוּר לַשַּׁעַר”. נִפְתַּע הַבְּדוּאִי וְקִבֵּל אֶת הָאַלְפַּיִם וּמֵאָה וּשְׁמוֹנִים דִּינָר. יְרַחֵם אוֹתָם אֱלֹהִים כֻּלָּם. וְשָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, סִפּוּר הָעִיר לַבְּטַיְט.


  1. רמז הוא לזה שאמר מקדם באיומו להכניס את החמור לחדרי חדריו.  ↩