סִפְּרוּ שֶׁנַּעַר וְנַעֲרָה הָיוּ קוֹרְאִים הַקֻּרְאָן בְּבֵית־הַסֵּפֶר, וְהָיָה הַנַּעַר דָּבֵק בְּאַהֲבָתוֹ לַנַּעֲרָה.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.

וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלשׁ מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהָיָה הַנַּעַר דָּבֵק בְּאַהֲבָתוֹ לַנַּעֲרָה וְכָרוּךְ אַחֲרֶיהָ בְּעֹז כִּסּוּפָיו. וּכְשֶׁהָיְתָה בְאַחַד הַיָּמִים שָׁעָה שֶׁל הַסָּחַת דַּעְתָּם שֶׁל הַנְּעָרִים, נָטַל הַנַּעַר אֶת לוּחַ הַנַּעֲרָה וְכָתַב עָלָיו שְׁנֵי בָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

מַה תֹּאמְרִי לָזֶה אֲשֶׁר מַחֲלָתוֹ אָרְכָה

מֵעֹז אַהֲבָתֵךְ, עֲדֵי בָא בִּמְבוּכָה?

יִתְלוֹנֵן עַל כִּסּוּפָיו כּוֹאֵב וּמִצְטָעֵר, וְלֹא עוֹד יוּכַל אֲשֶׁר בְּלִבּוֹ הַסְתֵּר.

כְּשֶׁנָּטְלָה הַנַּעֲרָה אֶת לוּחָהּ, רָאֲתָה שִׁיר זֶה כָתוּב עָלָיו. וּכְשֶׁקָּרְאָה אוֹתוֹ וְהֵבִינָה פֵרוּשׁוֹ, בָּכְתָה מֵרַחֲמִים וְכָתְבָה מִתַּחַת לִכְתָבוֹ שֶׁל הַנַּעַר שְׁנֵי בָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

כַּאֲשֶׁר רָאִינוּ אוֹהֵב הֵצִיקוּ לוֹ

כִּסּוּפָיו בְּקִרְבּוֹ, עָשִׂינוּ חֶסֶד עִמּוֹ,

וְהִשִּׂיג חֶפְצוֹ מֵאִתָּנוּ בְאַהֲבָתוֹ,

וְאִם יָבוֹא עָלֵינוּ כָל־אֲשֶׁר יָבוֹא.

וְאֵרַע שֶׁהַמּוֹרֶה נִכְנַס אֲלֵיהֶם וּמָצָא אֶת הַלּוּחַ בְּשָׁעָה שֶׁלֹּא הִרְגִּישׁוּ בַדָּבָר. נְטָלוֹ וְקָרָא מַה שֶּׁעָלָיו וְנִתְעוֹרְרוּ רַחֲמָיו עֲלֵיהֶם וְכָתַב עַל הַלּוּחַ מִתַּחַת לְמַה שֶּׁכָּתְבוּ, שְׁנֵי בָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

גְּשִׁי אֶל אֲהוּבֵךְ וְאַל תַּחְשְׁשִׁי לְתוֹצָאוֹת,

כִּי הָאוֹהֵב בְּאַהֲבָתוֹ נְבוֹךְ־עַשְׁתּוֹת.

וּבַאֲשֶׁר לַמּוֹרֶה אַל תַּחְשְׁשִׁי לְמוֹרָאוֹ,

שֶׁמִּזְּמַן נִתְיַסֵּר בְּחֶשְׁקוֹ וִידָעוֹ.

וְקָרָה הַמִּקְרֶה שֶׁאֲדוֹנָהּ שֶׁל הַנַּעֲרָה נִכְנַס לְבֵית־הַסֵּפֶר בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, וּמָצָא אֶת לוּחַ הַנַּעֲרָה. נְטָלוֹ וְקָרָא מַה שֶּׁבּוֹ מִדִּבְרֵי הַנַּעֲרָה וּמִדִּבְרֵי הַנַּעַר וּמִדִּבְרֵי הַמּוֹרֶה. כָּתַב אַף הוּא עַל הַלּוּחַ מִתַּחַת לִכְתִיבַת כֻּלָּם שְׁנֵי בָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

אַל יַפְרֵד אֱלֹהִים עֲדֵי־עַד בֵּינֵיכֶם,

וִישׁוֹמֵם אֵין אוֹנִים הַמַּלְעִיז עֲלֵיכֶם.

וּבַאֲשֶׁר לַמּוֹרֶה, חַי אֵל, שֶׁמְּעוֹלָם

עֵינַי לֹא רָאוּ סִרְסוּר רַב מֶנּוּ בָאָדָם.

אַחַר כָּךְ שָׁלַח אֲדוֹנָהּ שֶׁל הַנַּעֲרָה לְהָבִיא אֶת הַקָּאצִ’י וְאֶת הָעֵדִים וְכָתַב כְּתַב נִשּׂוּאֶיהָ לְאוֹתוֹ נַעַר בְּאוֹתוֹ מוֹשָׁב, וְעָשָׂה מִשְׁתֶּה וְהֵיטִיב לָהֶם עַד מְאֹד. וְלֹא פָסְקוּ מִחְיוֹת יַחַד בַּהֲנָאָה וְשִׂמְחָה עַד שֶׁהִשִּׂיגָם הוֹרֵס הַתַּעֲנוּגוֹת וּמַפְרִיד הַחֲבִילוֹת.

וּמִמַּה שֶּׁיְסֻפָּר: