סִפְּרוּ שֶׁהָיָה אָדָם שֶׁהָיְתָה לוֹ טַחֲנָה, וְלוֹ חֲמוֹר שֶׁהָיָה טוֹחֵן בּוֹ. הָיְתָה לוֹ אִשָּׁה רָעָה שֶׁהָיָה אוֹהֲבָהּ וְהִיא מוֹאֶסֶת בּוֹ, וְהָיְתָה אוֹהֶבֶת שָׁכֵן שֶׁלָּה, וְהוּא שׂוֹנְאָהּ וּמוֹנֵעַ עַצְמוֹ מִמֶּנָה. רָאָה בַעֲלָהּ בַחֲלוֹם אוֹמֵר שֶׁאָמַר לוֹ: “חֲפֹר בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי בִמְקוֹם סִבּוּבוֹ שֶׁל הַחֲמוֹר בַּטַּחֲנָה וְתִמְצָא אוֹצָר”. כְּשֶׁהִתְעוֹרֵר מִשְׁנָתוֹ סִפֵּר חֲלוֹמוֹ לְאִשְׁתּוֹ, וְצִוָּה עָלֶיהָ לְהַסְתִּיר הַסּוֹד. סִפְּרָה הַדָּבָר לִשְׁכֵנָהּ.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.

וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלשׁ מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים וּשְׁמוֹנָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָׁר, שֶׁאֵשֶׁת הַטּוֹחֵן סִפְּרָה לִשְׁכֵנָהּ, שֶׁהָיְתָה אוֹהֶבֶת אוֹתוֹ, אֶת הַסּוֹד, כְּדֵי לְהִתְקָרֵב אֵלָיו. נוֹעַד עִמָּהּ לָבוֹא אֵלֶיהָ בַּלַּיְלָה. כְּשֶׁהֶחֱשִׁיךְ בָּא וְחָפַר בִּמְקוֹם סִבּוּב הַטַּחֲנָה, וּמָצָא אֶת הָאוֹצָר וְהוֹצִיאוֹ. אָמַר לָהּ הַשָּׁכֵן: “וְכֵיצַד נַעֲשֶׂה בָּזֶה?” אָמְרָה לוֹ: “נְחַלֵּק אוֹתוֹ לַחֲצָאִין בְּשָׁוֶה, וְתִפָּרֵד אַתָּה מֵאִשְׁתְּךָ, וַאֲנִי אַעֲרִים לְהִפָּרֵד מִבַּעֲלִי, אַחַר־כָּךְ תִּשָּׂא אוֹתִי, וּכְשֶׁנִּהְיֶה יַחַד, נְצָרֵף אֶת כָּל הַמָּמוֹן כֻּלּוֹ בְיַחַד, וְיִהְיֶה בְיָדֵנוּ”. אָמַר לָה שְׁכֵנָהּ: “חוֹשֵׁשׁ אֲנִי שֶׁהַשָּׂטָן יַדִּיחֵךְ, וְתִקְחִי לָךְ זוּלָתִי, שֶׁכֵּן הַזָּהָב בַּבַּיִת כַּשֶּׁמֶשׁ בָּעוֹלָם. וְהָעֵצֶה הַנְּכוֹנָה הִיא שֶׁיְּהֵא כָל הַכֶּסֶף אֶצְלִי, כְּדֵי שֶׁתִּשְׁתַּדְּלִי לְהִפָּטֵר מִבַּעֲלֵךְ וְלָבוֹא אֵלַי”. אָמְרָה לוֹ: “וְאַף אֲנִי חוֹשֶׁשֶׁת לְמַה שָּׁאַתָּה חוֹשֵׁשׁ, וְאֵינִי מוֹסֶרֶת לְךָ חֶלְקִי בְמָמוֹן זֶה, שֶׁהֲרֵי אֲנִי שֶׁהֶרְאֵיתִי לְךָ אוֹתוֹ”. כְּשֶׁשָּׁמַע דְּבָרִים אֵלֶּה מִפִּיהָ, עוֹרְרָה אוֹתוֹ תַאֲוַת הַמָּמוֹן לְהָרְגָהּ. הֲרָגָהּ וֶהֱטִילָה בִּמְקוֹם הָאוֹצָר. הִשִּׂיג אוֹתוֹ אוֹר הַיוֹם, וְלֹא הָיְתָה לוֹ שְׁהוּת לְטָמְנָהּ. נָטַל אֶת הַמָּמוֹן וְיָצָא. הִתְעוֹרֵר הַטּוֹחֵן מִן הַשֵּׁנָה וְלֹא מָצָא אֶת אִשְׁתּוֹ. נִכְנַס לַטַּחֲנָה וְרָתַם אֶת הַחֲמוֹר לַטַּחֲנָה וְנָתַן עָלָיו בְּקוֹלוֹ. הָלַךְ וְעָמַד. הִכָּהוּ הַטּוֹחֵן מַכָּה קָשָׁה, אַךְ כְּכָל אֲשֶׁר הִכָּהוּ, נָסוֹג לְאָחוֹר מִשּׁוּם שֶׁנִּבְעַת מִן הָאִשָּׁה הַמֵּתָה, וְאִי־אֶפָשָׁר הָיָה לוֹ לִצְעֹד קָדִימָה. כָּל זֶה הָיָה, וְהַטּוֹחֵן אֵינוֹ יוֹדֵעַ, מַה סִּבַּת עֲמִידָתוֹ שֶׁל הַחֲמוֹר. נָטַל סַכִּין וְדָקַר אוֹתוֹ בוֹ דְקִירָה חֲזָקָה, וְלֹא זָז מִמְּקוֹמוֹ. כָּעַס עָלָיו וְתָקַע אֶת הַסַּכִּין בְּמָתְנָיו, וְנָפַל הַחֲמוֹר מֵת. כְּשֶׁעָלָה אוֹר הַיּוֹם רָאָה הַטּוֹחֵן אֶת הַחֲמוֹר מֵת, וְרָאָה אֶת אִשְׁתּוֹ מֵתָה וּמָצָא אוֹתָהּ בִּמְקוֹם הָאוֹצָר. גָּדַל זַעֲמוֹ עַל שֶׁהָלַךְ הָאוֹצָר וְאָבְדַן אִשְׁתּוֹ וְהַחֲמוֹר, וְנִצְטַעֵר צַעַר רָב. וְכָל זֶה מִשּׁוּם שֶׁגִּלָּה סוֹדוֹ לְאִשְׁתּוֹ וְלֹא הִסְתִּיר אוֹתוֹ מִמֶּנָּה.

וּמִמַּה שֶּׁיְסֻפָּר: