פתיחה    🔗

מֵחַשְׁרַת עֲרָפֶל בָּהּ נִגְנַז עֲבָרִי,

כְּבַת-קוֹל עֲמוּמָה מֵאֶרֶץ נָכְרִיָּה,

אַט יוֹצֵא וְעוֹלֶה זִכְרוֹנוֹ שֶׁל כְּפָרִי,

קֵן נִשְׁכָּח וְנֶאֱלָם בְּיַעֲרֵי נְשִׁיָּה.

וּסְמָלִים וְאָדָם שֶׁסְּחָפוּם עִדָּנִים,

וְיָמִים מַחֲרִישִׁים כְּעֵדֶר הַצְּלָלִים,

יָגִיחוּ מֵאֹפֶל מְטֻשְׁטְשֵׁי פָנִים

וּכְאִלְּמִים וְחֵרְשִׁים לֹא יִשְׂחֲקוּ: שָׁלוֹם!

הָהּ! דַּלָה וּדְמוּמָה יְרִיעַת אֲבִיבִי:

לֹא הוּשַׁר עַל עַרְשִׂי עַל גְּדִיָּה וּשְׁקֵדִים;

לֹא טִפְּחוּ, לֹא שִׁדְּלוּ, לֹא שָׂמְחוּ אֶל נִיבִי –

לְבָדָד פִּרְפַּרְתִּי פִּרְפּוּרַי הַחֲרֵדִים.

אֵם שְׁכוּלָה מָצָאתִי בְעֶצֶם אַנְחָתָהּ,

שֶׁהִשָּׁהּ מַכְאוֹבָהּ שְׂחוֹק רָצוֹן לָנֶצַח;

אָב קוֹדֵר מִיָּגוֹן וְלִקּוּי פַּרְנָסָה

וְצִדוּק-דִּין מַחֲשֶׁה בִקְמָטָיו עַל מֶצַח…

וְשָׂבָה, דְּמוּת-מָוֶת, שֶׁרָעַד סַנְטֵרָהּ,

מִתְלַבְּטָה וּמְשִׂיחָה עִם עַצְמָהּ בַּפִּנָּה;

וְיֵשׁ – בְּאַשְׁמֹרֶת הַלַּיְלָה נֵעוֹרָה

וַתַּצְנַע לְבֹש הַתַּכְרִיכִים הֵכִינָה.

אֶת דִּמְדּוּם בֵּיתֵנוּ קוֹל נַעַר לֹא חִיָּה

הַיַּלְדָּה הַזְּעִירָה, מַחְלָפָה לָהּ צְנוּמָה,

מַצְנִיעָה לָשֶׁבֶת כְּיוֹנַת דּוּמִיָּה

מְעוּטַת מִיץ חַיִּים וִיבֵשָׁה-עֲגוּמָה.

הַבְּכִירָה בַּחֲרִיצוּת רְגוּזָה עוֹסֶקֶת:

מוֹזֶגֶת לַ“גּוֹיִם” מְשׂוּרוֹת שְׂרָף-יַיִן

מַטְלִיאָה וּמְנַקָּה אַף כִּירָה מַסֶּקֶת –

וְאוֹי לְמַפְגִּיעָהּ – לֹא יַאֲמִין בַּחַיִּין!…

אָח הָיָה – עוֹד אֶזְכֹּר מַגָּפָיו הַמְּאוּסִים…

כָּל שְׁמוֹת הַפַּלָּחִים לוֹ הָיוּ נְהִירִים –

וַיֵּדַע אַךְ תְּנוּמוֹת וְאָכֹל בֻּלְבּוּסִים

וְעָרֹך לְמִינִים אֶת זִיפֵי-הַחֲזִירִים.

וּמְלַמְּדִי יִגְּעַנִי בְּעִבְרִית “אָץ קוֹצֵץ”

וּמַהְפַּךְ וּפַשְׁטָא הִרְנִינוּ יַלְדוּתִי.

וּכְצֵאתִי הַחוּצָה – כָּל שֶׁקֶץ הִתְלוֹצֵץ

מִגְּדִילַי, פְּאוֹתַי וְסֶרַח-כְּנַף-סוּתִי…

וּבְכָל זֹאת חָרַדְתִּי בְּשָׂשׂוֹן לִקְרָאתֵךְ,

עֲדַת צִלְלֵי עָבָר וְסִמְלֵי הַשְּׁתִיקָה:

גַּל צִנַּת-מֶרְחַקִּים אֶל קִרְבִּי יִמָּסֵךְ –

וְנָפְלָה זֹה אֶבֶן-הַשִּׁעְמוּם הַמְּעִיקָה.

וְאֵי מִזֶּה עֶצֶב שֶׁל תְּפִלַּת דּוּמִיָּה

יְגֻנַּב אֶל נַפְשִׁי כְּחֶמְלָה עֲגוּמָה;

יְזַכְּכָהּ, יְרַכְּכָהּ, יַרְנִינָהּ, יַדְמִיעָהּ,

וְאֶת מַכְאוֹב גַּעְגּוּעַי יְדוֹבֵב מִתְּנוּמָה…

*

בְּקַצְוֵי פּוֹלֶסְיָה הַקְּדוּמָה,

מַמְלֶכֶת יְשִׁישֵׁי הַיְּעָרִים

בְּפִנָּה זְעוּפָה וּזְנוּחָה,

בֵּין “גּוֹיִם”-פַּלָּחִים זְעוּמִים –

אֶת שַׁחַר יַלְדוּתִי הֶאֱבָדְתִּי.

שָׁם שָׁחֲחוּ לָאָרֶץ אֹהָלִים,

אֲבוּדִים הָאֶחָד מֵחֲבֵרוֹ

וּשְׁזוּפֵי סַגְרִירִים וָשָׁמֶשׁ,

וַיִּבְכּוּ לְעִתּוֹת בַּסְּתָוִים

וַיְחַיְּכוּ נִכְלָמִים בַּקַּיִץ

וְדוּמָם בַּחֹרֶף יֶעְגָּמוּ.

עַל סְבִיבָם יִשְׂתָּרַע הַמִּישׁוֹר,

הַגָּזוּר בְּרֶשֶׁת מְצָרִים

לְשָׂדוֹת מְשֻׁבְּצֵי עְרוּגוֹת;

וּלְאַפְסָיו – מִסְגֶּרֶת הָאַחִים

הַשְּׁקוּיִים וּשְׁטוּפֵי-הַגֹּמֶא

שֶׁתֻּכּוּ לְרַגְלֵי הַיָּעַר.

וְיֵשׁ אֲשֶׁר פָּרְצוּ אֶל גְּבוּלָיו

וַיִּהְיוּ לְרַחֲבֵי עֲרָבוֹת

מִשְׁתָּאוֹת, נִרְדָּמוֹת וְחוֹלְמוֹת.

וְיוּבַל מֵי-מְנוּחוֹת עֲקַלְקַל

וְחָבוּי בַּחֲרוּלֵי שְׁנֵי חוֹפָיו

כְּעוֹלָל בִּיצוּעַ-חִתּוּלָיו

שָׁם יִזְרֹם, לֹא נוֹדַע מֵהֵיכָן

בְּהֶגֶה אֵין פּוֹסֵק וְשַׁאֲנָן,

כְּזוֹכֵר נִשְׁכָּחוֹת מִבְּרֵאשִׁית

וּכְרוֹקֵם אַגָּדָה לְנַפְשׁוֹ, –

וַיֹּאבַד בֵּין סִבְכֵי עֲרָבוֹת

בִּמְקוֹם הָעֲלוּקוֹת תִּדְגֶּינָה

וּבְנוֹת הַצְּפַרְדֵּעַ הַדְּשֵׁנוֹת

תִּפְצַחְנָה שִׁיר-בְּדִילָן בִּשְׁקִידָה

לַשְׁמִיעַ בַּחֲלַל כָּל הַמִּישׁוֹר

– – – – – – – –