יוֹם, כַּלֵּיל, אֱמוֹרִי בַּשָּׁמַיִם,
אִם הוּא לַיְלָה אוֹ יוֹם, לֹא יֵדָע.
בְּצַלְמָהּ שֶׁל רֵעַת הָעַרְבַּיִם
מִזְדַּהֵב צֵל עָמוּם בִּרְעָדָה.
אַךְ בִּמְחִי הַמָּשׁוֹט לֹא עוֹרֵר עוֹד
הַדַּיָג אֶת הַזֶּרֶם הַנָּם…
נְשִׁיקַת שִׂפְתוֹתֶיהָ בּוֹעֶרֶת
לִי מַגֶּדֶת, כִּי לַיְלָה לֹא תָם.
רוּחַ קַל בְּעֵינֵינוּ נוֹגֵעַ…
נָא, כַּבֵּה הַמְּדוּרָה, אִם תּוּכָל!
הָהּ כַּבֵּה נָא בְּלֵיל מִשְׁתַּגֵּעַ
אֶת לַהֶבֶת הַלֵּב שֶׁהֻגְחָל!