שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁנְּשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים מֻעָאוִיָּה¹ יָשַׁב יוֹם אֶחָד בְּמוֹשָׁב אֲשֶׁר לוֹ בְדַמֶּשֶׂק. וְהָיָה הַמָּקוֹם פְּתוּחִים לוֹ חַלּוֹנוֹת בְאַרְבַּעַת צְדָדָיו, שֶׁהָיָה נִכְנָס בּוֹ מַשַּׁב־רוּחַ נָעִים מִכָּל צַד. וּבִזְמַן שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וּמִסְתַּכֵּל בְּאַחַד הַצְּדָדִים – וְהָיָה זֶה יוֹם חֹם קָשֶׁה שֶׁאֵין בּוֹ מַשַּׁב־רוּחַ, וְהָיָה הַדָּבָר בַּחֲצוֹת הַיּוֹם כְּשֶׁתָּקְפָה חַמָּה־רָאָה אָדָם הוֹלֵךְ וְהוּא נִצְרָב מֵחֹם הַחוֹל הַלּוֹהֵט, וּפוֹסֵחַ יָחֵף. הִתְבּוֹנֵן אֶלָיו וְאָמַר לַיּוֹשְׁבִים לְפָנָיו: “כְּלוּם בָּרָא אֱלֹהִים יִשְׁתַּבַּח וְיִתְעַלֶּה אֻמְלָל יוֹתֵר מִזֶּה הַזָּקוּק לָנוּעַ בִּזְמַן זֶה וּבְשָׁעָה זוֹ, כְּמוֹ זֶה?” אָמַר אֶחָד מֵהֶם: “אֶפְשָׁר שֶׁמַּטָּרָתוֹ לָבוֹא לִפְנֵי נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים”. אָמַר לָהֶם: “אִם לָבוֹא אֵלַי כַּוָּנָתוֹ, הֲרֵינִי מְמַלֵּא בַקָּשָׁתוֹ, וְאִם עָשׁוּק הוּא אֲנִי עוֹזֵר לוֹ. נַעַר, עֲמֹד בַּדֶּלֶת, וְאִם הוּא מְבַקֵּשׁ, בֶּדוּאִי זֶה, לְהִכָּנֵס אֵלַי אַל תִּמְנַע אוֹתוֹ מִלְּהִכָּנֵס”. יָצָא הַנַּעַר וְהִגִּיעַ אֵלָיו הַבֶּדוּאִי. אָמַר לוֹ: “מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ?” אָמַר לוֹ: “מְבַקֵּשׁ אֲנִי אֶת נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים” אָמַר לוֹ: “הִכָּנֵס”. נִכְנַס וְנָתַן לוֹ שָׁלוֹם.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשֵּׁשׁ מֵאוֹת וְתִשְׁעִים וּשְנַיִם, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁאַחֲרֵי שֶׁנָּתַן לוֹ הַנַּעַר לַבֶּדוּאִי לְהִכָּנֵס, נִכְנַס וְנָתַן שָׁלוֹם לִנְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים. אָמַר לוֹ מֻעָאוִיָּה: “לְמִי אַתָּה, הָאִישׁ?” אָמַר לוֹ: “מִבְּנֵי תָּמִים”. אָמַר לוֹ: “וּמַה הֵבִיא אוֹתְךָ בְּשָׁעָה זוֹ?” אָמַר לוֹ: “בָּאתִי אֵלֶיךָ לְהִתְאוֹנֵן לְפָנֶיךָ וּלְבַקֵּשׁ חָסוּתֶךָ”. אָמַר לוֹ: " נֶגֶד מִי?" אָמַר לוֹ: “נֶגֶד מַרְוָאן בֶּן אַלְחַכַּם² נְצִיבְךָ”. אַחֲרֵי־זֶה נָשָׂא קוֹלוֹ וּפָתַח וְאָמַר:

מֻעָאוִיָּה אִישׁ־הַחֶסֶד, אֹרֶךְ־הָרוּחַ וְהַנְּדִיבוּת,

אִישׁ־הַמַּתָּת וְהַדַּעַת וְהַנְּכוֹחָה וְהָאֲצִילוּת,

בָּאתִי אֵלֶיךָ בְּעֵת צָרוּ בָאָרֶץ צְעָדַי.

אַתָּה יֶשַׁע, אַל תַּכְרִית מִצֶּדֶק תִּקְווֹתַי.

יְהִי חַסְדְּךָ עָלַי בְּשָׁפְטְךָ מִן הֶעָרִיץ מִשְׁפָּט.

אֲשֶׁר עִנַּנִי בְדָבָר אֲשֶׁר הַקַּל בּוֹ הֲרִיגָתִי.

שָׁבָה אֶת סֻעָאד וַיָּקָם לָרִיב אִתִּי,

וַיַּעֲרֹץ מִבְּלִי צֶדֶק וַיִּגְזֹל אֶת אִשְׁתִּי.

וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתִי בְּטֶרֶם הִגִּיעַ יוֹם מוֹתִי.

בְּטֶרֶם נִמְלָא צְבָאִי אֲשֶׁר חָנַן אֱלֹהִים אוֹתִי.

כְּשֶׁשָּׁמַע מֻעָאוִיָּה אֶת שִׁירוֹ וְאֶת הָאֵשׁ אֲשֶׁר תּוּקַד מִפִּיו, אָמַר לו: “בָּרוּךְ בּוֹאֲךָ, בֶּן־בֶּדוּאִים, סַפֵּר סִפּוּרְךָ וְדַבֵּר דְּבָרֶךָ”. אָמַר לוֹ: “נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים, הָיְתָה לִי אִשָּׁה, וְהָיִיתִי אוֹהֵב אוֹתָהּ וְכָפוּי לָהּ וְהָיִיתִי שָׁרוּי בְּנַחַת וּבְשַׁלְוָה. הָיָה לִי עֵדֶר שֶׁל גְּמַלּוֹת שֶׁהָיִיתִי מִסְתַּיֵּעַ בָּהֶן לְקִיּוּמִי. פָּגְעָה בָנוּ שָׁנָה וְהָלְכוּ הַנַּעַל וְהַפַּרְסָה³ גַם יַחַד וְנִשְׁאַרְתִּי וּכְלוּם אֵין לִי. כְּשֶׁנַּעֲשָׂה מֻעָט מַה שֶּׁבְּיָדִי וְהָלַךְ הוֹנִי וְנִתְקַלְקֵל מַצָּבִי, נִשְׁאַרְתִּי נִקְלֶה וּלְמַשָּׂא עַל כָּל אֵלֶּה אֲשֶׁר הָיוּ שׁוֹאֲפִים לִפְנֵי כֵן לְבַקְּרֵנִי. כְּשֶׁנּוֹדַע לְאָבִיהָ עַל דְּבַר רֹעַ מַצָּבִי וְדָחֲקִי בְהוֹן, לָקַח אוֹתָהּ מִמֶּנִּי וְכִחֵשׁ בִּי וְגֵרְשַׁנִי וְנָהַג בִּי בְגַסּוּת. בָּאתִי אֶל נְצִיבְךָ מַרְוָאן בֶּן אַלְחַכַּם מְצַפֶּה לְעֶזְרָתוֹ. כְּשֶׁהֵבִיא אֶת אָבִיהָ לְפָנָיו וְשָׁאַל אוֹתוֹ עַל אוֹדוֹת מַצָּבִי, אָמַר לוֹ: “אֵינִי מַכִּירוֹ כָּל עִקָּר”. אָמַרְתִּי לוֹ: “יֵיטִיב אֱלֹהִים לָאֶמִיר, אִם מוֹצֵא הוּא לְטוֹב, יָבִיא נָא לְפָנָיו אֶת הָאִשָּׁה וְיִשְׁאַל אוֹתָהּ עַל דִּבְרֵי אָבִיהָ, וְתִתְבָּרֵר הָאֱמֶת”. שָׁלַח אַחֲרֶיהָ וְהֵבִיא אוֹתָהּ. כְּשֶׁעָמְדָה לְפָנָיו נָפַל מִמֶּנּוּ מֶבָּט שֶׁל הִתְפָּעֲלוּת, וְנַעֲשָׂה הוּא לִי לְיָרִיב וְגִנָּה אוֹתִי וְהֶרְאָה לִי כַעַס וּשְׁלָחַנִי אֶל בֵּית־הָאֲסוּרִים. וְהָיִיתִי כְאִלּוּ נָפַלְתִּי מִן הַשָּׁמַיִם, וּכְאִלּוּ נְשָׂאַנִי הָרוּחַ וְטִלְטְלַנִי לְמָקוֹם רָחוֹק. אַחַר־כָּךְ אָמַר לְאָבִיהָ: “כְּלוּם יֵשׁ בִּרְצוֹנְךָ לְהַשִּׂיאָהּ לִי בְאֶלֶף דִּינָר וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אֲדַרְכְּמוֹן, וַאֲנִי עָרֵב לְךָ לְפַטְּרָהּ מִבֶּדוּאִי זֶה?” חָשַׁק אָבִיהָ בַּמַּתָּת וְנַעֲנָה לוֹ לְכָךְ. הֵבִיאוּ אוֹתִי לְפָנָיו וְהִבִּיט עָלַי כָּאַרְיֵה הַזּוֹעֵם וְאָמַר לִי: “בֶּדוּאִי, גָּרֵשׁ אֶת סֻעָאד”. אָמַרְתִּי לוֹ: “אֵינִי מְגָרְשָׁהּ”. הִשְׁלִיט בִּי חֲבוּרָה מֵעֲבָדָיו וְהָיוּ מְעַנִּים אוֹתִי בְכָל מִינֵי עִנּוּיִים, וְלֹא מָצָאתִי לִי דֶרֶךְ אֶלָּא לְגָרְשָׁהּ, וְעָשִׂיתִי כֵן. הֶחֱזִירַנִי אֶל בֵּית־הָאֲסוּרִים, וְנִשְׁאַרְתִּי בּוֹ עַד שֶׁעָבְרוּ חָדְשֵׁי־הַהַמְתָּנָה⁴ וְנָשָׂא אוֹתָהּ לְאִשָּׁה, וְהוֹצִיאַנִי לַחָפְשִׁי. וַהֲרֵי בָאתִי אֵלֶיךָ מְצַפֶּה לְךָ וְחוֹסֶה בְךָ וְנִמְלָט אֵלֶיךָ”. נָשָׂא קוֹלוֹ בְבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

אֵשׁ בְּתוֹךְ לְבָבִי

וְהָאֵשׁ מִתְלַקְּחָה.

וָחֳלִי בְתוֹךְ גֵּוִי,

הָרוֹפֵא בוֹ בִּמְבוּכָה.

וּבְקִרְבִּי גַחֶלֶת בּוֹעֲרָה,

וְהַגַּחֶלֶת גִּיצִּים תּוֹכָה.

וְהָעַיִן דִּמְעָתָהּ נִגְּרָה,

דִמְעָה פְלָגִים שְׁפוּכָה.

וְאֵין בִּלְתִּי בֵאלֹהַי

וּבָאֶמִיר יְשׁוּעוֹתַי.

רָעַד כֻּלּוֹ וְנָקְשׁוּ שִׁנָּיו זוֹ לְזוֹ וְנָפַל מִתְעַלֵּף, וְהָיָה מִתְפַּתֵּל כַּנָּחָשׁ הֶהָרוּג. כְּשֶׁשָּׁמַע מֻעָאוִיָּה אֶת דְּבָרָיו וְשִׁירָיו, אָמַר: “עָבַר בֶּן אַלְחַכַּם עַל חֻקַּת הַדָּת וְעָשַׁק וְנָהַג בְּעַזּוּת־מֵצַח בִּנְשֵׁי הַמֻּסְלִמִים”.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשֵּׁשׁ מֵאוֹת וְתִשְׁעִים וּשְׁלֹשָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁשָּׁמַע מֻעָאוִיָּה נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים אֶת דִּבְרֵי הַבֶּדוּאִי, אָמַר: “עָבַר בֶּן־אַלְחַכַּם עַל חֻקַּת הַדָּת וְעָשַׁק וְנָהַג בְּעַזּוּת־מֵצַח בִּנְשֵׁי־הַמֻּסְלִמִים”. הוֹסִיף וְאָמַר: “בֶּדוּאִי, הֵבֵאתָ אֵלַי עִנְיָן שֶׁלֹּא שָׁמַעְתִּי כְמוֹתוֹ מֵעוֹלָם”. צִוָּה לְהָבִיא לוֹ קֶסֶת וּנְיָר וְכָתַב אֶל מַרְוָאן בֶּן אַלְחַכַּם: “הִגִּיעָה אֵלַי הַשְּׁמוּעָה שֶׁעָשַׁקְתָּ אֶת נְתִינֶיךָ עוֹבֵר עַל חֻקַּת־הַדַּת. וְצָרִיךְ הוּא מוֹשֵׁל שֶׁיְּהֵא מֵסִיר עֵינוֹ מִתַּאֲוָתוֹ וְעוֹצֵר בְרוּחוֹ מִתַּעֲנוּגוֹתָיו”. וְאַחֲרֵי זֶה כָּתַב בַּאֲרִיכוּת, וּבְתוֹכָם בָּתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

הָפְקַדְתָּ, אוֹי לְךָ, לְמִשְׂרָה שֶׁאֵינְךָ לָהּ כְּדָאי.

הִתְפַּלֵּל לִסְלִיחַת־אֵל עַל מַעֲשֵׂה אִישׁ זַנָּאי.

וּכְבָר בָּא אֵלֵינוּ הָאָדָם הַמִּסְכֵּן נֶאֱנָח,

מִתְאוֹנֵן לְפָנֵינוּ עַל רִחוּק, בְּיָגוֹן יִתְהַפָּךְ.

בֵּאלֹהִים נִשְׁבַּעְתִּי כִּי כוֹפֵר אֱהִי,

וּמִדָּתִי וֶאֱמוּנָתִי אֵצֵא נָקִי,

אִם בְּהַמְרוֹתֶךָ אֶת מִצְוָתִי אֲצַוְּךָ,

לֹא אֶתֵּן לִנְשָׁרִים מַאֲכָל אֶת בְּשָׂרְךָ,

שַׁלַּח אֶת סֻעָאד חָפְשִׁי וּמְצֻיָּדָהּ, מַהֵר

שַׁלְּחֶנָּה עִם אַלְכֻּמַיְתּ וּבֶן דֻ’בְּיָאן וְאַל תְּאַחֵר.

קִפֵּל אֶת הַמִּכְתָּב וְחָתַם אוֹתוֹ בְחוֹתָמוֹ וְקָרָא אֶת אַלְכֻּמַיְתְּ וְאֶת נַצְר בֶּן דֻ’בְּיָאן. וְהָיָה מוֹסֵר לְיָדָם עִנְיָנִים חֲשׁוּבִים שֶׁנֶּאֱמָנִים הָיוּ. לָקְחוּ אֶת הַמִּכְתָּב וְנָסְעוּ עַד שֶׁהִגִּיעוּ אֶל אַלְמַדִינָה. נִכְנְסוּ אֶל מַרְוָאן בֶּן אַלחַכַּם וּמָסְרוּ לוֹ אֶת הַמִּכְתָּב וְהוֹדִיעוּ לוֹ עַל הַמַּצָּב כְּפִי שֶׁהוּא. הָיָה מַרְוָאן קוֹרֵא אוֹתוֹ וּבוֹכֶה. קָם וּבָא אֶל סֻעָאד וְהוֹדִיעָהּ אֶת הַדָּבָר, וְשֶׁאֵין בְּיָדוֹ לַמְרוֹת אֶת פִּי מֻעָאוִיָּה. גֵּרֵשׁ אוֹתָהּ בְּמַעֲמַד אַלְכֻּמַיְתְּ וּבֶן דֻ’בְּיָאן וְצִיֵּד אוֹתָהּ, וְנָסְעָה סֻעָאד בְּחֶבְרָתָם. וְכָתַב מַרְוָאן מִכְתָּב אֶל מֻעָאוִיָּה אוֹמֵר בּוֹ:

אַל תְּהֵא נִמְהָר, נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים, בִּדְבָרֶיךָ,

שֶׁכֵּן אֲמַלֵּא בַעֲדִינוּת וּבְטוֹבָה מִצְוָתֶךָ.

וְלֹא חֵטְא חָטָאתִי בְעֵת מָצְאָה חֵן בְּעֵינַי,

וְאֵיכָה אֲכֻנֶּה בְּשֵׁם בּוֹגֵד וְזַנָּאי?

עוֹד תָּבוֹא אֵלֶיךָ שֶׁמֶשׁ אֵין מְשָׁלָהּ

לֹא בָאָדָם וְלֹא בָרוּחוֹת, בַּתֵּבֵל כֻּלָּהּ.

חָתַם הַמִּכְתָּב וּמְסָרוֹ לִשְׁנֵי הַשְּׁלִיחִים. נָסְעוּ עַד שֶׁהִגִּיעוּ אֶל מֻעָאוִיָּה וּמָסְרוּ לוֹ אֶת הַמִּכְתָּב. קָרָא אוֹתוֹ וְאָמַר: “הֵיטִיב בְּצַיְּתוֹ לִפְקֻדָּתִי, וְאוּלָם הִגְזִים בְּשֶׁבַח הַנַּעֲרָה”. צִוָּה לַהֲבִיאָהּ לְפָנָיו. כְּשֶׁרָאָה אוֹתָהּ רָאָה צוּרָה יָפָה שֶׁלֹּא רָאָה כְמוֹתָהּ לְיֹפִי וּלְחֵן, לְקוֹמָה וְחִטּוּב אֵבָרִים. דִּבֵּר עִמָּהּ וּמְצָאָהּ בַּעֲלַת צַחוּת־הַלָּשׁוֹן וִיפִי־הַהַבָּעָה. אָמַר: “הָבִיאוּ אֵלַי אֶת הַבֶּדוּאִי”. הֵבִיאוּ אוֹתוֹ אֵלָיו כְּשֶׁהוּא בְמַצָּב שֶׁל הִתְמוֹטְטוּת מַחֲלִיפוֹת הַזְּמָן שֶׁחָלוּ בוֹ. אָמַר לוֹ: “בֶּדוּאִי, כְּלוּם הִסַּחְתָּ דַעְתְּךָ מִמֶּנָּהּ? הֲרֵי אֲנִי נוֹתֵן לְךָ בִּמְקוֹמָהּ נְעָרוֹת, עֲלָמוֹת בְּתוּלוֹת דּוֹמוֹת לַלְּבָנוֹת וְעִם כָּל נַעֲרָה אֶלֶף דִּינָר, וּמַקְצִיב לְךָ בְּבֵית־הָאוֹצָר בְּכָל שָׁנָה מַה שֶּׁיַּסְפִּיק לְךָ וְיַעֲשִׁירְךָ”. כְּשֶׁשָּׁמַע הַבֶּדוּאִי אֶת דִּבְרֵי מֻעָאוִיָּה נֶאֱנָק אֲנָקָה עַד שֶׁדָּמָה מֻעָאוִיָּה שֶׁכְּבָר מֵת. כְּשֶׁשָּׁבָה אֵלָיו רוּחוֹ אָמַר לוֹ מֻעָאוִיָּה: “מַה לְךָ?” אָמַר לוֹ: “אֲנִי בִדְאָגָה קָשָׁה וּבְעֶמְדָה נוֹאָשָׁה. בִּקַּשְׁתִּי חָסוּת בְּיָשְׁרְךָ בִּפְנֵי עֲרִיצוּת בֶּן־אַלְחַכַּם. וְאוּלָם בְּמִי אֶחֱסֶה מִפְּנֵי עֲרִיצוּתְךָ?” וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

אַל נָא, יִפְדְּךָ אֱלֹהִים הַמֶּלֶךְ, אוֹתִי תַעֲשֶׂה

כִּמְבַקֵּשׁ מִפְּנֵי רֶמֶץ בָּאֵשׁ מַחֲסֶה.

הָשֵׁב אֶת סֻעָאד לְנָבוֹךְ וְכוֹאֵב,

יַעֲרִיב וְיַשְׁכִּים בְּצַעַר וָזֵכֶר, אוֹהֵב.

פַּתַּח חַרְצֻבּוֹתַי וְאַל תַּחְשְׂכָהּ מִמֶּנִּי.

וְאִם כֹּה תַעֲשֶׂה, כְּפוּי טוֹבָה אֵינֶנִּי.

וְאַחֲרֵי זֶה אָמַר: “נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים, אִלּוּ נָתַתָּ לִי מַה שֶּׁמָּסַר בְּיָדְךָ אֱלֹהִים, הַכַּלִיפוּת, לֹא הָיִיתִי נוֹטְלָה מִבְּלִי סֻעָאד” וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְבֵית־שִׁיר זֶה:

לֹא אָבָה הַלֵּב בָּאַהֲבָה אֶלָּא סֻעָאד לְבַדָּהּ.

אַהֲבָתָה לִי הָיְתָה מַשְׁקֶה וָצֵדָה.

אָמַר לוֹ מֻעָאוִיָּה: “הֲרֵי מוֹדֶה אַתָּה שֶׁגֵּרַשְׁתָּהּ וּמַרְוָאן מוֹדֶה שֶׁגֵּרְשָׁהּ, אִם־כָּךְ אָנוּ נוֹתְנִים אֶת הַבְּרֵירָה בְיָדָהּ וְאִם הִיא בוֹחֶרֶת בְּזוּלָתְךָ, אָנוּ מַשִׂיאִים אוֹתָהּ לוֹ, וְאִם בְּךָ הִיא בוֹחֶרֶת אָנוּ מַעֲבִירִים אוֹתָהּ אֵלֶיךָ”. אָמַר לוֹ: “עֲשֵׂה כֵן”. אָמַר לָהּ מֻעָאוִיָּה: “מָה אַתְּ אוֹמֶרֶת, סֻעָאד? מִי חָבִיב עָלַיִךְ יוֹתֵר, נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים בִּכְבוֹדוֹ וִיקָרוֹ וְאַרְמוֹנוֹתָיו וְשִׁלְטוֹנוֹ וְהוֹנוֹ וּמַה שֶׁאַתְּ רוֹאָה אֶצְלוֹ, אוֹ מַרְוָאן בֶּן אַלְחַכַּם וְאַלִּימוּתוֹ וַעֲרִיצוּתוֹ, אוֹ בֶּדוּאִי זֶה וְרַעֲבוֹנוֹ וְעָנְיוֹ?” נָשְׂאָה קוֹלָהּ בִּשְׁנֵי בָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

זֶה, וְאִם הָיָה בְּרָעָב וּבִמְצוּקָה שָׁרוּי,

יָקָר מִבְּנֵי־עַמִּי וּשְׁכֵנִי לִי הוּא.

וּמִבַּעַל־הַכֶּתֶר אוֹ מַרְוָאן נְצִיבוֹ,

וּמִכָּל בַּעַל אֲדַרְכְּמוֹן וְדִינָר אֶרְצֶה בוֹ.

אַחַר־כָּךְ אָמְרָה: “נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים, אֵין אֲנִי נוֹטַשְׁתּוֹ בִגְלַל מְסִבּוֹת הַזְּמָן וּבְגִידַת הַיָּמִים, שֶׁכֵּן רֵעוּת נוֹשָׁנָה לוֹ אֲשֶׁר לֹא תִשָּׁכַח וְאַהֲבָה אֲשֶׁר לֹא תִבְלֶה. וּמִן הַצֶּדֶק הוּא שֶׁאֶסְבֹּל עִמּוֹ בַּמְּצוּקוֹת כְּשֵׁם שֶׁהִתְעַנַּגְתִּי עִמּוֹ בַּתַּעֲנוּגוֹת”. הִתְפַּלֵּא מֻעָאוִיָּה עַל שִׂכְלָהּ וְאַהֲבָתָהּ וְנֶאֱמָנוּתָהּ, וְצִוָּה לָתֵת לָהּ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אֲדַרְכְּמוֹן וּמְסָרָהּ לַבֶּדוּאִי. לְקָחָהּ בַּעְלָהּ וְהָלַךְ לְדַרְכּוֹ.

וּמִמַּה שֶּׁמְסֻפָּר, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר