לוגו
אלף לילה ולילה: סִפּוּר הָאוֹהֲבִים בְּבָצְרָה
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

סִפְּרוּ שֶׁהָרוּן אַלרְרַשִׁיד נָדְדָה שְׁנָתוֹ בְּלַיְלָה אֶחָד. שָׁלַח אֶל אַלְאַצְמַעִי וְאֶל חֻסַיְן אַלְכַ’לִיע, וְהֵבִיאוּ אוֹתָם אֵלָיו. אָמַר לָהֶם: “סַפְּרוּ לִי סִפּוּר. וְהַתְחֵל אַתָּה, חֻסַיְן”. אָמַר לוֹ: "מוּטָב, נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים. יָצָאתִי בְאַחַת הַשָּנִים, יוֹרֵד לְבָצְרָה, לְהַגִּישׁ שִׁיר תְהִלָּה לִכְבוֹד מֻחַמָּד בֶּן סֻלַיְמָאן אַלרְרַבִּיעִי. קִבֵּל אֶת הַשִּׁיר וְצִוַּנִי לְהִשָּׁאֵר אֶצְלוֹ. יָצָאתִי אֶל הַמִּרְבָּד1 וְשַׂמְתִּי דַרְכִּי אֵלֶיהָ דֶרֶךְ אַלְמַהְלִיָּה2. תְּקָפַנִי חֹם קָשֶׁה, וְקָרַבְתִּי אֶל שַׁעַר גָּדוֹל לִשְׁתּוֹת מַיִם. וְהִנֵּה לְפָנַי נַעֲרָה דוֹמָה כְּאִלּוּ הִיא עָנָף נָד וְנָע. עֵינֶיהָ חוֹלְמוֹת הוֹזוֹת וְגַבּוֹתֶיהָ קְשָׁתוֹת נְטוּיוֹת וּלְחָיֶיהָ חֲלָקוֹת וּמְלֵאוֹת. עָלֶיהָ כֻתֹּנֶת מִצֶּבַע נִצָּנֵי הָרִמּוֹן, וּמְעִיל מַעֲשֵׂה צַנְעָא3. וּכְבָר גָּבַר עֹז לֹבֶן גֵּוָהּ עַל אֹדֶם כֻּתָּנְתָּהּ וְהִזְהִירוּ מִתַּחַת לַכֻּתֹּנֶת שְׁנֵי שָׁדַיִם כָּרִמּוֹנִים, וְגֵוָהּ כִּבְלִיל בַּד הַקּוֹפְטִים, וְקִפּוּלָיו כַּעֲלֵי נִצָּנִים צַחִים מְקֻפָּלִים וּמְמֻלָּאִים מֹשֶק. וְהָיָה, נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים, בְּצַוָּארָהּ תַּכְשִׁיט שֶׁל זָהָב אָדֹם, יוֹרֵד בֵּין שָׁדֶיהָ. וְעַל חֶלְקַת מִצְחָהּ קְוֻצַּת־שֵׂעָר שְׁחוֹרָה כְּעִנְבָּר שָׁחוֹר, וְלָהּ שְׁתֵּי גַבּוֹת מְחֻבָּרוֹת יַחַד, וְעֵינַיִם גְּדוֹלוֹת וּרְחָבוֹת, וּלְחָיַיִם חֲלָקוֹת וּמְלֵאוֹת וְאַף נִשְׁרִי, וּמִתַּחַת לוֹ פֶה כְּאַלְמֻגִּים, וְשִׁנַּיִם כִּפְנִינִים. וּכְבָר שָׁפְרָה עָלֶיהָ בְּרִיאוּתָהּ, אַךְ הִיא עֲצוּבָה וּנְבוֹכָה, מִתְהַלֶּכֶת בַּמִּסְדְּרוֹן הוֹלֶכֶת וּבָאָה, כְּאִלּוּ דוֹרֶכֶת עַל לִבּוֹת אוֹהֲבֶיהָ בְּלֶכְתָּהּ, וְהִיא כְמוֹ שֶׁאָמַר הַמְשׁוֹרֵר עַל אוֹדוֹתֶיהָ:

כָּל חֵלֶק וָחֵלֶק מִקִּסְמֵי יָפְיָהּ

דֻּגְמָה לְכָל הַיֹּפִי יַחַד בָּהּ.

הִתְבּוֹנַנְתִּי אֵלֶיהָ, נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים, וְקָרַבְתִּי לָתֵת לָהּ שָׁלוֹם. וְהִנֵּה הַבַּיִת וְהַמִּסְדְּרוֹן וְהָרְחוֹב מְפִיחִים רֵיחַ מֹשֶק. נָתַתִּי לָהּ שָׁלוֹם וְהֶחֱזִירָה לִי בִּלְשׁוֹן לַחַשׁ וְלֵב עָצוּב בְּלַהַב הַחֵשֶׁק שָׂרוּף. אָמַרְתִּי לָהּ: “גְּבִירְתִּי אֲנִי זָקֵן זָר, וּפְגָעַנִי צִמָּאוֹן, כְּלוּם תְּצַוִּי לָתֵת לִי מַשְׁקֵה מַיִם, שֶׁיִּגְמְלוּ לָךְ טוֹב מִן הַשָּׁמַיִם עַל כָּךְ?” אָמְרָה לִי: “הֶרֶף מִמֶּנִּי זָקֵן, שֶׁאֵין דַּעְתִּי פְנוּיָה לֹא לְמַיִם וְלֹא לְמָזוֹן.”


הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשֵּׁשׁ מֵאוֹת וְתִשְׁעִים וְאַרְבָּעָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהַנַּעֲרָה אָמְרָה: “חֲדַל מִמֶּנִּי, זָקֵן, שֶׁאֵין דַּעְתִּי פְנוּיָה לֹא לְמַיִם וְלֹא לְמָזוֹן”. אָמַרְתִּי: “מֵאֵיזוֹ סִבָּה, גְּבִרְתִּי?” אָמְרָה לִי: “מִשּׁוּם שֶׁאֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת זֶה שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג עִמִּי בְצֶדֶק, וַאֲנִי רוֹצָה בָזֶה שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה בִי. וּמִשּׁוּם זֶה תִּדַּד שְׁנָתִי כְּאוֹתָם הַחוֹזִים בַּכּוֹכָבִים”. אָמַרְתִּי לָהּ: “גְּבִרְתִּי, כְּלוּם יֵשׁ עַל פְּנֵי שֶׁטַח כָּל הָאָרֶץ מִי שֶׁהוּא שֶׁאַתְּ תִּרְצִי בוֹ וְלֹא יִרְצֶה בָךְ?” אָמְרָה לִי: “הֵן. וְזֶהוּ בִגְלַל זֶה שֶׁנִּצְטָרְפוּ בוֹ הַיֹּפִי וְהַשְּׁלֵמוּת וְהַהִתְגַּנְדְּרוּת”. אָמַרְתִּי לָהּ: “וּמָה עֲמִידָתֵךְ בְּמִסְדְּרוֹן זֶה?” אָמְרָה לִי: “כָּאן דַּרְכּוֹ וְזוֹהִי שְׁעַת עָבְרוֹ בָהּ”. אָמַרְתִּי לָהּ: “גְּבִרְתִּי, כְּלוּם הֱיִיתֶם יַחַד בִּזְמַן הַזְּמַנִּים וְשׂוֹחַחְתֶּם שִׂיחָה שֶׁהֵסֵבָּה אַהֲבָה עַזָּה זוֹ?” עָלוּ אַנְחוֹתֶיהָ וְיָרְדוּ דִמְעוֹתֶיהָ עַל לֶחְיָהּ כַּטַּל הַנּוֹפֵל עַל שׁוֹשַׁנִּים, וְנָשְׂאָה קוֹלָהּ בִּשְׁנֵי בָתֵי־שִׁיר אֵלֶּה:

הָיִינוּ בְתוֹךְ גַּנָּה כִּשְׁנֵי עַנְפֵי עֲרָבָה,

נָרִיחַ פְּרִי תַעֲנוּגוֹת בְּחַיֵּי רְוָחָה וּרְחָבָה,

וַיִּבָּדֵל כָּלָה עָנָף זֶה מֵאוֹתוֹ עָנָף,

אוֹי לוֹ לַאֲשֶׁר רָאָה אֶחָד אֶל אֶחָד נִכְסָף.


אָמַרְתִּי לָהּ: “פְּלוֹנִית, וּמַה הִגִּיעַ לָךְ מֵאַהֲבָתֵךְ לְבָחוּר זֶה?” אָמְרָה: “אֶרְאֶה אֶת הַשֶּׁמֶשׁ עַל כָּתְלֵי בְנֵי־מִשְׁפַּחְתּוֹ, וַאֲדַמֶּה כִּי הוּא הִיא, וּפְעָמִים אֶרְאֶנּוּ לְפֶתַע פִּתְאֹם וְהָיִיתִי נִדְהָמָה, וּפָרְחוּ הַדָּם וְהַנְּשָׁמָה מִגּוּפִי, וְאֶשָּׁאֵר שָׁבוּעַ וּשְׁבוּעַיִם בְּלִי דַעַת”. אָמַרְתִּי לָהּ: “סִלְחִי לִי שֶׁאֲנִי בְמַצָּב כְּשֶׁלָּךְ בִּגְלַל הַתְּשׁוּקָה הָעַזָּה. דַּעְתִּי טְרוּדָה בְאַהֲבָה וְגוּפִי נִרְזָה וְכֹחִי תָּשׁ. וַאֲנִי רוֹאֶה אוֹתָךְ חִוְרַת הַמַּרְאֶה וְדַקַּת־הַבָּשָׂר, מַה שֶּׁמֵּעִיד עַל יִסּוּרֵי הָאַהֲבָה. וְאֵיךְ זֶה לֹא תִתְקֹף אוֹתָךְ הָאַהֲבָה כְּשֶׁאַתְּ שׁוֹכֶנֶת בְּאֶרֶץ בָּצְרָה?” אָמְרָה לִי: “הָיִיתִי לִפְנֵי שֶׁאָהַבְתִּי עֶלֶם זֶה בְּתַכְלִית הַפִּנּוּק, מַזְהִירָה בְיֹפִי וּבִשְׁלֵמוּת. וּכְבָר שָׁבִיתִי לֵב אֶת כָּל נְסִיכֵי בָּצְרָה, עַד שֶׁהָלַךְ לִבִּי שׁוֹלָל אַחֲרֵי בָּחוּר זֶה”. אָמַרְתִּי לָהּ: “פְּלוֹנִית, וּמַה הוּא שֶׁהִפְרִיד בֵּינֵיכֶם?” אָמְרָה לִי: "פִּגְעֵי הַזְּמָן. וּלְמַה שֶּׁאֵרַע לִי וְאֵרַע לוֹ עִנְיָן תָּמוּהַּ. וְהוּא שֶׁיָּשַׁבְתִּי בְּיוֹם רֹאשׁ־הַשָּׁנָה כְּשֶׁהִזְמַנְתִּי אֵלַי מִסְפָּר מִנְּעָרוֹת בָּצְרָה. וְהָיְתָה בְּתוֹךְ נְעָרוֹת אֵלּוּ נַעֲרַת סִרָאן. וְהָיָה מְחִירָהּ שֶׁשִּׁלֵּם בַּעֲדָהּ בְּעֹמָאן שְׁמוֹנִים אֶלֶף אֲדַרְכְּמוֹן. וְהָיְתָה מְאֹהֶבֶת בִּי, לְהוּטָה אַחֲרַי. כְּשֶׁנִּכְנְסָה הֵטִילָה עַצְמָהּ עָלַי וְכִמְעַט עָשְׂתָה אוֹתִי קְצִיצוֹת בִּצְבִיטוֹתֶיהָ וּנְשִׁיכוֹתֶיהָ.

אַחַר־כָּךְ פָּרְשְׁנוּ מִתְעַנְּגוֹת עַל הַשְֹּתִי עַד שֶׁיִּהְיֶה מַאֲכָלֵנוּ מוּכָן וְתִשְׁלַם שִׂמְחָתֵנוּ. הָיְתָה מִשְׁתַּעֲשַׁעַת עִמִּי וַאֲנִי מִשְׁתַּעֲשַׁעַת עִמָּהּ, וְעָבַר אוֹתָהּ הַשִּׁגָּעוֹן עַד כְּדֵי זֶה שֶׁתָּפְסָה בְיָדָהּ אֶת פְּתִיל קֶשֶׁר מִכְנָסַי וְהֻתַּר מִבְּלִי כָּל מַחֲשָׁבָה רָעָה שֶׁהָיְתָה בֵינֵינוּ, וְנָפְלוּ מִכְנָסַי מֵעָלַי מִתּוֹךְ הַשִּׁעְשׁוּעַ. וּבְעוֹד אָנוּ בְכָךְ נִכְנַס הוּא פִתְאֹם וְרָאָה זֹאת וְנִתְמַלֵּא זַעַם עַל כָּךְ וְהָלַךְ לוֹ מֵאִתִּי כְּהִסְתַּלֵּק סְיָח עַרְבִי בְּשָׁמְעוֹ צְלִיל רִסְנוֹ, וּפָנָה וְיָצָא.


הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשֵּׁש מֵאוֹת וְתִשְׁעִים וַחֲמִשָּׁה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהַנַּעֲרָה אָמְרָה לְחֻסַיְן אַלְכַ’לִיע: “כְּשֶׁרָאָה אֲהוּבִי אוֹתִי מִשְׁתַּעֲשַׁעַת כָּךְ עִם נַעֲרָתוֹ שֶׁל סִרָאן, כְּפִי שֶׁסִּפַּרְתִּי, נִתְמַלֵּא זַעַם וְהָלַךְ לוֹ. וַהֲרֵי אֲנִי, הַשֵּׁיךְ, זֶה שָׁלֹש שָׁנִים לִי שֶׁאֲנִי מִצְטַדֶּקֶת לְפָנָיו, וּמְדַבֶּרֶת אֵלָיו רַכּוֹת וּמְבַקֶּשֶׁת רַחֲמִים מִמֶּנּוּ, וְאֵין הוּא מַבִּיט אֵלַי אֲפִלּוּ מֶבָּט אֶחָד וְאֵינוֹ כוֹתֵב אֵלַי מִלָּה אַחַת, וְאֵינוֹ מְדַבֵּר אֶל שָׁלִיחַ שֶׁאֲנִי שׁוֹלַחַת אֵלָיו וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ מֵאִתִּי כְלוּם”.

אָמַרְתִּי לָהּ: “פְּלוֹנִית, מִן הָעַרְבִים הוּא אוֹ מִן הַפַּרְסִים?” אָמְרָה לִי: “אוֹי לְךָ, מִנְּסִיכֵי בָצְרָה הוּא”. אָמַרְתִּי לָהּ: “זָקֵן הוּא אוֹ בָחוּר?” הִבִּיטָה אֵלַי בְּרֹגֶז וְאָמְרָה: “טִפֵּשׁ אַתָּה, הֲרֵי הוּא כַיָּרֵחַ בְּלֵיל מִלּוּאוֹ, חֲלָקוֹת לְחָיָיו וְאֵין בָּהֶן סִימָן שֶׁל צְמִיחַת זָקָן. אֵין בּוֹ כָל גְּנַאי זוּלָתִי זֶה שֶׁסָּטָה מִמֶּנִּי”. אָמַרְתִּי לָהּ: “מַה שְּׁמוֹ?” אָמְרָה לִי: “וּמַה תַּעֲשֶׂה בוֹ?” אָמַרְתִּי לָהּ: “אֶשְׁתַּדֵּל לִפְגֹּש אוֹתוֹ לְהָבִיא לְאִחוּד בֵּינֵיכֶם”. אָמְרָה לִי: “בִּתְנָאי שֶׁתִּשָּׂא אֵלָיו פִּתְקָה”. אָמַרְתִּי: “אֵינִי מְסָרֵב לְכָךְ”. אָמְרָה לִי שְׁמוֹ צַ’מְרָה בֶּן אַלְמֻגִירָה וְכִנּויוֹ אַבּוּ־אלסַכָ’אא4 וְאַרְמוֹנוֹ בְּמִרְבָּד". קָרְאָה לְמִי שֶׁהוּא בְחָצֵר: “הָבִיאוּ קֶסֶת וּנְיָר” וְהִפְשִׁילָה אֶת שַׁרְוֻלֶיהָ מֵעַל שְׁתֵּי זְרוֹעוֹתֶיהָ, כְּאִלּוּ הָיוּ שְׁנֵי גְלִילֵי כֶסֶף וְכָתְבָה אַחֲרֵי “בְּשֵׁם אַללָּהּ”, “אֲדוֹנִי הַשְׁמָטַת הַבְּרָכוֹת וְהָאִחוּלִים בְּרֹאשׁ מִכְתָּבִי יוֹדִיעוּ עַל קֹצֶר־כֹּחִי5. וְדַע שֶׁבִּרְכוֹתַי אִלּוּ הָיוּ מִתְקַבְּלוֹת, לֹא הָיִיתָ עוֹזֵב אוֹתִי, מִשּׁוּם שֶׁהַרְבֵּה הִתְפַּלַּלְתִּי שֶׁלֹּא תַּעַזְבֵנִי, וּבְכָל זֹאת עָזַבְתָּ אוֹתִי. וְאִלְמָלֵא לֹא הָיְתָה הַצָּרָה מַעֲבִירָה אוֹתִי יֶתֶר עַל גְּבוּלוֹת אָזְלַת יָדִי לִכְתֹּב, כִּי אָז לֹא הָיָה מַה שֶּׁהָיְתָה שִׁפְחָתְךָ נוֹטֶלֶת עָלֶיהָ מִכְּתִיבַת מִכְתָּבִי זֶה אֶלָּא לְעֶזְרָה לָהּ עִם יֵאוּשָׁהּ מִמְךָ, שֶׁכֵּן יוֹדַעַת הִיא שֶׁתִּמָּנַע מִלַּעֲנוֹת. וְשִׂיא מְבֻקָּשִׁי, אֲדוֹנִי, הוּא מֶבָּט אֶחָד מֵאִתְּךָ בִּשְׁעַת עָבְרֶךָ בָּרְחוֹב עַל פְּנֵי הַמִּסְדְּרוֹן, תְּחַיֶּה בוֹ נֶפֶשׁ מֵתָה. וְנַעֲלֶה וְיָקָר יוֹתֵר בְּעֵינֶיהָ מִזֶּה הוּא שֶׁתִּכְתֹּב בִּכְתַב יָדְךָ, – יַשְׁפִּיעַ לָהּ אֱלֹהִים כָּל יִתְרוֹן – פִּתְקָה וְתָשִׁית אוֹתָהּ תְּמוּרָה לְאוֹתָן הַנְּעִימוֹת שֶׁהָיוּ בֵינֵינוּ בַלֵּילוֹת שֶׁעָבְרוּ שָׁאַתָּה זוֹכְרָם אֲדוֹנִי. כְּלוּם לֹא הָייִתִי לְךָ אוֹהֶבֶת עַד כְּלוֹת הַנֶּפֶשׁ? וְאִם אַתָּה נֶעְתָּר לְמִשְׁאַלְתִּי, אֶהְיֶה אֲסִירַת־תּוֹדָה לְךָ וְנוֹתֶנֶת תְּהִלָּה לֵאלֹהִים. וְשָׁלוֹם”. מָסְרָה לִי אֶת הַמִּכְתָּב וְיָצְאָה.

הִשְׁכַּמְתִּי לְפִתְחוֹ שֶׁל מֻחַמָּד בֶּן סֻלַיְמָאן וּמָצָאתִי מוֹשָׁב נֶאֱסָף מִן הַנְּסִיכִים. רָאִיתִי עֶלֶם שֶׁפֵּאֵר אֶת הַמּוֹשָׁב, וְעָלָה עַל כָּל מִי שֶׁבְּתוֹכוֹ בְּיֹפִי וָזֹהַר, עַד שֶׁנִּשְּׂאוֹ הָאֱמִיר מֵעַל לוֹ עַצְמוֹ. שָׁאַלְתִּי עַל אוֹדוֹתָיו, וְהִנֵּה הוּא צַ’מְרָה בֶּן אַלְמֻגִירָה. אָמַרְתִּי בְלִבִּי “בְּצֶדֶק בָּא עַל הַמִּסְכֵּנָה מַה שֶּׁבָּא עָלֶיהָ”. קַמְתִּי וְשַׂמְתִּי פָנַי אֶל הַמִּרְבָּד וְעָמַדְתִּי עַל שַׁעַר מְעוֹנוֹ. וְהִנֵּה יָרַד בְּתוֹךְ פָּמַלְיָה שֶׁלּוֹ. אַצְתִּי אֵלָיו וְהִפְלַגְתִּי בְּאִחוּלִים וְהוֹשַׁטְתִּי לוֹ אֶת הַפִּתְקָה. כְּשֶׁקָּרָא אוֹתָהּ וְהֵבִין עִנְיָנָהּ, אָמַר לִי: “שֵׁיךְ, כְּבַר הֵמַרְנוּ אוֹתָהּ בְּאַחֶרֶת. כְּלוּם יֵשׁ בִּרְצוֹנְךָ לִרְאוֹת אֶת תְּמוּרָתָהּ?” אָמַרְתִּי לוֹ: “הֵן”. קָרָא לַנַּעֲרָה וְהִנֵּה הִיא נַעֲרָה אֲשֶׁר תַּחְפִּיר אֶת שְׁנֵי הַמְּאוֹרוֹת, שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ. שָׁדֶיהָ נָכוֹנוּ, וְהִיא מְהַלֶּכֶת, מְמַהֶרֶת בְּלֶכְתָּהּ מִבְּלִי רְתֵת. הוֹשִׁיט לָהּ אֶת הַפִּתְקָה וְאָמַר: “עֲנִינִי עָלֶיהָ”. כְּשֶׁקָּרְאָה אוֹתָהּ הֶחֱוִיר מַרְאָהּ, כְּשֶׁנּוֹדַע לָהּ מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ, וְאָמְרָה: “שֵׁיךְ, הִתְפַּלֵּל לֵאלֹהִים שֶׁיִּסְלַח לְךָ עַל מַה שֶׁבָּאתָ בִּשְׁבִילוֹ”. יָצָאתִי, נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים, כְּשֶׁאֲנִי גוֹרֵר אֶת רַגְלַי עַד שֶׁבָּאתִי אֵלֶיהָ. בִּקַּשְׁתִּי רְשׁוּת לְהִכָּנֵס אֵלֶיהָ, וְנִכְנַסְתִּי. אָמְרָה לִי: “מַה מֵּאַחֲרֶיךָ?” אָמַרְתִּי לָהּ: “בִּישׁ וְיֵאוּשׁ”. אָמְרָה לִי: “אַל תִּדְאַג לְמַה שֶּׁיָּצָא מִמֶּנּוּ, שֶׁהֵיכָן הוּא אֲלֹהִים וְכֹחוֹ?” צִוְתָה לָתֵת לִי חֲמֵשׁ־מֵאוֹת דִּינָר, וְיָצָאתִי. אַחַר־כָּךְ עָבַרְתִּי עַל פְּנֵי אוֹתוֹ מָקוֹם, לְאַחֲרֵי יָמִים, וּמָצָאתִי נְעָרִים וּפָרָשִׁים.

נִכְנַסְתִּי, וְהִנֵּה הֵם יְדִידֵי צַ’מְרָה, מְבַקְּשִׁים אוֹתָהּ לַחֲזֹר אֵלָיו, וְהִיא אוֹמֶרֶת: “חֵי־אֱלֹהִים, לֹא אֶרְאֶה עוֹד אֶת פָּנָיו”. נָפְלָה מִשְׁתַּחֲוָה וּמוֹדָה לֵאלֹהִים, נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים, שְׂמֵחָה לְאֵידוֹ שֶׁל צַ’מְרָה. נִגַּשְׁתִּי אֶל הַנַּעֲרָה וְהוֹשִׁיטָה לִי פִתְקָה, וְהִנֵּה כָתוּב בָהּ אַחֲרֵי “בְשֵׁם אֱלֹהִים” כָּזֹאת: “גְּבִרְתִּי, אִלְמָלֵא חַסְתִּי עָלַיִךְ – יַאֲרִיךְ אֱלֹהִים חַיַּיִךְ, הָיִיתִי מְתָאֵר לְפָנַיִךְ שֶׁמֶץ מִמַּה שֶּׁבָּא עָלַי מִיָּדַיִךְ, וְהָיִיתִי מַרְחִיב הַדִּבּוּר בְּהִצְטַדְּקוּתִי עַל הָעָוֶל שֶׁעָשִׂית לִי, חָטָאת לְעַצְמֵךְ וְלִי בַּהֲפָרַת־הַבְּרִית וּמִעוּט־הַנֶּאֱמָנוּת בַּגָּלוּי, וּבְבַכְּרֵךְ זוּלָתֵנוּ עָלֵינוּ, חָטָאת לְאַהֲבָתִי, חֵי־אֱלֹהִים אֲשֶׁר אוֹתוֹ נִקְרָא לְעֶזְרָה, בְּמַה שֶּׁעָשִׂית מֵרְצוֹנֵךְ, וְשָׁלוֹם”. הֶעֶמִידָה אוֹתִי עַל מַה שֶּׁנְּשָׂאוֹ אֵלֶיהָ מִן הַמַּתָּנוֹת וּכְלֵי־הַיְקָר, וְנִמְצָא עֶרְכּוֹ שְׁלֹשִׁים אֶלֶף דִּינָר. אַחַר־כָּךְ רְאִיתִיהָ, אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר נָשָׂא אוֹתָהּ צַ’מְרָה לְאִשָּה". אָמַר הָרוּן אַלרְרַשִׁיד: “אִלְמָלֵא לֹא הִקְדִּימַנִי צַ’מְרָה לָשֵׂאת אוֹתָהּ הָיָה לִי עִנְיָן עִמָּהּ”.


וּמִמַּה שֶׁמְּסֻפָּר


  1. בדיוק מקום מרבץ הגמלים. רובע מפורסם בבצרה ליד השער המערבי, שם היו חונות השיירות הבאות מן המדבר ושם היו החיים סואנים.  ↩

  2. רובע בבצרה.  ↩

  3. בצנעא בירת תימן היו אורגים אריגים נפלאים ותופרים בגדים מעורות.  ↩

  4. אבי הנדיבות.  ↩

  5. הפורמולה של מכתב היא שהוא כותב “בשם אללה” כמו בעברית “ב”ה, אחרי כן הוא עובר למליצות, תהלות ותשבחות וברכות לזה שאליו נכתב המכתב. ורק אחרי אלה, התופסים מקום רב במכתב, עובר הכותב לעצם הענין.  ↩