סִפֵּר אִסְחָאק בֶּן אִבְּרָאהִים אַלְמַוְצִלִי, אָמַר: "בְּשָׁעָה שֶׁהָיִיתִי יוֹשֵׁב בְּאוֹתוֹ לַיְלָה בִּמְעוֹנִי, וְהָיָה בִזְמַן הַחֹרֶף, וּכְבָר הִתְפַּשְּׁטוּ הָעֲנָנִים וְנֶעֶרְמוּ הַגְּשָׁמִים נוֹזְלִים כְּמוֹ פִיּוֹת הַנֹּאדוֹת, וּפָסְקוּ הוֹלֵךְ וְשָׁב מִן הַהֲלִיכָה בַדְּרָכִים, בִּגְלַל מַה שֶּׁהָיָה בָהֶם מִן הַגְּשָׁמִים וְהַבֹּץ, וְהָיָה צַר לְחָזִי בַּאֲשֶׁר לֹא בָא אֵלַי גַּם מִידִידַי וְלֹא יָכֹלְתִּי אֲנִי לָלֶכֶת אֲלֵיהֶם מֵרֹב הַבֹּץ וְהַטִּיט, אָמַרְתִּי לְנַעֲרִי: “הָבֵא אֵלַי מַה שֶּׁהוּא שֶׁאֶתְבַּדֵּר בּוֹ”.

הֵבִיא לִי מַאֲכָל וּמַשְׁקֶה. וְלֹא מָצָאתִי בָזֶה תַּעֲנוּג בִּהְיוֹת שֶׁלֹּא הָיָה עִמִּי כָּל רֵעַ לְהִשְֹתַּעֲשֵׁעַ בְּחֶבְרָתוֹ. לֹא פָסַקְתִּי לְהַבִּיט דֶּרֶךְ הַחַלּוֹנוֹת וּלְהִסְתַּכֵּל בַּדְּרָכִים עַד שֶׁבָּא הַלַּיְלָה. נִזְכַּרְתִּי בְאַחַת הַנְּעָרוֹת אֲשֶׁר לְאַחַד בְּנֵי אַלְמַהְדִי¹ שֶׁהָיִיתִי אוֹהֲבָהּ, וְהָיְתָה יוֹדַעַת זִמְרָה וְלִפְרֹט עַל כְּלֵי הַנְּגִינָה. אָמַרְתִּי בְלִבִּי: “אִלּוּ הָיְתָה הַלַּיְלָה אֶצְלֵנוּ, הָיְתָה שִׂמְחָתִי שְׁלֵמָה, וְהָיְתָה מְקַצֶּרֶת אֶת לֵילִי מִמַּה שֶּׁאֲנִי בוֹ מִן הַהִרְהוּרִים וְחֹסֶר־הַשַּׁלְוָה”. וְהִנֵּה מִי שֶׁהוּא דוֹפֵק עַל הַדֶּלֶת וְאוֹמֵר: “כְּלוּם יִכָּנֵס אָהוּב עוֹמֵד עַל הַדֶּלֶת?” אָמַרְתִּי בְלִבִּי.

“אֶפְשָׁר נָשָׂא נֶטַע הָאִחוּל אֶת פִּרְיוֹ”. קַמְתִּי אֶל הַדֶּלֶת וְהִנֵּה יְדִידָתִי וְעָלֶיהָ לְבוּשׁ מֶשִׁי בַּעַל שֹׁבֶל אָרוֹךְ יָרֹק, שֶׁהִתְעַטְּתָה בוֹ, וְעַל רֹאשָׁהּ מִטְפַּחַת שֶׁל דִּיבָג הַסּוֹכֶכֶת עָלֶיהָ מִפְּנֵי הַגֶּשֶׁם. וּכְבָר שָׁקְעָה בַבֹּץ עַד לְבִרְכֶּיהָ, וְנִתְרַטֵּב מַה שֶּׁעָלֶיהָ עַל יְדֵי הַמַּרְזֵבוֹת שֶׁעַל הַגַּגּוֹת, וְהִיא כֻלָּהּ בְּתַבְנִית מוּזָרָה. אָמַרְתִּי לָהּ: “גְּבִרְתִּי מַה הוּא שֶׁהֵבִיא אוֹתָךְ בְּבֹץ מֵעֵין זֶה?” אָמְרָה לִי: שְׁלִיחֲךָ בָא אֵלַי וְתֵאֵר לְפָנַי מַה שֶּׁבְּךָ מִן הַחֵשֶׁק וְהַתְּשׁוּקָה, וְלֹא הָיָה בִיכָלְתִּי אֶלָּא לְהֵעָנוֹת ולְמַהֵר אֵלֶיךָ". הִשְׁתָּאֵיתִי לְכָךְ.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשֵּׁשׁ מֵאוֹת וְתִשְׁעִים וְשִׁשָּׁה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁבֶּן־אִסְחָאק אָמַר: "כְּשֶׁדָּפְקָה הַנַּעֲרָה עַל דַּלְתִּי, יָצָאתִי אֵלֶיהָ וְאָמַרְתִּי: “גְּבִרְתִּי, מַה הֵבִיא אוֹתָךְ בְּבֹץ זֶה?” וְאָמְרָה: “שְׁלִיחֲךָ בָא אֵלַי וְתֵאֵר לְפָנַי מַה שֶּׁבְּךָ מִן הַחֵשֶׁק וְהַתְּשׁוּקָה, וְלֹא הָיָה בִיכָלְתִּי אֶלָּא לְהֵעָנוֹת וּלְמַהֵר אֵלֶיךָ”. וְהִשְׁתָּאֵיתִי לְכָךְ, וְאוּלָם לֹא טוֹב הָיָה בְעֵינַי לְהַגִּיד לָהּ לֵאמֹר: “לֹא שָׁלַחְתִּי אֵלַיִךְ אָדָם”, וְאָמַרְתִּי לָהּ: “הַתְּהִלָּה לֵאלֹהִים עַל שֶׁאֲסָפָנוּ יַחַד אַחֲרֵי מַה שֶּׁסָּבַלְתִּי מִכְּאֵב הַצִּפִּיָּה. וְאִלּוּ הָיִית מִתְמַהְמְהָה מִבּוֹא אֵלַי שָׁעָה אַחַת, הָיָה מִן הָרָאוּי יוֹתֵר שֶׁאָחוּשׁ אֲנִי אֵלַיִךְ שֶׁנִּכְסָף אֲנִי לָךְ וְרַבָּה תְשׁוּקָתִי אֵלַיִךְ”. אַחַר־כָּךְ אָמַרְתִּי לְנַעֲרִי: “הַב מַיִם”. בָּא עִם סִיר וּבוֹ מַיִם חַמִּים מְאֹד, שֶׁתְּתַקֵּן עַצְמָהּ. צִוֵּיתִי לִצֹּק אֶת הַמַּיִם עַל רַגְלֶיהָ, וּנְטַלְתִּין לְיָדַי לִרְחֹץ אוֹתָן בְּעַצְמִי. צִוִּיתִי לְהָבִיא לְבוּשׁ מִן הַמְפֹאָרִים שֶׁבַּמַּלְבּוּשִׁים וְהִלְבַּשְׁתִּיו אוֹתָהּ אַחֲרֵי שֶׁהֲסִירוֹתִי מַה שֶּׁעָלֶיהָ, וְיָשַׁבְנוּ. בִּקַּשְׁתִּי לְהָבִיא אֹכֶל, וְסֵרְבָה. אָמַרְתִּי לָהּ: “כְּלוּם רוֹצָה אַתְּ בְּמַשְׁקֶה?” אָמְרָה: “הֵן”. וְהִגַּשְׁתִּי גְבִיעִים. אָמְרָה: “מִי יָשִׁיר?” אָמַרְתִּי: “אֲנִי, גְּבִרְתִּי”. אָמְרָה: “אֵינִי חֲפֵצָה”. אָמַרְתִּי: “אַחַת נַעֲרוֹתַי”. אָמְרָה: “אֵינִי רוֹצָה”. אָמַרְתִּי לָהּ: “שִׁירִי אַתְּ עַצְמֵךְ”. אָמְרָה לִי: “וְאַף לֹא אֲנִי”. אָמַרְתִּי לָהּ: “וּמִי אֵפוֹא יָשִׁיר לָךְ?” אָמְרָה לִי: “צֵא וְחַפֵּשׂ מִי שֶׁיָּשִׁיר לִי”.

יָצָאתִי מְצַיֵּת לָהּ, וְאוּלָם מִתְיָאֵשׁ הָיִיתִי וּבָרוּר הָיָה לִי שֶׁלֹּא אֶמְצָא אֶחָד בִּזְמַן כָּזֶה. לֹא פָסַקְתִּי לָלֶכֶת עַד שֶׁהִגַּעְתִּי לָרְחוֹב, וְהִנֵּה עִוֵּר נוֹקֵש בָּאָרֶץ בְּמַקְלוֹ וְאוֹמֵר: “אַל יִגְמֹל אֱלֹהִים טוֹב אֶת אֵלֶּה שֶׁהָיִיתִי אֶצְלָם. בְּשָׁעָה שֶׁשַּׁרְתִּי הֶאֱזִינוּ לִי וּכְשֶׁשָּׁתַקְתִּי זִלְזְלוּ בִי”. אָמַרְתִּי לוֹ: “כְּלוּם מְזַמֵּר אַתָּה?” אָמַר: “הֵן”. אָמַרְתִּי לוֹ: “כְּלוּם יֵשׁ בִּרְצוֹנְךָ לְהַשְׁלִים לֵילְךָ אֶצְלֵנוּ שֶׁתְּשַׁעֲשֵׁעַ אוֹתָנוּ?” אָמַר לִי: “אִם חָפֵץ אַתָּה, הַחֲזֵק בְּיָדִי”. הֶחֱזַקְתִּי בְיָדוֹ וְהָלַכְתִּי אֶל מְעוֹנִי וְאָמַרְתִּי לָהּ: “גְּבִרְתִּי, כְּבָר הֵבֵאתִי מְזַמֵּר עִוֵּר, שֶׁנִּתְעַנֵּג עָלָיו בְּעוֹד אֵין הוּא רוֹאֶה אוֹתָנוּ”. אָמְרָה לִי: “הֲבִיאֵהוּ אֵלַי”. הִכְנַסְתִּיו. הִזְמִינָה אוֹתוֹ לֶאֱכֹל וְאָכַל אֹכֶל קַל, וְרָחַץ אֶת יָדָיו. הִגַּשְׁתִּי לוֹ מַשְׁקֶה וְשָׁתָה שְׁלֹשָה גְבִיעִים. אַחַר־כָּךְ אָמַר: “מִי אַתָּה?” אָמַרְתִּי: “אִסְחָאק בֶּן אִבְּרָהאִים אַלְמַוְצִלִי”. אָמַר לִי: “כְּבָר שָׁמַעְתִּי עַל אוֹדוֹתֶיךָ, וְעַכְשָׁו שָׂמֵחַ אֲנִי בְחֶבְרָתֶךָ”. אָמַרְתִּי לוֹ: “אֲדוֹנִי, שָׂמֵחַ אֲנִי בְשִׂמְחָתֶךָ”. אָמַר: “זַמְּרָה לִי, אִסְחָאק”. נָטַלְתִּי אֶת כְּלִי־הַמֵּיתָרִים, אֶת הָעוּד בְּדֶרֶךְ הִתְלוֹצְצוּת וְאָמַרְתִּי: “שׁוֹמֵעַ אֲנִי וּכְמִצְוָתְךָ אֶעֱשֶׂה”. כְּשֶׁשַּׁרְתִּי וְגָמַרְתִּי אֶת הַזֶּמֶר, אָמַר לִי: “קָרוֹב אַתָּה לִהְיוֹת מְזַמֵּר”. חָלְשָׁה עָלַי דַּעְתִּי וְהִשְׁלַכְתִּי אֶת הָעוּד מִיָּדִי. אָמַר לִי: “כְּלוּם אֵין אֶצְלְךָ מִי שֶׁמֵּיטִיב לְזַמֵּר?” אָמַרְתִּי לוֹ: “נַעֲרָה אֶצְלִי”. אָמַר: “צַו אוֹתָהּ שֶׁתְּזַמֵּר”.

אָמַרְתִּי לוֹ: “כְּלוּם תְּזַמֵּר אַתָּה אַחֲרֵי שֶׁתִּשְׁמַע דַּיֶּךָּ מִזִּמְרָתָהּ?” אָמַר: “הֵן”. וְזִמְּרָה. אָמַר: “כְּלוּם לֹא עָשְׂתָה”. הִשְׁלִיכָה אֶת הָעוּד מִיָּדָהּ, כּוֹעֶסֶת, וְאָמְרָה: “מַה שֶּׁאִתָּנּוּ נָתַנּוּ מִן הַמֻּבְחָר שֶׁבּוֹ, וְאִם יֵשׁ אִתְּךָ מַשֶּׁהוּ, עֲשֵׂה עִמָּנוּ צְדָקָה בוֹ”. אָמַר: “תְּנוּ לִי עוּד שֶׁלֹּא נָגְעָה בוֹ יַד”. צִוֵּיתִי אֶת הַמְשָׁרֵת, וְהֵבִיא עוּד חָדָשׁ. מִשֵּׁשׁ אֶת הָעוּד וּפָרַט עָלָיו מַנְגִּינָה שֶׁלֹּא יְדַעְתִּיהָ וּפָרַץ בְּזִמְרָה וְנָשָׂא קוֹלוֹ בִשְׁנֵי בָתֵי־שִׁיר אֵלֶּה:

נָסַע עוֹבֵר בָּאֲפֵלָה וְהַלַּיְלָה שׁוֹקֵד,

אָהוּב, מַכִּיר וְיוֹדֵעַ לַבִּקּוּר מוֹעֵד.

וְלֹא הִבְהִילַתְנוּ בִּלְתִּי אִם נְתִינַת הַשָּׁלוֹם,

וְאָמְרָה: הֲיִכָּנֵס אָהוּב עוֹמֵד בַּדֶּלֶת, הֲלוֹם?"

הִבִּיטָה אֵלַי הַנַּעֲרָה בְּרֹגֶז וְאָמְרָה: “סוֹד שֶׁבֵּינִי וּבֵינְךָ לֹא יְכִילֶנּוּ חָזְךָ אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת, עַד שֶׁמְּסַרְתּוֹ לְאָדָם זֶה?” נִשְׁבַּעְתִּי לָהּ וְהִצְטַדַּקְתִּי לְפָנֶיהָ. הִתְחַלְתִּי מְנַשֵּׁק אֶת יָדֶיהָ וּלְדַגְדֵּג בְּשָׁדֶיהָ עַד שֶׁצָּחֲקָה. וּפָנִיתִי אֶל הָעִוֵּר וְאָמַרְתִּי לוֹ: “זַמֵּר, אֲדוֹנִי”. נָטַל אֶת אֶת² הָעוּד וְשָׁר שְׁנֵי בָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

הֲלֹא כַמָּה וְכַמָּה בִּקַּרְתִּי אֶת הַיָּפוֹת,

וְכַמָּה מִשְּׁשָּׁה כַפִּי קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת הַצְּבוּעוֹת,

וָאֲדַגְדֵּג רִמּוֹנֵי שָׁדַיִם עֲדֵי פָנִים הִסְבִּירָה,

וּנְשִׁיכָתִי תַּפּוּחִים מְגֻוָּנִים, לְחָיַיִם הִבְעִירָה.

אָמַרְתִּי לָהּ: “גְּבִרְתִּי, מִי הִגִּיד לוֹ מַה שֶּׁאָנוּ בוֹ?” אָמְרָה לִי: “צָדַקְתָּ”. נָטִינוּ הַצִּדָּה מִפָּנָיו, אָמַר לָנוּ: “זָקוּק אֲנִי לְהָטִיל מַיִם”. אָמַרְתִּי: “נַעַר, קַח אֶת הַנֵּר וַעֲבֹר לְפָנָיו”. יָצָא וְהִתְמַהְמֵהַּ. יָצָאנוּ לְחַפְּשׂוֹ וְלֹא מְצָאנוּהוּ, בְּעוֹד הַדְּלָתוֹת נְעוּלוֹת וְהַמַּפְתֵּחוֹת בָּאָרוֹן, וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים אִם לַשָּׁמַיִם הִרְקִיעַ אוֹ בָאָרֶץ שָׁקַע, וְיָדַעְתִּי שֶׁהָשָּׂטָן הוּא. הִסְתַּלַּקְתִּי וְהִרְהַרְתִּי בְּדִבְרֵי אַבּוּ־נֻוָאס:

תָּמַהְתִּי עַל הַשָּׂטָן בִּגְאוֹנוֹ,

וְעַל הַתּוֹעֵבָה אֲשֶׁר טָמַן בִּצְפוּנוֹ.

יָהִיר הָיָה מֵהִשְׁתַּחֲווֹת לְאָדָם³

וְסַרְסוּר לִדְבַר עֲבֵרָה לְזַרְעוֹ קָם.

וּמִמַּה שֶּׁמְּסֻפָּר