אַיְלוֹת הַשָֹּדֶה תִּקְפֹּצְנָה תַּעֲבֹרְנָה
עַל הַרְרֵיכֶן, צִיּוֹן וִירוּשָׁלָיִם,
וּצְמָאָן עַל חֹף הַפְּלָגִים תִּשְׁבֹּרְנָה
זוּ מִמְּקוֹם קָדוֹשׁ יוֹבִילוּ הַמָּיִם,
וּבְעִיר הָאֱלֹהִים מִבְּלִי כָל מַפְרִיעַ
כַּף רַגְלָן הַשְּלוּחָה תָּחְדֹּר תַּבְקִיעַ.
כָּאַיָלָה זֹאת בַּת-צִיּוֹן הָיָתָה
פִּקְחַת עֵינַיִם וּשְׁלוּחַת הָרֶגֶל,
טֶרֶם יַד שַׁדָּי עָלָיהָ קָשָׁתָה
וּבְעוֹד עַל גִּבְעָתָהּ הִתְנוֹסֵס הַדֶּגֶל;
עַתָּה – יַעֲרֵי תָמָר עוֹד שָׁם יֵרָאוּ
וִיפֵהפִיוֹת צִיּוֹן לֹא עוֹד תִּמְצָאוּ.
הֲלֹא טוֹב לַתֹּמֶר בֵּין סִבְכֵי חֹרֶשׁ
מִבֵּית יִשְרָאֵל בֵּין עַמֵּי הָאָרֶץ!?
הַתֹמֶר יַעֲשֶׂה עָנָף יַכֶּה שֹׁרֶשׁ,
מִמְּקוֹם מַטָּעוֹ אוֹתוֹ לֹא יִסָּחוּ
כִּי מֵעָפָר אַחֵר יוֹנְקָיו לֹא יִצְמָחוּ.
וַאֲנַחְנוּ נִגְלֶה מֵעַל אַדְמָתֵנוּ,
עַל אַדְמַת נֵכָר נוֹצִיאָה הָרוּחַ,
לִקְצוֹת כָּל אֶרֶץ נִפְזְרו עַצְמוֹתֵינוּ
וּבְקִבְרֵי הָאָבוֹת לֹא יִמְצְאוּ נוּחַ;
מִקְדַּש אֵל שָׁמֵם עִירֵנוּ נֶחֱרֶבֶת
וּכְנַף שִׁקּוּצִים עַל כֵּס יָהּ יוֹשֶבֶת.