אמר ש־מ־ר קנא קנאתי לכבוד שפת ארץ מולדתנו, אשר בנעימת נאומיה ובצלצל מבטאיה יתר שאת לה עלכל אחיותיה הסלאויות, כי רק היא לבדה תרהיב עז להדמות אל אם השפות האירופיות, היפהפיה בלשונות בני קדם, היא שפת הודו (סאנסקריט) הזקנה והקדושה לעם קדומים זה; ובכל־זאת רובי סופרי ארצנו יעטו רק אל שלל שפת אשכנז, ומפריה יביאו מגדים חדשים גם ישנים לאחיהם מנחה בכלי קדש; ובכן קמתי אני וברותי שירים שונים, אשר יתכנו להתיהד וללבוש בגדי קדש, ממבחר שירי סופרי רססיא, מלאמאנאסאזז ודערזשאווין עד נעראסאוו ואגארעוו, ואספתים אספה וקראתיה בשם “שׁוֹשַׁנַּת הַצָּפוֹן”. והנני נותן בזה שנים מהם לפני הקורא, והיו למשל.