לִי נִתַּן שֵׁם טוֹב, חָכְמָה. אַהֲבָה וּמֶמְשֶׁלֶת

גֵּוִי בָּרִיא אוּלָם, אֵיתָן כְּמוֹ בִימֵי נֹעַר,

כּוֹסִי מְלֵאָה יָיִן, בְּשֶמֶן רַגְלִי טֹבֶלֶת

וָאֶתְעַלֵּס עִם יַעֲלוֹת-חֵן, רַכּוֹת יְפוֹת תֹּאַר:

בִּיפִי חֶמְדַּת עֵינֵיהֶן אֶת-עֵינַי הִרְוֵיתִי

וְנַפְשִׁי שָׂבְעָה-לָּהּ עֹנֶג עִם-תַּאֲוַת בְּשָׂרִים,

גַּם בִּכְלֵי-חֵפֶץ וּסְגֻלוֹת הֵיכָלִי מִלֵּאתִי

זוּלָתִי כְּמוֹהֶם לֹא רָאֲתָה עֵין מֶלֶךְ וְשָׂרִים.

אֶפֶס לַיָּמִים הָאֵל לִבִּי כִּי סַבּוֹתִי

וּכְפִי מִסַּת זִכְרוֹנִי פְּקַדְתִּים אַחַד אַחַד,

אֶל-תַּעֲנֻגּוֹת חֶלְדִּי כֻלָּהַם עֵת בִּינוֹתִי

אָז בְּחַבְלֵי הַקֶּסֶם אָסְרוּ כָל-חוּשַׁי יַחַד, –

אךְ זֶה חָזִיתִי, כִּי לֹא גָז יוֹם, לֹא חָלַף לָיִל

בָּם שָׂבַעְתִּי שָׂשׂוֹן בְּלִי-מָחוּל בְּעִצְבוֹן רוּחַ,

לֹא נִמְצָא לבוּשׁ מַלְכוּת, אַדֶּרֶת שִׁלְטוֹן וָחָיִל

בָּם לֹא יֶחֱרַד לִבִּי לִרְגָעִים, נַפְשִׁי תָנוּחַ.

גַּם-נָחָשׁ עָרוּם שָׁם זֹחֵל בֵּין סִבְכֵי חֹרֶשׁ

אֶל-קוֹל קֹסֵם יִשְׁמָע, יַקְשִׁיב לַחַשׁ וָשִׂיחַ,

אַךְ בְּקֶרֶב אִישׁ וְלֵב עָמֹק דְּאָגָה כִּי תַךְ שֹׁרֶשׁ

מִי יוּכַל יַעֲצָר-בָּהּ וּשְׁאוֹנָהּ מִי יַשְׁבִּיחַ?

כְּפֶתֶן חֵרֵשׁ לַתְּבוּנָה לֹא תִשְׁמַע הַתּוּגָה,

לֹא תַאֲזִין לְקוֹל חָלִיל, צִלְצֵל עֻגָּב וָנֵבֶל,

כְּסִלּוֹן מַמְאִיר וּכְקוֹץ מַכְאִב תִּמְחֹץ בְּלִי-פוּגָה

וְנֶפֶשׁ אֱנוֹשׁ אָנוּשׁ כָּל-הַיּוֹם תִּשָּׂא הַסּבל!