לִפְנֵי אַנוּ¹ הַגָּדוֹל, אַנוּ הַמַּזְהִיר, שֶׁאֵין גְּבוּל לְהוֹפָעוֹתָיו,

הִתְעַקְּלוּ הָאֵלִים כַּחֲרָבוֹת כְּפוּפוֹת, הִלְלוּהוּ, הִשְׁתַּחֲווּ לוֹ:

"הַמּוֹשֵׁל, בְּהוֹצִיאֲךָ מַאֲמָר – צָדָקְתָּ;

אֲדֹנָי, בְּפָסְקְךָ אֶת דִּינְךָ, יִשְׁמְעוּ לְךָ הַכֹּל.

אַנוּ, בִּדְבָרְךָ הַנַּעֲלֶה מְאֹד יֵחָרֵץ דָּבָר,

מִי יַעֲרֹב לִבּוֹ לִפְלֹג עָלָיו?

אֲבִי־הָאֵלִים, בִּפְסַק־דִּינְךָ כוֹנְנוּ אֶרֶץ וְשָׁמָיִם;

אֱלֹהֵינוּ וּמַנְהִיגֵנוּ, אַתָּה יוֹעֶצְךָ שֶׁלָּךְ, מַה כֹּחַ בַּעֲצָתֵנוּ?

מִי בָאֵלִים יָכוֹל לְהִתְנַגֶּד לָךְ?

תֵּן יָדְךָ לְעַשְׁתָּרְתְּךָ, אֲשֶׁר אָהַבְתָּ עַד הַיּוֹם.

הוֹדִיעָה לָּהּ בִּקְהָלֵנוּ אֶת הַבְטָחָתְךָ, שֶׁלֹּא תְשֻׁנֶּה וְלֹא תוּפַר בַּשָּׁמָיִם.

מַלֵּא יַד אִינִין² הָאֵלָה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ, פְּקֹד לָהּ לַעֲשׂוֹת מִצְווֹתֶיךָ.

תִּהְיֶה הִיא אַנְתּוּ, אֵשֶׁת־חֵיקְךָ דוֹמָה לָךְ, גַּדְּלֶנָּה בִשְׁמֶךָ.

תֵּן בִּזְרוֹעָה גַּם עֵדוּת־אֶנְלִיל וְאֵאָה³;

תִּמְשֹׁל אַךְ הִיא לְבַדָּהּ בָּאָרֶץ וּבַשָּׁמָיִם,

תִּהְיֶה הִיא הַשַּׂגִיאָה בְקִרְבֵּנוּ!"

שָׂשׂ לֵב אַנוּ הַמַּנְהִיג וַיָּגֶל.

בְּחֶסֶד לֹא יְשֻׁנֶּה פָנָה אֶל עִשְׁתָּר הַמַּזְהִירָה:

"הַשָּמַיִם – נַחֲלָה אֱלֹהִית יָפָה לִי, אֵין מַה יַּעֲרֹךְ לָהֶם;

הֵם מְצוּדָתִי, וּגְבוּלוֹתָם מְלֵאִים אֵימָה, לֹא יַעֲלֶה בָהֶם אִישׁ.

אֲנִי אַנוּ הַמּוֹשֵׁל בָּהֶם עַד הַיּוֹם.

קְחִי בְיָדַיִךְ כִּפּוֹת גְּבוּלוֹתֵיהֶם וּמִשְׁלִי בָם אַתּ לְבַדֵּךְ!

בּוֹאִי בְהֵיכַל מַלְכוּתִי וּמִלְכִי בַמְּרוֹמִים.

כִּשְׁמִי יִקָּרֵא גַם לָךְ אַנְתּוּ הַנַּעֲלָה מְאֹד.

הַמַּלְאָך הַנֶּאֱמָן, אֲשֶׁר שְׂפָתָיו נִפְלָאוֹת, הַיּוֹדֵעַ אֲמָרַי,

אִילִי־אַבְרַת מַלְאָכִי הַנַּעֲלֶה, הוּא יַעֲשֶׂה רְצוֹנֵךְ,

הוּא יְמַלֵּא אֶת הָאֵלִים וְאֶת הָאֵלוֹת חֶסֶד לָךְ.

בְּרֵאשִׁית בְּהַפְרֵד אַנוּ, אֶנְלִיל וְאֵאָה גוֹרָלוֹת,

בְּחֻקּוֹת־עוֹלָם לָאָרֶץ וְלַשָּׁמַיִם בְּקֶרֶב מַרְאוֹת־אֵלִים לֹא יַחֲלֹפוּ,

חֵלֶק כְּחֵלֶק מִנּוּ יוֹם וָלַיְלָה לַשַּׁמַשׁ וְלַסִּין,

לִשְׁנֵי הָאֵלִים הַשּׁוֹמְרִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ,

הַפּוֹתְחִים דַּלְתוֹת אַנוּ.

מִמַּסַּד הַשָּׁמַיִם וְעַד שִׂיאָם יָעֲדוּ לָמוֹ זְמַנָּם לֹא יְשֻׁנֶּה.

כְּשִׁבֳּלִים יִתְגּוֹדְדוּ כָל כּוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם;

לָאֵלִים הַנּוֹהֲגִים לְאִישׁ אִישׁ תּוֹרוֹ יָעֲדוּ כִּלְשׁוֹר־פָּר;

שָׁמָּה הֵרוֹמִּי, הָעַשְׁתֹּרֶת, וּרְדִי בָּהֶם.

אִינִין, אַתְּ נָגְהֵךְ יַעַל עַל נֹגַהּ כֻּלָּם, “כּוֹכַב־עִשְׁתָּר” יֵאָמֶר לָךְ.

עַל יָדָם יִתְחַלֵּף בִּתְהִלָּה מְקוֹמֵךְ הַנַּעֲלֶה מְאֹד.

בְּצֵל שַׁמַשׁ וְסִין יְגַּדל נָגְהֵךְ.

בְּרַק נֵרֵךְ הַבָּהִיר יַעֲלֶה בְאֶמְצַע הַשָּׁמָיִם.

עַמִּים יִתְפַּלְאוּ, כִּי אֵין בַּשָּׁמַיִם אֲשֶׁר יָזִיד לִקְרֹב אֵלָיִךְ."

בִּיעֹד הַמּוֹשֵׁל גּוֹרָלָהּ הַנַּעֲלֶה אֲשֶׁר לְבַת־סִין,

לֹא נָעַל בֶּפָנֶיהָ אֶת אֵאַנָּה,⁴ אֶת הֵיכָלוֹ הַמַּזְהִיר,

בְּמַנּוֹת הַמֶּלֶךְ אַנוּ אֶת הַגּוֹרָל הַנַּעֲלֶה,

נָתַן לָהּ מַתָּנָה אֶת אֵאַנָּה, אֶת הֵיכָלוֹ הַמַּזְהִיר,

הֶעֱטָה גִזְרָתָהּ בְּמַעֲטֵה־אֱלֹהִים, בְּקַרְנֵי הַיָּרֵחַ הַצַּח,

הִבְרִיק עָלֶיהָ קִשּׁוּטִים נִפְלָאִים, עֲדִי־אֱלֹהִים,

תָּקַע בְּיָדָהּ שַׁרְבִיט־מְלָכִים – כְּלִי זַיִן אָיֹם לֹא יֵדַע רַחֵם,

עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת, כַּעֲטֶרֶת הַיָּרֵחַ, נָתַן בְּרֹאשָׁה:

"אֶת רְצוֹנִי הָאַדִּיר, אֶת חֻקּוֹתַי לֹא יִמּוֹטוּ, כָּל אֲשֶׁר לִי נָתַתִּי בְיָדֵךְ, הָאֱלֹהִית!

אֶנְלִיל מוֹשֵׁל־הָאֲרָצוֹת יֵט אֵלַיִךְ חַסְדּוֹ כָמוֹנִי לְעוֹלְמֵי־עַד!"