I    🔗

עֲלֵי צַוָּארֵךְ, צַוַּאר־בַּרְבּוּר לָבָן,

כְּצַמֶּרֶת אִלָּן נִכְרָת, יִצְנַח רֹאשִׁי

וּבְחֵיק דִּמְדּוּמֵי־עֶרֶב זַעְפִּי יִדֹּם –

וְאַתְּ אַל תִּשְׁאָלִינִי וְאַל תְּרַחֲמִינִי…

וּבְחֶשְׁכַּת בֵין־עַרְבַּיִם הֶמְיַת גַּלִּים,

מִתְחַבְּטִים אַט בִּשְׂפַת־הַיָּם, תִנָּשֵׂא

עָדֵינוּ וְתַגִּיעַ, וְהִתְאַפָּקָה –

וְשׁוּב לֵאין־סוֹף יִתְחַבֵּט וִדּוּי־גַלִּים…

וְלֹא הַרְחֵק מִן הַחוֹף עֵינֵנוּ תִבְחַן

בּצִלֲלֵי־הַחֲשֵׁכָה סִירָה קְטַנָּה,

כִּכְלִי אֵין חֵפֶץ בּוֹ לַיָּם – מְטֻלְטֶלֶת,

בְּלִי דַעַת מְרַטְּטָה: בְּשֶׁלְמָה הַחֲרָדָה?..

וְיָדַעַתְּ: בְּצָהֳרֵי־יוֹם שַׁעֲשׁוּעִים הָיְתָה

לַיָּם, וְהוּא כֻלּוֹ מְנוּחָה, עוֹטֵף חָלוּק

שֶׁל תְּכֵלֶת בְּהִירָה, נָם שְׁנַת צָהֳרַיִם

וְיַלְדָּתוֹ, תְּמִימָה, רְכוּבָה לוֹ עַל גַּבּוֹ…

אַךְ הֵקִיץ לִפְנוֹת עֶרֶב וְהִנֵּה – מַה־לּוֹ

וּלְתַמָּה זֹאת, לִקְרַאת אוֹר־מֶרְחָק שָׂשָׂה?

וְהוּא זָקֵן, שְׂבַע נְדוּדִים עִם נִסְיוֹנוֹת,

וּבְנַפְשׁוֹ לוֹ מִתְגַּלּוֹת תְּהוֹמוֹת־שֵׂיבָה…

 

II    🔗

עֲצוּבָה אַהֲבָתֵנוּ…

בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת

לִי נִתְגַּלֵּית רִאשׁוֹנָה בַּעֲבִי־יַעַר,

בִּיקֹד כַּדָּם אֳרָנָיו, הַמַּחֲרִישִׁים

בִּיגוֹן הַמְּחֻבָּר נֵצַח לָאֲדָמָה…

מִיָּגוֹן עָיְפָה נַפְשִׁי, וְעִם פְּאַת־מַעֲרָב

כָּמוֹהָּ דָּמִי נִגָּר… אוֹתָהּ שָׁעָה

בִּקַּשְׁתִּי שִׁכְחָה לְלֹא־יְקִיצָה,

וּמְנוּחָה בְחֵיק שֶׁל אֵם…

וְאַתְּ הוֹפַעַתְּ

חֲרִישִׁית וַחֲוַרְוֶרֶת, וְצַמּוֹתַיִךְ

כְּעֵין הַכִּתָּן, וְלִי נִגַּנְתְּ שִׁירָתֵךְ…

וְלֹא יָדַעְתִּי: אִם בְּיָדֵךְ שְׁמִינִית

עָלַי, קוֹסֶמֶת שְׁמִינִית, מְנוּחָה תַשִּׁיב, –

וְאִם עַל נִימֵי לִבִּי, נִימִים רַכּוֹת,

בְּאֶצְבְּעוֹתַיִךְ רַכּוֹת אַתְּ פּוֹרֶטֶת?…

אַךְ נָפְלָה תְּנוּמָה מְתֻקָּה עַל שְׁמוּרוֹתַי,

וּבְשִׁכְחַת־יְלָדִים רֹאשִׁי צָנַח

עֲלֵי בִרְכַּיִךְ, רְטֻבּוֹת בְּטַל־הַדֶּשֶא,

רְפִידַת־יַעַר, וּמֵעָל הַלְּבָנָה

בַּעִין טוֹבָה כְבָר הֵצִיצָה, חֶרֶשׁ

מַקְשִׁיבָה לַפּוֹרֶטֶת הַחוֹלֶמֶת…

בַּחֲצוֹת־הַלַּיְלָה הֲקִיצוֹתִי: רַ– עַ – ם!

וְכִידוֹן־בָּרָק נִנְעַץ לִי בְעֵינַי.

אֲרָזִים זָעוּ, בַּהֲרִיחָם סַעַר

וְיגוֹנָם כְּמוֹ לֹא הָיָה. הַיָּרֵחַ

כְּבָר נֶעְלַם בְּחַשְׁרַת־עָב. הֵצַצְתִּי חִישׁ בָּךְ –

וְהֵּנה אַתְּ נִבְהַלְתְּ, בְּלִי־נִיד יוֹשֶׁבֶת…

וְלִבִּי זָע – בַּהֲרִיחוֹ סַעַר, הַפְקֵר –

וָאֹחַז בְּיָדֵךְ, לוֹחֵץ עַד כְּדֵי הַכְּאֵב:

"שִׁיר־סַעַר נַגְּנִי! זְרִי לַסַּעַר נַפְשִׁי,

לִי נִימִים מֵאָה – וְהֵן לַסַּעַר מְחַכּוֹת!.."

הֵצַצְתִּי בָּךְ – כַּשִּׂיד פָּנַיִךְ חָוְרוּ,

מִיָּדֵךְ נָפְלָה שְׁמִינִית בַּאֲנָקָה…

 

III    🔗

יָדַעְתִּי, גוֹרַל פְּסַנְתֵּר לִי בַחֲנוּת־עַתִּיקוֹת,

בְּתוֹכוֹ אוֹצְרוֹת צְלִילִים, פִּלְאֵי־צְלִילִים;

עַד עֵת קֵץ חִכּוּ לְאֶצְבְּעוֹת הַגּוֹאֵל,

שֶׁיָּבוֹא וְיֶאֱרֹג אוֹתָם בְּזִמְרוֹת־חֶמְדָּה…

וְלֹא מְעַטִּים הָיוּ מְנַגְּנִים, אַף מְנַגְּנוֹת…

וְאֶצְבְּעוֹת כֻּלָּם מִשְּׁשׁוּ בָאֹפֶל,

וַיִּמְצְאוּ הוֹן רָב; אַךְ מְקוֹר־עֲדָנָיו,

וְהוּא קָרוֹב מְאֹד לָהֶם – עָלָיו פָּסָחוּ…

וַיְהִי בְּזָקְנוֹ הוּבָא בֵיתָה־הָעַתִּיקוֹת.

לַזָּקֵן שָׁם תְּשׁוֹרֵר שִׁירַת־עֶרֶשׂ

הַדְּמָמָה, בָּאַפְלוּלִית דֹּם יְנַמְנֵם

וִירִיעוֹת־חֵשֶׁב עָלָיו יִרְקֹם אָבָק…

וְיוֹם אֶחָד יָבוֹא אִישׁ אוֹ אִשָּׁה, בְּתוֹךְ הַבָּאִים,

רֵיק־נֶפֶשׁ וַעֲיֵף־הַלֵּב מֵחַפֵּשׂ

לֹא יֵדַע מָה, לוֹ יֶחְסָר – וּלְהִסְתַּכֵּל

בִּפְסַנְתֵּר עַתִּיק יִגַּש בְּלִי כָּל חֶמְדָּה.

וְהֵרִים אֶת מִכְסֵהוּ, וְנָחוּ אֶצְבְּעוֹתָיו

עַל מְקוֹר־עֲדָנָיו, אִישׁ עוֹד לֹא חֲשָׂפוֹ…

וְהִכִּיר זֶה אֶת זֶה, וּנְשָׁמָה אֶת נְשָׁמָה –

וּבָכוּ בְמֶתֶק־צְלִילִים אִישׁ וּפְסַנְתֵּר…

אבגוסט, 1912.