I    🔗

חָמַקְתָּ מֶנִּי — וְלָמָּה לִי נִרְאֵיתָ?

וְלָמָּה בְחִיר־לְבָבִי לְךָ קָרָאתִי בוֹ־בָרֶגַע?

הָיִיתִי יַלְדָּה, קָט וּמְלֵא־אוֹר לִבָּהּ־בֵּיתָהּ —

עַד אוֹר־פָּנֶיךָ בּוֹ רִאשׁוֹנָה נָגַע…

רִאשׁוֹנָה אָז פָּגַעְתִּי בְךָ — וּכְבָר יָדַעְתִּי:

לִתְעוּפַת עֵינְךָ־אוֹר מִלִּבִּי נָשְׁרוּ שִׁבְעַת הַחוֹתָמוֹת,

וּבְיָדְךָ פָּרוּז הוּא; כִּי לְךָ נִתַּתִּי,

אֲדוֹנִים קָשֶׁה, וְאֵין לִי עוֹד מִלְּבַדְךָ עַל אֲדָמוֹת…

וְכָל הַדֶּרֶךְ אֶל בֵּית־אִמִּי, כָּל הַדֶּרֶךְ שִׁירַת־גִּילִי אָרְכָה,

כִּי דְמוּתְךָ בְּמַחֲבוֹא־לִבִּי — כִּדְמוּת מַלְכִּי בַמִּסְגָּרֶת;

כִּי שִׁכְּרַנִּי תוֹר־הַזָּמִיר, כִּי רֵיחָנִית שִׁטָּה פָרְחָה

וְטָבְעָה בְשֶׁלֶג־צִיצִים, בְּקֶצֶף תְּנוּבָה וַעֲתָרֶת.

 

II    🔗

בְּתוֹר־הַזָּמִיר, בְּעֵת רֵיחָנִית שִׁטָּה פָרְחָה —

בְּשֶׁלְּךָ דִמְעָתִי בָאָה, דוֹד־לְבָבִי:

כִּבְחַג־שָׁבוּעוֹת חַמָּה גְדוֹלָה, טוֹבָה זָרְחָה;

בִּפְרָחִים לְבָנִים, רֵיחוֹ נָתַן נָוִי;

מְקֻשָּׁט חִכָּה לְךָ בְּכָל תֹּם חֲלוֹמוֹתָיו,

בִּכּוּרֵי־פְרִיחוֹת וְרֹךְ־אֲבִיבִים לְךָ לְהָבִיא;

כָּל־מְאוֹרוֹת־לִבִּי לְךָ הִדְלַקְתִּי, כָּל־שִׁמְשׁוֹתָיו —

אַךְ אַתָּה, מַלְכִּי, לֹא פָקַדְתָּ אֶת נָוִי…

כָּל נִיב בִּי, כְּמוֹ נִים־כִּנּוֹר, אַחַד־אֶחָד נִתָּק,

וְכָל נִיד לְחַבֵּק יָדְךָ אַחַד־אֶחָד גָּוָע.

וְכִי נִתְּקוּ נִימַי, לֹא יָדַעְתָּ: לֹא שָׁלַחְתִּי לְךָ כָּל פִּתָּק,

אַךְ בְּלִבִּי קֹר הִרְגַּשְׁתִּי, כְּמוֹ נֵר אַחֲרֵי נֵר בִּי כָבָה…

 

III    🔗

בְּתוֹר־הַזָּמִיר, בְּעֵת הַשִּׁטָּה פָרְחָה —

בָּכִיתִי עַל כִּי לֹא צָחַקְתִּי, בְּחִיר־לְבָבִי;

וְעִם בּוֹא סְתָו וְעֶרְיָה — אֶת הַקָּרְחָה

בָּכִיתִי לַיְלָה־לַיְלָה עַל מִשְׁכָּבִי.

רְאִיתִיךָ פַּעַם בְּפַעַם. מִקָּרוֹב רְאִיתִיךָ,

וְאַתָּה כְמוֹ רְאִיתַנִּי — וְלֹא רָאִיתָ…

אֲזַי כָּל־כָּךְ שְׂנֵאתִיךָ, שְׁאוֹל שְׂנֵאתִיךָ:

בַּלֵּילוֹת אַתָּה לֹא בָכִיתָ!

מִקָּרוֹב רְאִיתִיךָ —

אַךְ עֵינְךָ אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה הָיְתָה רְחוֹקָה,

וָהִיא — קִיר־חוֹמָה רָם וְתָלוּל…וְכִי, לְהַעְפִּיל וְלַעֲלוֹת, תְּפַשְׂתִּיךָ —

נָפַלְתִּי מִמְּרוֹם־קִיר בִּצְעָקָה אִלְּמָה, אַךְ שָׁמַיִם בּוֹקְעָה.

 

IV    🔗

וְיֵשׁ אֲשֶׁר רְאִיתִיךָ חִוֵּר, רַב־עֱנוּת וְעָגוּם

(מַבָּטִי אִלֵּם שָׁאַל: מַה־לְּךָ, חַיֵּי־לְבָבִי?), —

וְעַל כִּי בְּמַשֶּׁהוּ עוֹלָמְךָ, הֵיכַל־קֹדֶשׁ, פָּגוּם

אָז שַׁבְתִּי וּבָכִיתִי, פּוֹתָה, עַל מִשְׁכָּבִי…

וַאֲנִי חַלָּשָׁה, וְרַק מַבָּטִי רוֹדֵף אֶת מַבָּטְךָ,

כִּי כָלְתָה לְטִפַּת־רַחֲמִים נַפְשִׁי הַנַּהֲלָאָה;

אַךְ כֹּה יְבֵשָׁה עֵינְךָ! וְדִמְעָה בְנַפְשִׁי חוֹלָה קָדְחָה,

וּכְנָחָשׁ־שָׂרָף מִמְּאוּרָתָהּ לֹא יָצָאָה…

 

V    🔗

אַךְ הָעֶרֶב, בְּתוֹךְ הַקָּהָל, לְיַד רַעְיָתְךָ, אוֹתְךָ

רָאִיתִי, וְהִנֵּה עֵינְךָ קָרָה־רֵיקָה כָּלָה:

וָאֵדַע פִּתְאֹם, כִּי אָבַדְתָּ לִי בְחַיֶּיךָ כְּמוֹ בְּמוֹתְךָ, —

וְנַפְשִׁי שָׁבָה לִמְנוּחָתָהּ, מְנוּחַת חֶלְקָה מְקֻלָּלָה.

וְּחוּצָה כִי יָצָאתִי — כּוֹכְבֵי־חֹרֶף נוֹצְצוּ מַה־קְּרִירִים,

וּכְמוֹ אַגָּדָה רְחוֹקָה נִדְמְתָה הַחַמָּה;

וְאָנֹכִי מַתִּי, וְנִקְבַּעְתִּי בְּתוֹךְ כּוֹכָבִים קָרִים־בְּהִירִים,

וְזֶה כְבָר, לִפְנֵי רִבּוֹאוֹת־שָׁנִים, שִׁירַת אשֶׁר חַם נָדַמָּה.

נובמבר, 1914.