לשרה’לה בכנרת
כַּחֲלוֹם: הַכֹּל – אַחֶרֶת, אַחֶרֶת
וְאֶל חוֹף לֹא-נוֹדָע טָסִים
אָנֹכִי וְאַתָּה עַל פְּנֵי הַכִּנֶּרֶת
בְּסִירָה לִבְנַת מִפְרָשִׂים.
מִקַּרְנֵי הַיָּרֵחַ שָׁזַרְנוּ שְׁנֵינוּאֶת הַפְּתִיל הַקּוֹשְׁרֵנוּ מֵאָז.
לֹא כִּזֵּב הַחֲלוֹם – הֵן עוֹדֵנוּ, עוֹדֵנוּ
מְהַלְּכִים בִּשְׁבִילוֹ הַמּוּפָז.
הֵן זִכְרוֹ הָרָחוֹק כְּמֵימֵי הַמַּבּוּעַהַמַּרְוִים-צוֹנְנִים בַּשָּׁרָב.
לֵיל יָרֵח אֶחָד – וְאוֹרוֹ זָרוּעַ
עַל יָמִים רַבִּים אַחֲרָיו.
כסלו, תרצ"א