לשרה’לה בכנרת

כַּחֲלוֹם: הַכֹּל – אַחֶרֶת, אַחֶרֶת

וְאֶל חוֹף לֹא-נוֹדָע טָסִים

אָנֹכִי וְאַתָּה עַל פְּנֵי הַכִּנֶּרֶת

בְּסִירָה לִבְנַת מִפְרָשִׂים.

מִקַּרְנֵי הַיָּרֵחַ שָׁזַרְנוּ שְׁנֵינוּ

אֶת הַפְּתִיל הַקּוֹשְׁרֵנוּ מֵאָז.

לֹא כִּזֵּב הַחֲלוֹם – הֵן עוֹדֵנוּ, עוֹדֵנוּ

מְהַלְּכִים בִּשְׁבִילוֹ הַמּוּפָז.

הֵן זִכְרוֹ הָרָחוֹק כְּמֵימֵי הַמַּבּוּעַ

הַמַּרְוִים-צוֹנְנִים בַּשָּׁרָב.

לֵיל יָרֵח אֶחָד – וְאוֹרוֹ זָרוּעַ

עַל יָמִים רַבִּים אַחֲרָיו.

כסלו, תרצ"א