יָהּ, מִי יִתְּנֵנִי צַלְיָנִים רַבִּים,

וּבְסָךְ אָרֹךְ אֵלֶיךָ לַעֲלוֹת,

לִהְיוֹת מִמֶּךָ חֵלֶק רַבָּתִי:

בֻּסְתָּן, אֲשֶׁר כֻּלְּךָ שְׂדֵרוֹת חַיּוֹת.

כִּי בְלֶכְתִּי אֵלֶיךָ לְבַדִּי, –

מִי חָשׁ בְּכָךְ? מִי מִתְבּוֹנֵן לִרְאוֹת?

מִי זֶה נִרְגָּשׁ? אֶת מִי אַסְעִיר בַּזֹּאת,

לַהֲשִׁיבָוּ אֵלֶיךָ?

בְּלִי לִשְׁעוֹת

– הֵם מוֹסִיפִים לִצְחֹק. וְאָז אֶשְׂמַח,

שֶׁכָּךְ אֲנִי הוֹלֵךְ; בַּאֲשֶׁר כָּךְ

הֵם לֹא יוּכְלוּ הֲלִיכָתִי לִרְאוֹת.