רַק נֹאכַל וְנִשְׁתֶּה כָּל הַלֵּיל
וְאֶת שֵׁם הַבּוֹרֵא נְהַלֵּל.
הַבָּשָׂר זִיל הַזּוֹל,
הַנְּקֵבוֹת יְקָרוֹת
וְעֵינֵי הַגְּבָרִים
בִּתְשׁוּקָה בּוֹעֲרוֹת.
בַּחוּרִים, אִזְרוּ עֹז,
כִּי עָלוֹז נַעֲלֹז!
כֹּה לֶחָי, כֹּה לֶחָי! לִי אִשָּׁה, זֹאת לָדַעַת.
נְמוּכָה אוֹ גְּבוֹהָה כָּל אִשָּׁה הִיא מִרְשַׁעַת.
בְּמִשְׁתֶּה אֲשֶׁר בּוֹ נוֹגֵעַ
קַנְקַן בְּקַנְקָן
וְזָקָן בְּזָקָן
גַּם הַלֵּב עַד הַלֵּב נוֹגֵעַ
צַהֲלוּ בְּחַגֵּנוּ, רֵעַי!
כֹּה לֶחָי, כֹּה לֶחָי!
כּוֹס יַיִן קוֹצֵף וְאָדֹם
לְחַיֵּי עַלְמָתִי לִי אֶלְגֹּם,
כִּי הַלֵּב הָעַלִּיז חַי לָנֶצַח…
מַלְאו לִי כּוֹס –
אֶשְׁתֶּנָּה עַד תֹּם,
אֲפִלּוּ עֲמֻקָּה הִיא כַּתְּהוֹם.