(מתוך ‘דער גייער’)

מִתּוֹךְ הַתָּא, מִבֵּית הָאֲסוּרִים, מְדַבֵּר רַ' שְׁנֵיאוּר זַלְמָן

אֶל הַגָּאוֹן בְּעוֹלַם הָאֱמֶת:

זוֹ לִי הַפַּעַם הַשְּׁנִיָּה שֶׁהַמּוֹסְרִים

בִּרְשׁוּת הַחֵרֶם שֶׁהִכְרַזְתָּ מְבִיאִים אוֹתִי לְכָאן.

הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ פָּדַנִי פַּעַם רִאשׁוֹנָה

וְהוּא עָתִיד שֵׁנִית אוֹתִי לְהַצִּיל.

וּלְךָ, רַ' אֵלִיָהוּ, תַּעֲמֹד לְךָ זְכוּת תּוֹרָתְךָ!

קְרָא לְרַ' מְנַחֵם מֶנְדְּל מֵהוֹרוֹדוֹק –

הוּא כְבָר אִתְּךָ בְּעוֹלַם הָאֱמֶת –

וּשְׁאַל: מָה רָצִינוּ שְׁנֵינוּ

בְּעֵת עָמַדְנוּ יַחַד יוֹם וּשְׁנַיִם

מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת אֶצְלְךָ מִתּוֹךְ שִׁפְלוּת וְהַכְנָעָה

וְהִתְחַנַּנּוּ שֶׁתִּשְׁמַע בַּקָּשָׁתֵנוּ?

בְּשִׁמְךָ אַתָּה נָסְעוּ מְשֻׁלָּחִים עַל־פְּנֵי קְהִלּוֹת

וְחֵרֶם שָׁם הִכְרִיזוּ,

לַחְמָם, יֵינָם וּבְנוֹתֵיהֶם

שֶׁל יְהוּדִים כְּשֵׁרִים אָסָרוּ,

וְאֶת כָּל־יֵשׁ־לָהֶם עָשׂוּ הֶפְקֵר –

וְשַׂר הַטֻּמְאָה אָסַף, כְּשִׁבֳּלִים אַחֲרֵי הַקּוֹצֵר,

נִשְׁמוֹתֵיהֶם שֶׁל אֲנָשִׁים מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁנִּשְׁתַּקְּעוּ

בְּחֵטְא שְׁפִיכוּת־דָּמִים, מְסִירוּת וְאַכְזְרִיּוּת.

שְׁנֵי יָמִים מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת אֶצְלְךָ

חָלְשָׁה־גָוְעָה עַל שִׂפְתוֹתֵינוּ הַתְּפִלָּה:

עֲצֹר אֶת הַחֻרְבָּן עַל בֵּית־יִשְׂרָאֵל!

אֲבָל אַתָּה, בְּלִי הַבֵּט עָלֵינו וּבְלִי שְׁמֹעַ דְּבָרֵינוּ,

בָּרַחְתָּ מִן הָעִיר.

זְכוּתָהּ שֶׁל תּוֹרָתְךָ תַּעֲמֹד לְךָ!

מְעַט הָאֲמִירָה שֶׁלִּי,

כֵּיצַד יִדְבַּק הָאָדָם בַּבּוֹרֵא,

אָסַפְתִּי בִּמְגִלָּה שֶׁל סֵפֶר –

צִוִּיתָ מְגִלַּת סִפְרִי לִשְׂרֹף בָּרְחוֹב,

וְשׁוּב אֶת תַּלְמִידֶיךָ לְדַרְכָּם שָׁלַחְתָּ

מִנִּי קְהִלָּה אֱלֵי קְהִלָּה

לִזְרֹעַ מְדָנִים וְהֶפְקֵרוּת עִם רְצִיחָה.

עַכְשָׁו אַתָּה כְּבָר בְּעוֹלַם הָאֱמֶת,

אוּלָם עֲדַיִן מִתְהַלֵּךְ לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה הֶתֵּרְךָ שֶׁלְּךָ

לְהַמְצִיא לוֹ לְשַׂר הַטֻּמְאָה

נְשָׁמוֹת יְהוּדִיּוֹת מְשֻׁקָּעוֹת בַּחֵטְא

שֶׁל שְׁפִיכוּת־דָּמִים, מְסִירוּת ואַכְזְרִיּוּת.

זְכוּתָהּ שֶׁל תּוֹרָתְךָ תַּעֲמֹד לְךָ!

אִם אָנֹכִי קָטֹנְתִּי מִשֶּׁתְּזַכֶּה אוֹתִי

אִתִּי לְהִתְוַכֵּחַ בָּעוֹלָם הַזֶּה –

קְרָא שָׁם לְוִכּוּחַ אֶת הָרַבִּי רַ' בֵּר,

קְרָא אֶת הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב, קְרָא אֶת הָאֲרִ"י,

קְרָא אֶת רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, קְרָא אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא,

קְרָא אֶת משֶׁה רַבֵּנוּ – יוֹצִיאוּ הֵם הַפְּסָק:

אִם אוֹר־חוֹזֵר בִּלְבַד מִן הָאֵין־סוֹף יִתְבָּרַךְ

נֶאֱצַל אֶל הַסְּפִירוֹת

וְאֵין שׁוּם הִזְדַּכְּכוּת, אֵין שׁוּם דְּבֵקוּת

שֶׁהִיא תוּכַל לְהָבִיא לְהַנְּשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה – בְּיוֹתֵר

יוֹתֵר מֵאוֹר חוֹזֵר בִּלְבַד –

יְהֵא שָׁרִיר וְקַיָּם הַחֵרֶם שֶׁהִכְרַזְתָּ

וּבְהַכְנָעָה אֲנַחְנוּ נְקַבֵּל הָעֹנֶשׁ.

אַךְ אִם הָאֵין־סוֹף יִתְבָּרַךְ עַצְמוֹ

מִנִּי אוֹרוֹ שֶׁלּוֹ עַצְמוֹ הֶאֱצִיל לְהַסְּפִירוֹת,

אִם כָּל נְשָׁמָה טִפָּה הִיא מִן הָאוֹר

וְיָכוֹל אָדָם, שָׁפָל שֶבִּשְׁפָלִים, בְּהִזְדַּכְּכוּת וּבִדְבֵקוּת

מֵעַל לְכָל חָכְמָה וְכָל תְּפִיסָה לָשׁוּב וּלְהִדַּבֵּק

אֶל הַמָּקוֹר בָּרוּךְ הוּא –

נָא הִתְגַּלֵּה אֶל הַיּוֹרְשִׁים, לַתַּלְמִידִים שֶׁלְּךָ,

הוֹדַע לָהֶם בְּאוֹת אֶת פְּסַק הַדִּין

וְיֵעָצֵר נָא הַחֻרְבָּן מֵעַל בֵּית יִשְׂרָאֵל.

לֹא עַל הָעִנּוּיִים שֶׁלִּי אֲנִי כָּאן מְבַקֵּשׁ

וְלֹא לְמַעַן כְּבוֹדִי,

הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ פָּדַנִי פַּעַם אַחַת

וְהוּא עָתִיד שֵׁנִית אוֹתִי לְהַצִּיל.

גַּם כָּאן, בֵּין אֵלֶּה הַכְּתָלִים, הַשְׁגָּחָתוֹ עָלַי.

אֶלָּא לְמַעַן שְׁלוֹם בֵּית יִשְׂרָאֵל,

וּלְמַעַן כְּבוֹדְךָ שֶׁלְּךָ בָּזֶה וְגַם בַּבָּא,

כְּאָז מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת אֶצְלְךָ

עוֹמֵד אֲנִי עַכְשָׁו לִפְנֵי הַדֶּלֶת כָּאן בְּתָא הָאֲסוּרִים

שֶׁנִּסְגְּרָה עָלַי מִכֹּחֲךָ כְּדַלְתְּךָ הַהִיא,

וּמִתְחַנֵּן: שֶׁהַשְּׁכִינָה עָלֶיךָ תְּרַחֵם,

וְשֶׁתֶּחְדַּל לִהְיוֹת מִכְשׁוֹל בְּדֶרֶךְ הַשָּׁלוֹם –

זְכוּתָהּ שֶׁל תּוֹרָתְךָ תַּעֲמֹּד לְךָ.