לוגו
*פרישצ'פא
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

אני מבקיע לי דרך לליישניוּב, שבה נשתכן מטֵה הדיביזיה. בן־לווייתי מוסיף להיות פְּרִישצַ’פַּא – בחוּר קובּאני, זרע־חם שאינו יודע ליאוּת, קומוניסט גָרוּש, מַרטוּטָר לעתיד לבוא, סיפיליטיקן שלא איכפת לו, כּזבּן שלא־אצה־לו־הדרך. הוא לָבוּש צַ’רִקַסיָה פטוּלה, עשויה אריג דק, וברדס של פלוּמה, המופשל לו לאחוריו. לפי דרכנו סיפר לי על עצמו.

לפני שנה ערק פרישצָ’פא מחיל הלבָנים. כּדי להתנקם בו, לקחו הללו את הוריו לתערוּבוֹת והרגוּם בשרוּת־הביטחון שלהם… את הרכוש בזזו השכנים. כשגוֹרשו הלבנים מקוּבּאַן, חזר פרישצ’פּאַ לסטאַניצה שלו.

היה בוקר, השחר עלה, שנת־איכּרים נאנקה במחנק הנחמץ. פרישצ’פא זימן לעצמו עגלה מנכסי־הרשוּת והיה מחזר על חצרות הסטאניצה לקבץ את הגראַמוֹפוֹנים שלו, את כַּדֵי הקוואס ואת האלונטיות המרוּקמות מעשה ידי אמו. הוא יצא החוצה באדרת־לבָדים שחורה, ופגיוֹן עקום לו בחגורתו; העגלה נשתרכה מאחוריו. פרישצ’פא היה הולך משָׁכן אל שכן, אותות הדמים של סוליות מגפיו נמשכו בעקבוֹתיו. בביקתאוֹת, שבּהן מצא הקאזאק חפץ של אמו, או קנה־מקטרת של אביו, היה מניח אחריו זְקֵנוֹת מדוּקרות, כלבים תלויים על־פי הבּאֵר, איקוניות מטוּנפות בגללים. אנשי־הסטאניצה היו מעשנים מקטרותיהם ובפנים חשכות מתחקים על שרשי רגליו. פרחי הקאזאקים נפוצו על־פני הערבה ובאו חשבון. החשבון היה תוֹפח והולך, והסטאניצה החרישה. משסיים מלאכתו חזר פרישצ’פא לבית אביו השומם. ערך את פליטת כלי־הבית כסדרם, כפי הזכור לו מימי ילדותו, ושלח להביא יי"ש. כלא עצמו בין כותלי הביקתה ושני מעת־לעת שתה לשוכרה. שר, בכה וקצץ בחרבו את השולחנות.

בלילה השלישי ראתה הסטאניצה עשן, שמתמר מעל לביקתתו של פרישצ’פא. מחוֹרָך ומקוֹרע, בכשכּוּש רגליים, הוציא מן הרפת פרה, תקע אקדוח לתוך פיה וירה. האדמה העלתה עשן תחתיו, טבעת תכלת של שלהבת־אש זינקה מן הארובה ונמוגה. באוּרווה געה בבכיה עגל שנעזב. הדליקה הזהירה בזוהר של יום־טוב. פרישצ’פאַ התיר את סוסו, קפץ לחיק האוכף, הטיל לתוך האֵש קווּצה משערותיו ונעלם.