לוגו
בּרסטצ'קו
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

ערכנו מסע מחוֹטין לבייריסטָצ’קוֹ. אנשי־המלחמה נמנמו באוכפיהם הגבוהים. השירה פכפכה כנחל־אכזב. חללים מוּשחתים־לזעווה נתגוללו על גבעות־הקברים, גבעות־הקדומים. כפריים בכותנות לבנות השתחוו לפנינו בחנופה. שכמיית־הלבָדים של המי“ם־חי”ת פּאַבליצַ’נקוֹ נתנפנפה מעל המטה כדגל של קדרות. כנפי ברדס־הפּלוּמה שלו היו מופשלות מעל לשכמייה, חרבו העקוּמה היתה מצוּמדת לו בצדוֹ.

עברנו על פני גבעות־עולם של קאזאקים ועל פני תלו של בוגדאן חמלניצקי. מאחורי אבן־המצבה הגיח זקן עם פַּנדוּרה ובקול של ילד שר לפנינו על תפארת קאזאקים מימים קדמוֹנים. שמענו את השיר בשתיקה, אחר־כך פרשׂנו דגלינו ולקול מאַרשׁ רועם פרצנו לביירייסטייצ’קו. התושבים הגיפו תריסיהם במֹוטוֹת של ברזל, ודממה, דממה המושלת־בכיפה, עלתה על כּסאה, כסא־המלכות של העיירה.

דירה נזדמנה לי אצל אלמנה אדמוֹנית, שריח של צער־האַלמנוּת נדף הימנה. רחצתי את אבק הדרך ויצאתי החוּצה. על העמודים היו תלויות מודעות, שהודיעו כי הקוּ“ף־צד”י של החטיבה ירצה הערב על הקונגרס השני של הקוֹמאינטרן. ממש מוּל חלונותי היו כמה קאזאקים מוציאים להורג על חשד־ריגוּל יהודי זקן, שזקנו כעין הכסף. הזקֵן היה מתייבּב ומתחלץ. אז אחז לו קוּדריאַ מפלוגת־המקלענים בראשו ונתנו תחת בית־שחיוֹ. היהודי הִדְמים ופישק את רגליו. קוּדריאַ שלף פגיון בידו הימנית ובזהירות שחט את היהודי, בלי שנתז דמו עליו. אחר־כך הקיש על חלון שהוגף.

– אם יש למי חֵפץ, – אמר, – יבוא ויטוֹל. זה חופשי…

והקאזאקים פנו בקרן הרחוב. הלכתי בעקבותיהם והייתי משוֹטט על־פני ביירייסטייצ’קו. רוב־מנין כאן הם יהודים, ובפרברים נשתכנו רוסים מן הקרתנים־הבוּרסים. הם שרויים בניקיון, בין כותלי בתים קטנים, לבנים, מאחורי תריסים ירוּקים. במקום יי"ש שותים הקרתנים שֵׁכַר או תְמֵד, מגדלים טאבאק בגנוּניותיהם ומעשנים אותו בקני־מקטרת ארוכים, כפופים, כדרך הכפריים שבגאליציה. שכינוּתם של שלושה שבטים, שאנשי־מעשה הם ואנשי־תוּשיה, עוררה בהם את החריצוּת העקשנית, שהיא לפעמים מתכוּנתו של האיש הרוסי, בטרם ירחוֹש כּינים, יפוֹל ביאוש ויישטף בשיכּרות.

ההווי נתנדף בביירייסטייצ’קו, והרי הוא היה איתן כאן. הנצרים, שפרחו משרשיו מלפני ג' מאות שנה ולמעלה מזה, עדיין הוסיפו בווהלין להוריק ברקבּוּבית חמימה של ימים־עַבַרו. היהודים היו אוגדים כאן בחוטי הפרנסה את הכפרי הרוסי עם הפריץ הפולני, את הקוֹלוֹניסט הצ’כי עם בית־החרושת של לודז. אלה היו מבריח־מכס, המצויינים שבגבולין, וכמעט תמיד קנאי־הדת. החסידות היתה חובשת בשביה ובמחנק עמא פיזיזא זה של מוֹזגים, רוכלים וסרסורים. תינוקות של־בית־רבן בקאַפוטיות הוסיפו עדיין לדשדש בדרך הדורות אל החדר החסידי, והזקֵנות הוסיפו כקודם להביא את הכלות את הצדיקים בתפילה ותחנונים לפרי־בטן.

היהודים מתגוררים כאן בבתים רווּחים, הצבועים בלבן או בתכלת מימית. דַלוּתה המסורתית של הארכיטקטורה הזאת בת מאות בשנים היא. מאחורי הבית משׂתרע דיר בן שתיים, ולפעמים שלוש, קומות. לעולם אין החמה נכנסת בו. הדירים הללו, הקודרים עד אין לתאר, הרי הם במקום החצרות שלנו. מבואות־סתרים מוליכים למרתפים ולאוּרוות. בימי המלחמה משמשים מערות־הכּוּכים הללו מִסתוֹר מפני הכדורים והביזה. כאן מצטברים במשך ימים רבים פסוֹלתם של בני־אדם וגללי בהמה. העַגמה והאימה ממלאות את הכוכים סרחון צוֹרבני וחמיצוּת מעוּפשת של רְעִי.

ביירייסטייצ’קו מסריחה דרך־קבע עד עצם היום הזה, ומכל אדם נודף ריח של דג־מלוח בָּאוּש. העיירה מעלה צחנה בציפיה לעידן חדש, ובמקום בני־אדם מהלכים בה סכימות דהויות של פגעי־גבוּלין. הם היו לי לזרא עם מוֹצַאֵי היום, יצאתי אל מחוץ לעיר, עליתי במעלה הדרך ונכנסתי לטירתם השוֹממת של הגראפים לבית ראַציבּוֹרסקי, שהיו תמול־שלשום בעליה של ביירייסטייצ’קו.

שלוות השקיעה הלבישה תכלת את העשׂב שליד הטירה. מעל לבריכה עלה הירח, ירוֹק כלטאה. מבעד החלון רואות עיני את אחוּזת הרוזנים לבית ראַציבּוֹרסקי – כרי־דשא ומטעי כְּשוּת, שסרטי המשי הגוונוּני של בין־השמשות מכסים אותם.

בטירה נתגוררה קודם לכן הרוזנת המטורפת בת התשעים עם בנה. היא ירדה לחיי בנה על שלא העמיד יורשים לגזע השוקע, והרוזנת – כך סיפרו לי האיכרים – היתה מכה את בנה בשוֹט־של־רַכַּבים.

למטה ברחבה נתכנס מיטינג. באו כפריים, יהודים ובורסים מן הפרבר. מעל ראשיהם נתלקח קולו הנלהב של ווינוֹגראַדוֹב וקול צלצול דרבנותיו. הוא דיבר על הקונגרס השני של הקוֹמאינטרן, ואני שוטטתי לאורך הכתלים, שנימפות נקוּרוֹת־עיניים עורכות שם מחול־מחניים עתיק. אחר־כך בקרן־זווית על־גבי הריצפה המדוּשדשת מצאתי קטע של מכתב שהצהיב. בדיוֹ שדהתה היה כתוב בו:

Beresteczko, 1820. Paul, mon bien־aimé, on dit que l'empereur Napoléon est mort, est־ce vrai? Moi je me sens bien, les couches ont été faciles, notre petit hétos achévé sept semaines…[^3]

למטה מריע והולך קולוו של הקו“ף־צד”י של הדיביזיה. בלהט רב משכנע הוא את הקרתנים הנבוכים ואת היהודים הקרוּעים־בלוּאים:

– אתם – השלטון. כל מה שיש כאן – שלכם. אין אדונים. אני פותח בבחירות הרָבקום1



  1. ר"ת: הוועד המהפכני.  ↩