תמונה ב“מבט שני”: במקום מכובד בחדר המנהל של בית־ספר דתי בירושלים, ושני המסגדים הידועים בירושלים, מסגד “אל אקצה” ומסגד עומר (כיפת הסלע) אינם בה, פשוט אינם. על מקומם במרכז התמונה מתנוסס רק בית אחד, בית חדש.

ואיפה המסגדים ההם? לאן נעלמו? איך נעלמו?

האם פצתה האדמה פיה ובלעה אותם, האם נתנדפו לחלל האוויר ונמוגו, האם אלוהים נשף בהם ונעלמו?

מה קרה? מה היה הסיפור? ובלי להרפות: איך נעלמו המסגדים ומי עשה שײעלמו ואיך?

אלוהים מן הסתם לא התערב כפי שלא התערב מאז נבנו. וכנראה עשו זאת אנשים במו ידיהם, כשהתנפלו יום אחד על המסגדים גדודי גולדשטיינים והשמידו ומחו את בתי התפילה וגירשו ואולי גם רצחו את המתפללים בהם.

מה אומרים מורי בית הספר ורבניו, כשהם מצביעים בסיפוק על המקדש החדש המתנוסס בתמונה באמצע ההר – מה הם עונים לשאלה איפה המסגדים? איך נעלמו? מי עשה את זה ואיך?

התמונה תלויה במקום של כבוד וכאילו הנה לפנינו התגשמות משאת הנפש. אבל היא שותקת על השאלה איך הפכה התוכנית שבלב למציאות שבשטח, אף כי מי שתולה תמונה כזאת, אי אפשר שאין לו מושג ואין לו איזו תוכנית בליבו ואולי גם במגירתו – איך לעשות את הדבר הנכסף הזה, איך לרשת את המסגדים ואיך להרוס ואיך למחות אותם מעל פני האדמה. אותם ואת האנשים שהתפללו בהם.

חזקה עליהם שהם יודעים ורק אינם מספרים בקול איך יפנו את שרידי המסגדים ואת גוויות האנשים המתפללים, קודם לחנוכת בית מקדשנו שיתנוסס כעת לבדו בראש ההר.

הגשמת התוכנית שבלב, בלי להביא בחשבון לא את הדלקת כל העולם – מן האוקיאנוס ההודי ועד האוקיאנוס האטלנטי, ואת כל העולם כולו, וגם לא את שריפת ההיסטוריה היהודית ואת השמדת רוח היהדות.

מה היו אומרים תולי התמונה הזאת, אילו ראו לפניהם תמונה שמחקו ממנה את הכותל המערבי, למשל, בלי לפרט איך פתאום נעלם? ומה היו מבינים מעצם הימצאותה של תמונה כזאת? ואם תשובה כגון “זו אצבע אלוהים”, היתה מספקת אותם?

כדי למחוק מן ההר את שני המסגדים ולהקים על מקומם בית חדש – צריך מלחמה. ותולי התמונה חייבים להשיב על האחריות למלחמה הזאת. ואם לא, צריך שיזכרו כי השם “הר הבית” אינו אלא שם וזיכרון היסטורי עתיק, וכי בפועל יש רק הר־שני־המסגדים, וכל תמונה וכל תוכנית או התכוונות לסלק אותם איננה רק תוכנית פלילית, אלא היא פצצה־קצרת־פתיל ומן האפּוקליפטיות ביותר.

זו איננה תמונה תמימה של געגועים מיסטיים לבית המקדש, זו תוכנית מיבצע שטנית, זו הסתה להשמדה, זו מזימה של אנשים צבועים ומתחסדים ושבע תועבות בלבם. הם אינם חושבים על הבית שיהיה נכון באחרית הימים, הם מכינים בני בליעל שיטמינו את הפצצה הנוראה ביותר שתוכל להמיט חורבן על הכל.

ידיעות אחרונות, 5.6.1995