הגבורה של היום    🔗

לא קל לך היום חייל בסימטה בעזה, ברוח בגשם בקור. אבל לא הקור, אלא התפקיד שלך שם הוא לא קל. להשליט כיבוש על המסרבים להיות נכבשים.

לא אתה הקובע את המדיניות, ולא אתה הבוחר בשיטת הפעולה – אתה הוא החייל הממלא פקודות, וממולך שם, בטווח־יד, אם אין עוצר, מתגוררים הנכבשים. משתמשים בשיטת “המלחמה הנמוכה” וגם בהתגרויות גלויות ובהרגזות שמזמינות להשיב במעשים קשוחים, ולהחזיר להם במלוא הכוח כדי לגמור מצב לא־נוח ואפילו בלתי־נסבל.

חייל צעיר, ככל שקשה ומרגיז שם – הישאר נא בלתי מתפתה להיות קשוח. הישאר נא בלתי מתפתה לפתוח בכאסח.

לא כוח יוכל לפתור כאן את המצב ללא־נשוא. ואת היעד הזה לא כובשים בהסתערות ובאש. ולא מנצחים בו בהשתלטות ובהשמדה. כאן צריך להתאפק. לנצור אש, ולראות שהסיכוי לפתרון יימצא רק בתנועה לקראת הידברות יחד – הידברות שעל הנהגת העם ליזום מהר, ושרק דרכה תוכל לצאת מן הבוץ שנתקעת בו. אתה וכולנו.

ואם קר וגשם, ואם אנשים זועמים זוממים כל רגע לעלות עליך בכלי חבלה, בקללות ובשנאה פתוחה – הדוף את הגל והישאר לא קשוח. הישאר על המשמר, הישאר רואה, הישאר חושב והישאר מתאפק.

זה לא קל, אבל זו הגבורה של היום.

הוי ערביי השטחים!    🔗

הגיעה עת לדבר. את מי מכם אתם שולחים?

אבל, או שיבואו ויקחו את שליחיכם ויזרקו אותם בכל מיני תואנות לכלא, למעצר, לגירוש, ויסתמו כל פה כמסית, כלאומני, כקנאי. כעושה צרות, לפני שיגיע לדבר –

או, שאנשי־חושך שלכם יבואו ויחסלו את אלה מכם שיקומו לבוא, עוד לפני שיפצו פה – משאירים אחריהם מודעה נוטפת דם: ככה ייעשה לאיש וכו' –

ועם כל זה ולמרות כל זה, שעת הדיבור הנה באה – וכמעט אין עוד איש שלא אמר כך – ורק קולכם לא עולה עוד ולא נשמע ברבים.

מחכים לקולכם, ומאוד, לא לקול האומר כתמיד: לעולם־לא, כי לעולם־לא עושה רק לעולם־לא ונשאר לעולם־לא – לשברכם אתם ולאסונכם קודם־כל.

מחכים להכרה המשותפת שתכירו איתנו – שיש פתרון, וששם הפתרון: ויתור הדדי, כלומר, פשרה.

מחכים לשמוע דברים מעין: לנו לא יהיה הכל ולכם לא יהיה הכל. אבל יש מרחב למדי לכם ולנו – לא מרחב גדול כגודל החלום, אבל גם לא מרחב קטן שלא נשאר ממנו אלא רק הוויתור.

הגיע הזמן לדבר, הגיע גם הגיע, מי מכם קם ובא בשמכם לדבר איתנו – ויהיה הבא מי שיהיה ובלבד שבשמכם – ולדבר, סוף סוף, על המוכרח ועל המספיק, ועל די להכות ועל להתחיל לחיות.

דבר, 22.1.88