אַךְ נִפְגְּשָׁה חֲתוּלָה עִם כֶּלֶב, מִיָּד הִיא נֶעֱִמֶדֶת, מִתְמַתַּחַת
וּמִתְקַשֶּׁתֶת, מַבִּיטָה יָשָׁר לְעֵינָיו וְנוֹשֶׁפֶת וּפוֹלֶטֶת:
׳טְְטְטְפוּ!׳
מִפְּנֵי מָה?
עַל כָּךְ הַרְבֵּה מַעֲשִׂיּוֹת מְסַפְּרִים בָּעוֹלָם. שָׁלֹשׁ מֵהֵן שָׁמַעְתִּי:
בְּפּוֹלִין אַחַת,
בְּרַיְסִין אַחֶרֶת,
וְאַחֶרֶת בְּלִיטָא.
שְׁתַּיִם מֵהֶן כְּבָר סִפַּרְתִּי לְפָנִים.
אַחַת לְבָחוּר נֶחְמָד,
אַחַת לְבַחוּרָה צְחַרְחֶרֶת.
וְלָכֶם אֶת הַשְּׁלִישִׁית אַגִּידָה!
שְׁמָעוּ!
פַּעַם אַחַת פָּגְשָׁה סִיעָה גְדוֹלָה שֶׁל כְּלָבִים בְּקוֹטֵל־הַכְּלָבִים בְּאֵיזֶה מָקוֹם מְרֻחָק, בְּפִנָּה נִדַּחַת, וְקוֹטֵל־הַכְּלָבִים יָדָיו הָיוּ בְּמִקְרֶה רֵיקָנִיּוֹת אוֹתָהּ שָׁעָה, לֹא מַקֵּל וְלֹא חֶבֶל.
הַכְּלָבִים רַק הֵרִיחוּ רֵיחוֹ, פָּשְׁטוּ עָלָיו בְּבַת אַחַת וְרָדְפוּ אַחֲרָיו בִּנְבִיחָה, בִּצְוִיחָה, בְּזַעַף:
׳וָי! וָי! וַי לוֹ וּלְחַיָּיו!׳
׳הוּא בָּא! הוּא בָּא! הִנֵּהוּ!׳
׳הָבָה! הָבָה וְנִנְשְׁכֶנּוּ!׳
הָבָה וְנִקְרָעֵהוּ!׳
׳וָי! וָי! וַי לוֹ וּלְחַיָּיו!׳
׳הָבָה! עַל הָרוֹצֵחַ!׳
׳הָבָה! הָבָה, דָּם תַּחַת דָּם!׳
׳הָבָה, שׁוֹקָיו נְקַפֵּחַ!׳
וְאוֹי לוֹ, כְּשֶׁהֵם תּוֹפְסִים אוֹתוֹ לְפֶתַע! וְהֵם מוֹשְׁכִים, וְהֵם נוֹשְׁכִים מִכָּל עֵבֶר! כָּל אֵבֶר וְכָל עֶצֶם הָיוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם!
׳לֹא אֶקְטֹל עוֹד! לֹא אֶקְטֹל עוֹד!׳ צוֹעֵק קוֹטֵל־הַכְּלָבִים.
׳חָמָס וָרֶצַח! מָה רוֹצִים אַתֶּם, כְּלָבִים! הֲרֵי אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם:
כְּבָר! לֹא יוֹתֵר! בּוֹכֶה קוֹטֵל־הַכְּלָבִים וְצוֹעֵק בְּקוֹל שֶׁהוּא לֹא קוֹלוֹ. בֵּינְתַיִם עוֹלֶה רַעְיוֹן בְּמֹחוֹ: הוּא מַתִּיר מֵעַל מָתְנָיו אֶת רְצוּעַת־הָעוֹר.
מִשֶּׁרָאוּ רְצוּעַת־עוֹר, מִתְרַכֵּךְ לִבָּם שֶׁל הַכְּלָבִים, וּכְבָר הֵם מְדַבְּרִים לָשׁוֹן אַחֶרֶת:
׳הוּא כְּבָר לֹא יִקְטֹל!… מִפְּנֵי מָה נִהְיֶה מַאֲמִינִים לְךָ? שֶׁמָּא עַל דִּבְרָתְךָ? כְּלָבִים אֵין נוֹהֶגֶת אֶצְלָם דִּבְרַת־אֱמֶת!
כֶּלֶב אֵינוֹ מַאֲמִין בְּהֵן־צֶדֶק! לֹא לְכֶלֶב וְלֹא
לְאָדָם; לְאָדָם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! הִשָּׁבַע! כְּלָבִים
אוֹהֲבִים שֶׁיִּהְיוּ נִשְׁבָּעִים לִפְנֵיהֶם!׳
׳לְהִשָּׁבַע! הָב, הָב, הַב שְׁבוּעָה!׳
׳לָאו! שְׁטַר־הִתְחַיְבוּת שֶׁיּוֹצִיא לָנוּ, כְּתָב!׳
׳כְּתָב עִם חֲתִימָה!׳
אֵין עֵצָה, אֵין בְּרֵרָה. הוּא אֶחָד וְיָחִיד בֵּין כָּל־כָּךְ הַרְבֵּה כְּלָבִים. אָנוּס הָיָה קוֹטֵל־הַכְּלָבִים הַמִּסְכֵּן לָתֵת לַכְּלָבִים כְּתָב עִם חֲתִימָה, כִּי מִן הַיּוֹם הַזֶּה וָהָלְאָה אֵין הוּא נוֹגֵעַ עוֹד בְּכֶלֶב.
וּלְמִי נוֹתְנִים אֶת הַכְּתָב לִשְׁמִירָה? לַחֲתוּלָה הַחֲסוּדָה.
קוֹפֶצֶת הַחֲתוּלָה וְעוֹלָה עַל הַגַּג, מְשַׁלְשֶׁלֶת אֶת הַכְּתָב לְתוֹךְ הַמַּעֲשֵׁנָה, וְהַכְּתָב נִשְׂרָף מִיָּד. וְהַגַּג הַזֶּה הָיָה – לְהַכְעִיס! – מֵעַל לְבֵיתוֹ שֶׁל קוֹטֵל־הַכְּלָבִים.
רָאָה קוֹטֵל־הַכְּלָבִים מַה שֶּׁהַחֲתוּלָה עָשְׂתָה, מִיָּד הִשְׁלִיךְ לַָהּ אֻמְצַת־בָּשָׂר שְׁמֵנָה, וּבְעַצְמוֹ גִלְגֵּל לְתוֹךְ גַּרְגַּרְתּוֹ בַּקְבּוּק יַי״שׁ וְקִנַּח בְּאֹזֶן־הָמָן, נָטַל בְּיָדוֹ אֶת הַמַקֵּל הֶעָבֶה וְיָצָא וְהָלַךְ אֶל הַכְּלָבִים.
אֶל הַכְּלָבִים הוּא מְמַהֵר, וְשִׁיר־זֶמֶר הוּא לוֹ מְזַמְרֵר:
הַכֹּל עָשָׁן וָאֵפֶר,
הַכֹּל חוֹלֵף כַּצֵּל!
שְׁלֹמֹה כָּתַב עַל סֵפֶר:
רַק הֶבֶל וְהָבֵל!…
אֵלְכָה לִי לַמַּרְזֵחַ,
וְגַרְגַּרְתִּי אֶשְׁטֹף,
מַהֵר לַדּוֹד רַ׳ זֶרַח
אָזְנֵי־הָמָן לַחְטֹף!
רוֹאִים הַכְּלָבִים, וְהִנֵּה הוֹלֵךְ הָמָן הַגַּזְלָן עִם הַמַּקֵּל הֶעָבֶה, וְהֵם רָצִים אֶל הַחֲתוּלָה:
׳אֶת הַכְּתָב!! חָמָס וָרֶצַח! הֵיכָן הַכְּתָב? הָבִי, הָבִי אֶת הַכְּתָב!׳
מִיָּד מִתְמַתַּחַת הַחֲתוּלָה כָּל אֹרֶךְ גּוּפָהּ, מְצִיצָה אֶל הַכְּלָבִים הַיְשֵׁר בְּעֵינֵיהֶם וְיוֹרֶקֶת לָהֶם בִּפְנֵיהֶם.
׳טְטְפְפוּ!! הַכְּתָב? אֵיזֶה כְּתָב?… מַה כְּתָב? עַל רָאשֵׁיהֶם שֶׁל כָּל שׂוֹנְאַי וּמְבַקְּשֵׁי רָעָתִי! טְטְפְפוּ!׳
*
וּמֵאוֹתוֹ יוֹם, אַךְ נִפְגָּשׁ כֶּלֶב בַּחֲתוּלָה, מִיָּד הוּא שׁוֹאֵל:
׳הַכְּתָב?? הַכְּתָב?!׳
וְהַחֲתוּלָה מַעֲמִידָה בּוֹ זוּג עֵינַיִם יְרֻקּוֹת וַחֲסוּדוֹת וּמֵשִׁיבָה:
טְטְפְפוּ! סַפַּחַת! נִטְפַּל אֵלַי! מַה זֶּה רוֹצֶה מִמֶּנִּי?! טְטְפְפוּ!!׳