לוגו
סִפּוּר מַעֲרוּף הָאֻשְׁכָּפִי
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

סִפְּרוּ שֶׁהָיָה בִּמְדִינַת קָאהִרָה הַשְּׁמוּרָה, אָדַָם אֻשְׁכָּפִי, שֶׁהָיָה מַטְלִיא נַעֲלִים עַתִּיקוֹת, וּשְׁמוֹ מַעֲרוּף. וְהָיָתָה לוֹ אִשָּׁה, פָאטִמָה, שְׁמָהּ וְכִנּוּיָהּ הַמִּפְלֶצֶת, וְלֹא כִנּוּהָ כָךְ אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁהָיָתָה פּוֹשַׁעַת וְרָעָה, מְעוּטַת בּוּשָׁה–וּמְרֻבַּת הַמְּזִמָּה. הָיָתָה שׁוֹלֶטֶת עַל בַּעְלָהּ, מְחָרַפְתּוֹ בְּכָל יוֹם וּמְקַלַּלְתּוֹ אֶלֶף פְּעָמִים. וְהָיָה יָרֵא מֵרָעָתָהּ וּמְפַחֵד מִפְּגִיעָתָהּ שֶׁכֵּן הָיָה אָדָם מְנֻמָּס, חָס עַל כְּבוֹדוֹ וְאוּלָם הוּא הָיָה עָנִי, וּכְשֶׁהָיָה, מַרְוִיחַ הַרְבֵּה בַּעֲבוֹדָתוֹ, הָיָה מוֹצִיאוֹ עָלֶיהָ. וּכְשֶׁהָיָה מַרְוִיחַ מְעַט, הָיָתָה מַנִּיחָה חֲמָתָהּ בּוֹ בְאוֹתוֹ לַיְלָה, וְהָרְסָה אֶת בְּרִיאוּתוֹ וְעוֹשָׂה אֶת לֵילוֹ שָׁחוֹר ככִּמְגִלָּתָהּ1. וְהִיא כְמוֹ שֶׁאָמַר עַל אוֹדוֹתֶיהָ הַמְּשׁוֹרֵר:

כַּמָּה לֵילוֹת לַנְתִּי עִם אִשְׁתִּי,

בַּמְגֻנָּה שֶׁבַּמַּצָּבִים בִּלִּיתִי.

וּלְוַאי בַּלַּיְלָה אוֹתָהּ בַָּעַלְתִּי

הֵבֵאתִי סַם וְאוֹתָהּ הִרְעַלְתִּי.

וּבְתוֹךְ כָּל מָה שֶּׁאֵרַע לְאִישׁ זֶה עִם אִשְׁתּוֹ, הָיָה זֶה שֶׁאָמְרָה לוֹ: מַעֲרוּף, רוֹצֶה אֲנִי מִמְּךָ שֶׁתָּבִיא לִי הַלַּיְלָה פַּשְׁטִידַת־אִטְרִיּוֹת מְתוּקָה דְּבַשׁ דְּבוֹרִים עָלֶיהָ“. אָמַר לָהּ: “אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה יָקֵל לִי וְאַרְוִיחַ מֵחִירָהּ, וַאֲנִי מֵבִיא אוֹתָהּ לָךְ הַלַּיְלָה. חֵי אֱלֹהִים אֵין עִמִּי מָמוֹן הַיּוֹם וְאוּלָם אֱלֹהֵינוּ יָקֵל”. אָמְרָה: “אֵינִי מַכִּירָה בִדְבָרִים אֵלֶּה”. הָרְגִישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַׁחַר שֶׁעָלֶה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַתְּשַׁע מֵאוֹת וְתִשְׁעִים, אִָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְּאֻשָּׁר שֶׁמֲעָרוּף הָאֻשְׁכָּפִי, אָמַר לְאִשְׁתּוֹ: “אֱלֹהִים יָקֵל לִי לְהַרְוִיחַ מֵחִירָהּ, וַאֲנִי מֵבִיא אוֹתָהּ לָךְ הַלַּיְלָה. חֵי־אֱלֹהִים שֶׁאֵין לִי מָמוֹן וְאוּלָם אֱלֹהֵינוּ יָקֵל”. אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: “אֵינִי מַכִּירָה בִּדְבָרִים אֵלֶּה. אִם יָקֵל וְאִם לֹא יָקֵל, אַל תָּבוֹא אֵלַי מִבְּלִי פַשְׁטִידַת־אִטְרִיּוֹת מְתוּקָה וּדְבַשׁ דְּבוֹרִים עָלֶיהָ. וְאִם אַתָּה בָא בְּלִי. פַּשְׁטִידַת־אִטְרִיּוֹת מְתוּקָה, אֲנִי עוֹשָׂה אֶת לֵילְךָ שָׁחוֹר כְּמַזָּלְךָ בְּשָׁעָה שֶׁנָּשָׂאתָ אוֹתִי, וְאַתָּה נוֹפֵל בְּיָדִי”. אָמַר לָהּ: “אֱלֹהִים נָדִיב הוּא”. יָצָא אוֹתוֹ אִישׁ וְהַצַּעַר נוֹשֵׁר מִתּוֹךְ גּוּפוֹ. הִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת הַבֹּקֶר וּפָתַח אֶת הַחֲנוּת וְאָמַר: “שׁוֹאֵל אֲנִי מִמְּךָ, אֱלֹהִים שֶׁתְּחָנֵּנִי מְחִיר פַּשְׁטִידַת־אִטְרִיּוֹת מְתוּקָה זוֹ, וְתִשְׁמְרֵנִי מֵרָעָתָהּ שֶׁל פּוֹשַׁעַת זוֹ הַלַּיְלָה”. יָשַׁב בַּחֲנוּת עַד חֲצוֹת הַיּוֹם וְלֹא בָאָה לוֹ עֲבוֹדָה וְגָבַר עָלָיו פָּחֲדוּ מִפְּנֵי אִשְׁתּוֹ. קָם וְנָעַל אֶת הַחֲנוּת נָבוֹךְ בְּעִנְיָנוֹ בִּגְלַל פַּשְׁטִידַת־הָאִטְרִיּוֹת הַמְּתוּקָה, בְּשָׁעָה שֶׁאֵין לוֹ גַּם מְחִיר לֶחֶם לִקְנוֹתוֹ. עָבַר עַל פְּנֵי חֲנוּתוֹ שֶׁל מוֹכֵר פַּשְׁטִידַת־הָאִטְרִיּוֹת הַמְּתוּקָה וְעָמַד נִדְהַם, וְזָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת הִרְגִּישׁ בּוֹ הַמּוֹכֵר וְאָמַר לוֹ: “אֻמַּן מַעֲרוּף, מָה לְּךָ שֶׁאַתָּה בּוֹכֶה? הַגֵּד לִי מַה הוּא שֶׁפָּגַע בְּךָ?” סָח לוֹ סִפּוּרוֹ וְאָמַר לוֹ: “הִנֵּה אִשְׁתִּי עָרִיצָה, וְדָרְשָׁה מִמֶּנִּי פַּשְׁטִידַת־אִטְרִיּוֹת מְתוּקָה, וּכְבָר יָשַׁבְתִּי בַּחֲנוּת, עַד שֶׁעָבָר חֲצִי הַיּוֹם וְלֹא בָא, אֵלַי אֲפִלּוּ מְחִיר הַלֶּחֶם. וַאֲנִי מְפַחֵד מִפָּנֶיהָ”. צָחַק מוֹכֵר פַּשְׁטִידַת־הָאִטְרִיּוֹת וְאָמַר לוֹ: “אֵין כָּל רָעָה נֶגֶד פָּנֶיךָ. כַּמָּה רֻטְלִים אַתָּה חָפֶץ?” אָמַר לוֹ: “חֲמִשָּׁה רֻטְלִים”. שָׁקַל לוֹ חֲמִשָּׁה רֻטְלִים וְאָמַר לוֹ: “חֶמְאָה מֻתָּכָה אֶצְלִי וְאוּלָם אֵין לִי דְבַשׁ דְּבוֹרִים וְרַק דְּבַשׁ סֻכָּר אֶצְלִי, וְהוּא טוֹב מִדְּבַשׁ דְּבוֹרִים. וּמַה זֶּה יַזִּיק אִם תִּהְיֶה בִדְבַשׁ שֶׁל סֻכָּר בּוֹשׁ בְּפָנָיו בִּהְיוֹתוֹ מַרְוִיחַ לוֹ זְמַן תַּשְׁלוּם מְחִירָהּ וְאָמַר לֹו “תֵּן אוֹתָהּ לִי בִּדְבַשׁ שֶׁל סֻכָּר”. טִגֵּן לוֹ הַפַּשְׁטִידָה בְּחֶמְאָה מֻתָּכָה וְשִׁקַּע אוֹתָהּ בְּתוֹךְ דְּבַשׁ שֶׁל סֻכָּר, וְהָיָתָה עַד כְּדֵי לְהַגִּישָׁהּ לִפְנֵי מְלָכִים. הוֹסִיף וְאָמַר לוֹ: “כְּלוּם זָקוּק אַתָּה לְפַת וּגְבִינָה?” אָמַר לוֹ: “הֵן”. נָתַן לוֹ בְּאַרְבָּעָה חֲצָאֵי אֲדַרְכְּמוֹנִים פַּת וּבַחֲצִי הָאֲדַרְכְּמוֹן גְּבִינָה וְאֶת הַפַּשְׁטִידָה בַּעֲשָׂרָה חֲצָאֵי־אֲדַרְכְּמוֹנִים, וְאָמַר לוֹ: דַּע, מַעֲרוּף, שֶׁבְּיָדְךָ כְּבַר חֲמִשָּׁה עָשָׂר חֲצָאֵי אֲדַרְכְּמוֹנִים. לֵךְ אֶל אִשְׁתְּךָ, וְהִתְעַנֵּג, וְטֹל לְךָ חֲצִי אֲדַרְכְּמוֹן מְחִיר בֵּית־הַמֶּרְחָץ. וּלְאַט לְךָ בַּתַּשְׁלוּם יוֹם אוֹ יוֹמַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה עַד שֶׁיָּחֹן אוֹתְךָ אֱלֹהִים וְאַל תִּתֵּן גַּם לְאִשְׁתְּךָ לִהְיוֹת דּוֹאֶגֶת, שֶׁאֲנִי מַמְתִּין לְךָ עַד שֶׁיִּהְיֶה, בְיָדְךָ מָמוֹן יֶתֶר עַל הוֹצָאָתֶךָ”. לָקַח אֶת פַּשְׁטִידַת הָאִטְרִיוֹת וְאֶת הַלֶּחֶם וְאֶת הַגְּבִינָה, וְנִפְטַר מֵעָלָיו מְבָרֵךְ אֶת הַמּוֹכֵר, וְהוּא מְרֻצֶּה וְאוֹמֵר” “לְךָ הַשֶּׁבַח אֱלֹהַי. מַה נָּדִיב הִנְּךָ”. נִכְנַס אֶל אִשְׁתּוֹ. אָמְרָה לוֹ: “כְּלוּם הֵבֵאתָ אֶת פַּשְׁטִידַת־הָאִטְרִיּוֹת הַמְּתוּקָה?” אָמַר לָהּ: “הֵן”. שָׂם אוֹתָהּ לְפָנֶיהָ הִסְתַּכְּלָה בָהּ וְרָאֲתָה שֶׁהִיא בְּסֻכָּר שֶׁל קָנִים. אָמְרָה לוֹ: “כְּלוּם לֹא אָמַרְתִּי לְךָ: הֲבִיאֶנָּה בִדְבַשׁ דְּבוֹרִים? מַמְרֶה הִנְּךָ אֶת רְצוֹנִי וְעוֹשֶׂה אוֹתָהּ בִּדְבַשׁ שֶׁל קְנֵה־סֻכָּר?” הִצְטַדֵּק לְפָנֶיהָ וְאָמַר לָהּ: “אֲנִי לֹא קְנִיתִיהָ אֶלָּא בְּהַקָּפָה לְשַׁלֵּם מְחִירָה לְאַחַר זְמַן”. אָמְרָה לוֹ: דְּבָרִים בְּטֵלִים הֵם אֵלֶּה. אֲנִי אֵינִי אוֹכֶלֶת פַּשְׁטִידַת־אִטְרִיוֹת מְתוּקָה אֶלָּא בִדְבַשׁ דְּבוֹרִים“. כָּעֲסָה עָלָיו וְטָפְחָה לוֹ בַּפַשְׁטִידָה עַל פָּנָיו וְאָמְרָה לוֹ: “קוּם הָבֵא לִי אַחֶרֶת”. הִכְּתָה בְּאֶגְרוֹפָהּ עַל צְדָעָיו וְהִפִּילָה שֵׁן מִשִּׁנָּיו וְיָרַד הַדָּם עַל חָזֵהוּ. וּמֵרֹב זַעֲמוּ הִכָּה אוֹתָהּ מַכָּה אַחַת קַלָּה עַל רֹאשָׁהּ. הֶחֱזִיקָה בִזְקָנוֹ, וְהִתְחִילָה צוֹעֶקֶת וְקוֹרְאָה: “הוֹי מֻסְלִמִים”. נִכְנְסוּ הַשְּׁכֵנִים וְהִצִּילוּ אֶת זְקָנוֹ מִיָּדָהּ, וְקָמוּ עָלֶיהָ בִּנְזִיפָה, וְגִנּוּ אוֹתָהּ וְאָמְרוּ: “אָנוּ כֻלָּנוּ אוֹכְלִים בִּשְׂבִיעוּת רָצוֹן פַּשְׁטִידַת־אִטְרִיוֹת מְתוּקָה בִּדְבַשׁ, שֶׁל קְנֵה סֻכָּר. מַה הִיא עָרִיצוּת זוֹ כְלַפֵּי אִישׁ עָנִי זֶה. בּוּשָׁה הִיא לָךְ”. לֹא פָסְקוּ מִדַּבֵּר אֵלֶיהָ רַכּוֹת עַד שֶׁהִשְׁלִימוּ בֵינָהּ וּבֵינוֹ. וְאוּלָם אַחֲרֵי שֶׁהָלְכוּ הָאֲנָשִׁים נִשְׁבְּעָה שֶׁלֹּא תֹאכַל מִן הַפַּשְׁטִידָה כָּל עִקָּר”. שָׂרַף אוֹתוֹ הָרָעָב וְאָמַר בְּלִבּוֹ" “הִיא נִשְׁבְּעָה שֶׁלֹּא תֹאכַל, הֲרֵי אֲנִי אוֹכֵל”, וְאָכַל. כְּשֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ אוֹכֵל הִתְחִילָה אוֹמֶרֶת לוֹ: יִתֵּן אֱלֹהִים וְהָיָה אֲכִילָתָהּ שֶׁל פַּשְׁטִידָה זוֹ לְסַם הַטּוֹרֵף אֶת הַגּוּף" – לֹא עָלֵינוּ. אָמַר לָהּ: “אֵין זֶה נַעֲשֶׂה עַל־פִּי דְּבָרַיִךְ”. וְהָיָה אֹכֶל וְצוֹחֵק וְאוֹמֵר לָהּ: “הֲרֵי אַתְּ נִשְׁבַּעַתְּ שֶׁלֹּא תֹאכְלִי מִזֶּה. אֱלֹהִים נָדִיב הוּא, וְאִם יִרְצֶה אֱלֹהִים לְמָחָר בַּלַּיְלָה אֲנִי מֵבִיא פַּשְׁטִידַת אִטְרִיוֹת מְתוּקָה שֶׁתְּהֵא בִּדְבַשׁ שֶׁל דְּבוֹרִים וְתֹאכְלִי לְבַדֵּךְ”. הִתְחִיל מְפַיְּסָהּ, וְהִיא מְקַלֶּלֶת אוֹתוֹ. לֹא פָסְקָה מִלְּחָרְפוֹ וּלְגַדְּפוֹ עַד לַבֹּקֶר. כְּשֶׁהֵאִיר הַבֹּקֶר הִפְשִׁילָה אֶת שַׁרְווּלֶיהָ מֵעַל זְרוֹעוֹתֶיהָ לְהַכּוֹתוֹ. אָמַר לָהּ: “תְּנִי לִי שָׁהוּת וַאֲנִי מֵבִיא לָךְ אַחֶרֶת”. יָצָא אֶל הַמִּסְגָּד וְהִתְפַּלֵּל וּפָנָה וְהָלַךְ אֶל הַחֲנוּת. פָּתַח אוֹתָהּ וְיָשַׁב. וַעֲדַיִן לֹא יָשַׁב נָכוֹן עַל מְקוֹמוֹ, עַד שֶׁבָּאוּ אֵלָיו שְׁנֵי שְׁלִיחִים מִצַּד הַקָּאצִ’י. וְאָמְרוּ לוֹ: קוּם דַּבֵּר אֶל הַקָּאצִ’י שֶׁכֵּן הִתְאוֹנְנָה אִשְׁתְּךָ עָלֶיךָ לְפָנָיו, וְתָאֳרָהּ כָּךְ וְכָךְ“. הִכִּיר שֶׁהִיא הִיא זוֹ וְאָמַר: אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה יְיַסֵּר אוֹתָהּ בְּיִסּוּרִים”. קָם וְהָלַךְ אִתָּם עַד שֶׁנִּכְנַס אֶל הַקָּאצִ’י. רָאָה אֶת אִשְׁתּוֹ זְרוֹעָהּ חֲבוּשָׁה וְצָעִיף פָּנֶיהָ מְלֻכְלָךְ בְּדָם, וְהִיא עוֹמֶדֶת בוֹכָה וּמוֹחָה דִּמְעוֹתֶיהָ. אָמַר לוֹ הַקָּאצִ’י: “גֶּבֶר, כְּלוּם אִי־אַתָּה יָרֵא אֶת אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה? כֵּיצַד זֶה תַּכֶּה אִשָּׁה זוֹ וְתִשְׁבֹּר אֶת זְרוֹעָהּ וְתַפִּיל אֶת שִׁנָּהּ, וְתַעֲשֶׂה בָהּ מַעֲשִׂים אֵלֶּה?” אָמַר לוֹ: “אִם אֲנִי הִכִּיתִיהָ אוֹ הִפַּלְתִּי אֶת שִׁנֶּיהָ, שָׁפְטֵנִי כְכָל אֲשֶׁר תִּבְחַר. וְאוּלָם סִפּוּר הַמַּעֲשֶׂה הוּא כָךְ וְכָךְ, וְהַשְּׁכֵנִים הַשְׁלִימוּ בֵינִי וּבֵינָהּ”. וְסִפֵּר לוֹ אֶת סִפּוּר הַמַּעֲשֶׂה מִן הַהַתְחָלָה וְעַד הַסּוֹף. וְהָיָה אוֹתוֹ קָאצִ’י מִן הָאֲנָשִׁים הַטּוֹבִים. הוֹצִיא לוֹ רֶבַע דִּינָר וְאָמַר לוֹ: “גֶּבֶר, טֹל זֶה וַעֲשֵׂה לָהּ בוֹ פַּשְׁטִידַת־אִטְרִיוֹת מְתוּקָה בִּדְבַשׁ שֶׁל דְּבוֹרִים וְהַשְׁלִימוּ בֵּינֵיכֶם”. אָמַר לוֹ: “תֵּן אוֹתָם לָהּ”. נַטְלָה אוֹתָם וְהִשְׁלִים בֵּינֵיהֶם וְאָמַר לָהּ: “אִשָּׁה, שִׁמְעִי בְקוֹל בַּעְלֵךְ, וְאַתָּה, גֶּבֶר, נְהַג בָּהּ בְרַחֲמִים”. יָצְאוּ אַחֲרֵי שֶׁהִשְׁלִימוּ בֵּינֵיהֶם עַל יְדֵי הַקָּאצִ’י. הָלְכָה הָאִשָּׁה בְדֶרֶךְ אַחַת וְהָאִישׁ בְּדֶרֶךְ שְׁנִיָּה, אֶל חֲנוּתוֹ, וְיָשַׁב. וְהִנֵּה שְׁלִיחֵי הַקָּאצִ’י בָּאִים וְאוֹמְרִים לוֹ: “תֵּן לָנוּ שְׂכַר שֵׁרוּתֵנוּ”. אָמַר לָהֶם: “הִנֵּה הַקָּאצִ’י לֹא לָקַח מִמֶּנִּי כְלוּם, וְלֹא זוֹ בִלְבַד, אֶלָּא שֶׁנָּתַן לִי רֶבַע דִּינָר”. אָמְרוּ לוֹ: “אֵין לָנוּ כָל קֶשֶׁר לְמִנְהַג הַקָּאצִ’י. אִם נָתַן לְךָ אוֹ לָקַח מִמְּךָ. וְאִם אֵין אַתָּה נוֹתֵן לָנוּ אֶת שְׂכַר שֵׁרוּתֵנוּ, אָנוּ נוֹטְלִים אוֹתוֹ מִמְּךָ בְּעַל־כָּרְחֶךָ”. הִתְחִילוּ גוֹרְרִים אוֹתוֹ בַשׁוּק. מָכַר כְּלֵי מְלַאכְתּוֹ וְנָתַן לָהֶם חֲצִי דִּינָר וְהִרְפּוּ מִמֶּנּוּ. שָׂם אֶת יָדוֹ עַל לֶחְיוֹ וְיָשַׁב עָצוּב בִּהְיוֹת שֶׁאֵין לוֹ כְלֵי מְלָאכָה לַעֲבֹד בָּהֶם. וַעֲדַיִן הוּא יוֹשֵׁב, כְּשֶׁשְּׁנֵי אֲנָשִׁים מְתֹעָבִים לְמַרְאֶה קְרֵבִים אֵלָיו וְאוֹמְרִים: “קוּם וַעֲמֹד לִפְנֵי הַקָּאצִ’י, שֶׁכְּבָר הִתְאוֹנְנָה עָלֶיךָ אִשְׁתְּךָ לְפָנָיו!” אָמַר לָהֶם: “וַהֲלֹא כְּבַר עָשָׂה שָׁלוֹם בֵּינִי וּבֵינָהּ”. אָמְרוּ לוֹ: “אָנוּ שְׁלִיחָיו שֶׁל קָאצִ’י אַחֵר, שֶׁאִשְׁתְּךָ הִתְאוֹנְנָה עָלֶיךָ לִפְנֵי הַקָּאצִ’י שֶׁלָנוּ. קָם מַעֲרוּף וְהָלַךְ אִתָּם, מִתְפַּלֵּל וּמְבַקֵּשׁ רַחֲמִים מֵאֱלֹהִים כְּנֶגְדָּהּ, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: “רַב לָנוּ בֶּאֱלֹהֵינו, וְהוּא הַמִּשְׁעָן הַטּוֹב בְּיוֹתֵר”. כְּשֶׁרָאָה אוֹתָהּ אָמַר לָהּ: “כְּלוּם לֹא הִשְׁלַמְנוּ, בַּת־כְּשֵׁרָה”? אָמְרָה: “לֹא יִכּוֹן שָׁלוֹם בֵּינִי וּבֵינֵךְ”. נִגַּשׁ וְסִפֵּר לְקָּאצִ’י סִפּוּרוֹ וְאָמַר לוֹ: “הִנֵּה קָאצִ’י: “פְלוֹנִי הִשְׁלִים בֵּינֵינוּ זֶה–עַתָּה”. אָמַר לָהּ הַקָּאצִ’י: “פּוֹשַׁעַת מֵאַחַר שֶׁהִשְׁלַמְתֶּם, מִשּׁוּם מַה בָּאת לְהִתְאוֹנֵן לְפָנַי?” אָמְרָה לוֹ: הוּא הִכָּה אוֹתִי אַחַר־כָּךְ”. אָמַר לָהֶם הַקָּאצִ’י: “הַשְׁלִימוּ בֵּינֵיכֶם, וְאַל תָשׁוּב עוֹד לְהַכּוֹתָהּ, וְהִיא לֹא תָּשׁוּב לַמְרוֹת פִּיךְ”. הִשְׁלִימוּ בֵינֵיהֶם. אָמַר לוֹ הַקָּאצִ’י: “תֵּן לַשְּׁלִיחִים שְׂכַר שֵׁרוּתָם”. נָתַן לַשְּׁלִיחִים שְׂכַר שֵׁרוּתָם, וּפָנָה וְהָלַךְ אֶל הַחֲנוּת וּפָתַח אוֹתָהּ וְיָשַׁב בָּהּ, וְהוּא כְשִׁכּוֹר מִן הַצַּעַר שֶׁפְּגָעוֹ. וַעֲדַיִן הוּא יוֹשֵׁב, כְּשֶׁאָדָם קָרֵב וּבָא אֵלָיו וְאָמַר לוֹ: “מַעֲרוּף, קוּם וְהִתְחַבֵּא, שֶׁאִשְׁתְּךָ הִתְאוֹנְנָה עָלֶיךָ לִפְנֵי הַשַּׁעַר־הָעֶלְיוֹן, וְיָרַד עָלֶיךָ לְבַקֶּשְׁךָ אַבּוּ־טַבַּק”2 קָם וְנָעַל אֶת חֲנוּתוֹ וּבָרַח לְעֵבֶר שַׁעַר הַנִּצָּחוֹן3. וְנִשְׁאֲרוּ בְיָדוֹ חֲמִשָּׁה חֲצָאֵי פְרוּטוֹת כֶּסֶף מִמְּחִיר הָאִמּוּנִים וּכְלֵי הַמְּלָאכָה שֶׁמָּכַר. קְנֵה בְּאַרְבָּעָה חֲצָאֵי, פְרוּטוֹת כֶּסֶף פַּת וּבַחֵצִי גְּבִינָה, כְּשֶׁהוּא בוֹרֵחַ מִפְָּנֶיהָ. וְהָיָה זֶה בְּעוֹנַת הַחֹרֶף בִּשְׁעַת בֵּין הָעַרְבַּיִם. כְּשֶׁיָּצָא בֵּין שְׁנֵי הַתִּלִּים יָרַד עָלָיו מָטָר כְּמִתּוֹךְ פִּנּוֹת הַנֹּאדוֹת וְנִתְרַטְּבוּ בְגָדָיו. נִכְנַס אֶל מִסְגַּד אַלעָאדִלִיָּה4 רָאָה מָקוֹם חֻרְבָּה וּבוֹ מַחְסָן עָזוּב מִבְּלִי דֶלֶת. נִכְנַס לַחֲסוֹת בּוֹ מִפְּנֵי הַגֶּשֶׁם, וּבְגָדָיו רְטֻבִּים בְּמַיִם. יָרְדוּ הַדְּמָעוֹת. מֵעַפְעַפְּיו וְהָיָה נִלְאֶה מִמַּה שֶׁבָּא עָלָיו וְאוֹמֵר: “אָנָה אֶבְרַח מִפּוֹשַׁעַת זוֹ? מְבַקֵּשׁ אֲנִי מִמְּךָ אֱלֹהַי שֶׁתְּזַמֵּן לִי מִי שֶׁיּוֹבִילֵנִי לְאֶרֶץ רְחוֹקָה, שֶׁלֹּא תֵדַע אֶת דַּרְכִּי”. וַעֲדַיִן הוּא יוֹשֵׁב וּבוֹכֶה, כְּשֶׁהַקִּיר נִבְקַע וְיָצְאָה מִתּוֹכוֹ דְמוּת אִישׁ גְּבַהּ־קוֹמָה, שֶׁלְּמַרְאֵהוּ, יִסְמַר הַגּוּף. אָמַר לוֹ: בֶּן־אָדָם, מַה לְּךָ שֶׁהֶחֱרַדְתָּ אוֹתִי הַלַּיְלָה, וַהֲרֵי אֲנִי יוֹשֵׁב בְּמָקוֹם זֶה מִזֶּה מָאתַיִם שָׁנָה, וְלֹא רָאִיתִי אֶחָד בָּא לְמָקוֹם זֶה וְעוֹשֶׂה כְמוֹ שֶׁעָשִׂיתָ אַתָּה. הַגֵּד לִי אֵפוֹא, מַה מַטְּרָתְךָ וַאֲנִי מְמַלֵּא חֶפְצְךָ, שֶׁתָּקְפוּ אֶת לִבִּי רַחֲמִים עָלֶיךָ”. אָמַר לוֹ: “מִי אַתָּה? וּמַה אַתָּה?” אָמַר לוֹ: “אֲנִי הוּא הַיּוֹשֵׁב בְּמָקוֹם זֶה”. הִגִּיד לוֹ מַעֲרוּף כָּל מָה שֶּׁאֵרַע לוֹ עִם אִשְׁתּוֹ אָמַר לוֹ: “רְצוֹנְךְ שֶׁאוֹבִיל אוֹתְךָ לְאֶרֶץ שֶׁלֹּא תֵדַע אִשְׁתְּךָ דֶרֶךְ אֵלֶיהָ?” אָמַר לוֹ: “הֵן”. אָמַר לוֹ: רְכַב עַל גַּבִּי". רָכַב נָשָׂא אוֹתוֹ וְטָס עִמּוֹ מֵאַחֲרֵי שְׁעַת תְּפִלַּת הָעֶרֶב עַד עֲלוֹת הַשַּׁחַר' וְהוֹרִיד אוֹתוֹ עַל רֹאשׁ הַר גָּבוֹהַּ.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַתֵּשַׁע מֵאוֹת וְתִשְׁעִים וְאֶחָד, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְּאֻשָּׁר, שֶׁכְּשֶׁנָּשָׂא הַשֵּׁד הַמָּארִד אֶת מַעֲרוּף הָאֻשְׁכָּפִי, וְטָס עִמּוֹ וְהוֹרִידוֹ עַל הַר גָּבוֹהַּ, אָמַר: בֶּן־אָדָם, רֵד מֵעַל הַר זֶה, וְתִרְאֶה סַף שֶׁל עִיר, וְיָרַדְתָּ אֵלֶיהָ, שֶׁאָז לֹא תֵדַע אִשְׁתְּךָ דֶרֶךְ לְמָצְאֶךָ, וְלֹא יִהְיֶה אֶפְשָׁרִי לָהּ לְהַגִּיעַ אֵלֶיךָ“. עָזַב אוֹתוֹ וְהָלַךְ לוֹ. הָיָה מַעֲרוּף נִדְהָם וְנָבוֹךְ בְּנַפְשׁוֹ עַד שֶׁעָלְתָה הַשֶּׁמֶשׁ. אָמַר בְּלִבּוֹ: “אָקוּם וְאֵרֵד מֵעַל הַר זֶה אֶל הָעִיר, שֶׁיְּשִׁיבַתִי כָּאן אֵין בָּהּ תּוֹעֶלֶת”. יָרַד אֶל שִׁפּוּלֵי הָהָר, וְרָאָה עִיר עִם חוֹמוֹת גְּבוֹהוֹת וְאַרְמוֹנוֹת נִשָּׂאִים וּבִנְיָנִים מְפֹאָרִים וְהִיא שַׁעֲשׁוּעַ לָרוֹאִים. נִכְנַס דֶּרֶךְ שַׁעַר הָעִיר וְרָאָה אוֹתָהּ מַרְחִיבָה אֶת הַלֵּב הֶעָצוּם. כְּשֶׁהִתְהַלֵּךְ בַּשּׁוּק הָיוּ תּוֹשָׁבֵי הָעִיר מִסְתַּכְּלִים בּוֹ וּמִתְבּוֹנְנִים אֵלָיו וְהָיוּ תְמֵהִים עַל לְבוּשׁוֹ מִשּׁוּם שֶׁמַּלְבּוּשָׁיו לֹא הָיוּ דּוֹמִים לְמַלְבּוּשֵׁיהֶם. אָמַר לוֹ אִישׁ מִתּוֹשָׁבֵי הָעִיר: “אִישׁ, כְּלוּם נָכְרִי אַתָּה?” אָמַר לוֹ “הֵן”. אָמַר לוֹ: “מֵאֵיזוֹ אֶרֶץ?” אָמַר לוֹ: “מִקָּאהִרָה הַמְּאֻשֶּׁרֶת”. אָמַר לוֹ: “הַאִם לָךְ זְמַן רַב מֵאָז עָזַבְתָּ אוֹתָהּ?” אָמַר לוֹ: “אֶתְמוֹל בֵּין הָעַרְבַּיִם”. צָחַק עָלָיו וְאָמַר: “אֲנָשִׁים, בּוֹאוּ וּרְאוּ אֶת הָאִישׁ הַזֶּה וְשִׁמְעוּ אֶת אֲשֶׁר הוּא אוֹמֵר”. אָמְרוּ לוֹ: “וּמַה הוּא אוֹמֵר?” אָמַר לָהֶם: “מְסַפֵּר הוּא שֶׁהוּא מִקָּאהִרָה וְיָצָא מִתּוֹכָהּ אֶתְמוֹל בֵּין־הָעַרְבַּיִם”. צָחֲקוּ כֻלָּם וְנִקְהֲלוּ עָלָיו הָאֲנָשִׁים וְאָמְרוּ לוֹ: “אִישׁ מְשֻׁגָּע אַתָּה, כְּשֶׁאַתָּה אוֹמֵר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה. כֵּיצַד זֶה תְּסַפֵּר “שֶׁעָזַבְתָּ אֶת קָאהִרָה אֶתְמוֹל, בִּשְׁעַת בֵּין־הָעַרְבַּיִם, וְהָיִיתָ בַבֹּקֶר כָּאן, וְהַמַּצָּב הוּא שֶׁבֵּין מְדִינָתֵנוּ וּבֵין קָאהִרָה מֶרְחַק שָׁנָה תְמִימָה?” אָמַר לָהֶם: אֵין מְשֻׁגָּעִים אֶלָּא אַתֶּם. וְאוּלָם אֲנִי אֱמֶת אֲנִי דוֹבֵר, וַהֲרֵי פִּתָּה שֶׁל קָאהִרָה עֲדַיִן טְרִיָּה הִיא עִמִּי”. הֶרְאָה לָהֶם אֶת הַפַּת. הָיוּ מִסְתַּכְּלִים בָּהּ וּמִשְׁתָּאִים, מִשּׁוּם שֶׁאֵין הוּא דוֹמֶה לַפַּת שֶׁל אַרְצָם. רַבּוּ הַבְּרִיּוֹת עָלָיו, וְהָיוּ אוֹמְרִים זֶה לָזֶה: זוֹהִי פִּתָּה שֶׁל קָאהִרָה, הִסְתַּכְּלוּ בָהּ”. עָבַר עָלָיו בְּאוֹתָהּ מְדִינָה חֹדֶשׁ כְּשֶׁבָּהֶם אֲנָשִׁים מַאֲמִינִים וַאֲנָשִׁים חוֹשְׁבִים לְשֶׁקֶר אֶת הַדָּבָר וְלוֹעֲגִים לוֹ. וַעֲדַיִן הֵם בְּכָךְ, כְּשֶׁסּוֹחֵר קָרַב וּבָא אֲלֵיהֶם, רוֹכֵב עַל פִּרְדָּה, וּמֵאַחֲרָיו שְׁנֵי עֲבָדִים חָצָה לוֹ דֶּרֶךְ בֵּין הָאֲנָשִׁים וְאָמַר: אֲנָשִׁים, כְּלוּם אִי־אַתֶּם בּוֹשִׁים בְּהִקָּהַלְכֶם עַל הָאִישׁ הַנָּכְרִי? וּמְהַתְּלִים בּוֹ וְצוֹחֲקִים עָלָיו? מַה קִשְׁרְכֶם אֵלָיו?" לֹא פָסַק לְחָרְפָם עַד שֶׁגֵּרְשָׁם מֵעָלָיו. וְלֹא הָיָה אֶחָד יָכוֹל לְהָשִׁיב לוֹ תְּשׁוּבָה. אָמַר לוֹ לְמַעֲרוּף: “אָחִי, אַל תָּשִׁית לִבְּךָ אֶל הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, מִשּׁוּם שֶׁאֵין לָהֶם בּוּשָׁה”. לְקָחוֹ וְהָלַךְ עִמּוֹ עַד שֶׁהִכְנִיסוֹ לְחָצֵר רַחֲבַת־יָדַיִם וּמְפֹאֶרֶת. הוֹשִׁיב אוֹתוֹ בְמוֹשָׁב שֶׁל מְלָכִים, וְצִוָּה אֶת הָעֲבָדִים וּפָתְחוּ לוֹ תֵּבָה וְהוֹצִיאוּ לוֹ בֶגֶד שֶׁל סוֹחֵר שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֶלֶף שַׂקִּים שֶׁל זָהָב וְהִלְבִּישׁוּהוּ אוֹתוֹ. וְנַעֲשָׂה מַעֲרוּף נְשׂוּא פָנִים, וְהָיָה כְאִלּוּ הוּא רֹאשׁ אִגּוּד הַסּוֹחֲרִים. בִּקֵּשׁ אוֹתוֹ סוֹחֵר לְהַגִּישׁ אֶת הַשֻּׁלְחָן. שָׂמוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם שֻׁלְחָן שֶׁעָלָיו כָל הַמַּאֲכָלִים הַמְשֻׁבָּחִים מִכָּל הַמִּינִים. אָכְלו, שְׁנֵיהֶם וְשָׁתוּ. אַחַר־כָּךְ אָמַר לוֹ: “אָחִי, מַה שְּׁמֶךָ?” אָמַר לוֹ: “שְׁמִי מַעֲרוּף וְאֻמָּנוּתִי אֻשְׁכָּפִי מַטְלִיא אֲנִי אֶת הַנְּעֲלַיִם הַיְשָׁנוֹת”. אָמַר לוֹ: מֵאֵיזוֹ אֶרֶץ אַתָּה?" אָמַר לוֹ: “מִקָּאהִרָה”. אָמַר לוֹ: “מֵאֵיזֶה מִן הָרְבָעִים?” אָמַר לוֹ: “כְּלוּם מַכִּיר, אַתָּה אֶת קָאהִרָה?” אָמַר לוֹ: “אֲנִי מִבָּנֶיהָ”. אָמַר לוֹ: “אֲנִי מִן הָרְחוֹב הָאָדֹם”5. אָמַר לוֹ: “אֶת מִי אַתָּה מַכִּיר מִן הָרְחוֹב הָאָדֹם?” אָמַר לוֹ: “אֶת פְּלוֹנִי וְאֶת פְּלוֹנִי”, וּמָנָה לוֹ אֲנָשִׁים רַבִּים. אָמַר לוֹ: “כְּלוּם מַכִּיר אַתָּה אֶת הַשֵּׁיךְ אַחְמָד הַסּוֹחֵר בִּבְשָׂמִים?” אָמַר לוֹ: “שְׁכֵנִי הוּא, קִיר לְיַד קִיר”. אָמַר לוֹ: “כְּלוּם בְּטוֹב הוּא?” אָמַר לוֹ" “הֵן”. אָמַר לוֹ: “כַּמָּה בָנִים לוֹ?” אָמַר לוֹ: “שְׁלֹשָׁה מֻצְטַפָה וּמֻחַמָּד וְעַלִי”. אָמַר לוֹ: “מֶה עָשָׂה אֱלֹהִים בְּבָנָיו?” אָמַר לוֹ: “בַּאֲשֶׁר לְמֻצְטַפָא, הֵנָּה טוֹב לוֹ, וְהוּא מְלֻמָּד וְיוֹדֵעַ בְּמַדָּע, וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לְמֻחַמָּד, הֲרֵי הוּא סוֹחֵר בִּבְשָׂמִים כְּבַר פָּתַח לוֹ חֲנוּת לְיַד חֲנוּתוֹ שֶׁל אָבִיו אַחֲרֵי שֶׁנָּשָׂא אִשָּׁה וְיָלָדָה לוֹ בֵן, חַסַן שְׁמוֹ”. אָמַר לוֹ: “יְבַשֶּׂרְךָ אֱלֹהִים בְּטוֹבָה”. אָמַר לוֹ: “וּבַאֲשֶׁר לְעַלִי, הֵנָּה הָיָה חֲבֵרִי כְּשֶׁהָיְנוּ קְטַנִּים וְהָיִיתִי תָמִיד מְשַׂחֵק עִמּוֹ, וְהָיִינוּ הוֹלְכִים בְּתָאֳרָם שֶׁל בְּנֵי הַנּוֹצְרִים, נִכְנָסִים לִכְנֵסִיָּתָם וְגוֹנְבִים אֶת סִפְרֵי הַנּוֹצְרִים וּמוֹכְרִים אוֹתָם וְקוֹנִים בִּמְחִירָם מַשֶּׁהוּ לֶאֱכֹל. אֵרַע בְּאַחַת הַפְּעָמִים שֶׁרָאוּ אוֹתָנוּ וּתְפָסוּהוּ כְּשֶׁסְּפָרִים בְּיָדֵינוּ, הִתְאוֹנְנוּ עָלֵינוּ לִפְנֵי בְנֵי מִשְׁפַּחְתֵּנוּ, וְאָמְרוּ לְאָבִיו: “אִם אֵין אַתָּה מְעַכֵּב אֶת בִּנְךָ מִזֶּה, אָנוּ מִתְלוֹנְנִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ”. הִנִּיחַ אֶת דַּעְתָּם וְהִכָּה אוֹתוֹ. וּבִגְלַל זֶה בָּרַח מֵאוֹתָהּ שָׁעָה, וְלֹא נוֹדְעָה דַּרְכּוֹ, וְזֶה לוֹ עֶשְׂרִים שָׁנָה שֶׁהוּא נֶעֱלַם, וְאֵין אִישׁ מוֹדִיעַ עַל אוֹדוֹתָיו דָּבָר. אָמַר לוֹ: “אֲנִי הוּא עַלִי בֶּן הַשֵּׁיךְ אַחְמָד הַסּוֹחֵר בִּבְשָׂמִים וְאַתָּה חֲבֵרִי, מַעֲרוּף”. נָתְנוּ שָׁלוֹם זֶה לָזֶה, וְאַחֲרֵי נְתִינַת הַשָּׁלוֹם אָמַר לוֹ: “מַעֲרוּף, הַגֵּד לִי עַל דְּבַר סִבַּת בּוֹאֲךָ מִקָאהִרָה לִמְדִינָה זוֹ”. סִפֵּר לוֹ עִנְיָנָהּ שֶׁל אִשְׁתּוֹ פָאטִמָה הַמִּפְלֶצֶת וּמַה שֶׁעָשְׂתָה בוֹ. אָמַר לוֹ: “וּכְשֶׁגָּבְרָה פְגִיעָתָהּ עָלַי בָּרַחְתִּי מִפָּנֶיהָ לְעֵבֶר שַׁעַר הַנִּצָּחוֹן וְיָרַד עָלַי הַגֶּשֶׁם. נִכְנַסְתִּי לְמַחְסָן חָרֵב בְּאַלעָאדִלִיָּה, וְיָשַׁבְתִּי בּוֹכֶה. יָצָא אֵלַי תּוֹשָׁב הַמָּקוֹם, וְהוּא שֵׁד מִמִּשְׁפַּחַת עִפְרִית וְשָׁאַל אוֹתִי לְסִבַּת בִּכְיִי. סִפַּרְתִּי לוֹ מַצָּבִי. הִרְכִּיב אוֹתִי עַל גַּבּוֹ וְטָס עִמִּי כָל הַלַּיְלָה בֵּין הַשָּׁמַיִם וּבֵין הָאָרֶץ. אַחַר־כָּךְ הִנִּיחַנִי עַל הָהָר, וְהוֹדִיעַ לִי עַל דְּבַר הָעִיר. יָרַדְתִּי מִן הָהָר וְנִכְנַסְתִּי לָעִיר. נִקְהֲלוּ הָאֲנָשִׁים עָלַי וְשָׁאֲלוּ אוֹתִי. אָמַרְתִּי לָהֶם, שֶׁיָּצָאתִי אֶתְמוֹל מִקָּאהִרָה וְלֹא הֶאֱמִינוּ לִי. בָּאתָ אַתָּה וְהֵגַנְתָּ עָלַי מִפְּנֵי הָאֲנָשִׁים, וּבָאתִי לְחָצֵר זוֹ. זֹאת הִיא סִבַּת יְצִיאָתִי מִקָּאהִרָה. וְאַתָּה מַה סִבַּת בּוֹאֲךָ לְכָאן?” אָמַר לוֹ: “נָצְחָה אוֹתִי הַפַּחֲֿזוּת עוֹד בִּהְיוֹתִי בֶּן שֶׁבַע שָׁנִים. וּמֵאוֹתוֹ זְמַן, אֲנִי מְשׁוֹטֵט מֵאֶרֶץ לְאֶרֶץ וּמִמְּדִינָה לִמְדִינָה עַד שֶׁנִּכְנַסְתִּי לִמְדִינָה זוֹ, וּשְׁמָהּ אִכְתִּיאָן אַלְכֻתָּאן6 רָאִיתִי אֶת אֲנָשֶׁיהָ נְדִיבִים וְרַחֲמִים אִתָּם, וְרָאִיתִי אוֹתָם אֲנָשִׁים הַנּוֹתְנִים אֵמוּן בָּעָנִי וּמַלְוִים לוֹ, וְכָל מַה שֶׁהוּא אוֹמֵר הֵם מַאֲמִינִים לוֹ. אָמַרְתִּי לָהֶם: “סוֹחֵר אֲנִי וּכְבָר שָׁלַחְתִּי לְפָנַי אֶת מִטְעָנִי וּרְצוֹנִי בְמָקוֹם שֶׁאוֹרִיד בּוֹ אֶת מִטְעָנִי”. הֶאֱמִינוּ לִי וּפִנּוּ לִי מָקוֹם. אַחַר־כָּךְ אָמַרְתִּי לָהֶם: “כְּלוּם יֵשׁ בָּכֶם מִי שֶׁיַּלְוֶה לִי אֶלֶף דִּינָר, עַד שֶׁיַּגִּיעַ מִטְעָנִי, וְאַחֲזִיר לוֹ מַה שֶּׁאֲנִי לוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ? שֶׁכֵּן זָקוּק אֲנִי לוֹ, לְאֵיזֶה דְבָרִים לִפְנֵי הִכָּנֵס הַמִּטְעָ”. נָתְנוּ לִי מַה שֶׁחָפַצְתִּי. שַׂמְתִּי אֶת פָּנַי אֶל שׁוּק הַסּוֹחֲרִים וְרָאִיתִי מַשֶּׁהוּ מִן הַסְּחוֹרָה וּקְנִיתִיו בַּיוֹם הַשֵּׁנִי מְכַרְתִּיו וְהִרְוַחְתִּי בוֹ חֲמִשִּׁים דִּינָר וְקָנִיתִי סְחוֹרָה אַחֶרֶת, וְהִתְחַלְתִּי לִהְיוֹת מְעֻרָב בֵּין הָאֲנָשִׁים וּמְכַבְּדָם, וְהָיוּ אוֹהֲבִים אוֹתִי. הָיִיתִי מוֹכֵר וְקוֹנֶה, וְנִתְרַבָּה הוֹנִי. וְדַע אָחִי שֶׁבַּעַל־הַמָּשָׁל אוֹמֵר: “הָעוֹלָם הַזֶּה דִּבְרֵי הֲבַאי וְתַחְבּוּלָה הוּא וְאֶרֶץ שֶׁאֵין אָדָם מַכִּירְךָ בָהּ עֲשֵׂה בְתוֹכָהּ כָּל מַה שֶׁאַתָּה רוֹצֶה. וְאַף אַתָּה, כְּשֶׁאַתָּה אוֹמֵר לְכָל מִי שֶׁשּׁוֹאֵל אוֹתְךָ: אֲנִי אֻמָּנוּתִי אֻשְׁכָּפִי וְעָנִי אֲנִי, וּבָרַחְתִּי מֵאִשְׁתִּי וְאֶתְמוֹל יָצָאתִי מִקָּאהִרָה”, לֹא יַאֲמִינוּ לְךָ וְהָיִית בְעֵינֵיהֶם לְלַעַג כָּל זְמַן שְׁהוּתְךָ בִמְדִינָה זוֹ. וְאִם אַתָּה אוֹמֵר: “שֵׁד נְשָׂאַנִי”, יִבְרְחוּ מִפָּנֶיךָ וְלֹא יִקְרַב אֵלֶיךָ אָדָם שֶׁכֵּן יֹאמְרוּ “אָדָם זֶה שֵׁד דָּבַק בּוֹ, וְכָל מִי שֶׁמִּתְקָרֵב אֵלָיו יַגִּיעַ לוֹ נֵזֶק”. וְתִהְיֶה שְׁמוּעָה זוֹ לְאִי־כָבוֹד לִי וּלְךָ בִּהְיוֹתָם יוֹדְעִים שֶׁמִּקָּאהִרָה אֲנִי”. אָמַר לוֹ: “וְכֵיצַד אֶנְהַג?” אָמַר לוֹ: “אֲנִי אוֹרְךָ אֶת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה, אִם יִרְצֶה אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה לְמָחָר אֲנִי נוֹתֵן לְךָ אֶלֶף דִּינָר וּפִרְדָּה לִרְכֹּב עָלֶיהָ וְעֶבֶד שֶׁיְּהֵא מְהַלֵּךְ לְפָנֶיךָ שֶׁיוֹבִילְךָ אֶל שַׁעַר שׁוּקָם שֶׁל הַסּוֹחֲרִים. תִּכָּנֵס אֲלֵיהֶם, וְאֶהְיֶה אֲנִי יוֹשֵׁב בֵּין הַסּוֹחֲרִים. וּכְשֶׁאֶרְאֶה אוֹתְךָ אָקוּם לִקְרָאתְךָ וְאֶתֵּן לְךָ שָׁלוֹם וַאֲנַשֵּׁק יָדְךָ וַאֲכַבֶּדְךָ לְעֵינֵיהֶם. אַחַר־כָּךְ אֹמַר אֲלֵיהֶם: קְחוּ לוֹ מַחְסָן וַחֲנוּת”. וַאֲתָאֵר אוֹתְךָ כְּבַעַל הוֹן רַב וּכְנָדִיב. וּכְשֶׁיָּבוֹא אֵלֶיךָ קַבְּצָן מְבַקֵּשׁ נְדָבָה, תֵּן לוֹ מַה שֶׁבְּיָדְךָ' וְהֵם יִבְטְחוּ בִּדְבָרַי וְיַאֲמִינוּ בִּגְדֻלָּתְךְ וּבִנְדִיבוּתְךָ וְיֹאהֲבוּ אוֹתְךָ. וְאַחַר־כָּךְ אַזְמִינְךָ וְאַזְמִין אֶת כָּל הַסּוֹחֲרִים לִכְבוֹדְךָ וְאַפְגִּישׁ אוֹתְךָ אִתָּם כְּדֵי שֶׁיַּכִּירוּךָ וְתַכִּיר אוֹתָם”. הִרְגִישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַתְּשַׁע מֵאוֹת וְתִשְׁעִים וּשְׁלֹשָׁה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְּאֻשָּׁר, שֶׁהַסּוֹחֵר עַלִי אָמַר לְמַעֲרוּף: “וְאַזְמִין אוֹתְךָ וְאַזְמִין אֶת כָּל הַסּוֹחֲרִים לִכְבוֹדְךָ וְאַפְגִּישׁ אוֹתְךָ אִתָּם כְּדֵי שֶׁיַּכִּירוּךָ וְתַכִּיר אוֹתָם, שֶׁתּוּכַל לִמְכֹּר וְלִקְנוֹת וְלָשֵׂאת וְלָתֵת אִתָּם. וְלֹא יַעֲבֹר עָלֶיךָ זְמַן אָרֹךְ, עַד שֶׁתִּהְיֶה בַעַל־הוֹן”. כְּשֶׁהִגִּיעַ הַבֹּקֶר, נָתַן לוֹ אֶלֶף דִּינָר וְהִלְבִּישׁ אוֹתוֹ בֶּגֶד מְפֹאָר וְהִרְכִּיב אוֹתוֹ עַל פִּרְדָּה וְנָתַן לוֹ עֶבֶד וְאָמַר: “יְנַקֶּה אוֹתְךָ אֱלֹהִים מִן הָאַחֲרָיוּת לְכָל זֶה, שֶׁחֲבֵרִי אַתָּה וְחוֹבָה עָלַי לְכַבֶּדְךָ וְאַל תְּהִי דְּאָגָה בְּלִבְּךָ. הַנַּח אֶת הַסִּפּוּר בְּעִנְיַן אִשְׁתְּךָ וְאַל תְּסַפֵּר אוֹתוֹ לְאָדָם”. אָמַר לוֹ: “יְשַׁלֵּם לְךָ אֱלֹהִים טוֹבָה”. רָכַב עַל הַפִּרְדָּה, וְהָלַךְ הָעֶבֶד לְפָנָיו עַד שֶׁהוֹבִילוֹ אֶל שַׁעַר שׁוּקָם שֶׁל הַסּוֹחֲרִים. וְהָיוּ כֻלָּם יוֹשְׁבִים, וְהַסּוֹחֵר עַלִי יוֹשֵׁב בֵּינֵיהֶם. כְּשֶׁרָאָה אוֹתוֹ, קָם לִקְרָאתוֹ וְנָפַל עָלָיו וְאָמַר: “יוֹם מְבֹרָךְ הוּא, הַסּוֹחֵר מַעֲרוּף בַּעַל הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים וְהַחֶסֶד”7. נָשַׁק יָדוֹ לְעֵינֵי הַסּוֹחֲרִים וְאָמַר: “אֲחֵינוּ כִבֵּד אֶתְכֶם הַסּוֹחֵר מַעֲרוּף בְּבוֹאוֹ תְּנוּ לוֹ שָׁלוֹם”. רָמַז לָהֶם לַחֲלוֹק לוֹ כָבוֹד וְנַעֲשָׂה מַעֲרוּף נִכְבָּד מְאֹד בְּעֵינֵיהֶם. הוֹרִידוֹ מֵעַל גַּבֵּי הַפִּרְדָּה, וְנָתְנוּ לוֹ שָׁלוֹם. הָיָה עַלִי פוֹרֵשׂ עִם אֶחָד אַחֲרֵי אֶחָד מֵהֶם, וּמֵהַלֵּל אֶת מַעֲרוּף לְפָנָיו. אָמְרוּ לוֹ: “כְּלוּם סוֹחֵר הוּא זֶה?” אָמַר לָהֶם: “הֵן, וְלֹא זוֹ בִלְבַד אֶלָּא שֶׁהוּא הַגָּדוֹל בַּסּוֹחֲרִים וְאֵין בְּנִמְצָא. מִי שֶׁהוּא רַב מִמֶּנּוּ לְהוֹן, שֶׁכֵּן הוֹנוֹ וְהוֹן אָבִיו וַאֲבוֹת־אֲבוֹתָיו מְפֻרְסָם בֵּין סוֹחֲרֵי קָאהִרָה וְשֻׁתָּפִים, לוֹ בְּהֹדּוּ הַקַּדְמוֹנָה וְהָאַחֲרוֹנָה וּבְתֵימָן, וְהוּא מְכֻבָּד מְאוֹד בִּגְלַל נְדִיבוּתוֹ. הַכִּירוּ אֵפוֹא בְעֶרְכּוֹ, וְרוֹמְמוּ אֶת מַעֲלָתוֹ וְשָׁרְתוּ אוֹתוֹ, וּדְעוּ שֶׁבּוֹאוֹ לְאֶרֶץ זוֹ, אֵינוֹ לְשֵׁם מִסְחָר, וְאֵין כַּוָּנָתוֹ אֶלָּא לְטַיֵּל וְלִרְאוֹת אַרְצוֹתֵיהֶם שֶׁל בְּנֵי־אָדָם שֶׁאֵין הוּא זָקוּק לִנְדֹּד בַּנֵּכָר לְשֵׁם רֶוַח וְלִמְצֹא שָׂכָר, שֶׁהוֹן לוֹ שֶׁהָאֵשׁ לֹא תְכַלֶּנּוּ. וַאֲנִי אַחַד מְשָׁרְתָיו”. לֹא פָסַק מֵהַלֵּל אוֹתוֹ, עַד שֶׁשָּׂמוּ אוֹתוֹ עַל רָאשֵׁיהֶם, וְהָיוּ מְסַפְּרִים זֶה לְזֶה, בְּשֶׁבַח תְּכוּנוֹתָיו. נִקְהֲלוּ עָלָיו מַגִּישִׁים לוֹ מַעֲשֶׂה־אוֹפֶה וּמַשְׁקָאוֹת, עַד שֶׁגַּם רֹאשׁ אִגּוּד הַסּוֹחֲרִים בָּא אֵלָיו וְנָתַן לוֹ שָׁלוֹם. הָיָה הַסּוֹחֵר עַלִי אוֹמֵר לוֹ בְמַעֲמַד הַסּוֹחֲרִים: “אֲדוֹנִי, אֶפְשָׁר הֵבֵאתָ מַשֶּׁהוּ מֵאָרִיג, פְּלוֹנִי?” וְהוּא אוֹמֵר לוֹ: “הַרְבֵּה”. הֶרְאָה לוֹ עַלִי בְאוֹתוֹ יוֹם מִינֵי אֲרִיגִים יִקְרֵי הַמְּחִיר, וְהַגִּיד לוֹ שֵׁמוֹת הָאֲרִיגִים יִקְרֵי הַמְּחִיר וְהַזּוֹלִים. אָמַר לוֹ סוֹחֵר מִן הַסּוֹחֲרִים: “אֲדוֹנִי, כְּלוּם הֵבֵאתָ עִמְּךָ אֶת הַבַּד הַצָּהֹב?” אָמַר לוֹ: “הַרְבֵּה”. אָמַר לוֹ אַחֵר: “וְגַם אָדֹם כְּדָם הָעֳפָרִים?”8 אָמַר לוֹ: “הַרְבֵּה”. וּבְכָל פַּעַם שֶׁשָּׁאֲלוּ אוֹתוֹ עַל מַשֶּׁהוּ, הָיָה אוֹמֵר: “הַרְבֵּה”. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר אוֹתוֹ סוֹחֵר: “הַסּוֹחֵר עַלִי, הֲרֵי בֶּן־עִירְךָ, אִלּוּ הָיָה חָפֵץ לִטְעֹן אֶלֶף מִטְעָנִים מִן הָאֲרִיגִים יִקְרֵי־הַמְּחִיר הָיָה טוֹעֵן אוֹתָם”. אָמַר לוֹ עַלִי: “טוֹעֵן הוּא אוֹתָם מִתּוֹךְ מַחְסָן אֶחָד מִכְּלָל מַחְסָנָיו וְלֹא יֶחֱסַר מִתּוֹכוֹ כְּלוּם”. וַעֲדַיִן הֵם יוֹשְׁבִים, כְּשֶׁאָדָם קַבְּצָן מְבַקֵּשׁ נְדָבוֹת, חוֹזֵר עַל הַסּוֹחֲרִים. וּמֵהֶם מִי שֶׁנָּתַן לוֹ חֲצִי פְרוּטָה כֶּסֶף וּמֵהֵם מִי שֶׁנָּתַן לוֹ פְרוּטַת נְחֹשֶׁת, וְרֻבָּם לֹא נָתְנוּ לוֹ כְלוּם, עַד שֶׁהִגִּיעַ אֶל מַעֲרוּף. חָפַן מְלֹא חָפְנוֹ זָהָב וְנָתַן לוֹ. בֵּרַךְ אוֹתוֹ וְהָלַךְ לוֹ. הִשְׁתָּאוּ הַסּוֹחֲרִים לְכָךְ וְאָמְרוּ: “אָכֵן מַתַּת מְלָכִים הִיא זוֹ, שֶׁכֵּן נָתַן לַקַּבְּצָן זָהָב בְּלִּי מִסְפָּר. וְאִלּוּלֵא שֶׁהוּא מִבַּעֲלֵי שֶׁפַע הָעֹשֶׁר וְהַרְבֵּה אֶצְלוֹ, לֹא הָיָה נוֹתֵן לַקַּבְּצָן זָהָב”. אַחֲרֵי שָׁעָה קַלָּה בָּאָה אֵלָיו אִשָּׁה עֲנִיָּה וְנָתַן לָהּ שׁוּב מְלֹא חָפְנוֹ. הָלְכָה לָהּ מְבָרֶכֶת אוֹתוֹ וְסִפְּרָה לָעֲנִיִּים. בָּאוּ אֵלָיו אֶחָד אַחֲרֵי אֶחָד. וְכָל מִי שֶׁבָּא, חָפַן מְלֹא חָפְנוֹ וְנָתַן לוֹ, עַד שֶׁהוֹצִיא אֶת אֶלֶף הַדִּינָר. אַחַר־כָּךְ, הִכָּה כַף אֶל כַּף וְאָמַר: “רַב לָנוּ בֵּאלֹהִים וְיָפֶה הוּא זֶה שֶׁאָנוּ סוֹמְכִים עָלָיו”. אָמַר לוֹ רֹאשׁ אִגּוּד הַסּוֹחֲרִים: “מַה לְּךָ הַסּוֹחֵר מַעֲרוּף?” אָמַר לו: “דּוֹמֶה כְּאִלּוּ רֻבָּה שֶׁל מְדִינָה זוֹ עֲנִיִּים הֵם וְאֶבְיוֹנִים. אִלּוּ יוֹדֵעַ הָיִיתִי שֶׁכָּךְ הֵם, הָיִיתִי מֵבִיא עִמִּי בַשַּׂקִּים סְכוּם גָּדוֹל שֶׁל מָמוֹן, וּמֵיטִיב בּוֹ לַעֲנִיִּים. וְחוֹשֵׁשׁ אֲנִי שֶׁיֶּאֶרְכוּ יְמֵי שִׁבְתִּי בַנֵּכָר וּמִטִּבְעִי שֶׁלֹּא לְהָשִׁיב רֵיקָם פְּנֵי קַבְּצָן. וַהֲרֵי לֹא נוֹתַר עִמִּי זָהָב, וּכְשֶׁיָּבוֹא עָנִי, מַה אֹמַר לוֹ?” אָמַר לוֹ" “אֱמֹר לוֹ, אֱלֹהִים יְכַלְכֵּל אוֹתְךָ”. אָמַר לוֹ: “אֵין זֶה מִנְהָגִי, וּכְבָר נִכְנְסָה בִי דְאָגָה בִגְלַל זֶה. וְחָפֵץ אֲנִי בְאֶלֶף דִּינָר שֶׁאֶתְּנֵם לִצְדָקָה עַד שֶׁיַּגִּיעַ מִטְעָנִי”. אָמַר לוֹ: “אַל תַּחֲשֹׁשׁ לְכָךְ”. שָׁלַח אַחַד מְשָׁרְתָיו, וְהֵבִיא לוֹ אֶלֶף דִּינָר, וּמְסָרָם אֲדוֹנָיו לָאֻשְׁכָּפִי. הָיָה נוֹתֵן לְכָל מִי שֶׁעָבָר עַל פָּנָיו מִן הָעֲנִיִּים, עַד שֶׁקָּרָא הַקּוֹרֵא לִתְפִלַּת הַצָּהֳרַיִם. נִכְנְסוּ לַמִּסְגָּד וְהִתְפַּלְּלוּ תְפִלַּת הַצָּהֳרַיִם, וּמַה שֶׁנּוֹתַר עִמּוֹ מֵאֶלֶף הַדִּינָר פִּזֵּר מֵעַל לְרָאשֵׁי הַמִּתְפַּלְּלִים. הִרְגִּישׁוּ בוֹ בְנֵי־הָאָדָם, וְהִתְחִילוּ מְבָרְכִים אוֹתוֹ וְהָיוּ הַסּוֹחֲרִים מִשְׁתָּאִים לְרֹב נְדִיבוּתוֹ וּמַעֲשֵׂה־חַסְדּוֹ. נָטָה אֶל סוֹחֵר אַחֵר וְנָטַל מִמֶּנּוּ אֶלֶף דִּינָר וְחִלְּקָם וְהָיָה הַסּוֹחֵר עַלִי רוֹאֶה מַעֲשֵׂהוּ, אַךְ לֹא יָכֹל לְדַבֵּר. וְּלֹא פָסַק מַעֲרוּף מִכֵּן עַד שֶׁקָּרְאוּ לִתְפִלַּת בֵּין־הָעַרְבַּיִם. נִכְנַס אֶל הַמִּסְגָּד וְהִתְפַּלֵּל וְחִלֵּק אֶת הַשְּׁאָר וְלֹא נָעֲלוּ אֶת הַחֲנֻיּוֹת עַד שֶׁלָּקַח חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים דִּינָר וְחִלְּקָם, וְכָל מִי שֶׁלָּקַח מִמֶּנּוּ מַשֶּׁהוּ, הוּא אוֹמֵר לוֹ" “עַד שֶׁיָּבוֹא הַמִּטְעָן אִם תַּחְפֹּץ בְּזָהָב אֲנִי נוֹתֵן לְךָ וְאִם תַּחְפֹּץ בָּאָרִיג אֲנִי נוֹתֵן לְךָ, שֶׁהַרְבֵּה אֶצְלִי”. לְעֵת עֶרֶב הִזְמִינוֹ הַסּוֹחֵר עַלִי וְהִזְמִין אִתּוֹ אֶת הַסּוֹחֲרִים וְהוֹשִׁיב אוֹתוֹ בְרֹאשׁ. לֹא הָיָה מְדַבֵּר אֶלָּא בְּעִנְיַן אֲרִיגִים וַאֲבָנִים טוֹבוֹת. וּבְכָל פַּעַם שֶׁהִזְכִּירוּ לְפָנָיו מַשֶּׁהוּ הָיָה אוֹמֵר: “אֶצְלִי הַרְבֵּה מִזֶּה”. בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי פָנָה וְהָלַךְ אֶל הַשּׁוּק, וְהִתְחִיל סָר אֶל הַסּוֹחֲרִים וְלוֹקֵחַ מֵהֶם מָמוֹן וּמְחַלְּקוֹ לָעֲנִיִּים, וְלֹא פָסַק מִכָּךְ בְּמֶשֶׁךְ עֶשְׂרִים יוֹם עַד שֶׁנָּטַל מִבְּנֵי־אָדָם שִׁשִּׁים אֶלֶף דִּינָר, וְלֹא הִגִּיעַ לוֹ מִטְעָן קַדַּחַת שֶׁל מַגֵּפָה9. הֵקִימוּ בְנֵי־הָאָדָם. שָׁאוֹן עַל דְּבַר מָמוֹנָם וְאָמְרוּ: “לֹא בָא מִטְעָנוֹ שֶׁל הַסּוֹחֵר מַעֲרוּף. וְעַד אֵימָתַי יְהֵא נוֹטֵל מָמוֹנָם שֶׁל בְּנֵי־אָדָם וְנוֹתְנוֹ לַעֲנִיִּים?” אָמַר אֶחָד מֵהֶם: “הָעֵצָה הַנְּכוֹנָה הִיא שֶׁנְּדַבֵּר עִם בֶּן־עִירוֹ הַסּוֹחֵר עַלִי”. בָּאוּ אֵלָיו וְאָמְרוּ לוֹ: “הַסּוֹחֵר עַלִי, הֲרֵי מִטְעָנוֹ שֶׁל הַסּוֹחֵר מַעֲרוּף לֹא בָאָה”. אָמַר לָהֶם: אֵין סָפֵק שֶׁהִיא תָבוֹא בְקָרוֹב“. פָּרָשׁ עִמּוֹ וְאָמַר לוֹ: “מַעֲרוּף. מַה הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה? כְּלוּם אָמַרְתִּי לְךָ ''קְלֵה אֶת הַלֶּחֶם' אוֹ ‘שָׂרְפֵהוּ’? הֲרֵי הַסּוֹחֲרִים מְקִימִים שָׁאוֹן בִּדְבַר מָמוֹנָם, וְאָמְרוּ לִי שֶׁכְּבָר חַיָּב אַתָּה לָהֶם שִׁשִּׁים אֶלֶף דִּינָר, שֶׁנָּטַלְתָּ מֵהֶם וְחִלַּקְתָּם לַעֲנִיִּים מֵהֵיכָן זֶה תְסַלֵּק חוֹבְךָ לִבְנֵי־אָדָם, כְּשֶׁאֵין אַתָּה לֹא מוֹכֵר וְלֹא קוֹנֶה?” אָמַר לוֹ: “וּמַה הוּא שֶׁיִּקָּרֶה? וּמַה הוּא עֶרְכָּם שֶׁל שִׁשִּׁים אֶלֶף דִּינָר כְּשֶׁהַמִּטְעָן בָּא אֲנִי נוֹתֵן לָהֶם, אִם הֵם חֲפָצִים אֲרִיגִים וְאִם הֵם חֲפָצִים זָהָב וָכֶסֶף”. אָמַר לוֹ הַסּוֹחֵר עַלִי: “אֱלֹהִים הוּא הַגָּדוֹל10 כְּלוּם מִטְעָן לְךָ אַתָּה?” אָמַר לוֹ: “הַרְבֵּה”. אָמַר לוֹ: “אֱלֹהִים וְכָל קְדוֹשָׁיו עָלֶיךָ וְעַל הַכִּעוּר שֶׁלְּךָ. כְּלוּם לִמַּדְתִּיךָ אֲנִי דְבָרִים אֵלֶּה שֶׁתַּגִּידֵם לִי? הֲרֵינִי מוֹדִיעַ עַל אוֹדוֹתֶיךָ לִבְנֵי־אָדָם”. אָמַר לוֹ: “לֶךְ לְךָ מִבְּלִי הַרְבּוֹת בִּדְבָרִים, כְּלוּם עָנִי אֲנִי? הֲרֵי מִטְעָנִי בוֹ מַשֶּׁהוּ רַב. וּכְשֶׁהוּא מַגִּיעַ הֵם נוֹטְלִים חֶפְצֵיהֶם כֵּפֶל כִּפְלַיִם. אֵינִי זָקוּק לָהֶם”. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה קָצַף הַסּוֹחֵר עַלִי קֶצֶף רַב וְאָמַר לוֹ: “הוֹי מְעוּט־הַנִּימוּס, הֲרֵינִי מַרְאֶה לְךָ, כֵּיצַד תְשַׁקֵּר לִי וְלֹא תֵבוֹשׁ”. אָמַר לוֹ: “מַה שֶּׁיֵּשׁ בְּיָדְךָ עֲשֵׂה, וְהֵם יַמְתִּינוּ עַד שֶׁיָּבוֹא מִטְעָנִי וְיִטְּלוּ חֶפְצֵיהֶם וְנוֹסָפוֹת עֲלֵיהֶם”. עָזַב אוֹתוֹ וְהָלַךְ לוֹ וְאָמַר: “אֲנִי הוּא שֶׁשִּׁבַּחְתִּיו לִפְנֵי כֵן, וְאִם אֲנִי מְגַנֶּה אוֹתוֹ עַכְשָׁו, הֲרֵינִי מֻחְזָק שַׁקְרָן, וְאֶכָּנֵס לְתוֹךְ סוּג זֶה שֶׁאָמַר עָלָיו מִי שֶׁאָמַר: 'מִי שֶׁשִּׁבַּח וְגִנָּה שִׁקֵּר פַּעֲמַיִם”. חָזַר נָבוֹךְ בְּעִנְיָנוֹ. בָּאוּ אֵלָיו הַסּוֹחֲרִים וְאָמְרוּ לוֹ: הַסּוֹחֵר עַלִי, כְּלוּם דִּבַּרְתָּ עִמּוֹ?” אָמַר לָהֶם: “אֲנָשִׁים בּוֹשׁ אֲנִי מִפָּנָיו, שֶׁכֵּן מִלְוֶה לִי בְיָדוֹ אֶלֶף דִּינָר, וְאֵינִי יָכֹל לְדַבֵּר אִתּוֹ עַל אוֹדוֹתֶיהָ. וַהֲרֵי אַתֶּם בְּשָׁעָה שֶׁנְּתַתֶּם לוֹ, לֹא נוֹעַצְתֶּם בִּי, וְאֵין לָכֶם עָלַי טַעֲנוֹת. תִּבְעוּ מֵאִתּוֹ וְאִם אֵינוֹ נוֹתֵן לָכֶם הִתְאוֹנְנוּ עָלָיו לִפְנֵי מַלְכָּה שֶׁל הַמְּדִינָה, וְאִמְרוּ לוֹ: “הֵנָּה נוֹכֵל הִתְנַפֵּל לָנוּ”, וְהַמֶּלֶךְ יַצִּילְכֶם מִיָּדוֹ”. הָלְכוּ אֶל הַמֶּלֶךְ וְסִפְּרוּ לוֹ מַה שֶּׁאֵרַע, וְאָמְרוּ לוֹ: “מֶלֶךְ הַדּוֹר, נְבוֹכִים נַעֲשֵׂינוּ בְּעִנְיָנֵנוּ עִם סוֹחֵר זֶה, שֶׁנְּדִיבוּתוֹ הִיא לְמַעֲלָה מִן הַמִּדָּה. שֶׁכֵּן עוֹשֶׂה הוּא כָךְ וְכָךְ. וְכָל מַה שֶׁהוּא לוֹקֵחַ, הוּא מְחַלְּקוֹ לַעֲנִיִּים בִּמְלֹא חָפְנַיִם. וְאִלּוּ הָיָה חֲסַר־כֹּל לֹא הָיָה לִבּוֹ נוֹתֵן לוֹ לְתִתּוֹ לַעֲנִיִּים, וְאִלּוּ הָיָה בַּעַל־הוֹן הָיָה הַדָּבָר נִרְאָה לָנוּ בְּבוֹא מִטְעָנוֹ. וְאוּלָם אֵין אָנוּ רוֹאִים שֶּׁיֵּשׁ מִטְעָן, עִם זֶה שֶׁהוּא מִתְיַמֵּר לִהְיוֹת לוֹ מִטְעָן שֶׁשְּׁלָחוֹ לְפָנָיו, וּבְכָל פַּעַם שֶׁאָנוּ מַזְכִּירִים לוֹ סוּג מִסּוּגֵי הָאֲרִיגִים הוּא אוֹמֵר: “אֶצְלִי רַב מִזֶּה”. וּכְבָר עָבַר זְמַן, וְלֹא נִתְבָּרֵר בִּדְבַר מִטְעָנוֹ וְלֹא כְלוּם וּכְבָר לָנוּ חוֹב שֶׁל שִׁשִּׁים אֶלֶף דִּינָר עָלָיו. וְכָל זֶה חִלְּקָהוּ לַעֲנִיִּים”. וְהָיוּ מְהַלְּלִים וּמְשַׁבְּחִים אֶת נְדִיבוּתוֹ. וְהָיָה אוֹתוֹ מֶלֶךְ אוֹהֵב־בֶּצַע יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אַשְׁעַבּ11. כְּשֶׁשָּׁמַע עַל נְדִיבוּתוֹ וְוַתְּרָנוּתוֹ גָבְרָה עָלָיו תַּאֲוַת־הַבֶּצַע וְאָמַר לַמִּשְׁנֶה שֶׁלּו: “אִלּוּלֵא שֶׁהָיָה לְסוֹחֵר זֶה הוֹן רַב, לֹא הָיָה נוֹהֵג: בִּנְדִיבוּת זוֹ כֻלָּהּ. וְאֵין סָפֵק בַּדָּבָר שֶׁמִּטְעָנוֹ יָבוֹא וְיִתְאַסְּפוּ סוֹחֲרִים אֵלֶּה אֶצְלוֹ, וְהוּא יָצִּיעַ לָהֶם הוֹן רַב. וַהֲרֵי אֲנִי רָאוּי יוֹתֵר מֵהֶם לְמָמוֹן זֶה. רְצוֹנִי אֵפוֹא לְהִתְרוֹעֵעַ אֵלָיו וְלִהְיוֹת יָדִיד לוֹ, עַד שֶׁיָּבוֹא מִטְעָנוֹ, וְזֶה שֶׁיִּטְּלוּהוּ אֵלֶּה הַסּוֹחֲרִים, אֲנִי נוֹטְלוֹ וּמַשִּׂיא לוֹ אֶת בִּתִּי וּמְצָרֵף מָמוֹנוֹ אֶל מָמוֹנִי”. אָמַר לוֹ הַמִּשְׁנֶה: מֶלֶךְ־הַדּוֹר, אֵינִי חוֹשֵׁב אוֹתוֹ אֶלָּא לְנוֹכֵל. וְהַנּוֹכֵל כְּבַר הֶחֱרִיב אֶת בֵּיתוֹ שֶׁל אוֹהֵב־הַבֶּצַע".

הָרְגִישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַתְּשַׁע מֵאוֹת וְתִשְׁעִים וּשְׁלֹשָׁה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְּאֻשָּׁר, שֶׁהַמִּשְׁנֶה אָמַר לַמֶּלֶךְ בְּשָׁעָה שֶׁדִּבֵּר זֶה אֵלָיו: “חוֹשֵׁב אֲנִי שֶׁאֵין הוּא אֶלָּא נוֹכֵל. וּכְבָר הֶחֱרִיב הַנּוֹכֵל אֶת בֵּיתוֹ שֶׁל אוֹהֵב־הַבֶּצַע”. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “הַמִּשְׁנֶה, אֲנִי אֶבְחַן אוֹתוֹ וְאֶרְאֶה אִם נוֹכֵל הוּא אוֹ דוֹבֵר אֱמֶת, וְאִם גָּדַל בְּשֶׁפַע טוּב אוֹ לֹא”. אָמַר לוֹ הַמִּשְׁנֶה: “בַּמֶּה אַתָּה מְבַקֵּשׁ לְבָחֲנוֹ?” אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “אֶצְלִי אֶבֶן יְקָרָה, וַהֲרֵינִי שׁוֹלֵחַ אֵלָיו וּמְבִיאוֹ אֶצְלִי. וּכְשֶׁהוּא יוֹשֵׁב אֲנִי מְכַבְּדוֹ וְנוֹתֵן לוֹ אֶת הָאֶבֶן “הַיְקָרָה, וְאִם הוּא מַכִּירָה וְיוֹדֵעַ מֵחִירָה, הֲרֵי הוּא בַּעַל־עֲשִׁירוֹת וְטוּב. וְאִם אֵינוֹ מַכִּירָהּ, הֲרֵי הוּא נוֹכֵל וּמִתְרַבְרֵב, וַאֲנִי הוֹרְגוֹ בַּמְגֻנָּה שֶׁבְּמִיתוֹת”. שָׁלַח הַמֶּלֶךְ אֵלָיו וְהֵבִיא אוֹתוֹ לְפָנָיו. כְּשֶׁנִּכְנַס אֵלָיו נָתַן לוֹ שָׁלוֹם וְהֶחֱזִיר לוֹ הַמֶּלֶךְ שָׁלוֹם וְהוֹשִׁיב אוֹתוֹ לְצִדּוֹ וְאָמַר לוֹ: “כְּלוּם אַתָּה הַסּוֹחֵר מַעֲרוּף?” אָמַר לוֹ: “הֵן”. אָמַר לוֹ: “הִנֵּה הַסּוֹחֲרִים טוֹעֲנִים שֶׁשִּׁשִּׁים אֶלֶף דִּינָר לָהֶם בְּיָדְךָ. כְּלוּם אֱמֶת הִיא מַה שֶּׁהֵם אוֹמְרִים?” אָמַר לוֹ: “הֵן” אָמַר לוֹ: “מִשּׁוּם מָה אֵין אַתָּה נוֹתֵן לָהֶם מָמוֹנָם?” אָמַר לוֹ: “יַמְתִּינוּ עַד שֶׁיָּבוֹא מִטְעָנִי, וַאֲנִי נוֹתֵן לָהֶם כֵּפֶל כִּפְלַיִם. וְאִם הֵם חֲפָצִים זָהָב, אֲנִי נוֹתֵן לָהֶם וְאִם הֵם רוֹצִים כֶּסֶף, אֲנִי נוֹתֵן לָהֶם, וְאִם הֵם רוֹצִים סְחוֹרָה, אֲנִי נוֹתֵן לָהֶם. וְזֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְיָדִי אֶלֶף, אֲנִי נוֹתֵן לוֹ אַלְפַּיִם, לְפִי מַה שֶׁשָּׁמַר בּוֹ עַל שְׁמִי הַטּוֹב בִּפְנֵי הָעֲנִיִּים' שֶׁכֵּן אֶצְלִי מַשֶּׁהוּ רָב”. אַחַר־כָּךְ אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “טֹל זֶה וּרְאֵה מַה סּוּגוֹ וּמָה עֶרֶךְ מְחִירוֹ”. נָתַן לוֹ אֶבֶן טוֹבָה כְּגֹדֶל אֱגוֹז הַלּוּז, שֶׁקָּנָה אוֹתָהּ הַמֶּלֶךְ בְּאֶלֶף דִּינָר, וְלֹא, הָיָה לוֹ זוּלָתָהּ וְהָיָה מִיַּקְרָה מְאֹד. לָקַח אוֹתָהּ מַעֲרוּף בְּיָדוֹ וְלָחַץ אוֹתָהּ בַּאֲגֻדָּל וּבְאֶצְבַּע וּשְׁבָרָהּ שֶׁכֵּן הָיְתָה הָאֶבֶן הַיְּקָרָה עֲדִינָה וְלֹא סָבְלָה אֶת הַלַּחַץ. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “מִשּׁוּם מַה שִּׁבַּרְתָּ אֶת הָאֶבֶן־הַטּוֹבָה?” צָחַק וְאָמַר: “הוֹי מֶלֶךְ הַדּוֹר, אֵין זֹאת אֶבֶן טוֹבָה. אֵין זֹאת אֶלָּא חֲתִיכָה שֶׁל אֶבֶן חֵן הַשָּׁוָה אֶלֶף דִּינָר. וְכֵיצַד זֶה תֹאמַר עָלֶיהָ שֶׁהִיא אֶבֶן־טוֹבָה? הֲרֵי הָאֶבֶן־הַטּוֹבָה מְחִירָהּ שִׁבְעִים אֶלֶף דִּינָר. וְאוּלָם עַל שֶׁכָּזֹאת אוֹמְרִים חֲתִיכַת אֶבֶן עֲדִינָה. וְאֶבֶן־טוֹבָה שֶׁאֵין הִיא בְמִדַּת אֱגוֹז פֶּרֶךְ אֵין לָהּ עֶרֶךְ בְּעֵינַי וְאֵינִי מִתְעַנְיֵן בָּהּ. וְכֵיצַד הִנְּךָ מֶלֶךְ וְאוֹמֵר עַל זוֹ: “אֶבֶן־טוֹבָה”? בְּעוֹד הִיא רַק חֲתִיכַת–אֶבֶן־חֵן שֶׁשַּׁוְיָהּ אֶלֶף דִּינָר? וְאוּלָם יֵשׁ לְהַצְדִּיק אֶתְכֶם, מִשּׁוּם שֶׁעֲנִיִּים אַתֶּם, וְאֵין אֶצְלְכֶם אוֹצָרוֹת שֶׁעֶרֶךְ לָהֶם”. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “סוֹחֵר, כְּלוּם אֶצְלְךָ אֲבָנִים־טוֹבוֹת מֵאֵלֶּה שֶׁדִּבַּרְתָּ עַל אוֹדוֹתָן?” אָמַר לוֹ: “הַרְבֵּה”. תָּקְפָה אַהֲבַת הַבֶּצַע אֶת הַמֶּלֶךְ וְאָמַר לוֹ: “כְּלוּם תִּתֵּן לִי אֲבָנִים טוֹבוֹת אֲמִתִּיּוֹת?” אָמַר לוֹ: כְּשֶׁהַמִּטְעָן בָּא, אֲנִי נוֹתֵן לְךָ הַרְבֵּה, וְכָל מַה שֶׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ, אֶצְלִי הַרְבֵּה מִמֶּנּוּ, וַאֲנִי נוֹתֵן לְךָ בְּלִי מְחִיר”. שָׂמַח הַמֶּלֶךְ וְאָמַר לַסוֹחֲרִים" “לְכוּ לְדַרְכְּכֶם, וְהַמְתִּינוּ לוֹ עַד שֶׁיָּבוֹא הַמִּטְעָן, וְאַחַר־כָּךְ בּוֹאוּ וּטְלוּ מָמוֹנְכֶם, מִמֶּנּוּ”, וְהָלְכוּ לָהֶם.

זֶהוּ מַה שֶׁהָיָה מֵעִנְיָנָם עִם מַעֲרוּף. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ, הִנֵּה פָּנָה אֶל הַמִּשְׁנֶה וְאָמַר לוֹ “נְהַג יְדִידוֹת עִם הַסּוֹחֵר מַעֲרוּף, וְשָׂא וָתֵן עִמּוֹ בִדְבָרִים וְהַזְכֵּר לְפָנָיו אֶת שֵׁם בִּתִּי, כְּדֵי שֶׁיִּשָּׂא אוֹתָהּ לְאִשָּׁה, וְנִזְכֶּה בְאוֹתוֹ הָעֹשֶׁר שֶׁאֶצְלוֹ”. אָמַר לוֹ הַמִּשְׁנֶה: “מֶלֶךְ הַדּוֹר, מַצָּבוֹ שֶׁל אִישׁ זֶה אֵינוֹ מוֹצֵא חֵן בְּעֵינַי, וְדוֹמֶה אֲנִי שֶׁנּוֹכֵל הוּא וְשַׁקְרָן. הַנַּח אֵפוֹא דְבָרִים אֵלֶּה וְאַל תְּאַבֵּד אֶת בִּתְּךָ בְלֹא כְלוּם”. וּכְבָר דִּבֵּר מִשְׁנֶה זֶה לִפְנֵי כֵן בַּמֶלֶךְ שֶׁיַּשִּׂיא לוֹ אֶת הַנַּעֲרָה, וְרָצָה לְהַשִּׂיאָהּ לוֹ. וּכְשֶׁהִגִּיעָה אֵלֶיהָ הַשְּׁמוּעָה לֹא הִסְכִּימָה. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “הוֹי בּוֹגֵד, אֵין אַתָּה דּוֹרֵשׁ טוֹבָה לִי מִשּׁוּם שֶׁבִּקַּשְׁתָּ לִפְנֵי כֵן שֶׁאַשִּׁיא לְךָ בִתִּי, וְלֹא הִסְכִּימָה לְהִנָּשֵׂא לְךָ וְאַתָּה כּוֹרֵת עַכְשָׁו דֶּרֶךְ נִשּׂוּאֶיהָ וְכַוָּנָתְךָ הִיא שֶׁבִּתִּי לֹא תִמְצָא לָהּ בֶּן־זוּג, כְּדֵי שֶׁתִּקַּח אוֹתָהּ אַתָּה. שְׁמַע אֵפוֹא מִפִּי דִּבּוּר זֶה: 'אֵין לְךָ כָּל קֶשֶׁר עִם דְּבָרִים אֵלֶּה. כֵּיצַד זֶה יִהְיֶה נוֹכֵל וְשַׁקְרָן, אַחֲרֵי שֶׁיָּדַע אֶת מְחִיר הָאֶבֶן־הַטּוֹבָה, מַמָּשׁ כְּפִי שֶׁקְּנִיתִיהָ בוֹ? וַהֲרֵי שְׁבָרָהּ מִשּׁוּם שֶׁלֹּא מָצְאָה חֵן בְּעֵינָיו, וְאֶצְלוֹ אֲבָנִים טוֹבוֹת רַבּוֹת. וּכְשֶׁהוּא מְכַנֵּס אֶת בִּתִּי, וְרוֹאֶה שֶׁיָּפָה הִיא, תִּקַּח אֶת דַּעְתּוֹ וְיֹאהַב אוֹתָהּ וְיִתֵּן לִי אֲבָנִים טוֹבוֹת וּסְגֻלּוֹת יְקָרוֹת. וְאַתָּה כַּוָּנָתְךָ לִשְׁלֹל, מִבִּתִּי וְלִשְׁלֹל מִמֶּנִּי אֶת הַטּוּב הַזֶּה”. שָׁתַק הַמִּשְׁנֶה, שֶׁהָיָה מְפַחֵד מִפְּנֵי כַעַס הַמֶּלֶךְ עָלָיו, וְאָמַר בְּלִבּוֹ: “עוֹרֵר אֶת הַכְּלָבִים עַל הַצֹּאן”. אַחַר־כָּךְ סָר אֶל הַסּוֹחֵר מַעֲרוּף וְאָמַר לוֹ: “הִנֵּה כְבוֹד הַמֶּלֶךְ אָהַב אוֹתְךָ. וְלוֹ בַת בַּעֲלַת יֹפִי וָחֵן, וּרְצוֹנוֹ לְהַשִּׂיא אוֹתָהּ לְךָ. מָה אַתָּה אוֹמֵר, אֵפוֹא?” אָמַר לוֹ: “מוּטָב. וְאוּלָם יַמְתִּין עַד שֶׁיָּבוֹא מִטְעָנִי, שֶׁהֲרֵי מָהֳרָן שֶׁל בְּנוֹת־מְלָכִים רַב, וּמַעֲמָדָן דּוֹרֵשׁ שֶׁלֹּא יְמַהֲרוּ אוֹתָן אֶלָּא בְמֹהַר הַמַּתְאִים לְמַצָּבָן. וּבְשָׁעָה זוֹ אֵין אֶצְלִי מָמוֹן. יַמְתִּין לִי אֵפוֹא עַד שֶׁיָּבוֹא הַמִּטְעָן, וְיִהְיֶה הַטּוֹב אֶצְלִי רַב, וְאֵין הִיא אֶלָּא שֶׁאֲנִי מְשַׁלֵּם אֶת הַמַּתָּן שֶׁלָּהּ חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים כִּיס, וְאֶהְיֶה זָקוּק לְאֶלֶף כִּיס לְחַלְּקָם לַעֲנִיִּים וְלָאֶבְיוֹנִים בְּלֵיל כַּנְּסִי אוֹתָהּ. וְאֶלֶף כִּיס שֶׁאֶתֵּן אוֹתָם לְהוֹלְכִים בְּתַהֲלוּכַת הַחֲתֻנָּה וְאֶלֶף לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מַאֲכָלִים לַצָּבָא וְזוּלָתָם. וְאֶהְיֶה זָקוּק לְמֵאָה אֲבָנִים טוֹבוֹת לָתֵת אוֹתָן לַנְּסִיכָה בַּבֹּקֶר מִמָּחֳרָת הַחֲתֻנָּה. וּמֵאָה אֲבָנִים טוֹבוֹת לְחַלְּקָן בֵּין הַנְּעָרוֹת וְהַסָּרִיסִים שֶׁאֶתֵּן לְכָל אַחַת אֶבֶן טוֹבָה לִכְבוֹד מַעֲמָדָהּ שֶׁל הַכַּלָּה. וְאֶהְיֶה זָקוּק לְהַלְבִּישׁ מֵאָה עֲרוּמִים מִן הָעֲנִיִּים, וְאֵין דֶּרֶךְ שֶׁלֹּא לָתֵת צְדָקוֹת. וְזֶהוּ דָבָר שֶׁאִי־אֶפְשָׁר אֶלָּא כְשֶׁיָּבוֹא הַמִּטְעָן, שֶׁכֵּן אֶצְלִי מַשֶּׁהוּ רָב. וּכְשֶׁיָּבוֹא הַמִּטְעָן, אָשִׂים לֵב לְכָל הַהוֹצָאוֹת הָאֵלֶּה”. הָלַךְ הַמִּשְׁנֶה וְהוֹדִיעַ לַמֶּלֶךְ מַה שֶׁאָמַר לוֹ. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “מֵאַחֲרֵי שֶׁזֶּה רְצוֹנוֹ, כֵּיצַד זֶה תֹאמַר עָלָיו, שֶׁהוּא נוֹכֵל וְשַׁקְרָן?” אָמַר לוֹ הַמִּשְׁנֶה: “וַעֲדַיִן אֲנִי כָּךְ”. אִיֵּם עָלָיו הַמֶּלֶךְ וְנָזַף בּוֹ וְאָמַר לוֹ: חֵי־רֹאשִׁי, שֶׁאִם אֵין אַתָּה מַנִּיחַ דִבּוּרִים אֵלּוּ, אֲנִי הוֹרֵג אוֹתְךָ. שׁוּב אֵפוֹא אֵלָיו וְהָבֵא אוֹתוֹ אֶצְלִי וַאֲנִי אֲסַדֵּר עַצְמִי אִתּוֹ הָלַךְ אֵלָיו הַמִּשְׁנֶה וְאָמַר לוֹ: “בּוֹא, דַּבֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ”. אָמַר לוֹ: שָׁמַעְתִּי וְהִנְנִי לְמָלֵּא פְקֻדָּתוֹ“. בָּא אֵלָיו. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “אַל תִּצְטֵדֵּק בַּאֲמַתְלוֹת אֵלּוּ, שֶׁהֲרֵי אוֹצְרוֹתַי מְלֵאִים. טֹל אֵפוֹא אֶת הַמַּפְתְּחוֹת אֶצְלֵךְ וְהוֹצֵא כָל מַה שֶׁאַתָּה זָקוּק לוֹ, וְתֵן מַה שֶׁאַתָּה רוֹצֶה וְהַלְבֵּשׁ אֶת הָעֲנִיִּים וַעֲשֵׂה מַה שֶׁאַתָּה רוֹצֶה. וְאַל תִּדְאַג לַנַּעֲרָה וְלַשְּׁפָחוֹת, וּכְשֶׁיָּבוֹא הַמִּטְעָן שֶׁלְּךָ, נְהַג בְּאִשְׁתְּךָ מַה שֶׁאַתָּה רוֹצֶה מִן הַנְּדִיבוּת, וְאָנוּ נַמְתִּין לְךָ בַּמַתָּן שֶׁלָּהּ עַד שֶׁיָּבוֹא הַמִּטְעָן, וְאֵין בֵּינִי וּבֵינְךָ כָּל הֶבְדֵּל כְּלָל וְעִקָּר”. צִוָּה עַל שֵׁיךְ־הָאִסְלָאם, שֶׁיִּכְתֹּב אֶת שְׁטַר הַנִּשּׂוּאִין, וְכָתַב שְׁטַר־נִשּׂוּאֵי בַת הַמֶּלֶךְ לַסּוֹחֵר מַעֲרוּף. וְהִתְחִיל בְּסִדּוּר שִׂמְחַת־הַחֲתֻנָּה וְצִוָּה לְפָאֵר אֶת הָעִיר. הִכּוּ בַתֻּפִּים וְעָרְכוּ אֶת הַמַּאֲכָלִים מִכָּל הַמִּינִים. וּבָאוּ רַבֵּי־הַמִּשְׂחָקִים וְהָיָה הַסּוֹחֵר מַעֲרוּף יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא־מַלְכוּת בְּאוּלָם, וּבָאִים לְפָנָיו רַבֵּי־הַמִּשְׂחָקִים וּמֵאַחֲזֵי־עֵינַיִם בִּלְהָטֵיהֶם וְהָרַקְדָנִים וְכָל הַיּוֹדְעִים כָּל מַעֲשֵׂי קֻנְדֵּס נְדִירִים וְהַמְנַגְּנִים הַנִּפְלָאִים וְהוּא מְצַוֶּה עַל סוֹכֵן הָאוֹצָר וְאוֹמֵר לוֹ: הָבָה יַהֲלֹם זָהָב וָכֶסֶף”, וְהוּא מֵבִיא לוֹ זָהָב וָכֶסֶף. הָיָה מְשׁוֹטֵט בֵּין הַמִּסְתַּכְּלִים וְנוֹתֵן לְכָל מִי שֶׁהָיָה מְשַׂחֵק מְלֹא חָפְנַיִם וּמֵיטִיב לַעֲנִיִּים וְלָאֶבְיוֹנִים וּמַלְבִּישׁ עֲרֻמִּים וְהָיָתָה שִׂמְחָה סוֹאֶנֶת וְלֹא הָיָה בְיַד סוֹכֵן הָאוֹצַר סִפֵּק לְהָבִיא אֶת הַמָּמוֹן מִן הָאוֹצָר. וְכִמְעַט נִתְפַּקַּע לִבּוֹ שֶׁל הַמִּשְׁנֶה מִזַּעַם אַךְ לֹא יָכֹל לְדַבֵּר. הָיָה הַסּוֹחֵר עַלִי תָּמֵהַּ עַל בִּזְבּוּז זֶה שֶׁל מָמוֹן וְאוֹמֵר לַסּוֹחֵר מַעֲרוּף: “אֱלֹהִים וְהַקְּדוֹשִׁים עַל רַקָּתְךְ12. כְּלוּם לֹא מַסְפִּיק לְךָ שֶׁאִבַּדְתָּ מָמוֹנָם שֶׁל הַסּוֹחֲרִים, עַד שֶׁאַתָּה מְאַבֵּד מָמוֹנוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ?” אָמַר לוֹ הַסּוֹחֵר מַעֲרוּף: “אֵין קֶשֶׁר לְךָ עִם זֶה. וּכְשֶׁיָּבוֹא הַמִּטְעָן, אֲנִי נוֹתֵן לַמֶּלֶךְ תְּמוּרַת זֶה כֶּפֶל כִּפְלַיִם”. הָיָה מְבַזְבֵּז אֶת הַמָּמוֹן וְאוֹמֵר בְּלִבּוֹ: “דֶּבֶר וּמַגֵּפָה וּמַה שֶׁיִּקָּרֶה יִקָרֶה, וּמַה שֶׁנֶּחֱרָץ וְהָחְלַט אֵין מִפָּנָיו מָנוֹס וּמִפְלָט”. לֹא פָּסְקָה הַשִּׂמְחָה בְמֶשֶׁךְ אַרְבָּעִים יוֹם. בַּיּוֹם הָאַרְבָּעִים וְאֶחָד סִדְּרוּ תַהֲלוּכַת־הַחֲתֻנָּה לַכַּלָּה. הָלְכוּ לְפָנֶיהָ כָל הָאֶמִירִים וְאַנְשֵׁי־הַצָּבָא. כְּשֶׁהִכְנִיסוּ אוֹתָהּ אֵלָיו, הִתְחִיל מְפַזֵּר זָהָב עַל רָאשֵׁי הַבְּרִיּוֹת וְהָיָתָה לָהּ תַהֲלוּכַת־חֲתֻנָּה חֲשׁוּבָה עַד מְאֹד. וְהוֹצִיא בְגִנָּה סְכוּם מָמוֹן עָצוּם. הַכְנִיסוּ אוֹתוֹ אֶל הַנְּסִיכָה, יָשַׁב עַל הַיָּצוּעַ הָרָם וְהַנִּשָּׂא. שִׁלְשְׁלוּ אֶת הַמָּסָכִּים וְנָעֲלוּ אֶת הַדְּלָתוֹת, וְיָצְאוּ וְעָזְבוּ אוֹתוֹ אֵצֶל הַכַּלָּה. הִכָּה יַד אֶל יָד וְיָשַׁב עָצוּב מֶשֶׁךְ זְמַן כְּשֶׁהוּא מַכֶּה כַּף אֶל כַּף וְאוֹמֵר: “אֵין חַיִל וְאֵין כֹּחַ אֶלָּא בֵּאלֹהִים הָעֶלְיוֹן וְהָאַדִּיר”. אָמְרָה לוֹ הַנְּסִיכָה: “אֲדוֹנִי, אַךְ שָׁלוֹם אֲאַחֵל לְךָ, מַה לְךָ דָּאוּג?” אָמַר לָהּ: וְכֵיצַד לֹא אֶהְיֶה דוֹאֵג וְאָבִיךְ גָּרַם לִי בִּלְבּוּל. הַדַּעַת וְעָשָׂה בִּי כְּמוֹ שֶׁעוֹשִׂים בִּשְׂרֵפַת הַזֶּרַע הַיָּרֹק“. אָמַר לָהּ: “וּמַה הוּא שֶׁעָשָׂה עִמְּךָ אָבִי? הַגֵּד לִי”. אָמַר לָהּ: הַשִּׂיא אוֹתָךְ לִי לִפְנֵי שֶׁיָּבוֹא מִטְעָנִי. וְהָיָה רְצוֹנִי שֶׁיִּהְיוּ בְּיָדִי לְפָחוֹת מֵאָה אֲבָנִים־טוֹבוֹת לְחַלְּקָן בֵּין שִׁפְחוֹתַיִךְ, לְכָל אַחַת אֶבֶן־יְקָרָה שֶׁתִּשְׂמַח בָּהּ וְתֹאמַר: ‘הֵנָּה אֲדוֹנִי נָתַן לִי אֶבֶן־יְקָרָה בְלֵיל כַּנְּסוֹ אֶת גְבִרְתִּי’. וּמַעֲשֶׂה כָזֶה הָיָה לְכָבוֹד לְעֶמְדָּתְךָ וּמוֹסִיף עַל כְּבוֹדֵךְ. שֶׁהֲרֵי אֵינִי זָקוּק לְצַמְצֵם בְּפִזּוּר הָאֲבָנִים־הַטּוֹבוֹת מִשּׁוּם שֶׁרַבּוֹת מֵהֶן, אֶצְלִי”. אָמְרָה לוֹ: “אַל תִּדְאַג וְאַל תְּצַעֵר עַצְמְךָ בִּגְלַל זֶה. וַהֲרֵי בַּאֲשֶׁר לִי, אֵין לְךָ לִדְאֹג, שֶׁמַּמְתִּינָה אֲנִי לְךָ עַד שֶׁיָּבוֹא הַמִּטְעָן. וּבַאֲשֶׁר לַנְּעָרוֹת אַל תִּדְאַג בְּגִינָן. קוּם וּפְשֹׁט אֶת בְּגָדֶיךָ וְשַׂמַּח נַפְשְׁךָ. וּכְשֶׁיָּבוֹא הַמִּטְעָן, הֲרֵי לֹא נְאַחֵר אֶת הַמּוֹעֵד לְחַלֵּק אֶת הָאֲבָנִים־הַטּוֹבוֹת וְזוּלָתָן”. קָם וּפָשַׁט מַה שֶׁהָיָה עָלָיו מִן הַבְּגָדִים וְיָשַׁב עַל הַיָּצוּעַ, וּבִקֵּשׁ לְהִתְאוֹשֵׁשׁ בְּשַׁעֲשׁוּעַ וּמִשְׂחַק הָאֲהָבִים יָנוּעַ, שָׂם יָדוֹ עַל בִּרְכָּהּ וְיָשְׁבָה בְחֵיקוֹ. וְהִלְגִּימָה אוֹתוֹ שְׂפָתֶיהָ לְתוֹךְ פִּיו. וְהָיָתָה זוֹ שָׁעָה הַמַּשְׁכִּיחָה אֶת הָאָדָם אֶת אִמּוֹ וְאֶת אָבִיו. חִבְּקָה וְאִמְּצָה אֵלָיו וּדְחָקָהּ אֶל חֵיקוֹ וְלְחָצָה אֶל חָזֵהוּ וּמָצַץ שִׂפְתוֹתֶיה עַד שֶׁנָּטַף הַדְּבַשׁ מִפִּיהָ. שָׁת יָדוֹ תַּחַת אֲצִיל יָדָהּ הַשְּׂמָאלִית. וְכָמְהוּ אֲבָרָיו וַאֲבָרֶיה לְהִתְאַחֵד יַחְדָּו. שָׁלַח יָדוֹ בֵּין שָׁדֶיהָ וְיָרְדָה עַד הַיְרֵכַיִם וְחָגַר עַצְמוֹ בְּשׁוֹקַיִם וְנִתְעַסֵּק בְּמַעֲשֶׂה. קָרָא: “הוֹי אֲבִי שְׁנֵי צְעִיפֵי הַסַּנְטָר”. שָׂם אֶת הָאָבָק עַל הַמַּחֲבַת וְהִדְלִיק אֶת הַפְּתִילָה וְכִוֵּן עַל הַמַּצְפֵּן וְשָׁלַח אֵשׁ וּבָקַע אֶת הַמִּבְצָר בְּאַרְבַּע קְצוֹתָיו. נִגְמַר הָעִנְיַן אֲשֶׁר לֹא יַחְקְרֶנּוּ אָדָם, וְנִזְעֲקָה בִזְעָקָה אֲשֶׁר אֵין מָנוֹס מִמֶּנָּה.

הָרְגִישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַתֵּשַׁע מֵאוֹת וְתִשְׁעִים וְאַרְבָּעָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְּאֻשָּׁר, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנִּזְעֲקָה בַּת הַמֶּלֶךְ זְעָקָה שֶׁאֵין מִפְלָט מִמֶּנָּה הִשִּׁיר הַסּוֹחֵר מַעֲרוּף אֶת בְּתוּלֶיהָ, וְהָיָה אוֹתוֹ לַיְלָה, לַיְלָה אֲשֶׁר לֹא יִמָּנֶה עַל יְמֵי חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁכֵּן הֵכִיל בְּתוֹכוֹ אִחוּד הַיָּפִים וְחִבּוּק וַאֲהַבְהָבִים וּמְצִיצָה וִינִיקָה עַד לַבֹּקֶר. נִכְנַס לְבֵית־הַמֶּרְחָץ וְלָבַשׁ בֶּגֶד מִמַּלְבּוּשֵׁי הַמְּלָכִים. יָצָא מִבֵּית־הַמֶּרְחָץ וְנִכְנַס לִמְקוֹם מוֹשָׁבָהּ שֶׁל מוֹעֲצַת־הַמֶּלֶךְ. קָמוּ לִכְבוֹדוֹ כָּל מִי שֶׁהָיוּ בוֹ, עַל רַגְלֵיהֶם, וְקִבְּלוּ פָנָיו בִיקָר וְכָבוֹד, וְאִשְּׁרוּ אוֹתוֹ וּבֵרְכוּהוּ. יָשַׁב לְצַד הַמֶּלֶךְ וְאָמַר: “הֵיכָן סוֹכֵן הָאוֹצָר?” אָמְרוּ לוֹ: “הֲרֵי הוּא עוֹמֵד לְפָנֶיךָ”. אָמַר לוֹ: הָבֵא בִּגְדֵי־פְּאֵר וְהַלְבֵּשׁ אֶת כָּל הַמִּשְׁנִים וְהָאֶמִירִים וְאֶת רַבֵּי־הַמִּשְׂרוֹת“. הֵבִיא לוֹ כָל מַה שֶׁבִּקֵּשׁ. יָשַׁב נוֹתֵן לְכָל מִי שֶׁבָּא אֵלָיו, וּמַעֲנִיק לְכָל אָדָם לְפִי כְבוֹד מַעֲמָדוֹ, הִמְשִׁיךְ בְּכָךְ מֶשֶׁךְ עֶשְׂרִים יוֹם, וְלֹא נִרָאָה מִטְעָן שֶׁלּוֹ וְלֹא זוּלָתוֹ. בָּא סוֹכֵן הָאוֹצָר עַל יָדוֹ בְּתַכְלִית הַמְּצוּקָה. נִכְנַס אֶל הַמֶּלֶךְ בִּשְׁעַת הֵעָדְרוֹ שֶׁל מַעֲרוּף. וְהָיָה הַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב הוּא וְהַמִּשְׁנֶה וְלֹא יוֹתֵר. נָשַׁק אֶת הָאָרֶץ לְפָנָיו וְאָמַר: מֶלֶךְ הַדּוֹר, אֲנִי מוֹדִיעַ אוֹתְךָ מַשֶּׁהוּ, שֶׁכֵּן יִתָּכֵן מְאֹד שֶׁתְּגַנֵּנִי עַל שֶׁלֹּא הוֹדַעְתִּיךָ הַדָּבָר, דַּע שֶׁהָאוֹצָר רֵיק וְלֹא נִשְׁאַר בּוֹ מִן הַמָּמוֹן אֶלָּא מְעַט, וְאַחֲרֵי עֲשָׂרָה יָמִים, אָנוּ סוֹגְרִים אוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא מְרוֹקָן”. אָמַר הַמֶּלֶךְ: “הַמִּשְׁנֶה, מִטְעָנוֹ שֶׁל חֲתָנִי הִתְאַחֵר לָבוֹא, וְלֹא הִגִּיעָה כָל יְדִיעָה עַל אוֹדוֹתָיו”. צָחַק הַמִּשְׁנֶה וְאָמַר לוֹ: “יִתֵּן לְךָ אֱלֹהִים חַסְדוֹ, מֶלֶךְ הַדּוֹר, אֵין אַתָּה אֶלָּא בִּלְתִּי נוֹתֵן דַּעְתְּךָ לְמַעֲשֶׁה נוֹכֵל וְשַׁקְרָן זֶה. חֵי־רֹאשְׁךָ, שֶׁאֵין לוֹ מִטְעָן, וְאֵין מַגֵּפָה שֶׁתַּנִּיחַ לָנוּ מִמֶּנּוּ. וְכָךְ לֹא פָסַק מֵהִתְנַכֵּל לְךָ עַד שֶׁכִּלָּה אֶת מָמוֹנְךָ כָּלָה וְנַשָׂא אֶת בִּתְּךָ בְּלֹא כְלוּם. וְעַד מָתַי אֵין אַתָּה נוֹתֵן דַּעְתְּךָ עַל הַשַּׁקְרָן הַזֶּה?” אָמַר לוֹ: “הַמִּשְׁנֶה, וְכֵיצַד יֵשׁ לַעֲשׂוֹת כְּדֵי שֶׁנֵּדַע אֲמִתּוּת מַצָּבוֹ?” אָמַר לוֹ: “מֶלֶךְ הַדּוֹר, לֹא תַעֲמֹד עַל סוֹד גֶּבֶר אֶלָּא אִשְׁתּוֹ. שְׁלַח אֶל בִּתְּךָ שֶׁתָּבוֹא מֵאֲחוֹרֵי הַמָּסָךְ שֶׁאֶשְׁאַל אוֹתָהּ עַל דְּבַר אֲמִתּוּת מַצָּבוֹ, שֶׁכֵּן תַּחְקְרֶנוּ וְתַעֲמִידֵהוּ עַל עִנְיָן־מַצָּבוֹ”. אָמַר לוֹ: “יְהִי כֵן. וְחֵי־רֹאשִׁי שֶׁאִם יוּכַח הַדָּבָר שֶׁנּוֹכֵל הוּא וְשַׁקְרָן, אֲנִי מְמִיתוֹ בַּמְגֻנָּה שֶׁבַּמִּיתוֹת”. לָקַח אֶת הַמִּשְׁנֶה וְהִכְנִיסוֹ לַחֲצַר הַיְשִׁיבָה וְשָׁלַח אֶל בִּתּוֹ וּבָאָה מֵאֲחוֹרֵי הַמָּסָךְ. וְהָיָה זֶה בִזְמַן הֵעָדֵר בַּעֲלָהּ. כְּשֶׁבָּאָה אָמְרָה: “אָבִי, מַה אַתָּה מְבַקֵּשׁ?” אָמַר לָהּ: “דַּבְּרִי עִם הַמִּשְׁנֶה”. אָמְרָה לוֹ: “הַמִּשְׁנֶה מַה עִנְיָנְךָ?” אָמַר לָהּ: “גְּבִרְתִּי דְּעִי שֶׁבַּעֲלֵךְ כִּלָּה אֶת מָמוֹנוֹ שֶׁל אָבִיךְ, וּכְבָר נָשָׂא, אוֹתָךְ לוֹ לְאִשָּׁה בְּלֹא מֹהַר, וְאֵין הוּא חָדֵל לְהִבְטִיחֵנוּ הַבְטָחוֹת וּמֵפֵר אוֹתָן. וְלֹא נִגְלְתָה כָל יְדִיעָה מִן הַמִּטְעָן. וּבְדֶרֶךְ כְּלָל מְבַקְּשִׁים אָנוּ שֶׁתּוֹדִיעִי לָנוּ עַל אוֹדוֹתָיו”. אָמְרָה לוֹ: “דִּבּוּרָיו מְרֻבִּים, וּבְכָל שָׁעָה הוּא בָא וּמַבְטִיחַ לִי אֲבָנִים טוֹבוֹת וְאוֹצְרוֹת וַאֲרִיגִים יִקְרֵי־הַמְּחִיר, וְאֵינִי רוֹאָה כְלוּם”. אָמַר לָהּ: "גְבִרְתִּי, כְּלוּם יְכוֹלָה אַתְּ לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמּוֹ הַלַּיְלָה בִּדְבָרִים וְלוֹמַר לוֹ: ‘הַגֵּד לִי אֶת הָאֱמֶת וְאַל תַּחֲשֹׁשׁ לִכְלוּם, שֶׁהֲרֵי הָיִיתָ בַעֲלִי, וְלֹא אַכְשִׁיל אוֹתְךָ. הַגֵּד לִי אֵפוֹא אֶת הָאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ וַאֲתַכֵּן לְךָ תָּכְנִית, שֶׁיָּנוּחַ לְךָ בָּהּ’. “וְהוֹסִיפִי עוֹד לְהַפְלִיג עִמּוֹ בִּדְבָרִים וְהַרְאִי לוֹ אַהֲבָה, וְהָבִיאִי אוֹתוֹ לִידֵי זֶה שֶׁיּוֹדֶה. וְאַחַר־כָּךְ תּוֹדִיעִי לָנוּ אֶת עִנְיָנוֹ לַאֲמִתּוֹ”. אָמְרָה הִיא: “אָבִי, יוֹדַעַת אֲנִי כֵיצַד לְחָקְרוֹ”. הָלְכָה לָהּ אַחֲרֵי אֲרוּחַת הָעֶרֶב. נִכְנַס אֵלֶיהָ בַּעֲלָהּ מַעֲרוּף כְּמִנְהָגוֹ. קָמָה לִקְרָאתוֹ, וְתָפְסָה אוֹתוֹ מִתַּחַת לַאֲצִיל יָדוֹ וְעָקְבָה אוֹתוֹ עָקֹב בְּיוֹתֵר – וְדַי וְהוֹתֵר יֵשׁ בְּעָקְבַת הַנָּשִׁים כְּשֶׁהֵן רוֹצוֹת לְהַשִּׂיג חֵפֶץ מִן הַגְּבָרִים, שֶׁיְּמַלְּאוּהוּ לָהֶן. לֹא פָסְקָה מֵעֲקֹב אוֹתוֹ וּמְדַבֵּר אֵלָיו דְּבָרִים מְתוּקִים מִדְּבַשׁ עַד שֶׁגָּנְבָה דַּעְתּוֹ. כְּשֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ נוֹטֶה אֵלֶיהָ כֻלּוֹ, אָמְרָה לוֹ: “חֲבִיבִי, וְקוֹרַת־רוּחִי וּפְרִי לְבָבִי, אַל יְשִׂימֵנִי אֱלֹהִים שׁוֹמְמָה בְּהִפָּקֶדְךָ וְאַל יַפְרִיד הַזְּמַן בֵּינִי וּבֵינֶיךָ, שֶׁכֵּן שָׁכְנָה אַהֲבָתְךָ בְּלִבִּי וְאֵשׁ הַכִּסוּפִים אֵלֶיךָ שָׂרְפָה אֶת כְּבֵדִי, וְלֹא אֲזַלְזֵל בְּךָ וְלֹא אֶחֱטָא לְךָ לְעוֹלָם. וְאוּלָם רְצוֹנִי שֶׁתַּגִּיד לִי אֶת הָאֱמֶת, שֶׁתַּחְבּוּלַת הַשֶּׁקֶר אֵינָהּ מוֹעִילָה וְלֹא בְכָל שָׁעָה תַצְלִיחַ, וְעַד מָתַי תִתְנַכֵּל לְאָבִי וּתְשַׁקֵּר לוֹ חוֹשֶׁבֶת אֲנִי שֶׁתִּפָּרַע לְשִׁמְצָה אֶצְלוֹ לִפְנֵי שֶׁתְּתַכֵּן, לְךָ תַּחְבּוּלָה וְיִתְקֹף אוֹתְךָ. הַגֵּד לִי אֵפוֹא אֶת הָאֱמֶת וְאֵין לְךָ אֶלָּא מַה שֶׁיְּשַׂמַּח אוֹתְךָ. וּכְשֶׁאַתָּה מַגִּיד לִי אֶת הָאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ, אֵין לְךָ לַחֲשֹׁשׁ לִכְלוּם שֶׁיַּזִּיק לְךָ. עַד כַּמָּה אֵפוֹא תִתְיַמֵּר לִהְיוֹת סוֹחֵר וּבַעַל הוֹן וְשֶׁמִּטְעָן לְךָ, אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר עָבַר זְמַן רַב, וְאַתָּה טוֹעֵן: ‘מִטְעָנִי, מִטְעָנִי’, וְלֹא נִגְלְתָה עַל דְּבַר מִטְעָנֶךָ כָּל יְדִיעָה, וּדְאָגָה נִרְאֵית עַל פָּנֶיךָ בִגְלַל זֶה. וְאִם אָמְנָם אֵין דְּבָרְךָ אֱמֶת, הַגֵּד לִי אֲנִי, וַאֲנִי אֲתַכֵּן לְךָ תָכְנִית שֶׁתַּצִּיל עַצְמְךָ אִם יִרְצֶה אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה”. אָמַר לָהּ: “גְּבִרְתִּי, אֲנִי אַגִּיד לָךְ הָאֱמֶת וְכָל מַה שֶׁאַתְּ רוֹצָה עֲשִׂי”. אָמְרָה לוֹ: "אֱמֹר וְעָלֶיךָ לְדַבֵּר אֱמֶת שֶׁכֵּן הָאֱמֶת סְפִינַת הַהַצָּלָה הִיא, וְהִשָּׁמֶר לְךָ לְבַל תְּשַׁקֵּר, שֶׁהַשֶּׁקֶר שָׂם אֶת בְּעָלָיו לְבוּז. וְיִישַּׁר כֹּחוֹ שֶׁל זֶה שֶׁאָמַר:

עָלֶיךָ לְדַבֵּר אֱמֶת וְאִם גַּם

תִּשְׂרָפְךָ אֱמֶת בְאֵשׁ גֵּיהִנָּם.

וּבַקֵּשׁ רְצוֹן אֵל, שֶׁהַנִּבְעָר בַּבְּרִיּוֹת

הַמַּכְעִיס אֶת הָאָדוֹן אֶת הָעֶבֶד לְרַצּוֹת.

אָמַר לָהּ: “גְבִרְתִּי, דְּעִי שֶׁאֵינִי סוֹחֵר וּמִטְעָן אֵין לִי וְלֹא מַגֵּפָה מְכַלָּה. וְלֹא הָיִיתִי בְאַרְצִי אֶלָּא אָדָם אֻשְׁכָּפִי, וְאִשָּׁה לִי, פָאטִמָה שְׁמָהּ, מִפְלֶצֶת. וְאֵרַע לִי עִמָּהּ כָּךְ וְכָךְ”. וְסִפֵּר לָהּ אֶת הַסִּפּוּר מֵרֵאשִׁיתוֹ וְעַד אַחֲרִיתוֹ. צָחֲקָה וְאָמְרָה: “אָכֵן מֻמְחֶה אַתָּה בָאֳמָנוּת הַשֶּׁקֶר וְהַנִּכְלִים”. אָמַר לָהּ: “גְּבִרְתִּי, אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה יַאֲרִיךְ יָמַיִךְ אֶת הַמּוּמִים לְהַסְתִּיר וְאֶת הַצַּעַר לְהָסִיר”. אָמְרָה לוֹ: “דַּע שֶּׁהִתְנַכַּלְתָּ לְאָבִי וְרִמִּיתָ אוֹתוֹ בְרִבּוּי הִתְרַבְרְבוּתְךָ עַד שֶׁהִשִּׂיא אוֹתִי לְךָ מִתּוֹךְ אַהֲבַת־הַבֶּצַע שֶׁבּוֹ. אַחַר־כָּךְ כִּלִּיתָ אֶת מָמוֹנוֹ, וְהַמִּשְׁנֶה חוֹשֵׁד בְּךָ וְכַמָּה פְעָמִים דִּבֵּר עַל אוֹדוֹתֶיךָ אֶל אָבִי וְאָמַר לוֹ: ‘רַק נוֹכֵל וְשַׁקְרָן הוּא’. אַךְ אָבִי אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ לְמַה שֶׁהוּא אוֹמֵר לוֹ, מִשּׁוּם שֶׁהוּא בִּקֵּשׁ לָשֵׂאת אוֹתִי לוֹ לְאִשָּׁה וַאֲנִי לֹא חָפַצְתִּי בוֹ שֶׁיִּהְיֶה בַעַל לִי, וְאֶהְיֶה לוֹ לְאִשָּׁה. וְהִנֵּה אָרַך הַזְּמַן וְאָבִי בָא בִמְצוּקָה וְאָמַר לִי: הָבִיאִי אוֹתוֹ לִידֵי כָךְ שֶׁיּוֹדֶה”. וּכְבָר הֲבֵאתִיךָ לִידֵי הוֹדָאָה וְנִתְגַּלָּה הַמְּכֻסֶּה וְאָבִי חוֹרֵשׁ עָלֶיךָ רָעָה בִּגְלַל זֶה. וְאוּלָם הֲרֵי אַתָּה בַעֲלִי וַאֲנִי לֹא אָמִיט עָלֶיךָ רָעָה. וְאִם אֲנִי מוֹדִיעָה לוֹ דָבָר זֶה, יִתְאַשֵּׁר אֶצְלוֹ שֶׁנּוֹכֵל אַתָּה וְשַׁקְרָן, וְהִתְנַכַּלְתָּ לִבְנוֹת־הַמְּלָכִים וְכִלִּית מָמוֹנָם וְאָז לֹא תְּכֻפַּר חֲטָאתְךָ, וְהוּא הוֹרֵג אוֹתְךָ בְּלִי סָפֵק, וְיִתְפַּרְסֵם בֵּין בְּנֵי־אָדָם, שֶׁנִּשֵּׂאתִי לְאִישׁ נוֹכֵל וְשַׁקְרָן, וְאֶהְיֶה לְחֶרְפָּה. וּכְשֶׁאָבִי הוֹרֵג אוֹתְךָ יִתָּכֵן מְאֹד שֶׁיְּהֵא חָפֶץ לְהַשִּׂיאֵנִי לְאַחֵר. וְזֶהוּ דָּבָר שֶׁלֹּא אַסְכִּים לוֹ, וַאֲפִלּוּ אִם אֲנִי מֵתָה. קוּם אֵפוֹא עַכְשָׁו וְלָבַשׁ בֶּגֶד מַמְּלוֹךְ וְקַח, עִמְּךָ חֲמִשִּׁים אֶלֶף דִּינָר מִמָּמוֹנִי וּרְכַב עַל סוּס אַבִּיר וְסַע לְאֶרֶץ שֶׁאֵין לְשִׁלְטוֹן אָבִי כֹחַ בָּהּ, וַעֲסֹק שָׁם בִּסְחוֹרָה וּכְתֹב אֵלַי מִכְתָב וּשְׁלַח אוֹתוֹ בְיַד רָץ, שֶׁיָּבִיא אוֹתוֹ אֵלַי בַּסֵּתֶר, כְּדֵי שֶׁאֵדַע בְּאֵיזוֹ אֶרֶץ אַתָּה וְאֶשְּלַח לְךָ כָּל מַה שֶׁתַּשִּׂיג יָדִי וְיִרְבֶּה מָמוֹנְךָ. וּכְשֶׁיָּמוּת אָבִי אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ וְתָבוֹא בִּיקָר וּבְכָבוֹד. וְאִם תָּמוּת אַתָּה אוֹ אָמוּת אֲנִי, לְרַחֲמֵי אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה, הֲרֵי תְּחִיַּת־הַמֵּתִים תְּאַחֲדֵנוּ יַחַד. וְזוֹהִי הָעֵצָה הַנְּכוֹחָה. וְכָל עוֹד שֶׁאַתָּה בַחַיִּים וַאֲנִי בַחַיִּים לֹא אַפְסִיק מִבּוֹא אִתְּךָ בְקֶשֶׁר מִכְתָבִים וְלִשְׁלֹחַ אֵלֶיךָ מָמוֹן קוּם אֵפוֹא לִפְנֵי שֶׁיַּעֲלֶה הַיּוֹם עָלֶיךָ וְתִהְיֶה בִמְבוּכָה וְיֶאֱסֹף אוֹתְךָ הַכִּלָּיוֹן". אָמַר לָהּ: “גְּבִרְתִּי, מְבַקֵּשׁ אֲנִי שֶׁיְּהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁתִּפָּרְדִי מֵאִתִּי עַל־יְדֵי הִתְאַחֲדֵךְ עִמִּי”. אָמְרָה לוֹ: “מוּטָב”. דָבַק בָּהּ וְהִתְרַחֵץ וְלָבַשׁ בֶּגֶד מַמְלוּךְּ וְצִוָּה אֶת הַסַּוָּס לֶאֱסֹר לוֹ סוּס מִן הַסּוּסִים הָאַבִּירִים, וְאָסַר לוֹ סוּס. נִפְרַד מִמֶּנָּה וְיָצָא מִן הָעִיר בְּאַחֲרִית הַלַּיְלָה וְנָסַע לְדַרְכּוֹ. וְהָיָה כָל מִי שֶׁרָאָה אוֹתוֹ מְדַמֶּה שֶׁמַּמְּלוֹךְּ הוּא מִן הַמַּמְלוּכִּים שֶׁל הַשֻּׂלְטָאן נוֹסֵעַ לְמַלְּאוֹת שְׁלִיחוּת. כְּשֶׁהִגִּיעַ הַבֹּקֶר בָּא אָבִיהָ הוּא וְהַמִּשְׁנֶה אֶל חֲצַר הַיְּשִׁיבָ, וְשָׁלַח אֵלֶיהָ אָבִיהָ וּבָאָה מֵאֲחוֹרֵי הַמָּסָךְ. אָמַר לָהּ אָבִיהָ: “בִּתִּי מַה תֹּאמְרִי” אָמְרָה לוֹ: “אוֹמֶרֶת אֲנִי: יַשְׁחִיר אֱלֹהִים אֶת פְּנֵי מִשְׁנֶךָ שֶׁהָיָה חֶפְצוֹ לְהַשְׁחִיר פָּנַי לִפְנֵי בַעְלִי”. אָמַר לָהּ: “וְכֵיצַד זֶה?” אָמְרָה לוֹ: “בָּא אֵלי אֶמֶשׁ לִפְנֵי שֶׁאַזְכִּיר לוֹ דְבָרִים אֵלֶּה. וְהִנֵּה נִכְנַס אֵלַי פַרַג' הַסָּרִיס וּבְיָדוֹ מִכְתַב וְאָמַר: 'הֵנָּה עֲשָׂרָה מַמְלוּכּים עוֹמְדִים תַּחַת חַלּוֹן הָאַרְמוֹן. נָתְנוּ לִי מִכְתַָּב זֶה וְאָמְרוּ לִי: 'נַשֵּׁק בִּשְׁבִילֵנוּ אֶת יְדֵי אֲדוֹנֵנוּ מַעֲרוּף הַסּוֹחֵר וְתֵן לוֹ מִכְתָּב זֶה, שֶׁאָנוּ הַמַּמְלוּכּים שֶׁלּוֹ שֶׁעִם הַמִּטְעָן וּכְבָר הִגִּיעָה אֵלֵינוּ הַשְּׁמוּעָה שֶׁנָּשָׂא לְאִשָּׁה אֶת בַּת־הַמֶּלֶךְ וּבָאנוּ אֵלָיו לְהוֹדִיעוֹ מַה שֶׁבָּא עָלֵינוּ בַדֶּרֶךְ”. לָקַחְתִּי אֶת הַמִּכְתָּב וּקְרָאתִיו וְרָאִיתִי בוֹ “מֵאֵת חֲמֵשׁ־מֵאוֹת הַמַּמְלוּכִּים אֶל כְּבוֹד אֲדוֹנֵנוּ הַסּוֹחֵר מַעֲרוּף. וְאַחֲרֵי שְׁאִילַת הַשָּׁלוֹם הֵנָּה מוֹדִיעִים אֲנַחְנוּ לְךָ שֶׁאַחֲרֵי שֶׁעָזַבְתָּ אוֹתָנוּ יָצְאוּ הַבְּדוּאִים עָלֵינוּ וְנִלְחֲמוּ בָנוּ, וְהֵם בְּעֵרֶךְ אַלְפַּיִם מִן הַפָּרָשִׁים בְּעוֹד אָנוּ חֲמֵשׁ־מֵאוֹת מַמְלוּךְּ נָפְלָה בֵינֵינוּ וּבֵינָם מִלְחָמָה קָשָׁה. עָצְרוּ אוֹתָנוּ בַּדֶּרֶךְ וְעָבְרוּ עָלֵינוּ שְׁלֹשָׁה יָמִים כְּשֶׁאָנוּ נִלְחָמִים בָּהֶם. וְזוֹ הִיא סִבַּת הִתְאַחֲרֵנוּ מִבּוֹא אֵלֶיךָ”.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַתְּשַׁע־מֵאוֹת וְתִשְׁעִים וַחֲמִשָּׁה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְּאֻשָּׁר, שֶׁבַּת־הַמֶּלֶךְ אָמְרָה לְאָבִיהָ: “בַּעְלִי הִגִּיעַ אֵלָיו מִכְתָּב מֵאֲנָשָׁיו, וּבוֹ כָתוּב: “הַבְּדוּאִים עָצְרוּ אוֹתָנוּ בַדֶּרֶךְ וְזוֹ הִיא סִבַּת הִתְאַחֲרֵנוּ לָבוֹא אֵלֶיךָ. וּכְבָר לָקְחוּ מֵאִתָּנוּ מָאתַיִם מִטְעָן שֶׁל אֲרִיגִים וְהָרְגוּ מֵאִתָּנוּ חֲמִשִּׁים מַמְּלוֹךְּ”. כְּשֶׁהִגִּיעָה אֵלָיו הַשְּׁמוּעָה אָמַר: “יַכְזִיב אֱלֹהִים תּוֹחַלְתָּם. כֵּיצַד זֶה הֵם נִלְחָמִים בַּבְּדוּאִים בִּגְלַל מָאתַיִם מִטְעָן שֶׁל סְחוֹרָה. וּמַה הוּא עֶרְכָּם שֶׁל מָאתַיִם מִטְעָן? לֹא הָיָה צָרִיךְ לָהֶם לְהִלָּחֵם בִּגְלַל זֶה, שֶׁהֲרֵי שָׁוְיָם שֶׁל מָאתַיִם הַמִּטְעָן הוּא רַק שִׁבְעַת אֲלָפִים דִּינָר, וְאוּלָם יֵשׁ צֹרֶךְ שֶׁאֵלֵךְ אֲלֵיהֶם וַאֲזָרֵז אוֹתָם. וְזֶה שֶׁנָּטְלוּ אוֹתוֹ הַבְּדוּאִים לֹא יִפְחַת בּוֹ הַמִּטְעָן וְלֹא יַעֲשֶׂה עָלַי כָּל רֹשֶׁם כָּל עִקָּר אֲשָׁעֵר בְּדַעְתִּי שֶׁנָּתַתִּי אוֹתָם לָהֶם בִּצְדָקָה”. יָרַד מֵאֶצְלִי צוֹחֵק, וְלֹא דָאַג לְמַה שֶׁאָבַד מָמוֹנוֹ וְלֹא עַל הֲרִיגַת הַמַמְלוּכִּים שֶׁלּוֹ. וּכְשֶׁיָּרַד הִסְתַּכַּלְתִּי דֶרֶךְ חַלּוֹן הָאַרְמוֹן, וְרָאִיתִי אֶת עֲשֶׂרֶת הַמַּמְלוּכִּים שֶׁהֵבִיאוּ אֶת הַמִּכְתָּב, יָפִים כַּלְּבָנָה כָּל אֶחָד מֵהֶם לָבוּשׁ בֶּגֶד הַשָּׁוֶה אֶלֶף דִּינָר. וְאֵין אֵצֶל אָבִי גַם מִמְּלוֹךְּ אֶחָד אֲשֶׁר יִשְׁוֶה לְאֶחָד מֵהֶם. פָּנָה וְהָלַךְ עִם הַמַּמְלוּכִּים שֶׁהֵבִיאוּ אֶת הַמִּכְתָּב לְהָבִיא אֶת הַמִּטְעָן. וְהַתְּהִלָּה לֵאלֹהִים אֲשֶׁר חָשַׂךְ אוֹתִי מַהַזְכִּיר לוֹ מְאוּמָה מִן הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוִּיתָ אוֹתִי, שֶׁלּוֹעֵג הָיָה לִי וּלְךָ, וְאֶפְשָׁר הָיָה רוֹאֶה אוֹתִי בְעֵינֵי זִלְזוּל. וְאוּלָם הַחֶרְפָּה כֻלָּהּ הִיא מִמִּשְׁנֶךָ הַמְדַבֵּר בְּבַעְלִי מַה שֶּׁאֵינוֹ מַתְאִים לוֹ”. אָמַר לָהּ הַמֶּלֶךְ: “בִּתִּי, אָכֵן הוֹן בַּעֲלֵךְ רַב, וְאֵינוֹ נוֹתֵן דַּעְתּוֹ עַל כָּךְ. וּמִיּוֹם שֶׁנִּכְנַס לְאַרְצֵנוּ הוּא נוֹתֵן צְדָקָה לַעֲנִיִּים. וְאִם יִרְצֶה אֱלֹהִים יָבוֹא בְקָרוֹב, עִם הַמִּטְעָן, וְתַגִּיעַ לָנוּ מֵאִתּוֹ טוֹבָה הַרְבֵּה”. הָיָה מֵנִיחַ דַּעְתָּהּ וְנוֹזֵף בַּמִּשְׁנֶה. וְכָךְ הַצְלִיחָה הָעָרְמָה נֶגְדּוֹ.

זֶהוּ מַה שֶׁהָיָה מֵעִנְיַן הַמֶּלֶךְ. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לַסּוֹחֵר מַעֲרוּף הִנֵּה רָכַב עַל הַסּוּס הָאַבִּיר וְנָסַע בַּמִּדְבָּר הַשָּׁמֵם נָבוֹךְ מִבְּלִי דַעַת לְאֵיזוֹ אֶרֶץ יֵלֵךְ. הָיָה נֶאֱנַח מִכְּאֵב הַפֵּרוּד, וְסָבַל יִסּוּרִים מֵעֹז אַהֲבָתוֹ וּמִן הַגַּעְגּוּעִים וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

בָּגַד הַזְּמַן בְּקִבּוּצֵנוּ יַחַד וַיְפַזֵּר.

וְהַלֵּב נָמֵַס מִפֵּרוּד נִשְׂרַף בְּאֵשׁ תְּבָעֵר

וְהָעַיִן דִּמְעָה תַּגִּיר עַל פֵּרוּד אֲהוּבָתִי,

פֵּרוּד זֶה! מָתַי תְּהִי אִתָּהּ פְּגִישָׁתִי?

מַרְאֵה־יָרֵחַ מֵאִיר, אֲנִי אֲשֶׁר לֵבָב,

בְּאַהֲבַתְכֶם קָרוּעַ לִגְזָרִים עָזָב.

מִי יִתֵּן וְגַם שָׁעָה לֹא נִפְגַּשְׁתִּי אִתָּךְ,

אֶטְעַם מֶה עָלוּב אֲנִי אַחֲרֵי טוּב־אִחוּדֵךְ.

לֹא פָסַק מַעֲרוּף הֱיוֹת לְדֻנְיָא13 נִכְסָף,

תְּחִי וְתִתְקַיָּם, וְאִם יָמוּת מֵאַהֲבָה וְחָלָף.

הוֹי הוֹד־שֶׁמֶשׁ מְאִירָה, הַדְבֵּק לְבַב

מַעֲרוּף אֲשֶׁר בְּאַהֲבָתוֹ נִשְׂרָף.

מִי יוֹדֵעַ הֲיָשוּבוּ יָמִים יַחְדָּו לְאָסְפֵנוּ

וּבִשְׂמָחוֹת וּפְגִישָׁה יַגִּיעַ אָשְׁרֵנוּ?

וְאַרְמוֹן הָאֲהוּבָה יַכְתִּירֵנוּ בְּבִרְכוֹת

וַאֲאַמֵּץ אֵלַי מְחַבֵּק עֲנַף הַגְּבָעוֹת

הוֹי מַרְאֵה־יָרֵחַ שִׁמְשׁוֹ יָאִיר,

לֹא חָדְלוּ פָנַיִךְ בִּסְגֻלּוֹתֵיהֶן לְהַזְהִיר.

הִנֵּה־אֲנִי בַכִּסוּפִים וְצַעַר שְׂבַע רָצוֹן,

בִּהְיוֹת הָאֹשֶׁר בָּאַהֲבָה רַק עֶצֶם הָאָסוֹן.

כְּשֶׁגָּמַר אֶת שִׁירוֹ בָּכָה בְכִי רָב. וּכְבָר נִסְגְּרוּ כָל הַדְּרָכִים בְּפָנָיו וּבָחַר לָמוּת מֵאֲשֶׁר לִחְיוֹת. הִתְהַלֵּךְ כַּשִּׁכּוֹר מֵרֹב מְבוּכָתוֹ וְלֹא פָסַק מִלֶּכֶת עַד לִשְׁעַת הַצָּהֳרַיִם, עַד שֶׁקָּרַב לַעֲיָרָה קְטַנָּה וְרָאָה אָדָם חוֹרֵשׁ, שֶׁהָיָה חוֹרֵשׁ קָרוֹב אֵלָיו בִּשְׁנֵי שְׁוָרִים. וּכְבָר גָּבַר בּוֹ רַעֲבוֹנוֹ, פָּנָה אֶל חוֹרֵשׁ וְאָמַר לוֹ: “שָׁלוֹם עָלֶיךָ”. הֶחֱזִיר לוֹ וְאָמַר לוֹ: “בָּרוּךְ בּוֹאֲךָ אֲדוֹנִי. כְּלוּם אַתָּה מִמַּמְלוּכֵּי הַשֻּׂלְטָאן?” אָמַר לוֹ: “הֵן”. אָמַר לוֹ: “רֵד אֶצְלִי לִסְעוּדַת־אוֹרְחִים”. הִכִּיר בּוֹ שֶׁמִּן הַנְּדִיבִים הוּא, וְאָמַר לוֹ: “אָחִי, אֵין אֲנִי רוֹאֶה אֶצְלְךָ כְּלוּם שֶׁתַּאֲכִילוֹ אוֹתִי, וְכֵיצַד זֶה אַתָּה מַזְמִינֵנִי?” אָמַר לוֹ הַחוֹרֵשׁ: “הַטּוּב שֶׁבִּטַּלְתִּיו מֵעֲבוֹדָתוֹ”. לָקַח אֶת הַמַּחֲרֵשָׁה וְהוֹלִיךְ אֶת הַשְּׁוָרִים וְחָרַשׁ קְצָת. נִתְקְלָה הַמַּחֲרֵשָׁה בְּמַשֶּׁהוּ וְעָמְדוּ הַשְּׁוָרִים. הוֹלִכָם וְלֹא יָכְלוּ לָלֶכֶת. הִתְבּוֹנֵן לַמַּחֲרֵשָׁה וְרָאָה אוֹתָהּ מְסֻבֶּכֶת בְּתוֹךְ טַבַּעַת שֶׁל זָהָב. הֵסִיר מֵעָלֶיהָ אֶת הֶעָפָר וּמָצָא אוֹתָהּ טַבַּעַת בְּאֶמְצַע אֶבֶן שֶׁל שַׁיִשׁ בְּעֶרֶךְ רֵיחַיִם שֶׁל טַחֲנָה, טִפֵּל בָּהּ עַד שֶׁהַסִּיעָה מִמְּקוֹמָהּ, וְנִתְגַּלְּתָה מִתַּחַת לָהּ קוֹמָה עִם מַדְרֵגוֹת יָרַד בְּאוֹתָן מַדְרֵגוֹת וְרָאָה מָקוֹם מֵעֵין בֵּית־מֶרְחָץ עִם אַרְבַּע אִצְטַבּוֹת. הָאִצְטַבָּה הָרִאשׁוֹנָה מְלֵאָה מִן הַקַּרְקַע וְעַד הַמַּשְׁקוֹף זָהָב, וְהָאִצְטַבָּה הַשֵּׁנִית מְלֵאָה זְמָרַגְדִּין וּפְנִינִים וְאַלְמֻגִּים מִן הַקַּרְקַע וְעַד לַמַּשְׁקוֹף. וְהָאִצְטַבָּה הַשְּׁלִישִׁית מְלֵאָה אַבְנֵי אֹדֶם וּבִלְחָשׁ וּפֵרוּז, וְהָאִצְטַבָּה הָרְבִיעִית מְלֵאָה יַהֲלוֹמִים וְאַבְנֵי חֵן יִקְרוֹת הָעֶרֶךְ מִכָּל סוּגֵי הָאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת. וּבְרֹאשׁוֹ שֶׁל אוֹתוֹ מָקוֹם תֵּבָה שֶׁל בְּדֹלַח טָהוֹר מְלֵאָה אֲבָנִים טוֹבוֹת יְחִידוֹת בָּעוֹלָם, שֶׁכָּל אֶבֶן מֵהֶן בְּגֹדֶל אֱגוֹז פֶרֶךְ. וּמֵעַל לְאוֹתָהּ תֵּבָה קֻפְסָה קְטַנָּה בְּגֹדֶל שֶׁל לִימוֹן, וְהִיא מִזָּהָב. כְּשֶׁרָאָה אֶת זֹאת הִשְׁתָּאָה וְשָׂמַח שִׂמְחָה עֲצוּמָה וְאָמַר: “מִי יִתֵּן וְיָדַעְתִּי מַה הוּא שֶׁבְּתוֹךְ קֻפְסָה זוֹ”. פְּתָחָהּ וְרָאָה בְּתוֹכָהּ טַבַּעַת־חוֹתָם שֶׁל זָהָב, כְּתוּבִים עָלָיו שֵׁמוֹת וְקָמֵיעוֹת כְּעִקְבוֹת הַנְּמָלִים. חִכֵּךְ בַּטַּבַּעַת וְהִנֵּה קוֹל אוֹמֵר: “הִנְנִי לְשֵׁרוּתְךָ, הִנְנִי לְשֵׁרוּתְךָ, אֲדוֹנִי, שְׁאַל וַיִנָּתֵן לְךָ. כְּלוּם רְצוֹנְךָ לְיַשֵּׁב מָקוֹם אוֹ לְהַחֲרִיב מְדִינָה, אוֹ לַהֲרֹג מֶלֶךְ אוֹ לַחְפֹּר נָהָר, אוֹ מֵעֵין זֶה. הֲרֵי כָל מַה שֶׁתְּבַקֵּשׁ, עָשׂוּי הוּא בִּרְשׁוּת הַמֶּלֶךְ הַגִּבּוֹר בּוֹרֵא הַלַּיְלָה וְהַיּוֹם”. אָמַר לוֹ: “הוֹי בְּרִיַּת אֱלֹהַי, מִי אַתָּה, וּמַה הִנְּךָ?” אָמַר לוֹ: “אֲנִי מְשָׁרְתָהּ שֶׁל טַבַּעַת זוֹ הָעוֹמֵד לְשֵׁרוּת זֶה שֶׁהִיא בִרְשׁוּתוֹ. וְכָל מַה שֶׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ מִן הַמַּאֲוַיִּים אֲנִי מְמַלְּאָם לְךָ, וְאֵינִי מִשְׁתַּמֵּט בַּאֲמַתְלוֹת מִכָּל מַה שֶׁהוּא מְצַוֶּה עָלַי שֶׁכֵּן שֻׂלְטָאן אֲנִי עַל שׁוֹמְרִים מִן הַשֵּׁדִים, וּמִסְפָּרָם שֶׁל אַנְשֵׁי־צְבָאִי שְׁנַיִם וְשִׁבְעִים שְׁבָטִים. כָּל שֵׁבֶט מִסְפָּר שְׁנַיִם וְשִׁבְעִים אֶלֶף וְכָל אֶחָד מִן הָאֶלֶף שׁוֹלֵט עַל אֶלֶף שֵׁדִים מִמִּשְׁפַּחַת מָארִד – וְכָל מָארִד שׁוֹלֵט עַל אֶלֶף שׁוֹמְרִים וְכָל שׁוֹמֵר שׁוֹלֵט עַל אֶלֶף שְׂטָנִים, וְכָל שָׂטָן שׁוֹלֵט עַל אֶלֶף רוּחוֹת, וְכֻלָּם סָרִים לְמִשְׁמַעְתִּי וְלֹא יוּכְלוּ לַמְרוֹת פְקֻדָּתִי. וַאֲנִי כָפוּף לְטַבַּעַת זוֹ, וְלֹא אוּכַל לַמְרוֹת מִצְוַת בְּעָלֶיהָ. וַהֲרֵי אַתָּה כְּבָר רָכַשְׁתָּ אוֹתָהּ, וְנַעֲשֵׂיתִי אֲנִי מְשָׁרֶתְךָ. בַּקֵּשׁ אֵפוֹא מַה שֶׁאַתָּה חָפֵץ, שֶׁשּׁוֹמֵעַ אֲנִי לִדְבָרֶיךָ וּמְצַיֵּת לִפְקֻדָּתֶךָ. וּכְשֶׁאַתָּה זָקוּק לִי בְאֵיזֶה זְמַן שֶׁהוּא בַּיַּבָּשָׁה אוֹ בַיָּם, חַכֵּךְ בְּטַבַּעַת זוֹ וְתִמְצָאֵנִי אֶצְלְךָ, וְהִשָּׁמֵר לְךָ שֶׁלֹּא תְּחַכֵּךְ בָּהּ פַּעֲמַיִם רְצוּפוֹת בְּזוֹ אַחֲרֵי זוֹ, שֶׁלֹּא תִּשְׂרְפֵנִי בְאִשָּׁם שֶׁל הַשֵּׁמוֹת וְתַשְׁמִידֵנִי וְתִנָּחֵם עָלַי אַחֲרֵי זֶה. וַהֲרֵי הוֹדַעְתִּיךָ עַל מַצָּבִי, וְשָׁלוֹם”.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַתְּשַׁע־מֵאוֹת וְתִשְׁעִים וְשִׁשָׁה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְּאֻשָּׁר, שֶׁאַחֲרֵי שֶׁהוֹדִיעַ מְשָׁרְתָהּ שֶׁל אוֹתָהּ טַבַּעַת לְמַעֲרוּף עַל אוֹדוֹת מַצָּבוֹ, אָמַר לוֹ מַעֲרוּף: “וּמַה שְּׁמֶךָ?” אָמַר לוֹ: “שְׁמִי אָבּוּ אלסַּעַדָאת”14. אָמַר לוֹ: “אַבּוּ־אלסַּעַדָאת, מַה הוּא מָקוֹם זֶה וּמִי כָפָה אוֹתְךָ בְתוֹךְ קֻפְסָה זוֹ?” אָמַר לוֹ: “אֲדוֹנִי, מָקוֹם זֶה אוֹצָר הוּא, וּשְׁמוֹ אוֹצָרוֹ שֶׁל שַׁדָּאד בֶּן עָאד שֶׁבָּנָה אֶת אִרַם בַּעֲלַת הָעַמּוּדִים, שֶׁלֹּא נִבְרָא כָמוֹהָ בָאָרֶץ”15. וַאֲנִי הָיִיתִי מְשָׁרְתוֹ בְחַיָּיו, וְזוֹ טַבַּעַת חוֹתָמוֹ, וְהִנִּיחָהּ בְּתוֹךְ אוֹצָרוֹ. וְאוּלָם הִיא מְנָת־חֶלְקֶךָ“. אָמַר לוֹ מַעֲרוּף: “כְּלוּם יָכוֹל אַתָּה לְהוֹצִיא כָּל מַה שֶׁבְּאוֹצָר זֶה מֵעַל לִפְנֵי הָאֲדָמָה?” אָמַר לוֹ: “הֵן. הַקַּלָּה שֶׁבְּקַלּוֹת הִיא”. אָמַר לוֹ: “הוֹצֵא כָל מַה שֶׁבְּתוֹכוֹ, וְאַל תַּשְׁאֵר בּוֹ כְלוּם”. רָמַז בְּיָדוֹ לָאָרֶץ וְנִבְקְעָה. יָרַד וְנֶעֱלַם שָׁעָה קַלָּה, וְהִנֵּה נְעָרִים צְעִירִים מְלֵאֵי חֵן וִיפֵי פָנִים כְּבַר יָצְאוּ, נוֹשְׂאִים סַלִּים שֶׁל זָהָב. וְאוֹתָם סַלִּים מְלֵאִים זָהָב. הֵרִיקוּ אוֹתָם וְהָלְכוּ וְהֵבִיאוּ זוּלָתָם. לֹא פָסְקוּ לְהַעֲבִיר מִן הַזָּהָב וְהָאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת, וְלֹא עָבְרָה שָׁעָה עַד שֶׁאָמְרוּ: “לֹא נִשְׁאַר בָּאוֹצַר כְּלוּם”. עָלָה אֵלָיו, אַבּוּ־אלסַּעַדָאת וְאָמַר לוֹ: “אֲדוֹנִי, כְּבַר רָאִיתָ שֶׁכָּל מַה שֶׁבָּאוֹצַר כְּבָר הֶעֱבֵרְנוּהוּ”. אָמַר לוֹ: “מָה הֵם הַיְלָדִים הַיָּפִים הָאֵלֶּה?” אָמַר לוֹ: “יְלָדַי הֵם, שֶׁכֵּן אֵין הָעֲבוֹדָה הַזּוֹ רְאוּיָה שֶׁאֶאֱסֹף לָהּ אֶת הַשּׁוֹמְרִים. וִילָדַי בִּצְעוּ אוֹתָהּ וְהִתְכַּבְּדוּ לְשָׁרְתֶךָ. מֵעַתָּה בַקֵּשׁ, מַה שֶׁאַתָּה חָפֵץ זוּלַת זֶה”. אָמַר לוֹ: “כְּלוּם יָכוֹל אַתָּה לְהָבִיא לִי פְרָדוֹת וְתֵבוֹת, וְלָשִׁים הוֹן זֶה בַּתֵּבוֹת וְלִטְעֹן אֶת הַתֵּבוֹת עַלהַפְּרָדוֹת”?” אָמַר לוֹ: “קַלָּה שֶׁבְּקַלּוֹת הִיא”. זָעַק זְעָקָה גְדוֹלָה, וּבָאוּ יְלָדָיו לְפָנָיו, וְהָיוּ שְׁמֹנֶה־מֵאוֹת. אָמַר לָהֶם: “יֵהָפְכוּ מִקְצָתְכֶם לְצוּרַת פְּרָדוֹת וּמִקְצָתְכֶם לְצוּרַת מַמְלוּכִּים יָפִים שֶׁהַפָּחוֹת שֶׁבָּהֶם לֹא יִמָּצְאוּ כְמוֹתוֹ אֵצֶל שׁוּם מֶלֶךְ מִן הַמְּלָכִים. וּמִקְצַתְכֶם בְּצוּרַת מְשָׁרְתִים”. עֲשׂוּ כְפִי שֶׁצִּוָּם. קָרָא לַשּׁוֹמְרִים וּבָאוּ לְפָנָיו, צִוָּה עֲלֵיהֶם שֶׁיֵּהָפְכוּ מִקְצָתָם לְצוּרַת סוּסִים שֶׁאֻכָּפִים שֶׁל זָהָב עֲלֵיהֶם מְשֻׁבָּצִים בַּאֲבָנִים טוֹבוֹת. כְּשֶׁרָאָה מַעֲרוּף זֹאת, אָמַר: “הֵיכָן הַתֵּבוֹת?” הֵבִיא אוֹתָן לְפָנָיו, וְאָמַר: סַדְּרוּ אֶת הַזָּהָב וְאֶת אַבְנֵי־הַחֵן, כָּל סוּג לְבַדּוֹ וְשִׂימוּ אוֹתוֹ וְטַעֲנוּ אוֹתָם עַל שָׁלֹשׁ־מֵאוֹת פְּרָדוֹת“. אָמַר לוֹ מַעֲרוּף: “אַבּוּ־אלסַּעַדָאת, כְּלוּם יָכֹל אַתָּה לְהָבִיא לִי מִטְעָנִים מִיִּקְרֵי הָעֶרֶךְ שֶׁבָּאֲרִיגִים?” אָמַר לוֹ: רְצוֹנֵךְ בַּאֲרִיגִים מִצְרִים אוֹ דַמֶּשְׂקִים אוֹ פַרְסִים אוֹ הָדִּים אוֹ יְוָנִים?” אָמַר לוֹ: “הָבֵא לִי מִכָּל אֶרֶץ מֵאָה מִטְעָן עַל מֵאָה פִּרְדָּה”. אָמַר לוֹ: “אֲדוֹנִי תֵּן לִי שְׁהוּת עַד שֶׁאֲסַדֵּר שׁוֹמְרַי לְכָךְ, וַאֲצַוֶּה כָל קְבוּצָה שֶׁתֵּלֵךְ לְאֶרֶץ אַחַת לְהָבִיא מֵאָה מִטְעָן מֵאֲרִיגֶיהָ. וְשֶׁיִּתְהַפְּכוּ הַשּׁוֹמְרִים לְצוּרַת פְּרָדוֹת וְתָבֹאנָה טְעוּנוֹת בַּסְּחוֹרָה”. אָמַר לוֹ: “מַה מִדָּת זְמַן הַשְּׁהוּת?” אָמַר לוֹ: “זְמַן חֶשְׁכַת־הַלַּיְלָה. וְלֹא יַעֲלֶה הַיּוֹם עַד שֶׁיִּהְיֶה אֶצְלְךָ כָּל מַה שֶׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ”. אָמַר לוֹ: “נוֹתֵן אֲנִי לְךָ שְׁהוּת זוֹ, וְצַו אוֹתָם שֶׁיִּטּוּ לִי אֹהֶל”. נָטוּ לוֹ אֹהֶל, וְיָשַׁב. הָבִיאוּ לְפָנָיו שֻׁלְחָן, וְאָמַר לוֹ אַבּוּ־אַלסַּעַדָאת: “אֲדוֹנִי, שֵׁב בָּאֹהֶל וְאֵלֶּה יְלָדַי לְפָנֶיךָ, לִשְׁמֹר אוֹתְךָ וְלֹא תַּחְשֹׁשׁ לִכְלוּם. וַאֲנִי הוֹלֵךְ וְאוֹסֵף אֶת שׁוֹמְרַי וְשׁוֹלְחָם שֶׁיְּמַלְּאוּ מִשְּׁאַלְתְּךָ”. הָלַךְ אַבּוּ־אלסַּעַדָאת עוֹמְדִים לְפָנָיו בְּצוּרַת מַמְלוּכִּים וְסָרִיסִים וּמְשָׁרְתִים. וַעֲדַיִן הוּא יוֹשֵׁב בְּכָךְ, כְּשֶׁהָאָדָם הָאִכָּר קָרֵב וּבָא נוֹשֵׂא קַעֲרַת עֲדָשִׁים גְּדוֹלָה וְאַמְתַּחַת מְלֵאָה שְׂעוֹרִים. רָאָה אֶת הָאֹהֶל נָטוּי, וְהַמַּמְלוּכִּים עוֹמְדִים, יְדֵיהֶם עַל חָזֵיהֶם. הָיָה דוֹמֶה שֶׁהַשֻּׂלְטָאן בָּא וְחָנָה בְּאוֹתוֹ מָקוֹם. עָמַד נִדְהָם וְאָמַר בְּלִבּוֹ “מִי יִתֵּן וְהָיִיתִי שׁוֹחֵט שְׁנֵי אֶפְרוֹחֵי־תַּרְנְגוֹלִים וְהָיִיתִי מְטַגְּנָם בְּחֶמְאָה מֻתָּכָה שֶׁל פָּרוֹת”. בִּקֵּשׁ לַחֲזֹר וְלִשְׁחֹט שְׁנֵי אֶפְרוֹחִים לְכַבֵּד בָהֶם אֶת הַשֻּׂלְטָאן. רָאָה אוֹתוֹ מַעֲרוּף, קָרָא לוֹ וְאָמַר לַמַּמְלוּכִּים: “הָבִיאוּ אוֹתוֹ הֲלֹם”. הֶחֱזִיקוּ בוֹ וּבְקַעֲרַת הָעֲדָשִׁים וְהֵבִיאוּ אוֹתָם לְפָנָיו. אָמַר לוֹ: מַה זֶה?" אָמַר לוֹ: אֲרוּחַת־הַצָּהֳרַיִם שֶׁלְּךָ הִיא וְהַמִּסְפּוֹא לְסוּסְךָ. וְאַל תְּהֵא טִינָה בְלִבְּךָ עָלַי, שֶׁלֹּא הֶעֱלִיתִי בְדַעְתִּי שֶׁהַשֻּׂלְטָאן יָבוֹא לִמָקוֹם זֶה. וְאִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ זֹאת, הָיִיתִי זוֹבֵחַ לוֹ שְׁנֵי אֶפְרוֹחֵי־תַּרְנְגוֹלִים, וְהָיִיתִי עוֹרֵךְ לוֹ סְעוּדַת־אוֹרְחִים נָאָה“. אָמַר לוֹ מַעֲרוּף: “הַשֻּׂלְטָאן לֹא. בָא, וַאֲנִי רַק חֲתָנוֹ אֲנִי, וְהָיִיתִי מְקֻפָּח וּמְרֻגָּז עַל יָדוֹ, וְשָׁלַח אֶת מַמְּלוּכָּיו אֵלַי, וּפִיְּסוּנִי, וּרְצוֹנִי לַחֲזֹר עַכְשָׁו אֶל הָעִיר. וְאַתָּה הֵנָּה עָשִׂיתָ לִי סְעוּדַת־אוֹרְחִים זוֹ מִבְּלִי שֶׁהִכַּרְתָּ אוֹתִי, וּסְעוּדַת־הָאוֹרְחִים שֶׁלְּךָ לְרָצוֹן הִיא לִי, וַאֲפִלּוּ אִם עֲדָשִׁים הִיא, אֵינִי אוֹכֵל אֶלָּא מִסְּעוּדָתְךָ”. צִוָּה עָלָיו לָשִׁים אֶת הַקְּעָרָה בְּאֶמְצַע הַשֻּׁלְחָן וְאָכַל מִמֶּנָּה דֵי־שָׂבְעוּ. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לָאִכָּר, הִנֵּה מִלֵּא אֶת בִּטְנוֹ מֵאוֹתָם הַמִּינִים הַמְשֻׁבָּחִים. נָטַל מַעֲרוּף אֶת יָדָיו וְנָתַן לַמַּמְלוּכִּים רְשׁוּת לֶאֱכֹל. פָּשְׁטוּ עַל שְׁיָרֵי הַשֻּׁלְחָן וְאָכְלוּ. כְּשֶׁנִּתְרוֹקְנָה הַקְּעָרָה מִלֵּא אוֹתָהּ לוֹ זָהָב, וְאָמַר לוֹ: הוֹלֵךְ זֶה אֶל מְעוֹנְךָ וּבֹא אֶצְלִי לָעִיר, וַאֲנִי מְכַבֶּדְךָ”. נָטַל אֶת הַקְּעָרָה מְלֵאָה זָהָב, וְהוֹלִיךְ אֶת שְׁנֵי הַשְּׁוָרִים וְהָלַךְ לַעֲיָרָתוֹ. מְדַמֶּה כְּאִלּוּ הוּא עַצְמוֹ חֲתָנוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ הוּא. בִּלָּה מַעֲרוּף אוֹתוֹ לַיְלָה בְּתַעֲנוּגוֹת וּבְשִׂמְחָה שְׁלֵמָה, הֵבִיאוּ לוֹ נְעָרוֹת מִכַּלּוֹת הָאוֹצָר16 וּפָרְטוּ עַל כְּלֵי הַנְּגִינָה וְרָקְדוּ לְפָנָיו, וּבִלָּה אֶת לֵילוֹ, וְהָיָה זֶה לַיְלָה שֶׁאֵין לִמְנוֹתוֹ בֵין לֵילוֹת בְּנֵי־תְּמוּתָה. כְּשֶׁהִגִּיעַ הַבֹּקֶר, טֶרֶם הִרְגִּישׁ בָּאָבָק, וְהִנֵּה כְבַר עָלָה וְטָס, וְסָר מֵעַל פְּרָדוֹת נוֹשְׂאוֹת מִטְעָנִים, וְהֵן שְׁבַע־מֵאוֹת פִּרְדָּה נוֹשְׂאוֹת אֲרִיגִים, וּמִסָּבִיב לָהֶן נְעָרִים נֶהָגֵי־פְרָדוֹת וְאוֹרְזֵי־מִטְעָנִים וְנוֹשְׂאֵי־אֲבוּקוֹת, וְאַבּוּ־אלסַּעַדָאת רוֹכֵב עַל פִּרְדָּה, וְהוּא בִדְמוּת מְפַקֵּד הַמִּטְעָן וּלְפָנָיו אַפִּרְיוֹן, בְּאַרְבָּעָה קְצוֹתָיו קִשּׁוּטִים שֶׁל זָהָב־אָדֹם נוֹצֵץ, מְשֻׁבָּצִים בַּאֲבָנִים טוֹבוֹת. כְּשֶׁהִגִּיעַ אֶל הָאֹהֶל יָרַד מֵעַל גַּבֵּי הַפִּרְדָּה וְנָשַׁק אֶת הָאָרֶץ וְאָמַר: “אֲדוֹנִי, הַמִּשְׁאָלָה בֻצְּעָה כְתֻמָּהּ בִּשְׁלֵמוּת. וְאַפִּרְיוֹן זֶה בְתוֹכוֹ בֶּגֶד פְּאֵר שֶׁל אוֹצָר שֶׁאֵין דּוֹמֶה לוֹ בְּכָל מַלְבּוּשֵׁי הַמְּלָכִים. לְבַשׁ אוֹתוֹ אֵפוֹא וּרְכַב בָּאַפִּרְיוֹן, וְצַו עָלֵינוּ, כָל אֲשֶׁר אַתָּה חָפֵץ”. אָמַר לוֹ: “אַבּוּ־אלסַּעַדָאת. רְצוֹנִי לִכְתֹּב לְךָ מִכְתַָּב שֶׁתּוֹלִיךְ אוֹתוֹ לִמְדִינַת כִיתָּאן אַלְכֻתָּאן, וְתִכָּנֵס אֶל חוֹתְנִי הַמֶּלֶךְ וְאַל תִּכָּנֵס אֵלָיו אֶלָּא בְצוּרַת רָץ מִבְּנֵי־הָאָדָם”. אָמַר לוֹ: “שָׁמַעְתִּי וּכְמִצְוָתְךָ אֶעֱשֶׂה”. כָּתַב מִכְתָּב וְחָתַם אוֹתוֹ. נְטָלוֹ אַבּוּ־אלסַּעַדָאת וְהָלַךְ עִמּוֹ עַד שֶׁנִּכְנַס אֶל הַמֶּלֶךְ. רָאָה אוֹתוֹ אוֹמֵר: “הַמִּשְׁנֶה, לִבִּי לִבִּי עַל חֲתָנִי, וְחוֹשֵׁשׁ אֲנִי שֶׁלֹּא יַהַרְגוּ אוֹתוֹ הַבְּדוּאִים. מִי יִתֵּן וְיָדַעְתִּי לְאָן הָלַךְ, שֶׁאֵלֵךְ אַחֲרָיו עִם צָבָא. וּלְוַאי שֶׁהָיָה מַגִּיד לִי זֹאת לִפְנֵי לֶכְתּוֹ”. אָמַר לוֹ הַמִּשְׁנֶה: “יִשְׁלַח לְךָ אֱלֹהִים, חַסְדּוֹ בְּאִי־שִׂימַת־לִבְּךָ זוֹ שֶׁאַתָּה נָתוּן בָּהּ. חֵי־רֹאשְׁךָ שֶׁאָדָם זֶה, יָדַע שֶׁאָנוּ נִתְעוֹרֵר בָּנוּ חֲשָׁד נֶגְדּוֹ וּפָחַד מֵחֶרְפָּה וּבָרַח. וְאֵין הוּא אֶלָּא שַׁקְרָן וְנוֹכֵל”. וְהִנֵּה הָרָץ נִכְנַס. נָשַׁק אֶת הָאָרֶץ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וּבֵרֵךְ אוֹתוֹ בְקִיּוּם עֻזּוֹ וּכְבוֹדוֹ וּבַאֲרִיכוּת יָמִים, אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ “מִי אַתָּה? וּמַה חֶפְצְךָ?” אָמַר לוֹ: “אֲנִי רָץ וּשְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ חֲתָנְךָ. וְהוּא הוֹלֵךְ וְקָרֵב עִם הַמִּטְעָן. וּכְבָר שָׁלַח בְּיָדִי מִכְתָּב אֵלֶיךָ, וַהֲרֵי הוּא”. נְטָלוֹ וְּקְרָאוֹ, וְרָאָה כָתוּב בוֹ: “אַחֲרֵי שִׁפְעַת הַשָּׁלוֹם לְחוֹתְנֵנוּ הַמֶּלֶךְ הָאַדִּיר, הִנְנִי לְהוֹדִיעַ שֶׁהֵבֵאתִי אֶת הַמִּטְעָן צֵא אֵפוֹא וְקַבֵּל אֶת פָּנַי עִם הַצָּבָא”. אָמַר הַמֶּלֶךְ: יַשְׁחִיר אֱלֹהִים אֶת פָּנֶיךָ, הַמִּשְׁנֶה. כַּמָּה תְבַקֵּשׁ לְהַטִּיל דֹפִי בִכְבוֹד חֲתָנִי וְשָׂם אוֹתוֹ לְשַׁקְרָן וְנוֹכֵל וַהֲרֵי כְבַָר בָּא עִם הַמִּטְעָן וְאִי־אַתָּה אֶלָּא בוֹגֵד". הוֹרִיד הַמִּשְׁנֶה אֶת רֹאשׁוֹ לָאָרֶץ בּוֹשׁ וְנִכְלָם וְאָמַר: “מֶלֶךְ הַדּוֹר, אֲנִי לֹא אָמַרְתִּי דְבָרִים אֵלֶּה, אֶלָּא בִגְלַל אֹרֶךְ הֵעָדְרוֹ שֶׁל הַמִּטְעָן. וְחוֹשֵׁשׁ הָיִיתִי לְאִבּוּד הַמָּמוֹן שֶׁהוֹצִיאוּ”. אָמַר לוֹ: “בּוֹגֵד, מַה עֵרֶךְ יֵשׁ לְמָמוֹנִי כֻלּוֹ, אַחֲרֵי שֶׁבָּא מִטְעָנוֹ? הֲרֵי הוּא נוֹתֵן לִי תְמוּרָתוֹ מַשֶּׁהוּ רָב”. צִוָּה הַמֶּלֶךְ לְפָאֵר אֶת הָעִיר, וְנִכְנַס אֶל בִּתּוֹ וְאָמַר לָהּ: “בְּשׂוֹרָה טוֹבָה לָךְ שֶׁכֵּן יָבוֹא בַעֲלֵךְ בְקָרוֹב עִם מִטְעָנוֹ. וּכְבָר שָׁלַח אֵלַי מִכְתָּב עַל כָּךְ. וְהִנֵּה אֲנִי יוֹצֵא לְפָגְשׁוֹ”. הִשְׁתָּאֲתָה הַבַּת לְכָךְ וְאָמְרָה בְלִבָּהּ: “אַךְ דְבַר פֶּלֶא הוּא. כְּלוּם הָיָה מֵהַתֵּל בִּי אוֹ לוֹעֵג, אוֹ בִקֵּשׁ לְנַסּוֹת אוֹתִי, כְּשֶׁהִגִּיד לִי שֶׁעָנִי הוּא? וְאוּלָם הַתְּהִלָּה לֵאלֹהִים שֶׁלֹּא יָצְאָה מֵאִתִּי, פְגִיעָה בִזְכוּתוֹ.”

זֶה הוּא מַה שֶׁהָיָה מֵעִנְיָנוֹ שֶׁל מַעֲרוּף. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לַסּוֹחֵר עַלִּי הַמִּצְרִי, הִנֵּה כְּשֶׁרָאָה אֶת הַתִּפְאוֹרָה. שָׁאַל לְסִבַּת הַדָּבָר, וְאָמְרוּ לוֹ: “הֲרֵי הַסּוֹחֵר מַעֲרוּף חֲתָנוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ, כְּבַר בָא מִטְעָנוֹ”. אָמַר: “אֱלֹהִים הוּא הַגָּדוֹל, מַה הִיא פֻרְעָנוּת זוֹ. בָּא אֵלַי בּוֹרֵחַ מִפְּנֵי אִשְׁתּוֹ וְהָיָה עָנִי. וּמִנַּיִן בָּא לוֹ מִטְעָן. וְאוּלָם אֶפְשָׁר הוּא שֶׁבַּת־הַמֶּלֶךְ תִּכְּנָה לוֹ תַּחְבּוּלָה, חוֹשֶׁשֶׁת שֶׁלֹּא תְהֵא לְחֶרְפָּה. וְהַמְּלָכִים הֲרֵי לֹא תִּקְצַר יָדָם מִלְּהַשִּׂיג כֹּל. יְהִי אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה עָלָיו סִתְרָה וְאַל יְשִׂימֵהוּ לְחֶרְפָּה”.

הִרְגִישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה, לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַתְּשַׁע־מֵאוֹת וְתִשְׁעִים וְשִׁבְעָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁשָּׁאַל הַסּוֹחֵר עַלִי עַל עִנְיַן הַתִּפְאוֹרָה, סָחוּ לוֹ הַמַּצָּב לַאֲמִתּוֹ, וְאָמַר: "יְהִי אֱלֹהִים עָלָיו סִתְרָה וְאַל יְשִׂימֵהוּ לְחֶרְפָּה וּשְׁאָר הַסּוֹחֲרִים כֻּלָּם שָׂמְחוּ וְשָׂשׂוּ עַל זֶה שֶׁיְּקַבְּלוּ אֶת מָמוֹנָם חֲזָרָה. קָבַץ הַמֶּלֶךְ אֶת הַצָּבָא וְיָצָא. וּכְבָר חָזַר אַבּוּ־אלסַּעַדָאת אֶל מַעֲרוּף וְהוֹדִיעַ לוֹ שֶׁמָּסַר אֶת הַמִּכְתָּב. אָמַר לוֹ מַעֲרוּף: “טַעֲנוּ” טַעֲנוּ! וְלָבַשׁ אֶת הַבֶּגֶד מִבֵּית־הָאוֹצָר וְרָכַב בְּתוֹךְ הָאַפִּרְיוֹן וְנַעֲשָׂה אַדִּיר וּמָלֵא הַדָּרָה יוֹתֵר מִן הַמֶּלֶךְ אֶלֶף פְּעָמִים. עָבַר חֲצִי הַדֶּרֶךְ, וְהִנֵּה הַמֶּלֶךְ בָּא לְקַבֵּל פָּנָיו עִם הַצָּבָא. כְּשֶׁהִגִּיעַ אֵלָיו רָאָה אוֹתוֹ לוֹבֵשׁ אוֹתוֹ בֶגֶד וְרוֹכֵב בָּאַפִּרְיוֹן. נָפַל עָלָיו וְנָתַן לוֹ שָׁלוֹם וּבֵרְכוֹ לְהַגִּיעוֹ בְשָׁלוֹם וְכָל גְּדוֹלֵי הַמֶּמְשָׁלָה נוֹתְנִים לוֹ שָׁלוֹם, שֶׁנִּתְבָּרֵר שֶׁמַּעֲרוּף דּוֹבֵר אֱמֶת הוּא וְאֵין שֶׁקֶר עִמּוֹ. נִכְנַס לַמְּדִינָה בְּתַהֲלוּכַת־פְּאֵר, הָעֲלוּלָה לְפַקֵּעַ מְרֵרָתוֹ שֶׁל אַרְיֵה מִקִּנְאָה. אָצוּ הַסּוֹחֲרִים וְנָשְׁקוּ אֶת הָאָרֶץ לְפָנָיו. אָמַר לוֹ הַסּוֹחֵר עַלִי: “עַד כְּדֵי מַעֲשֶׂה זֶה עָשִׂיתָ וְעָלָה הַדָּבָר בְּיָדְךָ, רֹאשָׁם שֶׁל כָּל הַנּוֹכְלִים. וְאוּלָם רָאוּי אַתָּה לְכָךְ. וֵאלֹהִים יִתְעַלֶּה יוֹבִילְךָ מֵחַסְדוֹ”. צָחַק מַעֲרוּף. כְּשֶׁנִּכְנַס לָאַרְמוֹן יָשַׁב עַל כִּסֵּא־הַמַּלְכוּת וְאָמַר: “הַכְנִיסוּ אֶת מִטְעֲנֵי הַזָּהָב לְתוֹךְ אוֹצָרוֹ שֶׁל חוֹתְנִי הַמֶּלֶךְ וְהָבִיאוּ הֵנָּה אֶת מִטְעֲנֵי הָאֲרִיגִים”. הִגִּישׁוּ אוֹתָם לוֹ. הִתְחִילוּ פוֹתְחִים מִטְעָן אַחֲרֵי מִטְעָן וּמוֹצִיאִים מַה שֶׁבְּתוֹכוֹ, עַד שֶׁפָּתְחוּ אֶת שְׁבַע־מֵאוֹת הַמִּטְעָן בֵּרֵר אֶת הַמְשֻׁבָּחִים שֶׁבָּהֶם וְאָמַר: “הַכְנִיסוּ אוֹתָם לַנְּסִיכָה שֶׁתְּחַלְּקֵם בֵּין נַעֲרוֹתֶיהָ. וּטְלוּ תֵבָה זוֹ שֶׁל אֲבָנִים טוֹבוֹת, וְהִכְנִיסוּהָ אֵלֶיהָ שֶׁתְּחַלְּקֶנָּה בֵין הַנְּעָרוֹת! וְהַסָּרִיסִים”. הִתְחִיל נוֹתֵן לַסּוֹחֲרִים שֶׁחוֹב לָהֶם עָלָיו מִן הָאֲרִיגִים לְפִי מַה שֶׁחָב לָהֶם. וְזֶה שֶׁמַּגִּיעַ לוֹ אֶלֶף הָיָה נוֹתֵן אֲרִיגִים הַשָּׁוִים אַלְפַּיִם אוֹ יוֹתֵר. אַחַר־כָּךְ הִתְחִיל מְחַלֵּק. לַעֲנִיִּים וְלָאֶבְיוֹנִים, וְהַמֶּלֶךְ רוֹאֶה בְּעֵינָיו וְאֵינוֹ יָכֹל לְהִתְנַגֵּד לוֹ. לֹא חָדַל לָתֵת וּלְהַעֲנִיק עַד שֶׁחִלֵּק אֶת שְׁבַע־מֵאוֹת הַמִּטְעָן אַחַר־כָּךְ פָּנָה אֶל הַצָּבָא וְהִתְחִיל מְחַלֵּק בֵּינֵיהֶם אַבְנֵי־חֵן וּזְמָרַגְדִּין וְאַבְנֵי־יְקָר וּפְנִינִים וְאַלְמֻגִּים וְזוּלַת־זֶה. וְלֹא הָיָה נוֹתֵן אֲבָנִים טוֹבוֹת אֶלָּא בִמְלֹא חָפְנָיו מִבְּלִי מִסְפָּר וּמִנְיָן. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “בְּנִי דַּי לְךָ בִּנְתִינָה זוֹ, שֶׁהֲרֵי לֹא יִשָּׁאֵר מִן הַמִּטְעָן אֶלָּא מְעַט”. אָמַר לוֹ: “הַרְבֵּה אֶצְלִי”. נִתְפַּרְסְמָה אֲמִתּוּת דְּבָרָיו, וְלֹא הָיָה אָדָם יָכוֹל לוֹמַר עָלָיו שֶׁשַּׁקְרָן הוּא. וְלֹא הָיָה שָׂם לֵב בִּנְתִינוֹתָיו מִשּׁוּם שֶׁשּׁוֹמֵר טַבַּעַת־הַחוֹתָם הָיָה מֵבִיא אֵלָיו כָּל מַה שֶׁבִּקֵּשׁ. אַחַר־כָּךְ בָּא סוֹכֵן הָאוֹצָר אֶל הַמֶּלֶךְ וְאָמַר: “מֶלֶךְ הַדּוֹר, הָאוֹצָר כְּבָר נִתְמַלֵּא וְאֵינוֹ מֵכִיל אֶת שְׁאֵרִית הַמִּטְעָנִים וּמַה שֶׁנִּשְׁאַר מִן הַזָּהָב וְאַבְנֵי־הַחֵן. הֵיכָן נַנִּיחַ אוֹתָם?” צִיֵּן לוֹ מָקוֹם שֵׁנִי. כְּשֶׁרָאֲתָה אִשְׁתּוֹ מַצָּב זֶה נִתּוֹסְפָה שִׂמְחָתָהּ. הָיָתָה מִשְׁתָּאָה וְאוֹמֶרֶת בְּלִבָּהּ: “מִי יִתֵּן וְיָדַעְתִּי, מִנַּיִן בָּא לוֹ כָּל הַטּוּב הַזֶּה?” וּכְמוֹ כֵן שָׂמְחוּ הַסּוֹחֲרִים בְּמַה שֶׁנָּתַן לָהֶם וּבֵרְכוּ אוֹתוֹ. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לַסּוֹחֵר עַלִי, הִנֵּה תָּמֵהַּ הָיָה וְאוֹמַר בְּלִבּוֹ: "כֵּיצַד זֶה הִתְנַכֵּל וְשִׁקֵּר עַד שֶׁרָכַשׁ לוֹ אוֹצְרוֹת אֵלֶּה כֻלָּם? שֶׁהֲרֵי אִלּוּ הָיוּ מֵאֵצֶל בַּת־הַמֶּלֶךְ לֹא הָיָה מְחַלְּקָם בֵּין הָעֲנִיִּים. וְאוּלָם מַה יָפִים הֵם דִּבְרֵי זֶה שֶׁאָמַר:

מֶלֶךְ הַמְּלָכִים כִּי יִתֵּן וְהֶעֱנִיק,

לַסִּבָּה שְׁאָלָה אַל נָא תַּעֲמִיק.

לַאֲשֶׁר חָפֵץ אֱלֹהִים–יִתֵּן נָתוֹן.

עֲצֹר אֵפוֹא עַל גְּבוּל הַנִּימוּס נָכוֹן.

זֶהוּ מָה שֶׁהָיָה מֵעִנְיָנוֹ. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ, הֵנָּה תָּמַהּ תַּכְלִית הַתְּמִיהָה עַל מַה שֶׁרָאָה מֵאֵת מַעֲרוּף וּמִנְּדִיבוּתוֹ וּוַתְּרָנוּתוֹ בְּפִזּוּר הַמָּמוֹן. נִכְנַס מַעֲרוּף אֶל אִשְׁתּוֹ. קִבְּלָה אוֹתוֹ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת וּמְחַיֶּכֶת וּשְׂמֵחָה. נָשְׁקָה אֶת יָדוֹ וְאָמְרָה לוֹ: כְּלוּם הָיִיתָ לוֹעֵג לִי אוֹ בִקַּשְׁתָּ לְנַסּוֹתֵנִי בַּאֲמָרְךָ: ‘עָנִי אֲנִי וּבוֹרֵחַ מִפְּנֵי אִשְׁתִּי?’ וְאוּלָם הַתְּהִלָּה לֵאלֹהִים שֶׁלֹּא יָצָא מֵאִתִּי דָבָר הַפּוֹגֵעַ בִּזְכוּתְךְ, שֶׁהֲרֵי אַתָּה חֲבִיבִי, וְאֵין אֶצְלִי יָקָר יוֹתֵר מִמְּךָ, אַחַת הִיא אִם עָשִׁיר אַתָּה אוֹ עָנִי, וּרְצוֹנִי שֶׁתַּגִּיד לִי מֶה הָיָתָה כַּוָּנָתְךָ בִדְבָרִים אֵלֶּה?" אָמַר לָהּ: "מִתְכַּוֵּן הָיִיתִי לְנַסּוֹתֵךְ, אִם אַהֲבָתֵךְ צְרוּפָה וּטְהוֹרָה. אוֹ בִגְלַל הַמָּמוֹן וְחֶמְדַּת טוּב הָעוֹלָם הַזֶּה. וְנִתְגַּלָּה לִי שֶׁאַהֲבָתֵךְ צְרוּפָה וּטְהוֹרָה. וּמֵאַחֲרֵי שֶׁהָיִית כֵּנָה בָּאַהֲבָה, הֲרֵי בָרוּךְ בּוֹאֵךָ אֵלַי. וּכְבָר הִכַּרְתִּי בְּעֶרְכֵּךְ. אַחַר־כָּךְ פָּרָשׁ לְמָקוֹם לְעַצְמוֹ וְחִכֵּךְ בְּטַבַּעַת־הַחוֹתָם. הוֹפִיעַ לְפָנָיו אַבּוּ־אלסַּעַדָאת וְאָמַר לוֹ: “הִנְנִי לְשֵׁרוּתְךָ. שְׁאַל אֶת אֲשֶׁר תַּחְפֹּץ”. אָמַר לוֹ: “מְבַקֵּשׁ אֲנִי–מִמְּךָ בֶּגֶד מְפֹאָר מִן הָאוֹצָרוֹת הַגְּנוּזִים לְאִשְׁתִּי, וְתַכְשִׁיטִים מִן הַגְּנוּזִים בָּאוֹצָרוֹת וְשֶׁיְּהֵא בְּתוֹכָם עֲנָק שֶׁבּוֹ אַרְבָּעִים אֲבָנִים טוֹבוֹת יְחִידוֹת בְּעוֹלָם שֶׁאֵין דּוֹמוֹת לָהֶן”. אָמַר לוֹ: “שָׁמַעְתִּי וּפְקֻדָּתְךָ אֲמַלֵּא”. הֵבִיא לוֹ מַה שֶּׁצִּוָּהוּ עָלָיו, נָשָׂא אוֹתוֹ. אַחֲרֵי שֶׁפָּטַר אֶת הַמְשָׁרֵת מִלְּפָנָיו, אֶל אִשְׁתּוֹ, וְהִנִיחָם לְפָנֶיהָ וְאָמַר לָהּ: “טְלִי וְלִבְשִׁי וּבְרוּכָה תְהִי לִי”. כְּשֶׁהִתְבּוֹנְנָה לָזֶה פָּרְחָה דַעְתָּהּ מִשִּׂמְחָתָהּ וְרָאֲתָה בְתוֹךְ הַתַּכְשִׁיטִים שְׁנֵי עֲכָסִים שֶׁל זָהָב מְשֻׁבָּצִים בַּאֲבָנִים טוֹבוֹת מַעֲשֶׂה כְשָׁפִים וְאֶצְעָדוֹת וּנְזָמִים וַחֲגוֹרָה17 אֲשֶׁר לֹא יְסֻלְּאוּ בְכָל הוֹן. לָבְשָׁה אֶת הַבֶּגֶד וְאֶת הַתַּכְשִׁיטִים וְאָמְרָה: “אֲדוֹנִי, רְצוֹנִי לִשְׁמֹר אוֹתָם בְּבֵית־גְּנָזִים לְחַגִים וּמוֹעֲדִים”. אָמַר לָהּ: “לִבְשִׁי אוֹתָם תָּמִיד, שֶׁאִתִּי זוּלָתָם, הַרְבֵּה”. כְּשֶׁלָּבְשָׁה אוֹתָם, וְרָאוּ אוֹתָהּ הַנְּעָרוֹת שָׂמְחוּ וְנָשְׁקוּ אֶת שְׁתֵּי יָדֶיהָ, עָזַב אוֹתָן וּפָרָשׁ לְעַצְמוֹ. חִכֵּךְ בְּטַבַּעַת, וְהוֹפִיעַ לְפָנָיו הַמְשָׁרֵת. אָמַר לוֹ: “הָבֵא לִי מֵאָה בְגָדִים מְפֹאָרִים עַל עֶדְיָן”. אָמַר לוֹ: “שָׁמַעְתִּי וּכְמִצְוָתְךָ אֶעֱשֶׂה”. הֵבִיא אֶת הַבְּגָדִים, וְכָל בֶּגֶד עֶדְיוֹ בְתוֹכוֹ נְטָלָם וְקָרָא לַנְּעָרוֹת, וּבָאוּ אֵלָיו. נָתַן לְכָל אַחַת מֵהֶן בֶּגֶד. לָבְשׁוּ אוֹתָם, וְנַעֲשׂוּ כְעַלְמוֹת גַּן־הָעֵדֶן שְׁחוֹרוֹת הָעַיִן. וְהָיָתָה הַנְּסִיכָה בְתוֹכָן כַּלְּבָנָה בֵין הַכּוֹכָבִים. סִפְּרָה אַחַת הַנְּעָרוֹת אֶת הַדָּבָר לַמֶּלֶךְ. נִכְנַס הַמֶּלֶךְ אֶל בִּתּוֹ, וְרָאָה אוֹתָה וְנִפְתַּע לְמֵרְאֶיהָ הִיא וְנַעֲרוֹתֶיהָ וְהִשְׁתָּאָה לְכָךְ תַּכְלִית הַהִשְׁתָּאוּת. יָצָא וְהֵבִיא לְפָנָיו אֶת מִשְׁנֵהוּ וְאָמַר לוֹ: “הַמִּשְׁנֶה כָזֹאת וְכָזֹאת נִהְיְתָה. מַה תֹּאמַר לְעִנְיָן זֶה?” אָמַר לוֹ הַמִּשְׁנֶה: “מֶלֶךְ הַדּוֹר, אֵין זֶה מִמִּנְהָגָם שֶׁל סוֹחֲרִים. שֶׁכֵּן הַסּוֹחֲרִים מֻנָּחִים אֶצְלָם גִּזְרוֹת שֶׁל בַּד שָׁנִים וְלֹא יִמְכְּרוּ אוֹתָן אֶלָּא בְרֶוַח. וּמִנַיִן לְסוֹחֲרִים נְדִיבוּת שֶׁכָּזוּ? וּמִנַּיִן לָהֶם שֶׁיַּשִּׂיגוּ לָהֶם מָמוֹן זֶה וַאֲבָנִים טוֹבוֹת אֵלּוּ, שֶׁאֵין כְּמוֹתָם נִמְצָא אֵצֶל מְלָכִים אֶלָּא מְעָט, וְכֵיצַד זֶה יִמָּצֵא אֵצֶל סוֹחֲרִים מָמוֹן זֶה וַאֲבָנִים־טוֹבוֹת אֵלּוּ? אֵין סָפֵק שֶׁסִּבָּה לְכָךְ. וְאוּלָם אִם לִדְבָרַי אַתָּה שׁוֹמֵעַ, אֲבָאֵר לְךָ אֶת הַדָּבָר לַאֲמִתּוֹ”. אָמַר לוֹ: “שׁוֹמֵעַ אֲנִי לִדְבָרֶיךָ הַמִּשְׁנֶה”. אָמַר לוֹ: “הִפָּגֵשׁ אִתּוֹ וּנְהַג בּוֹ נְעִימוֹת וְשׂוֹחַח אִתּוֹ וֶאֱמֹר לוֹ: 'חֲתָנִי, רְצוֹנִי שֶׁאֵלֵךְ אֲנִי וְאַתָּה וְהַמִּשְׁנֶה מִבְּלִי צֵדָה אֶל גַּנֵּנוּ לְטַיֵּל”. וּכְשֶׁאָנוּ יוֹצְאִים אֶל הַגָּן, נַעֲרֹךְ שֻׁלְחָן יַיִן, וּכְפֵה אוֹתוֹ וְהַשְׁקֵהוּ וְאַחֲרֵי שֶׁיִּשְׁתֶּה הַיַּיִן הוּא מְאַבֵּד אֶת שִׂכְלוֹ וְלֹא תְהֵא תְּבוּנָה בוֹ, וְאָז נִשְׁאַל אוֹתוֹ לַאֲמִתּוּת הַדָּבָר, וְהוּא מְגַלֶּה לָנוּ אֶת סוֹדוֹתָיו. שֶׁכֵּן הַיַּיִן מְגַלֶּה צְפוּנוֹת. וִיבֹרַךְ זֶה שֶׁאָמַר:

וְכַאֲשֶׁר שְׁתִינוּהוּ וְרָחַשׁ וְזָחַל עוֹד

עַד מְקוֹם הַסּוֹד, אָמַרְתִּי לוֹ: “עֲמֹד”,

חוֹשֵׁשׁ פֶּן זַהֲרוּרָיו יִגְבְּרוּ עָלַי,

וַיִתְגַּל סוֹד צְפוּנַי לִפְנֵי מֵרֵעָי.

וּכְשֶׁהוּא מַגִּיד לָנוּ אֶת הַדָּבָר לַאֲמִתּוֹ, וְעוֹמְדִים אָנוּ עַל מַצָּבוֹ נַעֲשֶׂה בוֹ כְחֶפְצֵנוּ וְכַטּוֹב בְּעֵינֵינוּ. שֶׁכֵּן הַמַּצָּב שֶׁהוּא בוֹ חוֹשֵׁשׁ אֲנִי לְךָ מִפְּנֵי תוֹצְאוֹתָיו, שֶׁיִּתָּכֵן מְאֹד שֶׁנַּפְשׁוֹ תַחֲמֹד אֶת הַמַּלְכוּת, וְיַקְהִיל עָלֶיךָ אֶת הַצָּבָא עַל־יְדֵי נְדִיבוּתוֹ וּפַזְּרוֹ מָמוֹן, וְיוֹרִידְךָ וְיִטֹּל הַמַּלְכוּת מִמְּךָ". אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “צָדַקְתָּ”.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַתְּשַׁע־מֵאוֹת וְתִשְׁעִים וּשְׁמוֹנָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁתִּכֵּן הַמִּשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ תָּכְנִית זוֹ אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “צָדַקְתָּ”. בִּלּוּ הַלַּיְלָה מַסְכִּימִים יַחַד עַל הַדָּבָר הַזֶּה. כְּשֶׁהִגִּיעַ הַבֹּקֶר, יָצָא הַמֶּלֶךְ אֶל מוֹשָׁבוֹ וְיָשַׁב. וְהִנֵּה הַמְשָׁרְתִים וְהָאֻרְוְתָנִים נִכְנְסוּ אֵלָיו מְלֵאִים צַעַר. אָמַר לָהֶם: “מָה רָעָה מָצְאָה אֶתְכֶם?” אָמְרוּ לוֹ: “מֶלֶךְ הַדּוֹר, הָאֻרְוְתָנִים הָיוּ מְקַרְצְפִים אֶת הַסּוּסִים וּבָלְלוּ מִסְפּוֹא לָהֶם וְלַפְּרָדוֹת שֶׁהֵבִיאוּ אֶת הַמִּטְעָן. וּכְשֶׁקַּמְנוּ בַּבֹּקֶר מָצָאנוּ שֶׁהַמַּמְלוּכִּים גָּנְבוּ אֶת הַסּוּסִים וְאֶת הַפְּרָדוֹת. חִפַּשְׂנוּ בָּאֻרְווֹת וְלֹא מָצָאנוּ לֹא סוּס וְלֹא פִרְדָּה. נִכְנַסְנוּ אֶל מְקוֹם הַמַּמְלוּכִּים וְלֹא רָאִינוּ, בוֹ גַם אֶחָד, וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים כֵּיצַד בָּרְחוּ”. תָּמַהּ הַמֶּלֶךְ עַל כָּךְ, שֶׁדּוֹמֶה הָיָה שֶׁהַשּׁוֹמְרִים הָיוּ סוּסִים וּפְרָדוֹת וּמַמְלוּכִּים, וְלֹא יָדַע שֶׁהָיוּ שׁוֹמְרֵי הַטַּבַּעַת. אָמַר לָהֶם: "אֲרוּרִים, אֶלֶף בְּהֵמוֹת וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת מַמְלוּכִּים וְזוּלָתוֹ,

כֵּיצַד זֶה בָרְחוּ מִבְּלִי שֶׁהִרְגַּשְׁתֶּם בָּהֶם?" אָמְרוּ לוֹ: “אֵין אָנוּ יוֹדְעִים כֵּיצַד זֶה קָרָה לָנוּ שֶׁבָּרְחוּ”. אָמַר לָהֶם: “לְכוּ לָכֶם עַד שֶׁיֵּצֵא אֲדוֹנֵיכֶם מִן הַהַרְמוֹן, וְהוֹדִיעוּ לוֹ אֶת הַדָּבָר”. נִפְטְרוּ מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְיָשְׁבוּ נְבוֹכִים בְּעִנְיָן זֶה. וַעֲדַיִן הֵם יוֹשְׁבִים בְּכָךְ, כְּשֶׁיָּצָא מַעֲרוּף מִן הַהַרְמוֹן, וְרָאָה אוֹתָם דְּאוּגִים. אָמַר לָהֶם: “מַה הַדָּבָר?” סִפְּרוּ לוֹ מַה שֶּׁקָרָה. אָמַר לָהֶם: “וּמַה עֶרְכָּם עַד שֶׁתִּהְיוּ דּוֹאֲגִים עֲלֵיהֶם? לְכוּ לָכֶם לְדַרְכְּכֶם”. יָשָׁב צוֹחֵק וְלֹא זוֹעֵף וְלֹא דּוֹאֵג, עַל הַדָּבָר הַזֶּה. הִבִּיט הַמֶּלֶךְ בִּפְנֵי הַמִּשְׁנֶה וְאָמַר לוֹ: “אֵיזֶה דָבָר הוּא אִישׁ זֶה, שֶׁאֵין לְמָמוֹן עֶרֶךְ אֶצְלוֹ. אֵין סָפֵק שֶׁסִּבָּה לַדָּבָר”. שׂוֹחֲחוּ עִמּוֹ שָׁעָה וְאָמַר הַמֶּלֶךְ: “חֲתָנִי, רְצוֹנִי שֶׁאֵלֵךְ אֲנִי וְאַתָּה וְהַמִּשְׁנֶה לְגַנֵּנוּ לְשֵׁם טִיּוּל. מָה אַתָּה אוֹמַר?” אָמַר לוֹ: “מוּטָב”. הָלְכוּ וְשָׂמוּ פְנֵיהֶם לְגַן שֶׁבְּתוֹכוֹ מִכָּל פְּרִי שְׁנֵי מִינִים, נַהֲרוֹתָיו זוֹרְמִים שׁוֹטְפִים. וְאִילָנוֹתָיו תְּמִירִים וּזְקִיפִים וְעוֹפוֹתָיו מַהְגִּים וּמְצַפְצְפִים. וְנִכְנְסוּ בְתוֹכוֹ לְתוֹךְ בִּיתָן הַמֵּסִיר כָּל צַעַר מִן הַלְּבָבוֹת וְיָשְׁבוּ מְשׂוֹחֲחִים, וְהַמִּשְׁנֶה מְסַפֵּר סִפּוּרִים מֻפְלָאִים וּמֵבִיא בְדִיחוֹת מַצְחִיקוֹת וְשִרוֹת מְשַׂמְּחוֹת, כְּשֶׁמַּעֲרוּף מַאֲזִין לַשִּׂיחָה, עַד שֶׁהִגִּיעָה שְׁעַת אֲרוּחַת־הַצָּהֳרַיִם. שָׂמוּ אֶת שֻׁלְחַן־הַמַּאֲכָל וְאֶת כַּד הַיַּיִן. אַחֲרֵי שֶׁאָכְלוּ וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם, מִלֵּא הַמִּשְׁנֶה אֶת הַכּוֹס וְהוֹשִׁיטוֹ לַמֶּלֶךְ וְשָׁתָה אוֹתוֹ. מִלֵּא אֶת הַשֵּׁנִי וְאָמַר לַמַּעֲרוּף: "הֲרֵי לְפָנֶיךָ כּוֹס מִשְׁתֶּה אֲשֶׁר לְהַדְרָתוֹ יָכַּף וְיִשְׁתַּחֲוֶה צַוָּאר כָּל תְּבוּנוֹת אָמַר לוֹ מַעֲרוּף: “מַה הוּא זֶה, הַמִּשְׁנֶה?” אָמַר לוֹ: "זוֹ בְתוּלָה לָבָן שְׂעָרָהּ, שֶׁעַל בְּתוּלֶיהָ שָׁמְרָה, וּמְבִיאָה שְׂמָחוֹת לַלְּבָבוֹת, שֶׁעָלֶיהָ אָמַר הַמְּשׁוֹרֵר:

דְּרָכוּהוּ רַגְלֵי לוֹעֲזִים בַּיְקָבִים,

וַיִּמְחַץ מָחוֹץ אֶת רָאשֵׁי הָעַרְבִים.

יַשְׁקֶנּוּ בֶּן־כּוֹפְרִים יָרֵחַ, מֶבָּט

לוֹ אָפֵל, יָדִּיחַ לַמְרוֹת יְפַת18


וִיבֹרַךְ זֶה שֶׁאָמַר:

כְּאִלּוּ הוּא19 וְנוֹשֵׂא כּוֹסֵהוּ,

עֵת קָם לִמְרֵעֵי־מִשְׁתֶּה יַגִּישֵׁהוּ,

שֶׁמֶשׁ־בֹּקֶר רוֹקֶדֶת, וּנְקֻדּוֹת לוֹ בְפָנָיו

יָרֵחַ אֲפֵלָה עִם תְּאוֹמֵי כּוֹכַב20 .

מָלֵא חֵן וּמִנּוֹעַם מִזְגוֹ כִּמְעַט תָּדוּץ

כְּזֶרֶם הַנְּשָׁמָה אֶל הָאֵיבָרִים תָּרוּץ.


וְאָמַר אַחֵר:

וּבְתוֹךְ אֵיבְרֵיהֶם יִשְׁתַּפֵּךְ

כְּמַרְפֵּא בַּחוֹלֶה יְהַלֵּךְ.


וְאָמַר אַחֵר:

אֶתְמַהּ לְסוֹחֲטָיו אֵיךְ יָמוּתוּ וְחָלָפוּ

וְאַחֲרֵיהֶם אֶת מֵי הַחַיִּים עָזָבוּ.


וְיָפֶה מִזֶּה הוּא מַה שֶׁאָמַר אָבּוּ נֻוָאס:21

הֶרֶף מְחָרְפֵנִי, הֵן רַק רֹגֶז בַּחֲרָפוֹת,

וּרְפָאֵנִי בַּאֲשֶׁר בּוֹ רְפוּאוֹת רְצוּפוֹת,

זָהֹב, כָּל עֶצֶב אֵלָיו לֹא יִגַּע.

לוּ צוּר אֶבֶן בּוֹ נָגַע כִּי אָז נִבְקַע

קָם בְּקַנְקַנּוֹ עֵת חֶשְׁכַת־לֵיל נֶעְכָּרָה,

וַתּוֹפַע לְאוֹרוֹ בַּבַּיִת נְהָרָה.

נָקַף עַל אֲנָשִׁים עִתּוֹתָם עֲלֵיהֶם שָׁפָרוּ,

וְלֹא יַשִּׂיגֵם בִּלְתִּי אִם אֲשֶׁר בָּחָרוּ.

וֶאֱמֹר לַאֲשֶׁר בְּדַעַת מַדָּע יִתְיַמָּר:

יָדַעְתָּ דָּבָר, אַךְ רַב מִזֶּה מִמְּךָ נֶעְדָּר".


וְיָפֶה מִכָּל הוּא מַה שֶּׁאָמַר אַלְמֻעְתַּז22 :

הִשְׁקוּ אֶת אַלְגַ’זִירָה23 בַּת הַצְּלָלִים וְאִילָנוֹת

וְאֶת דַיְר־עַבְּדוּן24 זִרְמֵי גֶשֶׁם נִגָּרוֹת.

רַבּוֹת בָּהּ עוֹרְרוּנִי עִם שַׁחַר אוֹר,

לַאֲרוּחַת בֹּקֶר בְּטֶרֶם יָעוּף צִפּוֹר,

קוֹלוֹת נְזִירֵי מִנְזָר בִּתְפִלָּתָם,

שְׁחוֹרֵי אֲדָרוֹת בַּשַׁחַר, צְרִיחָתָם.

כַּמָּה בְּתוֹכָם יְפֵה־מַרְאֵה מְכַחֵל עֵינָיו,

בַּעֲגָבִים יַדְבֵּק עַל שְׁחוֹר עֵינָיו עַפְעַפָּיו.

בִּקְּרַנִי בבִכְתֹנֶת לַיְלָה מִסְתַּתֵּר,

מֵחִישׁ צְעָדָיו מִפַּחַד וּמֵהִזָּהֵר.

וָאָקוּם פּוֹרֵשׂ לוֹ בַּדֶרֶךְ שָׁטִיחַ לֶחְיִי,

נִכְנַע וּמוֹחֵק עִקְבוֹתַי בְּשׁוּלֵי בִּגְדִי.

וַיּוֹפַע יָרֵחַ כִּמְעַט שָׂמָנוּ לְשִׁמְצָה

כְּגִזַּת צִפֹּרֶן מִצִּפֹּרֶן קֻצְּצָה,

וַיְהִי אֲשֶׁר הָיָה מֵאֲשֶׁר לֹא אֲגַל,

חֲשֹׁב טוֹבָה וְלָעִנְיָן אַל תִּשְׁאַל.

וִיבֹרַךְ זֶה שֶׁאָמַר:

הָיִיתִי הֶעָשִׁיר בַּבְּרִיּוֹת,

עַלִּיז וְשָׂמֵחַ בִּשְׂמָחוֹת,

אִתִּי זָהָב טָהוֹר מֻתָּךְ

בִּגְבִיעִים אֶמְרְדֶנוּ וְאֶקַּח.


וּמַה יָפִים דִּבְרֵי הַמְּשׁוֹרֵר:

חֵי־אֵל, הַכִימְיָּה בְזוּלָתוֹ לֹא תִּמְצָאֶנָּה

וְשֶׁקֶר כָּל הָאָמוּר בִשְׁעָרֶיהָ עָלֶיהָ

קֻרְטֹב יַיִן אֶחָד עַל כִּכַּר מִן הַיָּגוֹן.

יָשׁוּב מִיָּד וְיַהַפְכֶנוּ לְשָׂשׂוֹן.


וְאָמַר אַחֵר:

כּוֹסוֹת רֵיקוֹת בָּאוּנוּ כָּבָדוּ

עֲדֵי מְלֵאוֹת יַיִן צָלוּל עָמָדוּ.

קַלּוּ וְכִמְעַט בָּאֲוִיר הֵן עָפוֹת

כַּאֲשֶׁר כַּנְּשָׁמוֹת יֵקַלּוּ גּוּפוֹת.


וְאָמַר אַחֵר:

לַכּוֹסוֹת וְלָעַיִן הָאָדֹם עֶרֶךְ נִכְבָּד,

וּמִזְכוּתָם הוּא כִּי זְכוּתָם לֹא יֹאבַד.

כַּאֲשֶׁר אָמוּת לְיַד גֶּפֶן אוֹתִי נָא קִבְרוּ,

לְמַעַן שָׁרָשֶׁיהָ עַצְמוֹתַי אַחֲרֵי מוֹתִי יְרַוּוּ.

וְאַל נָא תִּקְבְּרוּנִי בְאֶרֶץ צִיָּה, אוֹתִי,

כִּי יָרֵא אֲנִי פֶּן לֹא אֶטְעֲמֶנּוּ בְמוֹתִי.


לֹא פָסַק מְעוֹרֵר תַּאֲוָה בּוֹ לִשְׁתּוֹת וּמְסַפֵּר לוֹ עַל סְגֻלּוֹת הַיַּיִן, מַה שֶׁמְּצָאוֹ יָפֶה, וּמַשְׁמִיעַ בְּאָזְנָיו מַה שֶׁנֶּאֱמַר עַל אוֹדוֹתָיו מִן הַשִּׁירִים וְהַמַּעֲשִׂיּוֹת הַנְּעִימוֹת עַד שֶׁנָּטָה מַעֲרוּף לִגְמֹעַ מִפִּי הַגָּבִיעַ, מַאֲמִין שֶׁלֹּא נִשְׁאֲרָה לוֹ זוּלַת זֹאת דֶּרֶךְ עוֹד. לֹא פָסַק מִלְּמַלֵּא לוֹ הַכּוֹס, וְהוּא שׁוֹתֶה וּמִתְעַנֵּג וְשָׂשׂ, עַד שֶׁנִּטְלָה הַכָּרָתוֹ. וּכְשֶׁיָּדַע הַמִּשְׁנֶה שֶׁהַשִּׁכָּרוֹן הִגִּיעַ בּוֹ עַד תַּכְלִיתוֹ, וְגַם עָבַר אֶת קִצּוֹ, אָמַר לוֹ: “הַסּוֹחֵר מַעֲרוּף, מִתְפַּלֵּא אֲנִי, מֵהֵיכָן הִגִּיעוּ אֵלֶיךָ אֵלּוּ הָאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת, שֶׁאֵין כְּמוֹתָן בְּנִמְצָא אֲפִלּוּ אֵצֶל מְלָכִים וּמוֹשְׁלֵי פָּרַס. מִיָּמֵינוּ לֹא רָאִינוּ סוֹחֵר שֶׁיְּהֵא בִרְשׁוּתוֹ הוֹן כְּמוֹ אֶצְלְךָ, וְלֹא נָדִיב יוֹתֵר מִמְּךָּ. הֲרֵי מַעֲשֶׂיךָ מַעֲשֵׂי־מְלָכִים וְאֵין הֵם מַעֲשֵׂי־סוֹחֲרִים. בֵּאלֹהִים אֲנִי מַשְׁבִּיעֲךָ שֶׁתַּגִּיד לִי שֶׁאֵדַע עֶרְכְּךָ וּמְקוֹמְךָ”. הָיָה מַפְצִיר בּוֹ וְעוֹקְבוֹ בְּשָׁעָה שֶׁאֵין הוּא בְּדַעְתּוֹ. אָמַר לוֹ מַעֲרוּף: “אֲנִי אֵינִי לֹא סוֹחֵר וְלֹא מִבְּנֵי־מְלָכִים”. וְסִפֵּר לוֹ סִפּוּרוֹ מֵרֵאשִׁית וְעַד אַחֲרִית. אָמַר לוֹ: “אֲדוֹנִי מַעֲרוּף בְּשֵׁם אֱלֹהִים, חֲפֵצִים הָיִינוּ שֶׁתַּרְאֶה לָנוּ טַבַּעַת זוֹ, שֶׁנִּרְאֶה כֵּיצַד הִיא עֲשׂוּיָה”. הֵסִיר אֶת הַטַּבַּעַת, כְּשֶׁהוּא בְמַצַּב שִׁכְרוּתוֹ, וְאָמַר: “טְלוּהָ וְהִסְתַּכְּלוּ בָהּ”. נְטָלָהּ הַמִּשְׁנֶה וְהָפַךְ בָּהּ וְאָמַר: “כְּלוּם כְּשֶׁאֲנִי מְשַׁפְשֵׁף בָּהּ יוֹפִיעַ הַמְּשָׁרֵת?” אָמַר לוֹ: “הֵן, שַׁפְשֵׁף בָּהּ וְהוּא יָבוֹא לְפָנֶיךָ וְתִרְאֶנּוּ”. שִׁפְשֵׁף בָּהּ, וְהִנֵּה קוֹל אוֹמֵר: “הִנְנִי לְשֵׁרוּתְךָ אֲדוֹנִי, בַּקֵּשׁ וַיִנָּתֵן לְךָ. כְּלוּם רְצוֹנְךָ לְהַחֲרִיב, מְדִינָה אוֹ לִבְנוֹתָהּ, אוֹ לַהֲרֹג מֶלֶךְ? הֲרֵי כְכָל אֲשֶׁר תְּבַקֵּשׁ, אֲנִי עוֹשֶׂה לְךָ מִבְּלִי לַמְרוֹת פִּיךָ”. רָמַז הַמִּשְׁנֶה עַל מַעֲרוּף וְאָמַר לַמְשָׁרֵת: “שָׂא אֶת הֶעָלוּב הַזֶּה וְהַשְּׁלֵךְ אוֹתוֹ לַשּׁוֹמְמָה שֶׁבָּאֲרָצוֹת הַחֲרֵבוֹת, עַד כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמְצָא בָּהּ לֹא מַה שֶׁיֹּאכַל וְלֹא מַה שֶׁיִּשְׁתֶּה, וְיִכְלֶה מֵרָעָב וְיָמוּת אֻמְלָל”. חֲטָפוֹ הַמְשָׁרֵת וְטָס עִמּוֹ בֵּין הַשָּׁמַיִם וּבֵין הָאָרֶץ. כְּשֶׁרָאָה מַעֲרוּף כָּךְ, הָיָה בָרִי לוֹ שֶׁאוֹבֵד הוּא וְשֶׁהוּא בָרָע שֶׁבַּסְּבָכִים בָּכָה וְאָמַר: “אַבּוּ־אלסַּעַדָאת, לְאָן אַתָּה מוֹלִיכֵנִי?” אָמַר לוֹ: “הוֹלֵךְ אֲנִי לַהֲטִילְךָ אֶל הָרֹבַע הֶחָרֵב שֶׁל הָעוֹלָם25. אַתָּה מְעוּט הַתַּרְבּוּת. מִי זֶה אֲשֶׁר תִּהְיֶה בִרְשׁוּתוֹ קָמֵיעַ שֶׁכָּזוֹ וְיִתֵּן אוֹתָהּ לִבְנֵי־אָדָם לְהִסְתַּכֵּל בָּהּ? אָמְנָם רָאוּי אַתָּה לְמַה שֶׁבָּא עָלֶיךָ. וְאִלּוּלֵא אֶת אֱלֹהִים אֲנִי יָרֵא, הַיְתִי מְטִילְךָ לְעֹמֶק אֶלֶף קוֹמוֹת־אִישׁ, שֶׁלֹּא תַּגִּיעַ לָאָרֶץ עַד שֶׁיִּקְרְעוּ אוֹתְךָ הָרוּחוֹת לִגְזָרִים”. שָׁתַק מַעֲרוּף וְלֹא דִּבֵּר אֵלָיו עַד שֶׁהִגִּיעַ עִמּוֹ אֶל הָרֹבַע הֶחָרֵב וֶהֱטִילוֹ שָׁם וְחָזַר וַעֲזָבוֹ בָּאָרֶץ הַשּׁוֹמְמָה.

הִרְגִישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַתְּשַׁע־מֵאוֹת וְתִשְׁעִים וְתִשְׁעָה, אָמְרָה: "שָׁמַעְתִּי הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר שֶׁהַמְשָׁרֵת נָטַל אֶת מַעֲרוּף אִתּוֹ וֶהֱטִילוֹ לָרֹבַע הֶחָרֵב וְחָזַר וַעֲזָבוֹ שָׁם.

זֶהוּ מַה שֶּׁהָיָה מֵעִנְיָנוֹ. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לַמִּשְׁנֶה, הִנֵּה אַחֲרֵי שֶׁהָיְתָה הַטַּבַּעַת בִּרְשׁוּתוֹ, אָמַר לַמֶּלֶךְ: “מַה דַּעְתְּךָ? כְּלוּם לֹא אָמַרְתִּי לְךָ שֶׁזֶּה שַׁקְרָן וְנוֹכֵל? אַךְ אַתָּה לֹא הָיִיתָ מַאֲמִין לִי”. אָמַר לוֹ: “הַצֶּדֶק אִתְּךָ, מִשְׁנִי, אֱלֹהִים יִתֵּן לְךָ בְּרִיאוֹת. תֵּן לִי טַבַּעַת זוֹ שֶׁאֶסְתַּכֵּל בָּהּ”. פָּנָה אֵלָיו הַמִּשְׁנֶה בְּכַעַס וְיָרַק בְּפָנָיו וְאָמַר לוֹ: “הוֹי מְעוּט־הַשֵּׂכֶל, כֵּיצַד זֶה אֶתֵּן אוֹתָהּ לְךָ וְאֶשָּׁאֵר מְשָׁרֵת לְךָ, אַחֲרֵי שֶׁנַּעֲשֵׂיתִי אָדוֹן לְךָ? וְאָמְנָם אֵין אֲנִי מַשְׁאִירְךָ בַּחַיִּים”. חִכֵּךְ בְּטַבַּעַת וְהוֹפִיעַ הַמְּשָׁרֵת. אָמַר לוֹ: “שָׂא אֶת מְעוּט־תַּרְבּוּת זֶה וַהֲטִילֵהוּ לַמָּקוֹם שֶׁהֵטַלְתָּ בוֹ אֶת חֲתָנוֹ הַנּוֹכֵל”. נָשָׂא אוֹתוֹ וְטָס עִמּוֹ. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ" “הוֹי בְּרוּא־אֱלֹהַי, מַה חַטָּאתִי?” אָמַר לוֹ הַמְשָׁרֵת: “אֵינִי יוֹדֵעַ. רַק אֲדוֹנִי הוּא שֶׁצִּוָּה אוֹתִי עַל כָּךְ, וַאֲנִי אֵין בִּי יְכֹלֶת לַמְרוֹת פִּיו שֶׁל זֶה שֶׁטַּבַּעַת כְּשָׁפִים זוֹ בִרְשׁוּתוֹ”. לֹא פָסַק לָטוּס עִמּוֹ עַד שֶׁהֱטִילוֹ אֶל אוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁמַּעֲרוּף בּוֹ, וְחָזַר, וַעֲזָבוֹ שָׁם. שָׁמַע אֶת מַעֲרוּף בּוֹכֶה. בָּא אֵלָיו וְסִפֵּר לוֹ מַה שֵּׁאֵרַע, וְיָשְׁבוּ שְׁנֵיהֶם בּוֹכִים עַל מַה שֶׁפָּגַע בָּהֶם, מִבְּלִי לִמְצֹא לֹא מַאֲכָל וְלֹא מִשְׁתֶּה.

זֶהוּ מַה שֶׁהָיָה מֵעִנְיָנָם. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לַמִּשְׁנֶה הֵנָּה אַחֲרֵי שֶׁהִרְחִיק לְמֶרְחַקִּים אֶת מַעֲרוּף וְאֶת הַמֶּלֶךְ, קָם וְיָצָא מִן הַגַּן וְשָׁלַח אֶל כָּל הַצָּבָא וְסִדֵּר מוֹשַׁב־מַלְכוּת וְהוֹדִיעַ לָהֶם מַה שֶּׁעָשָׂה בְמַעֲרוּף וּבַמֶּלֶךְ וְסִפֵּר לָהֶם אֶת סִפּוּר הַטַּבַּעַת, וְאָמַר לָהֶם" “אִם אֵין אַתֶּם שָׂמִים אוֹתִי עֲלֵיכֶם שֻׂלְטָאן, הֲרֵינִי מְצַוֶּה עַל מְשָׁרֵת הַטַּבַּעַת. שֶׁיִּשָּׂא אֶתְכֶם כֻּלְּכֶם וְיַשְׁלִיכְכֶם אֶל הָרֹבַע הֶחָרֵב וְתָמוּתוּ בְרָעָב וּבְצָמָא”. אָמְרוּ לוֹ: אַל תַּעֲשֶׂה נָא עִמָּנוּ רָעָה, שֶׁכְּבָר הִסְכַּמְנוּ לְהַמְלִיכְךָ עָלֵינוּ שֻׂלְטָאן, וְלֹא נַמְרֶה אֶת פִּיךָ לְכָל אֲשֶׁר תְּצַוֵּנוּ“. הִסְכִּימוּ כֻלָּם שֶׁיִּהְיֶה שֻׂלְטָאן עֲלֵיהֶם בְּעַל כָּרְחָם. הֶעֱנִיק לָהֶם בִּגְדֵי פְאֵר, כְּשֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ מֵאַבּוּ־אלסַּעַדָאת כָּל מַה שֶּׁהָיָה חָפֵץ וְהָיָה מְבִיאוֹ לוֹ מִיָּד. יָשַׁב עַל כִּסֵּא־הַמַּלְכוּת, וְסָר הַצָּבָא לְמִשְׁמַעְתּוֹ. שָׁלַח אֶל בַּת־הַמֶּלֶךְ, אוֹמֵר לָהּ: “הָכִינִי עַצְמֵךְ, שֶׁאֲנִי בָא אֵלַיִךְ הַלַּיְלָה שֶׁנִּכְסָף אֲנִי לָךְ”. בָּכְתָה וְהִתְאַבְּלָה עַל אָבִיהָ וּבַעֲלָהּ. שָׁלְחָה אֵלָיו אוֹמֶרֶת לוֹ: תֵּן לִי שְׁהוּת עַד שֶׁיַּעַבְרוּ חָדְשֵׁי־הַזְּמַן שֶׁעַל הָאַלְמָנָה לְהַמְתִּין אַחֲרֵי מוֹת בַּעְלָהּ לִפְנֵי שֶׁתִּנָּשֵׂא לְאַחֵר. וְאַחַר־כָּךְ תִכְתֹּב כְּתָב־נִשּׂוּאַי וְתָבוֹא אֵלַי בְהַתֵּר”. שָׁלַח לְהַגִּיד לָהּ: “אֵינִי מַכִּיר בְּחָדְשֵׁי־הַמְתָּנָה וְלֹא בְּשׁוּם שְׁהִיּוֹת וְאֵינִי נִזְקָק לִכְתָב־נִשּוּאִים, וְאֵינִי מַבְחִין בֵּין הֶתֵּר לְאִסּוּר, וְאֵין זֹאת אֶלָּא שֶׁאֲנִי בָא אֵלַיִךְ הַלַּיְלָה”. שָׁלְחָה לוֹמַר לוֹ: “בָּרוּךְ בּוֹאֲךָ. וְאֵין כָּל רַע בָּזֶה”. וְהָיָתָה זֹאת בְעָרְמָה מֵאִתָּה. כְּשֶׁהֶחֱזִירוּ לוֹ אֶת הַתְּשׁוּבָה, שָׂמַח וְרָחַב לִבּוֹ, מִשּׁוּם שֶׁהָיָה לָהוּט אַחֲרֵי אַהֲבָתָהּ. צִוָּה לָשִׁים אֹכֶל לִפְנֵי כָּל בְּנֵי־הָאָדָם, וְאָמַר: “אִכְלוּ מַאֲכָל זֶה, שֶׁמִּשְׁתֶּה שֶׁל שִׂמְחַת־חֲתֻנָּה הוּא, שֶׁכֵּן רְצוֹנִי לְכַנֵּס אֶת הַנְּסִיכָה הַלַּיְלָה”. אָמַר לוֹ שֵׁיךְ הָאִסְלָאם: “אֵין הוּא מֻתָּר לְךָ לָבוֹא אֵלֶיהָ עַד שֶׁתְּמַלֵּא מוֹעֵד הַמְתָּנָתָהּ כַּדָּת, וַתִּכְתֹּב כְּתַב נִשּׂוּאֶיךָ אוֹתָהּ”. אָמַר לוֹ: “אֲנִי, לֹא הַמְתָּנָה וְלֹא זְמַן אֲנִי יוֹדֵעַ. וְאַל תַּרְבֶּה עָלַי דְּבָרִים”. שָׁתַק שֵׁיךְ הָאִסְלָאם, שֶׁמְּפַחֵד הָיָה מֵרָעָתוֹ, וְאָמַר לַצָּבָא: “זֶה כּוֹפֶר הוּא, לֹא דַת לוֹ וְלֹא כָל־אֹרַח־חַיִּים כַּהֲלָכָה אֵיזוֹ שֶׁהִיא”. כְּשֶׁבָּא הָעֶרֶב נִכְנַס אֵלֶיהָ וְרָאָה אוֹתָהּ לוֹבֶשֶׁת אֶת הַמְפֹאָר בְּמַה שֶּׁהָיָה אֶצְלָהּ מִן הַבְּגָדִים וּמְקֻשֶּׁטֶת, בַּקִּשּׁוּטִים הַיָּפִים בְּיוֹתֵר, כְּשֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ קִבְּלָה פָנָיו צוֹחֶקֶת וְאָמְרָה לוֹ: “לֵילְךָ מְבֹרָךְ. וְאִלּוּ הָיִיתָ הוֹרֵג אֶת, אָבִי וְאֶת בַּעֲלִי, הָיָה זֶה טוֹב יוֹתֵר, בְּעֵינַי”. אָמַר לָהּ: “אֵין הִיא אֶלָּא שֶׁאֲנִי הוֹרֵג אוֹתָם”. הוֹשִׁיבָה אוֹתוֹ וְהִתְחִילָה מְבַדַּחַת אֶת דַּעְתּוֹ וּמַרְאָה לוֹ יְדִידוּת. אַחֲרֵי אֲשֶׁר נָהֲגָה בוֹ נְעִימוּת וְהִסְבִּירָה לוֹ פָנִים, פָּרַח שִׂכְלוֹ. וְאוּלָם הִיא רַק עָקוֹב עָקְבָה אוֹתוֹ בְּנָהֲגָה נְעִימוּת בּוֹ, כְּדֵי לְהַצְלִיחַ לָקַחַת אֶת, הַטַּבַּעַת וּלְהָמִיר אֶת שִׂמְחָתוֹ בְּצַעַר עַל עֶצֶם בְּלוֹרִיתוֹ. וְלֹא עָשְׂתָה עִמּוֹ מַעֲשֶׂה זֶה אֶלָּא עַל־פִּי עֲצָתוֹ שֶׁל זֶה שֶׁאָמַר:

וּכְבָר הִשַּׂגְתִּי בְּתַחְבּוּלָתִי אֶחְבֹּל,

אֲשֶׁר הַשֵּׂג בַּחֲרָבוֹת לֹא יוּכְלוּ יָכֹל.

וְאַחַר שַׁבְתִּי עִם שְׁלָלִי אֶשְׁלוֹל

מֶתֶק כָּל פְּרִי וְאֶשְׁכּוֹל.


כְּשֶׁרָאָה אֶת הַנְּעִימוּת שֶׁהִיא נוֹהֶגֶת בּוֹ וְסֵבֶר פָּנֶיהָ, סָעֲרָה בוֹ הַתַּאֲוָה וּבִקֵּשׁ לִדְבַּק בָּהּ. כְּשֶׁקָּרַב אֵלֶיהָ, הִתְרַחֲקָה מִמֶּנּוּ וּבָכְתָה וְאָמְרָה: אֲדוֹנִי כְּלוּם אִי אַתָּה רוֹאֶה אֶת הָאִישׁ הַמִּסְתַּכֵּל בָּנוּ. בֵּאלֹהִים אֲנִי מַשְׁבִּיעֲךָ שֶׁתַּסְתִּירֵנִי מֵעֵינוֹ, שֶׁהֲרֵי כֵיצַד תִּדְבַּק בִּי כְּשֶׁהוּא מִסְתַּכֵּל בָּנוּ?" נִתְמַלֵּא זַעַם וְאָמַר: “הֵיכָן הָאִישׁ”: אָמְרָה לוֹ: “הֲרֵי הוּא בְּמִשְׁבֶּצֶת הַטַּבַּעַת מוֹצִיא רֹאשׁוֹ וּמִסְתַּכֵּל בָּנוּ”. חָשַׁב שֶׁמְּשָׁרֵת הַטַּבַּעַת מִסְתַּכֵּל בָּהֶם. צָחַק וְאָמַר: “אַל תְּפַחֲדִי, שֶׁמְּשָׁרֵת הַטַּבַּעַת הוּא זֶה, וְהוּא נִכְנָע לְמִשְׁמַעְתִּי”.

אָמְרָה לוֹ: “מְפַחֶדֶת אֲנִי מִפְּנֵי הַשֵּׁדִים, הָסֵר אֶת הַטַּבַּעַת וְהַשְׁלֵךְ אוֹתָהּ רָחוֹק מֵעָלַי”. הֵסִיר אוֹתָהּ וְשָׂם אוֹתָהּ עַל הַכַּר וְקָרַב אֵלֶיהָ. בָּעֲטָה בוֹ בְרַגְלָהּ בְּלִבּוֹ, הִתְהַפֵּך עַל גַּבּוֹ מִתְעַלֵּף. הִזְעִיקָה אֶת אֲנָשֶׁיהָ, וּבָאוּ מְהֵרָה. אָמְרָה לָהֶם: “תִּפְשׂוּהוּ” תָּפְשׂוּ אוֹתוֹ אַרְבָּעִים נְעָרוֹת. הִזְדָּרְזָה לָקַחַת אֶת הַטַּבַּעַת מֵעַל הַכָּר וְשִׁפְשְׁפָה בוֹ, וְהִנֵּה אַבּוּ־אלסַּעַדָאת קָרֵב וּבָא, אוֹמֵר: “לְשֵׁרוּתֵךְ גְבִרְתִּי”. אָמְרָה לוֹ: “שָׂא אֶת הַכּוֹפֵר הַזֶּה, וְשִׂים אוֹתוֹ בְּבֵית־הָאֲסוּרִים וְהַכְבֵּד כְּבָלָיו”. נְטָלוֹ וְשָׂם אוֹתוֹ בְּבֵית הָאֲסוּרִים שֶׁל הַכַּעַס וְחָזַר אֵלֶיהָ וְאָמַר לָהּ: “כְּבָר שַׂמְתִּי אוֹתוֹ בְּבֵית־הָאֲסוּרִים”. אָמְרָה לוֹ: לְהֵיכָן הוֹבַלְתָּ אֶת אָבִי וְאֶת בַּעֲלִי?" אָמַר לָהּ: הֵטַלְתִּים בָרֹבַע הֶחָרֵב“. אָמְרָה לוֹ: “רְאֵה צִוִּיתִיךָ שֶׁתְּבִיאֵם אֵלַי בְּשָׁעָה זוֹ מִיָּד”. אָמַר לָהּ: “שׁוֹמֵעַ אֲנִי וּפְקֻדָּתֵךְ אֲמַלֵּא” טָס מִלְּפָנֶיהָ, וְלֹא פָסַק לָטוּס עַד שֶׁהִגִּיעַ לָרֹבַע הֶחָרֵב, וְיָרַד עֲלֵיהֶם. רָאָה אוֹתָם יוֹשְׁבִים וּבוֹכִים וּמְתַנִּים זֶה לָזֶה צַעֲרָם אָמַר לָהֶם: “אַל תִּרָאוּ, כְּבַר בָּאַתְכֶם שִׂמְחָה”. סָח לָהֶם מַה שֶּׁעָשָׂה הַמִּשְׁנֶה, וְאָמַר לָהֶם: “כְּבַר שַׂמְתִּי אוֹתוֹ בְּבֵית־הָאֲסוּרִים בְּיָדִי, מְמַלֵּא אֶת פְּקֻדָּתָהּ. אַחַר־כָּךְ, צִוְּתָה עָלַי לְהַחֲזִיר אֶתְכֶם”. שָׂמְחוּ בְמַה שֶׁהוֹדִיעַ אוֹתָם. נָשָׂא אוֹתָם וְטָס אִתָּם, וְלֹא עָבְרָה אֶלָּא שָׁעָה אַחַת עַד שֶׁהִכְנִיס אוֹתָם אֶל בַּת־הַמֶּלֶךְ. קָמָה וְנָתְנָה שָׁלוֹם לְאָבִיהָ וּלְבַעֲלָהּ וְהוֹשִׁיבָה אוֹתָם, וְהִגִּישָׁה לָהֶם אֹכֶל וּמְתִיקוּת, וּבִלּוּ יַחַד שְׁאֵרִית הַלַּיְלָה. בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי הִלְבִּישָׁה אֶת אָבִיהָ בֶּגֶד פְּאֵר וְהִלְבִּישָׁה אֶת בַּעֲלָהּ בֶּגֶד־פְּאֵר, וְאָמְרָה: “אָבִי שֵׁב אַתָּה עַל כִּסְּאֲךָ לְמֶלֶךְ, כְּמוֹ שֶׁהָיִיתָ בַרִאשׁוֹנָה, וְשִׂים אֶת בַּעְלִי לַמִּשְׁנֶה הַיָּמִין אֶצְלְךָ, וְהוֹדַע אֶת צְבָאֲךָ מַה שְֶׁקָרָא, וְהָבֵא הֲלֹם אֶת הַמִּשְׁנֶה מִבֵּית־הַסֹּהַר וַהֲרֹג אוֹתוֹ, וְאַחַר־כָּךְ שָׂרְפֶנּוּ, שֶׁכּוֹפֶר הוּא וּבִקֵּשׁ לָבוֹא עָלַי בְּזִמָּה מִבְּלִי נִשּׂוּאִין כַּדָּת, וְהֵעִיד עַל עַצְמוֹ שֶׁכּוֹפֶר הוּא וְאֵין לוֹ דָת שֶׁהוּא נוֹהֵג עַל פִּיהָ. וּשְׁמַע לַאֲשֶׁר אֲנִי מְצַוָּה אוֹתְךָ לִנְהֹג בְּטוֹבָה עִם חֲתָנְךָ שֶׁשַּׂמְתָּ אוֹתוֹ לְמִשְׁנֵה הַיָּמִין שֶׁלְּךָ”. אָמַר לָהּ: “שָׁמַעְתִּי וְכִדְבָרֵךְ אֶעֱשֶׂה בִּתִּי. וְאוּלָם תְּנִי לִי אֶת הַטַּבַּעַת אוֹ תְנִי אוֹתָהּ לְבַעֲלֵךְ”. אָמְרָה לוֹ: “לֹא טוֹב הוּא לְךָ וְלֹא לוֹ, וְלֹא תִּהְיֶה הַטַּבַּעַת אֶלָּא אֶצְלִי. וְקָרוֹב הַדָּבָר שֶׁאֶשְׁמֹר עָלֶיהָ יוֹתֵר מִכֶּם שְׁנֵיכֶם, וְכָל אֲשֶׁר שֶׁתַּחְפְּצוּ בַּקְּשׁוּ אוֹתוֹ מִמֶּנִּי, וַאֲנִי אֲבַקֵּשׁ לָכֶם מֵאֵת מְשָׁרֵת הַטַּבַּעַת וְלֹא תַחְשְׁשׁוּ לְשׁוּם רָעָה, כָּל עוֹד אֲנִי בַחַיִּים. וְאַחֲרֵי מוֹתִי עֲשׂוּ בְּטַבַּעַת כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם”. אָמַר לָהּ אָבִיהָ” “עֵצָה נְכוֹחָה הִיא זוֹ בִּתִּי”. לָקַח אֶת, חֲתָנוֹ וְעָלָה אֶל מְקוֹם מוֹשַׁב־הַמַּלְכוּת. וּכְבָר בִּלָּה הַצָּבָא אֶת הַלַּיְלָה בְּצַעַר גָּדוֹל בִּגְלַל בַּת הַמֶּלֶךְ וְזֶה שֶׁעָשָׂה עִמָּהּ הַמִּשְׁנֶה, שֶׁבָּא אֵלֶיהָ בְזִמָּה, שֶׁלֹּא כַדָּת, וּבִגְלַל זֶה שֶׁהֵרַע לַמֶּלֶךְ וְלַחֲתָנוֹ. וְחוֹשְׁשִׁים הָיוּ שֶׁיָּשִׂים לְשִׁמְצָה אֶת דַּת הָאִסְלָאם, שֶׁכֵּן נִתְבָּרֵר לָהֶם שֶׁכּוֹפֶר הוּא, הִתְאַסְּפוּ בִמְקוֹם מוֹשַׁב־הַמַּלְכוּת וְהָיוּ מוֹכִיחִים קָשׁוֹת אֶת שֵׁיךְ הָאִסְלָאם, וְאוֹמְרִים לוֹ: “מִשּׁוּם מַה לֹּא עָצַרְתָּ אוֹתוֹ מִבּוֹא אֶל הַנְּסִיכָה בְזִמָּה?” אָמַר לָהֶם: “בְּנֵי אָדָם, הֲרֵי הָאִישׁ כּוֹפֵר, וְנַעֲשָׂה שׁוֹלֵט בְּטַבַּעַת, וַאֲנִי וְאַתֶּם לֹא יַעֲלֶה בְיָדֵנוּ כְּלַפָּיו כְּלוּם. אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה הוּא אֲשֶׁר יִגְמֹל לוֹ כְּפָעֳלוֹ. שִׁתְקוּ אֵפוֹא אַתֶּם שֶׁלֹּא יַהֲרֹג אֶתְכֶם”. וַעֲדַיִן הֵם בְּדִבּוּרִים אֵלֶּה, כְּשֶׁהַמֶּלֶךְ נִכְנַס אֲלֵיהֶם אֶל מְקוֹם מוֹשַׁב הַמַּלְכוּת וְעִמּוֹ חֲתָנוֹ מַעֲרוּף.

הָרְגִישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר, שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הָאֶלֶף אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְּאֻשָּׁר, שֶׁהִתְאַסֵּף הַצָּבָא בְּרֹב זָעֲמוֹ בִמְקוֹם מוֹשַׁב־הַמַּלְכוּת, מְדַבְּרִים עַל דְּבָר הַמִּשְׁנֶה וּבְמַה שֶּׁעָשָׂה בַמֶּלֶךְ וּבַחֲתָנוֹ וּבְבִתּוֹ, וְשֶׁהַמֶּלֶךְ נִכְנַס עֲלֵיהֶם בְּתוֹךְ מְקוֹם מוֹשַׁב־הַמַּלְכוּת וְעִמּוֹ חֲתָנוֹ מַעֲרוּף. כְּשֶׁרָאוּ אוֹתוֹ אַנְשֵׁי־הַצָּבָא שָׂמְחוּ, לְבוֹאוֹ וְקָמוּ לִכְבוֹדוֹ עַל רַגְלֵיהֶם וְנָשְׁקוּ אֶת הָאָרֶץ לְפָנָיו. יָשַׁב עַל כִּסֵּא הַמַּלְכוּת, וְסִפֵּר לָהֶם אֶת הַסִּפּוּר. סָר מֵעֲלֵיהֶם מַה שֶׁשָּׂם מַחֲנָק לָהֶם. צִוָּה לְפָאֵר אֶת הַמְּדִינָה וְהֵבִיא לְפָנָיו אֶת הַמִּשְׁנֶה מִבֵּית־הָאֲסוּרִים. כְּשֶׁעָבַר עַל פְּנֵי הַצָּבָא הָיוּ מְקַלְּלִים אוֹתוֹ וּמְחָרְפִים וּמוֹכִיחִים אוֹתוֹ, עַד שֶׁהִגִּיעַ אֶל הַמֶּלֶךְ. כְּשֶׁהָעֳמַד לְפָנָיו צִוָּה לַהֲמִיתוֹ בַמְּגֻנָּה שֶׁבַּמִּיתוֹת. הֲרָגוּהוּ וּשְׂרָפוּהוּ וְהָלַךְ אֶל מוֹקְדֵי־גֵּיהִנֹּם בָּרָע שֶׁבַּמַּצָּבִים. וְהֵיטִיב לוֹמַר זֶה שֶׁאָמַר עָלָיו:

בַּל יְרַחֵם הָרַחְמָן קֶבֶר עַצְמוֹתָיו,

וּבַל יָסוּרוּ מֻנְּכָּר וְנַכִּיר26 מֵעָלָיו.

שָׂם הַמֶּלֶךְ אֶת מַעֲרוּף לַמִשְׁנֵה הַיָּמִין אֶצְלוֹ, וְהָיוּ הַזְּמַנִּים טוֹבִים לָהֶם, וְהָיוּ צַחוֹת שִׂמְחוֹתֵיהֶם. וְנִשְׁאֲרוּ בְכָךְ חָמֵשׁ שָׁנִים. בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית מֵת הַמֶּלֶךְ, וּמִנְתָּה בַּת־הַמֶּלֶךְ אֶת בַּעְלָהּ לְשֻׂלְטָאן תַּחַת אָבִיהָ, אַךְ לֹא נָתְנָה אֶת הַטַּבַּעַת לוֹ. וְהָיָתָה בְאוֹתוֹ זְמַן הָרָה לוֹ, וְיָלְדָה בֵן זָכָר, מֻפְלָג בְּיָפְיוֹ מְצֻיָּן בְּחִנּוֹ וּבִשְׁלֵמוּתוֹ. וְלֹא פָסַק מִהְיוֹת בְּחֵיק הָאוֹמְנוֹת עַד שֶׁהִגִּיעַ לְגִיל חָמֵשׁ שָׁנִים. חָלְתָה אִמּוֹ מַחֲלָה, שֶׁמֵּתָה בָהּ. הֵבִיאָה לְפָנֶיהָ אֶת מַעֲרוּף וְאָמְרָה לוֹ: “חוֹלָה אֲנִי”. אָמַר לָהּ: “מְאַחֵל אֲנִי לָךְ שָׁלוֹם מֵאֱלֹהִים, אֲהוּבַת־לִבִּי”. אָמְרָה לוֹ: “יִתָּכֵן מְאֹד שֶׁאָמוּת. וְאֵין אַתָּה זָקוּק שֶׁאֲצַוֶּה אוֹתְךָ עַל בִּנְךָ. וְאוּלָם מְצַוָּה אֲנִי אוֹתְךָ עַל שְׁמִירַת הַטַּבַּעַת, מִפַּחֲדִי לְךָ וּלְנַעַר זֶה”. אָמַר לָהּ: “אֵין כָּל רָעָה נֶגֶד פְּנֵי זֶה שֶׁאֱלֹהִים שׁוֹמְרוֹ”. הֵסִירָה אֶת הַטַּבַּעַת וּמָסְרָה אוֹתָהּ לוֹ. וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי נֶאֶסְפָה לְרַחֲמַי אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה. עָמַד מַעֲרוּף בְמַלְכוּתוֹ וְהָיָה עוֹסֵק בְעִנְיָנֶיהָ. אֵרַע בְּאַחַד הַיָּמִים שֶׁנִּעֵר אֶת הַמִּטְפַּחַת אוֹת לַאֲנָשָׁיו לַעֲזֹב אוֹתוֹ. וְנִתְפַּזְּרוּ הַצָּבָא מֵעָלָיו וְהָלְכוּ מִלְּפָנָיו לִמְקוֹמוֹתֵיהֶם. נִכְנַס הוּא לְאוּלָם יְשִׁיבָתוֹ, וְיָשַׁב בּוֹ עַד שֶׁעָבַר הַיּוֹם וּבָא הַלַּיְלָה בַּחֲשֵׁכָתוֹ. נִכְנְסוּ אֵלָיו, רַבֵּי מֵרֵעֵי־מִשְׁתֵּהוּ כְּמִנְהָגָם, וּבִלּוּ אִתּוֹ בְשִׂיחַת־לַיְלָה כְּמִנְהָגָם לְשַׁעֲשׁוּעַ וְהַרְחָבַת־הַלֵּב עַד חֲצִי הַלַּיְלָה. בִּקְשׁוּ רְשׁוּת לְהִפָּטֵר מִמֶּנּוּ, וְנָתַן לָהֶם וְיָצְאוּ מִלְּפָנָיו אֶל בָּתֵּיהֶם. אַחַר־כָּךְ נִכְנְסָה אֵלָיו נַעֲרָה שֶׁהָיָתָה קְבוּעָה לְשֵׁרוּת יְצוּעוֹ. הִצִּיעָה לוֹ אֶת יְצוּעוֹ וְהִלְבִּישָׁה אוֹתוֹ בֶּגֶד־הַשֵּׁנָה וְשָׁכַב כְּשֶׁהִיא מְעַסָּה אֶת כָּפּוֹת רַגְלָיו עַד שֶׁתָּקְפָה אוֹתוֹ שֵׁנָה, וְיָצְאָה מֵאֶצְלוֹ וְהָלְכָה אֶל מִשְׁכָּבָה וְיָשְׁנָה.

זֶהוּ מָה שֶׁהָיָה מֵעִנְיָנָהּ. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ מַעֲרוּף, הִנֵּה הָיָה יָשֵׁן. וְאוּלָם עֲדַיִן לֹא הִרְגִּישׁ בְּדָבָר, וְהִנֵּה מַשֶּׁהוּ לְצִדּוֹ בַמִּטָּה. הִתְעוֹרֵר נִבְהָל וְאָמַר: “בֵּאלֹהִים אָשִׂים מַחֲסִי מִפְּנֵי הַשָּׂטָן הָאָרוּר”. פָּקַח עֵינָיו וְרָאָה לְצִדּוֹ אִשָּׁה מְכֹעֶרֶת לְמַרְאֶה. אָמַר לָהּ: מִי אַתְּ?" אָמְרָה לוֹ: “אַל תִּפְחַד. אֲנִי אִשְתְּךָ פָאטִמָה הַמִּפְלֶצֶת”. הִסְתַּכֵּל בְּפָנֶיהָ וְהִכִּירָה בְּכִעוּר צוּרָתָהּ וּבְאֹרֶךְ נִיבֵי־שִׁנֶּיהָ. אָמַר לָהּ: “מֵהֵיכָן נִכְנַסְתְּ. אֵלַי, וּמִי הֵבִיא אוֹתְךְ לְאֶרֶץ זוֹ?”. אָמְרָה לוֹ: “בְּאֵיזוֹ אֶרֶץ. אַתָּה עַכְשָׁו?” אָמַר לָהּ: “בְּעִיר כִיתָּאן27 אַלְכִתָּן וְאַתְּ מָתַי עָזַבְתְּ אֶת קָאהִרָה?” אָמְרָה לוֹ: “זֶה עַתָּה”. אָמַר לָהּ: “וְכֵיצַד זֶה?” אָמְרָה לוֹ: דַּע שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהִתְקוֹטַטְתִּי אִתְּךָ, וְהִדִּיחַנִי הַשָּׂטָן לְהָצִיק לְךָ וּתְבַעְתִּיךָ לִפְנֵי הַשִּׁלְטוֹן, חִפְּשׂוּ אוֹתְךָ וְלֹא מְצָאוּךָ. חָקְרוּ הַקָּאצִ’ים עַל אוֹדוֹתֶיךָ, וְלֹא רָאוּךָ, אַחֲרֵי שֶׁעָבְרוּ שְׁנֵי יָמִים הִדְבִּיקַתְנִי חֲרָטָה, וְיָדַעְתִּי שֶׁהָאַשְׁמָה בִּי, אַךְ הַחֲרָטָה לֹא הוֹעִילָה לִי, יָשַׁבְתִּי מִסְפַּר יָמִים בּוֹכָה עַל פֵּרוּדְךָ. הָלַךְ וּפָחַת מַה שֶׁהָיָה בְּיָדִי וְנִזְקַקְתִּי לְבַקֵּשׁ נְדָבוֹת כְּדֵי לִמְצֹא מְזוֹנִי, הָיִיתִי חוֹזֶרֶת עַל עֲשִׁירִים וַעֲנִיִּים שׁוֹאֵל מֵהֶם נְדָבָה וּמִן הַזְּמַן שֶׁעָזַבְתָּ אוֹתִי אֲנִי אוֹכֶלֶת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל הַקַּבְּצָנוּת וְנִמְצָאָה בָרָע שֶׁבַּמַּצָּבִים וּבְכָל לַיְלָה הָיִיתִי יוֹשֶׁבֶת וּבוֹכָה עַל פֵּרוּדְךָ וְעַל מַה שֶׁסָּבַלְתִּי אַחֲרֵי הֵעָדֶרְךָ מִן הַשִּׁפְלוּת וְהַקָּלוֹן וְהָעֶלְבּוֹן וְהַיָּגוֹן“. הָיָתָה מְסַפֶּרֶת מַה שֶּׁאֵרַע לָהּ, וְהוּא מִסְתַּכֵּל בָּהּ בּוֹהֶה, עַד שֶׁאָמְרָה: “וְאֶתְמוֹל סוֹבַבְתִּי כָל הַיּוֹם שׁוֹאֶלֶת נְדָבוֹת וְאֵין אִישׁ נוֹתֵן לִי כְלוּם וּבְכָל פַּעַם שֶׁהָיִיתִי נִגֶּשֶׁת אֶל אָדָם, שׁוֹאֶלֶת מִמֶּנּוּ פְּרוּסַת לֶחֶם, הָיָה מְחָרְפֵנִי וְאֵינוֹ נוֹתֵן לִי כְלוּם. כְּשֶׁבָּא הַלַּיְלָה שָׁכַבְתִּי לִישׁוֹן מִבְּלִי אֲרוּחַת־עֶרֶב, וְשָׂרַף אוֹתִי הָרָעָב וְהָיָה קָשֶׁה עָלַי מַה שֶׁסָּבַלְתִּי וְיָשַׁבְתִּי בוֹכָה. וְהִנֵּה הִצְטַיְּרָה דְמוּת לְמוּלִי וְאָמְרָה לִי: “אִשָּׁה, מִשּׁוּם מָה אַתְּ בּוֹכָה?” אָמַרְתִּי: “הָיָה לִי בַעַל שֶׁהָיָה מְפַרְנֵס אוֹתִי וּמְמַלֵּא אֶת כָּל מִשְׁאֲלוֹתַי, וְאָבַד מִמֶּנִּי, וְאֵינִי יוֹדַעַת לְאָן אֵלֵךְ. וּכְבָר סָבַלְתִּי תְבוּסָה אַחֲרֵי שֶׁהָלַךְ”. אָמַר לִי: “מָה שֵּׁם בַּעְלֵךְ?” אָמַרְתִּי לוֹ: “שְׁמוֹ מַעֲרוּף”. אָמַר לִי: “אֲנִי מַכִּירוֹ. דְּעִי, שֶׁבַּעְלֵךְ עַכְשָׁו שֻׂלְטָאן בִּמְדִינָה וְאִם חֲפֵצָה אַתְּ שֶׁאוֹבִילֵךְ אֵלָיו, אֲנִי עוֹשֶׂה זֹאת”. אָמַרְתִּי לוֹ: “מַפִּילָה אֲנִי תְחִנָּתִי לְפָנֶיךָ שֶׁתּוֹבִילֵנִי אֵלָיו”. נָשָׂא אוֹתִי וְטָס עִמִּי בֵין הַשָּׁמַיִם וּבֵין הָאָרֶץ עַד שֶׁהֱבִיאַנִי לְאַרְמוֹן זֶה, וְאָמַר: “הִכָּנְסִי לְחֶדֶר זֶה וְתִרְאִי אֶת בַּעְלֵךְ יָשֵׁן עַל יָצוּעַ”. נִכְנַסְתִּי וְרָאִיתִי אוֹתְךָ בִשְׂרָרָה זוֹ, וַאֲנִי לֹא הֶעֱלֵיתִי בְדַעְתִּי שֶׁתַּעֲבֹר מֵעָלַי, אַחֲרֵי שֶׁאֲנִי חֲבֶרְתְּךָ. וְהַתְּהִלָּה לֵאלֹהִים שֶׁאִחֲדַנִי עִמְּךָ”. אָמַר לָהּ: “כְּלוּם אֲנִי הוּא שֶׁעֲזַבְתִּיךְ, אוֹ אַתְּ הִיא שֶׁעָזַבְתְּ אוֹתִי? הֲרֵי אַתְּ הִיא שֶׁתָּבַעַתְּ אוֹתִי, מִקָּאצִ’י אֶל קָאצִ’י, עַד שֶׁגָּמַרְתְּ בַּשַׁעַר הָעֶלְיוֹן, עַד שֶׁיָּרַד עָלַי אַבּוּ־טַבָּק מִן הַמִבְצָר, וּבָרַחְתִּי בְעַל כָּרְחִי”. הִתְחִיל מְסַפֵּר לָהּ מַה שֶּׁאֵרַע לוֹ עַד שֶׁנַּעֲשָׂה שֻׂלְטָאן וְנָשָׂא לְאִשָּׁה אֶת בַּת־הַמֶּלֶךְ, וְסִפֵּר לָהּ שֶׁמֵּתָה וְנִשְׁאַר אַחֲרֶיהָ בֵן, שֶׁנִּמְלְאוּ לוֹ שֶׁבַע שָׁנִים”. אָמְרָה לוֹ: כָּל מַה שֶּׁאֵרַע הֲרֵי נִגְזַר הוּא מֵאֵת אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה. וּכְבָר חָזַרְתִּי בִתְשׁוּבָה. וּמַפִּילָה אֶת תְּחִנָּתִי לְפָנֶיךָ שֶׁלֹּא תּעַזְבֵנִי, וְהַנַח לִי שֶׁאֹכַל פַּת אֶצְלֵךְ בְּדֶרֶךְ צְדָקָה". לֹא פָסְקָה מֵהִתְרַפֵּס לְפָנָיו, עַד שֶׁנִּכְמְרוּ רַחֲמָיו עָלֶיהָ וְאָמַר לָהּ: “חִזְרִי בִּתְשׁוּבָה מִן הָרָעָה וּשְׁבִי אֶצְלִי, וְאֵין לָךְ אֶלָּא מַה שֶּׁיְשַׂמַּח אוֹתָךְ. אַךְ אִם אַתְּ עוֹשָׂה מַשֶּׁהוּ מִן הָרָעָה, אֲנִי הוֹרֵג אוֹתָךְ וְלֹא אֶפְחַד מֵאָדָם. וְאַל יַעֲלֶה בְּדַעְתֵּךְ שֶׁתִּתְאוֹנְנִי עָלַי לִפְנֵי הַשַּׁעַר הָעֶלְיוֹן וְיֵרֵד עָלַי אַבּוּ־טַבָּק מִן הַמִּבְצָר, שֶׁנַּעֲשֵׂיתִי שֻׂלְטָאן, וּבְנֵי אָדָם יְרֵאִים אוֹתִי, וְאֵין אֲנִי יָרֵא אֶלָּא אֶת אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה, שֶׁכֵּן אֶצְלִי טַבַּעַת שֶׁל קְסָמִים, וּבְכָל שָׁעָה שֶׁאֲנִי מְשַׁפְשֵׁף אוֹתָהּ יָבוֹא אֵלַי מְשָׁרֵת הַטַּבַּעַת, שֶׁשְּׁמוֹ אַבּוּ־אלסַּעַדָאת וְכָל מַה שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ הוּא מְבִיאוֹ לִי. וְאִם בִּרְצוֹנֵךְ לָלֶכֶת אֶל אַרְצֵךְ, אֲנִי נוֹתֵן לָךְ מַה שֶׁיַּסְפִּיק לָךְ לְכָל יְמֵי חַיַּיִךְ וְאֶשְׁלַח אוֹתָךְ לְאַרְצֵךְ בִּמְהֵרָה. וְאִם רְצוֹנֵךְ לָשֶׁבֶת אֶצְלִי, הֲרֵינִי מַקְצֶה לָךְ אַרְמוֹן וּמְרַפְּדוֹ לָךְ בִּמְיֻחָד מִן הַמֶּשִׁי, וַאֲמַנֶּה לָךְ עֶשְׂרִים נַעֲרָה שֶׁתְּשָׁרֵתְנָה אוֹתָךְ, וְאַקְצִיב לָךְ מְזוֹנוֹת טוֹבִים וּבְגָדִים מְפֹאָרִים, וְתִהְיִי מַלְכָּה, וּתְהִי שׁוֹרָה בְּשֶׁפַע שֶׁל טוֹבָה עַד שֶׁתָּמוּתִי אוֹ שֶׁאָמוּת. מַה אַתְּ אוֹמֶרֶת אֵפוֹא לִדְבָרִים אֵלֶּה?” אָמְרָה לוֹ: “רְצוֹנִי לַעֲמֹד אֶצְלֵךְ”. נָשְׁקָה אֶת יָדוֹ וְחָזְרָה בִתְשׁוּבָה מִן הָרָעָה. יִחֵד לָהּ אַרְמוֹן לְעַצְמָהּ, וְהֵיטִיב לָהּ בִּנְעָרוֹת וְסָרִיסִים, וְהָיָתָה לְמַלְכָּה הָיָה הַנַּעַר הוֹלֵךְ אֶצְלָהּ וְאֵצֶל אָבִיו, וּמָאֲסָה בַיֶּלֶד, מִשּׁוּם שֶׁאֵין הוּא בְנָהּ. וּכְשֶׁרָאָה הַיֶּלֶד מִצִּדָּה עַיִן שֶׁל כַּעַס וְתֵעוּב, הִתְרַחֵק מִמֶּנָּה וְתֵעֵב אוֹתָהּ אַחֲרֵי זֶה נִתְעַסֵּק מַעֲרוּף בְּאַהֲבַת הַנְּעָרוֹת הַיָּפוֹת וְלֹא הָיָה נוֹתֵן דַּעְתּוֹ עַל אִשְׁתּוֹ פָאטִמָה הַמִּפְלֶצֶת, מִשּׁוּם שֶׁנַעַשְׂתָה זְקֵנָה בָלָה בְצוּרָה מְנֻוֶּלֶת וּקְרֵחָה, מְכֻעֶרֶת יוֹתֵר מִן הַנָּחָשׁ הַחֲבַרְבָּר, וּמַה גַּם שֶׁהֵרֵעָה לוֹ רָעָה שֶׁאֵין לְמַעְלָה הֵימֶנָּה. וְהַמּוֹשֵׁל מָשָׁל אוֹמֵר: הַמַּעֲשֶׂה הָרָע אֶת שֹׁרֶשׁ הַמְבֻקָּשׁ יִקְטַע וְשִׂטְנָה בַּלְבָבוֹת יִזְרַע. וִיבֹרַךְ זֶה שֶׁאָמַר:

הִשְׁתַּדֵּל מִנֵּזֶק אֶת הַלְּבָבוֹת לִשְׁמֹר,

שֶׁאַחֲרֵי הִתְרַחֲקוּת יַקְשֶׁה לַחֲזֹר.

שֶׁכֵּן הַלְּבָבוֹת כַּאֲשֶׁר אַהֲבָתָם עָבְרָה.

כַּזְּכוּכִית לֹא יֵרָפֵא שִׁבְרָהּ.

וְחוּץ מִזֶּה הֲרֵי לֹא בִגְלַל תְּכוּנָתָהּ הַמְהֻלֶּלֶת הוּא שֶׁנָּתַן לָהּ מַעֲרוּף מִקְלָט. וְלֹא חָלַק לָהּ אֶת כָּל הַכָּבוֹד הַזֶּה, אֶלָּא בְּבַקְּשׁוֹ לְהָפִיק רָצוֹן מֵאֱלֹהִים יִתְעַלֶּה".

אָמְרָה דִינָזָאד לַאֲחוֹתָהּ שַׁהַרָזָאד: “מַה נְּעִימוֹת שִׂיחוֹת אֵלּוּ, הַתּוֹפְסוֹת אֶת הַלֵּבָב בְּעֹז יוֹתֵר רַב מִקִּסְמֵי הַמַּבָּטִים. וּמַה יָּפוֹת אֵלֶּה הַמַּעֲשִׂיּוֹת הַבִּלְתִּי שְׁכִיחוֹת וְהַשִּׂיחוֹת, הַמֻּפְלָאוֹת”. אָמְרָה לָהּ שַׁהַרָזָאד: “וְהֵיכָן הוּא זֶה לְעֻמַּת מַה שֶׁאֲסַפֵּר לָכֶם בַּלַּיְלָה הַבָּא, אִם אֶחְיֶה כְּשֶׁיַּשְׁאִירֵנִי הַמֶּלֶךְ בַּחַיִּים”. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַבֹּקֶר וְהֵאִיר בְּאוֹרוֹ וְהִזְהִיר, קָם הַמֶּלֶךְ וּלְבָבוֹ רָחָב, וּמְצַפֶּה לִשְׁאֵרִית הַסִּפּוּר. אָמַר בְּלִבּוֹ: “אֵינִי הוֹרֵג אוֹתָהּ עַד שֶׁאֶשְׁמַע שְׁאֵרִית סִפּוּרָהּ”. יָצָא אֶל מְקוֹם מוֹשַׁב מֶמְשַׁלְתּוֹ, וְעָלָה הַמִּשְׁנֶה כְּמִנְהָגוֹ עִם תַּכְרִיכִים תַּחַת בֵּיִת שֶׁחְיוֹ, שָׁהָה הַמֶּלֶךְ בֵּין בְּנֵי־הָאָדָם כָּל יוֹמוֹ, עוֹסֵק בְּעִנְיְנֵי שִׁלְטוֹנוֹ. אַחַר־כָּךְ הָלַךְ אֶל בֵּית־הַנָּשִׁים שֶׁלּוֹ וּבָאָה אִשְׁתּוֹ שַׁהַרָזָאד בַּת הַמִּשְׁנֶה כְּפִי מִנְהָגוֹ.

שֶׁכֵּן כְּשֶׁהָרְגִישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה, שָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הָאֶלֶף וְאֶחָד וְהוּא הָאַחֲרוֹן לְסֵפֶר זֶה, וְנִכְנַס הַמֶּלֶךְ לְבֵית־הַנָּשִׁים שֶׁלּוֹ וּבָא אֶל אִשְׁתּוֹ שַׁהַרָזָאד בַּת־הַמִּשְׁנֶה, אָמְרָה לָהּ אֲחוֹתָהּ דִינָזָאד: “סַפְּרִי לָנוּ אֶת סִפּוּרוֹ שֶׁל מַעֲרוּף עַד אַחֲרִיתוֹ”. אָמְרָה לָהּ: “בְּאַהֲבָה וּבְכָבוֹד. אִם יִתֵּן לִי הַמֶּלֶךְ רְשׁוּת לְסַפֵּר”. אָמַר לָהּ הַמֶּלֶךְ: “כְּבַר נָתַתִּי לָךְ רְשׁוּת לְסַפֵּר, שֶׁמִּשְׁתּוֹקֵק אֲנִי לִשְׁמֹעַ אֶת סוֹפוֹ”. אָמְרָה: "שָׁמַעְתִּי הַמֶּלֶךְ, הַמְּאֻשָּׁר, שֶׁהַמֶּלֶךְ מַעֲרוּף לֹא הִתְעַנְיֵן בְּאִשְׁתּוֹ, וְלֹא הָיָה מְפַרְנֵסָהּ אֶלָּא לְשֵׁם אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה מְצַפֶּה לְשָׂכָר מֵאִתּוֹ. וּכְשֶׁרָאֲתָה עַצְמוֹ פּוֹרֵשׁ מִדְּבֹק בָּהּ, מִתְעַסֵּק בְּזוּלָתָהּ, שָׂטְמָה אוֹתוֹ, וְגָבְרָה עָלֶיהָ הַקִּנְאָה, וְנָתַן לָהּ הַשָּׂטָן בְּדַעְתָּהּ, שֶׁתִּקַּח אֶת הַטַּבַּעַת מִמֶּנּוּ וְתַהַרְגֶנּוּ וּתְהִי מַלְכָּה בִּמְקוֹמוֹ. יָצְאָה בְאוֹתוֹ לַיְלָה מִן הַלֵּילוֹת וְהָלְכָה מֵאַרְמוֹנָהּ וּמְגַמַּת פָּנֶיהָ אֶל הָאַרְמוֹן שֶׁבּוֹ בַעְלָהּ הַמֶּלֶךְ מַעֲרוּף. אֵרַע עַל פִּי צָו שֶׁנִּגְזָר וְנֶחְתָּם וּמִשְׁפָּט שֶׁנֶּחֱרָץ וְנִרְשָׁם, שֶׁמַּעֲרוּף הָיָה שׁוֹכֵב עִם פִּלֶגֶשׁ מִפִּלַגְשָׁיו בַּעֲלַת יֹפִי וָחֵן רַב. לָהּ קוֹמָה וְגֵוָהּ מְחֻטָּב. וּמִמִּנְהָג וּמִתּוֹךְ יִרְאַת־שָׁמַיִם יָפָה הָיָה מֵסִיר אֶת הַטַּבַּעַת מֵעַל אֶצְבָּעוֹ כְּשֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ לִישׁוֹן עִם אִשָּׁה מִתּוֹךְ כָּבוֹד כְּלַפֵּי הַשֵּׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁהָיוּ כְתוּבִים עָלֶיהָ וְלֹא הָיָה לוֹבְשָׁהּ אֶלָּא בְּטָהֳרָה. וְלֹא יָצְאָה אִשְׁתּוֹ פָאטִמָה הַמִּפְלֶצֶת מִמְּקוֹמָהּ אֶלָּא אַחֲרֵי שֶׁהִשִּׂיגָה אֶת הַיְדִיעָה שֶׁהוּא מֵסִיר אֶת הַטַּבַּעַת וְשָׁם אוֹתָהּ עַל כַּר עַד שֶׁטִּהֵר עַצְמוֹ. וְהָיָה נוֹהֵג שֶׁאַחֲרֵי שֶׁמִּלֵּא חֶפְצוֹ, הָיָה מְצַוֶּה עַל הַפִּלֶגֶש לָלֶכֶת מֵאִתּוֹ, מֵחֲשָׁשׁוֹ לְטַבַּעַת. וּכְשֶׁהָיָה נִכְנַס לְבֵית־הַמֶּרְחָץ, הָיָה נוֹעֵל אֶת דֶּלֶת הַחֶדֶר עַד שֶׁהָיָה חוֹזֵר מִבֵּית הַמֶּרְחָץ וְנוֹטֵל אֶת הַטַּבַּעַת וְלוֹבְשָׁהּ, וְאַחֲרֵי זֶה לֹא הָיְתָה מְנִיעָה לְאָדָם לְהִכָּנֵס לַחֶדֶר. וְהָיָתָה יוֹדַעַת אֶת כָּל הָעִנְיָן הַזֶּה כֻלּוֹ. יָצְאָה בַלַּיְלָה לְהִכָּנֵס אֵלָיו אֶל חָדְרוֹ כְּשֶׁהוּא שָׁקוּעַ בְּשֵׁנָה וְלִגְנֹב אֶת הַטַּבַּעַת הַזֹּאת בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יִרְאֶנָּה. כְּשֶׁיָּצְאָה יָצָא בֶּן־הַמֶּלֶךְ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁיָּצָא לְבֵית־הַכִּסֵּא לִצְרָכָיו מִבְּלִי אוֹר. יָשַׁב בַּחֲשֵׁכָה מֵעַל לְחוֹר בֵּית־הַכִּסֵּא, וְעָזַב אֶת הַדֶּלֶת פְּתוּחָה לְפָנָיו. כְּשֶׁיָּצָא מֵאַרְמוֹנָהּ מִזְדָּרֶזֶת בְּלֶכְתָּהּ לְעֵבֶר אַרְמוֹן אָבִיו, אָמַר בְּלִבּוֹ: “מִי יִתֵּן וְיָדַעְתִּי לְשֵׁם מַה יָצְאָה מְכַשְּׁפָהּ זוֹ מֵאַרְמוֹנָהּ בִּכְנַף הַחֲשֵׁכָה. רוֹאֶה אֲנִי אוֹתָהּ שָׂמָה, פָנֶיהָ אֶל אַרְמוֹן אָבִי, וְדָבָר זֶה אֵין סָפֵק שֶׁסִּבָּה לוֹ”. יָצָא אַחֲרֶיהָ בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא תִרְאֶנּוּ. וְהָיְתָה לוֹ חֶרֶב קְצָרָה שֶׁל עֶצֶם. וְלֹא הָיָה יוֹצֵא אֶל מְקוֹם מוֹשַׁב־מַלְכוּתוֹ שֶׁל אָבִיו אֶלָּא חָגוּר אוֹתָהּ חֶרֶב, מִהְיוֹתָהּ יְקָרָה בְּעֵינָיו. וּכְשֶׁהָיָה אָבִיו רוֹאֶה אוֹתוֹ, הָיָה צוֹחֵק וְאוֹמֵר לוֹ: “בְּלִי עַיִן הָרָע, חַרְבְּךָ אַדִּירָה בְּנִי, וְאוּלָם לֹא יָרַדְתָּ עִמָּהּ לַקְּרָב וְלֹא הֵתַזְתָּ בָּהּ רֹאשׁ”. וְהָיָה הוּא אוֹמֵר לוֹ: “אֵין סָפֵק שֶׁאֶכְרֹת צַוַּאר שֶׁיְּהֵא רָאוּי לִהְיוֹת נִכְרָת”. וְהָיָה אָבִיו צוֹחֵק לִדְבָרָיו. כְּשֶׁהָלַךְ אַחֲרֵי אֵשֶׁת אָבִיו שָׁלַף אֶת הַחֶרֶב מִתַּעְרָהּ וְהָלַךְ בְּעִקְּבוֹתֶיהָ עַד שֶׁנִּכְנְסָה לַחֲדַר הַמֶּלֶךְ. עָצַר אוֹרֵב לָהּ עַל דֶּלֶת הַחֶדֶר מִסְתַּכֵּל בָּהּ. רָאָה אוֹתָהּ מְחַפֶּשֶׂת וְאוֹמֶרֶת: “הֵיכָן הִנִּיחַ אֶת הַטַּבַּעַת?” הֵבִין שֶׁהִיא מְחַזֶּרֶת לִמְצֹא אֶת הַטַּבַּעַת. נִשְׁאַר מַמְתִּין לָהּ עַד שֶׁמָּצְאָה אוֹתָהּ וְאָמְרָה: "הֲרֵי הִיא נְטָלָה אוֹתָהּ בַּחַשַׁאי וּבִקְּשָׁה לָצֵאת. הִתְחַבֵּא מֵאַחֲרֵי הַדֶּלֶת. כְּשֶׁיָּצְאָה מִן הַדֶּלֶת, הִסְתַּכְּלָה בַטַּבַּעַת וְהָפְכָה בוֹ בְיָדָהּ וּבִקְּשָׁה לְשַׁפְשְׁפָהּ. הֵרִים יָדוֹ בַחֶרֶב וְהִכָּה אוֹתָהּ עַל צַוָּארָהּ.

צָעֲקָה צְעָקָה אַחַת וְנָפְלָה הֲרוּגָה. הֵקִיץ מַעֲרוּף וְרָאָה אֶת אִשְׁתּוֹ מָשְׁלָכָה וְדָמָה נוֹזֵל, וּבְנוֹ הַחֶרֶב שְׁלוּפָה בְיָדוֹ. אָמַר לוֹ: “מַה זֶּה בְּנִי?” אָמַר לוֹ: “אָבִי, כַמָּה פְעָמִים אָמַרְתָּ לִי: ‘אָכֵן חַרְבְּךָ אַדִּירָה, וְאוּלָם לֹא יָרַדְתָּ עִמָּהּ לַקְּרָב וְלֹא הֵתַזְתָּ רֹאשׁ’. וְהָיִיתִי אֲנִי אוֹמֵר לְךָ: ‘אֵין סָפֵק שֶׁאֶכְרֹת בָּהּ רֹאשׁ שֶׁיְּהֵא רָאוּי לַהִכָּרֵת’. וְהִנֵּה עָשִׂיתִי זֹאת”. סִפֵּר לוֹ עִנְיָנָהּ. חִפֵּשׂ אֶת הַטַּבַּעַת וְלֹא מְצָאָהּ. לֹא פָסַק מְחַפֵּשׂ אוֹתָהּ בְּאֵיבָרֶיהָ עַד שֶׁרָאָה אֶת יָדָהּ קְפוּצָה עַל הַטַּבַּעַת, נְטָלָהּ מִיָּדָהּ וְאָמַר לוֹ: "אַתָּה הִנְּךָ בְּנִי בְּלִי שׁוּם סָפֵק וּבְלִי שׁוּם פִּקְפּוּק. יִתֵּן לְךָ אֱלֹהִים מְנוּחָה בָעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, כְּשֵׁם שֶׁהֵנַחְתָּ לִי מִמְּתֹעֶבֶת זוֹ. וְלֹא הָיָה מַאֲמַצָהּ אֶלָּא לְאָבְדָנָהּ וִיבֹרַךְ זֶה שֶׁאָמַר:

אִם עֵזֶר אֵל לְאָדָם יְהֵא מוּשָׁט,

הֵנָּה בְּכָל עִנְיַן חֶפְצוֹ יַאַת

אַךְ אִם עֵזֶר אֵל אֶל אָדָם לֹא יִגַּע

הֵנָּה מַאֲמַצּוֹ בּוֹ רִאשׁוֹן יִפְגַּע.

הִזְעִיק הַמֶּלֶךְ מַעֲרוּף אֲחָדִים מֵאֲנָשָׁיו. בָּאוּ אָצִים. סִפֵּר לָהֶם מַה שֶּׁעָשְׂתָה אִשְׁתּוֹ פָאטִמָה הַמִּפְלֶצֶת, וְצִוָּה עֲלֵיהֶם לְקַחְתָּהּ וּלְטָמְנָהּ בְּמָקוֹם אֶחָד עַד לַבֹּקֶר, עָשׂוּ כַאֲשֶׁר צִוָּם, הִפְקִיד חֲבוּרָה מִן הַסָּרִיסִים וְרָחֲצוּ אוֹתָהּ וְעָטְפוּ אוֹתָהּ בְּתַכְרִיכִים, וְסִדְּרוּ לָהּ קֶבֶר־קְדוֹשִׁים וּקְבָרוּהָ. וְלֹא הָיָה בוֹאָהּ מִקָאהִרָה אֶלָּא לְקִבְרָהּ. וִיבֹרַךְ זֶה שֶׁאָמַר:

הָלַכְנוּ בַדֶּרֶךְ עָלֵינוּ נִגְזָרָה.

וּמִי שֶׁנִּגְזְרָה עָלָיו דֶרֶךְ עֲקָבָהּ.

וְכָל אֲשֶׁר יְחַכֶּה לוֹ מוֹתוֹ בְּאָרֶץ,

לֹא יְבוֹאוֹ בְּזוּלָתָהּ כָּל קָרֶץ.

וּמָה יָּפִים דִּבְרֵי הַמְּשׁוֹרֵר:

לֹא אֵדַע אֶל אֶרֶץ כִּי אֲכַוֵּן פָּנַי

מְבַקֵּשׁ טוֹבָה, מָה מִּשְּׁנֵיהֶם אַחֲרַי,

אִם הַטּוֹב אֲשֶׁר אוֹתוֹ אֲבַקֵּשׁ,

אוֹ הָרָע אֲשֶׁר לִי יִתְנַקֵּשׁ.

שָׁלַח הַמֶּלֶךְ מַעֲרוּף לְחַפֵּשׂ אַחֲרֵי הַחוֹרֵשׁ שֶׁהָיָה אוֹרְחוֹ כְּשֶׁבָּרַח. כְּשֶׁבָּא אֵלָיו, מִנָּה אוֹתוֹ לְמִשְׁנֶה יְמִינוֹ וְאִישׁ־עֵצָה לוֹ. נוֹדַע לוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּת מֻפְלָגָה בְּיָפְיָהּ וְחִנָּהּ, בַּעֲלַת תְּכוּנוֹת יָפוֹת, אֲצִילָה בְיַחֲסָהּ וּבְמוֹלַדְתָּהּ. נָשָׂא אוֹתָהּ לוֹ לְאִשָּׁה. וְאַחֲרֵי מֶשֶׁךְ זְמַן הִשִּׂיא גַם אֶת בְּנוֹ. וְהָיוּ צַחוֹת לָהֶם עִתּוֹתֵיהֶם וּבִלּוּ בְּתַעֲנוּגוֹת שֶׁאֵין לְמַעְלָה מֵהֶם אֶת חַיֵּיהֶם וְנָעֲמוּ לָהֶם הַשְּׂמָחוֹת עַד שֶׁבָּא אֲלֵיהֶם הוֹרֵס כָּל תַּעֲנוּגוֹת וּמַפְרִיד הַחֲבִילוֹת, מַחֲרִיב הַחֲצֵרוֹת הַמְיֻשָּׁבוֹת וּמְיַתֵּם הַבָּנִים וְהַבָּנוֹת. יִשְׁתַּבַּח הַחַי אֲשֶׁר לֹא יָמוּת וּבְיָדוֹ מַפְתְּחוֹת הַשִּׁלְטוֹן וְהַמַּלְכוּת.


  1. המגילה שנמסרת ביד הרשעים ביום הדין, חשבון מעשיהם, שחורה.  ↩

  2. פרוש המלים אבא מחזיק בכח, ומובנו הוא שליח בין־דין  ↩

  3. שער של קאהרה מצפון–מערבית לה  ↩

  4. מסגד מחוץ לעיר לפני שער הנצחון  ↩

  5. רחוב במערבה של קאהרה.  ↩

  6. אפשר שהכוונה לכתאן אלכתאן שבכורדיסתן  ↩

  7. החסד בערבית מערוף. לשון נופל על לשון בקשר עם שמו.  ↩

  8. צבע אדום כהה.  ↩

  9. היינו מגפה שימותו בה נושיו.  ↩

  10. קריאה של השתאות או בהלה.  ↩

  11. אדם שהיה למשל ולשנינה על אהבתו את הבצע.  ↩

  12. על “רקתך” הכוונה “על ראשך”.  ↩

  13. דניא – שם הנסיכה אשתו.  ↩

  14. אבי כל אושר  ↩

  15. ראה קראן פרשה פ פסוק ו–ז.  ↩

  16. אלו הן בתולות השדים השומרות על האוצרות הנסתרים.  ↩

  17. לפי נוסח אחר גם נזם־אף.  ↩

  18. דורך היין הוא לא ערבי. בזה עסקו הנוצרים בעיקר, וכן המשקה נער לא ערבי. הנוצרים נזכרים תמיד כמוכרי היין.  ↩

  19. היין  ↩

  20. היין רוקד בכוס כשמש. המשקה כירח באפלה זרח. ושתי עיניו כשני כוכבים מזל תאומים.  ↩

  21. אבו נואס משורר בימי הארון אלרשיד.  ↩

  22. אלמעתז – משורר נסיך בימי בני עבאס 861־908.  ↩

  23. ארם־נהרים.  ↩

  24. מנזר בארם–נהרים.  ↩

  25. לרובע החרב יחשבו ערבות אפריקה הפנימית.  ↩

  26. שני מלאכי חבלה החוקרים את המת.  ↩

  27. בנוסח אחר: אכתיאן  ↩